"אני יש לי פרצוף חתי, אני?"

כשהיינו ממש קטנים היינו מקבלים אחי ואני ספרים וחוברות מצוירים מהסבא והסבתא שלנו שגרו בפאריס. היו שם "טנטן" ו"ספירו" ו"לאקי-לוק" ו"אסטריקס"  שאותו אהבתי מכולם. למי שלא מכיר הנה כמה מילים על סדרת הספרים:

 

 
אסטריקס  חי ב-
50 לפנה"ס לערך בכפר דמיוני באזור הצפון-מערבי של
גאליה העתיקה ממש על שפת האוקיינוס האטלנטי. הוא טיפוס קטן, אמיץ  וממולח עם שפם בלונדיני עבות וכובע גאלי אופייני שעליו מתנוססים שתי כנפיים לבנות. הכפר שלו הוא היחיד שלא נכבש עדיין על ידי הלגיונות הרומיים המקיפים אותו וזאת בזכות  שיקוי קסם, אותו מכין פנורמיקס קוסם הכפר.

לחבר הכי טוב של אסטריקס קוראים אובליקס, והוא גדל גוף, גרגרן, טוב לב ולא הכי חכם שבעולם. לאובליקס יש  כלב פצפון בשם אידפיקס ומנהר שזה מין גוש סלע ענק מסותת שאותו הוא סוחב לכל מקום. בילדותו  נפל לתוך  קדרה של שיקוי קסם שרקח פנורמיקס הקוסם ולכן יש לו כוח על טבעי תמידי.  אסטריקס ושאר חבריו לעומתו נזקקים מעת לעת לחדש את כוחם בזכות אותו שיקוי ומיד אחר-כך הם פוצחים בחגיגה עליזה של מכות הניתכות על אויביהם המושבעים – החיילים הרומאים וחבורת שודדי ים לא יוצלחים במיוחד שנקרים בדרכם. 
 
העלילה בספרי אסטריקס בנויה סביב נושא מרכזי שלרוב מתרחשת באזור בעל ייחוד לאומי. במסעם הם עברו למשל – בארץ מצרים ואצל הברטונים, הנורמדים, היספנים, הקורסיקאים, הבלגים ועוד. כל מפגש  כזה מייצר כר פורה לאינספור בדיחות וסטריוטיפים משעשעים בין הגיבורים ובין אומות העולם. 
  הספר המתאר את מסעם של אסטריקס אובליקס ואידפיקס לארץ  הקודש (
L'Odyssée d'Astérix
)  מתחיל משום שקוסם הכפר נזקק למרכיב חסר בשיקוי הפלא שלו: "זהב שחור" – נפט. הם יוצאים להשיג את החומר ובדרך מתלווה אליהם סוכן כפול מטעם יוליוס קיסר, דאבלאוסיקס (אפס-אפס-שש-איקס), בדמותו של שון קונרי כג'יימס בונד. בעלילת הסיפור מועלים ידיעות מבוססות על היהודים המקומיים במאה הראשונה לפני סה"נ:  עובר אורח רכוב על חמור בשם ג'ושוע  שהולך אתם בדרך, מציע להם להתכבד בפירות יבשים. אובליקס שואל אותו אם אין לו במקרה חזירי בר מיובשים במקום והאיש  מסביר לו שהנ"ל  אסורים למאכל אצל היהודים, מה שמעורר את הגאלי השמן לתהות לגבי מידת שפיותם.
בפונדק דרכים מסכים אובליקס המורעב לטעום מהמאכל הלאומי בממלכת יהודה – "
גפילטע פיש" והמארחת נדהמת מהתיאבון הבריא של האורח המגודל. הם עוצרים לחניית לילה באסם מואר באור ירח בבית לחם, ובבוקר פונים לירושלים כדי להתקוטט בה כמתבקש. בתום קרב קצר נגד חיילים רומאים, אובליקס מבקש מכולם להפסיק עם הבכיות במקום הזה  (כפרפראזה ל"כותל הדמעות"). אחר כך הם שמים פעמיהם לים המלח שם אובליקס מנסה לצלול פנימה לתוך המים, בלא הצלחה יתרה יש לומר,  לקול צחוקם המתגלגל של חבריו למסע.
בלב המדבר נקלעים השלושה שלא בטובתם, בקרבות בין לאומים ועמים עוינים כשהם מזוהים בטעות פעם כאכדים, פעם כחיתים ופעם כאשורים. בפעם האחרונה אובליקס כבר לא יכול יותר ומתפרץ על החיילים באמרו: "אנחנו יש לנו פרצוף של חתים"???
למרות האנכרוניזם הסיפורי, הסצנה הזו מוכרת היטב לכל מי שהתנסה מעט ברזי קיומינו במקום זה  – הפרצופים משתנים רק מלחמה לעולם נשארת.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On אוגוסט 22, 2008 at 12:17 pm

    אני מסכימה מאוד עם המשפט האחרון המדוייק שלך. הקשר בין אסטריקס לארכיאולוגיה הוא אמנם מתבקש, אבל גם מפתיע, תודה!

    תיהני כאן, תצליחי ותפתיעי את עצמך…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On אוגוסט 22, 2008 at 2:13 pm

    הפוסט מבולגן לא ברור מה קורה פה לא הצלחנו לקרוא שורה

  • איריס ח.  On אוגוסט 22, 2008 at 2:25 pm

    ברוכה הבאה ותודה על הפוסט.
    למדתי לגלות את אסטריקס בשנים האחרונות וחבל שיצאו מעט חוברות בעברית. למי שאין לו גישה לזה, יש גם באנגלית, פעמים רבות אפשר למצוא אותן בשדות התעופה. אסטריקס בשוויץ הוא אחד הגדולים לדעתי.
    ההיכרות איתו יכולה גם להוות בסיס מצויין להיכרות בין אנשים בעולם, אז שווה גם לכל המטיילים הישראלים להכיר אותו. בפעם האחרונה שמישהו אכל על שולחני, בישלתי מג'דרה ואחרי נסיונות להסביר מה זה, בסוף ירד לו האסימון "כן, זה מה שאסטריקס ואובליקס אוכלים אצל קליאופטרה" (ואפשר לדמיין שאובליקס לא משתגע על הדבר הצמחוני הזה).
    בגרמנית (ואנגלית?) אגב, קוראים לקוסם שמכין את השיקוי דווקא מירקוליקס ואני מכירה כמה אנשים שיודעים לדבר לטינית רק מקריאה של אסטריקסים…
    הערת תוכן קצרה אחת וחשובה אולי: המלחמות של אסטריקס ברומאים הן לא אכזריות, אין מתים ורק פצועים בלי דם כמעט. בענין הזה, אלו בלי ספק מלחמות עדיפות…
    ברכות וחיוכים אסטריקסים (את לאקי לוק האגדי אני עוד צריכה להשלים)

  • נטלי מסיקה  On אוגוסט 27, 2008 at 7:09 pm

    תודה לטלי ואיריס,
    ולגבי המלחמות של אסטריקס אני מסכימה – הלוואי עלינו!..

  • שועי  On פברואר 5, 2009 at 10:13 am

    גדלתי על אסטריקס בעברית ואנגלית
    יצאו לאור כעת עוד שני ספרים חדשים בעברית מלבד זה שציינת
    אסטריקס ומרבד הקסמים, וילדותו השניה של אובליקס
    הילדים שלי גם מאוד-מאוד אוהבים את הסדרה
    היו גם כמה נסיונות של שי צ'רקה לייסד סדרות מקבילות בעברית המתרחשות בימי בית שני והשלטון הרומי
    אבל הם חסרים את הרוח החופשית האנרכיסטית קמעא של גוסיני ואודרזו

  • רפי  On מרץ 4, 2010 at 11:06 am

    יש ספרים שלא מתישנים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: