מורשת ישראלית-פלשתינית – יש דבר כזה?

בחודש  אפריל השנה התקיים כנס  ראשון מסוגו במכון ואן ליר שבירושלים, ומטרתו לגבש  "הסכם מורשת ישראלי-פלשתיני". ההסכם שנועד לשרטט את גבולותיו של השלום הארכיאולוגי,  הוא פרי ארבע שנות דיונים בין קבוצה של ארכיאולוגים ישראלים ופלשתינאים בתיווך שני אקדמאיים אמריקאים – ד"ר רן בויטנר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס וד"ר לין שוורץ דוד  מאוניברסיטת דרום-קרוליינה. ראוי לציין למען ההגינות, שאת בויטנר אני מכירה היטב עוד מהימים שלמדנו ארכיאולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה. 
לא פחות מ- 150 אלף דולר ושעות רבות של נבירה ואיסוף מידע אפשרו להם ליצור בסיס נתונים אלקטרוני ובו יותר מ- 1,500 אתרים ועשרות אלפי פריטים שמעמדם המשפטי ידון מחדש אם וכאשר יוגדרו גבולות הקבע בין ישראל למדינה הפלסטינית.  כמי שמכירה היטב את הקושי של הארכיאולוגים (הישראלים בעיקר), להגיע לשלום  והסכמה  בינם ובין עצמם ולו בעניינים פעוטים מאלה – התמלאתי התרגשות גדולה. סוף-סוף התחלתו של הסכם ומה נכון יותר מלהתחיל בשורשי הווייתנו וסלע קיומנו שעליהם נשפכו נהרות רבים של דם?
 
ובכן כיצד נראה אותו הסכם מיוחל?
יש בו פרק מבוא ושלושה פרקים עיקריים. במבוא נקבע כי ישראל ופלשתין מהוות נוף ארכיאולוגי אחד המחולק על ידי גבולות מדיניים, ולכן גם אחרי שתחולק הארץ בהסכם שלום, רצוי ששתי המדינות יתייעצו זו עם זו ב"שאלות של מורשת תרבותית בעלות עניין משותף". טוב ויפה.
בפרק הבא הדן ב"מורשת ארכיאולוגית נייחת" (immobile heritage) נכתב כי כל צד יהיה מחויב לנהוג בכל האתרים הארכיאולוגים שיימצאו בשטחו באופן שוויוני, "ללא קשר לשייכות דתית, אתנית, לאומית או תרבותית".  אינני יודעת מה מלמדים בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת ביר זית ברמאללה על הארכיאולוגיה בפלשתין באלף הראשון לפני הספירה, אך יש לי חשד שהלימוד הזה עובר דרך מסננת של אידיאולוגית צפופה ומגמתית. למען ההגינות מוטב לציין כי גם האקדמיה הנאורה שלנו סבלה בעבר ממחלת ילדות דומה ורק מעט דובר בה אם בכלל, על תקופת האופל שנמשכה כמעט אלף שנה בין דעיכת  השלטון הביזאנטי לכבוש העות'מאני  (מלבד כמה נקודות "אור" עם בואם של הצלבנים האירופאים למזרח המנוון).
הפרק הנפיץ שכותרתו ירושלים מציע החלת "משטר מיוחד" באזור העיר העתיקה, כאשר העיר מוגדרת כאזור מורשת מיוחד לכל העמים. גם על ההצעה הזו שמחתי באופן אישי.  "משטר מיוחד" בהסכמה טוב בעיני ממשטר טעון בזעם משיחי לוהט. די לראות מה עוללו לרחבת הכותל בשנים האחרונות – את השערים האימתניים שנבנו בה (אחד לכניסת גברים אחד לכניסת נשים וחומה גבוהה ביניהם), את הקקופוניה הארכיטקטונית היהירה, הגסה, את עשרות השוטרים והחיילים החמושים, את מאות הקבצנים שנטפלים לעוברי האורח ולתיירים תמימים.
השנה הגעתי לשם עם בן דודי מצרפת שלא ביקר בכותל מאז הבר-מצווה שלו לפני שלושים שנה – רגע השארנו אותו לבד והנה נטפל אליו "קבצן מקצועי"  שדרש ממנו כסף וכשזה העביר לו כמה מטבעות הוא התמלא כעס ועלבון רב ולא הרפה ממנו עד שבן דודי נתן לו 300 שקל, לא פחות.  ואני רוצה לדעת מה לזה וליראת שמים. מה לזה ולקדושה. הייתי שמחה לראות במקום הזה  גם אנשי חוק מאומות העולם. שיעשו קצת סדר, מה יש. ואם אפשר שיהיו שוויצרים כמו החיילים המחופשים לליצנים בוותיקן.     
הפרק האחרון בהסכם דן ב"מורשת ארכיאולוגית ניידת" (mobile heritage) ומתייחס לממצאים שניתן להעבירם ממקום למקום בניגוד לממצאים נייחים כמו מבנים ארכיטקטוניים, שנדונים להישאר במקומם.  הוצע כי "כל הממצאים שנחפרו אחרי 4 ביוני 1967 יוחזרו למדינה שבה נמצא  הרקע הארכיאולוגי שלהם" – זה אומר כי הממצאים שהתגלו ב-40 שנות חפירה במאות אתרי עתיקות בתחומי הקו הירוק יוחזרו מישראל לידי המדינה הפלשתינית. מטבע הדברים אין ברשות הפלשתינאים ממצאים שלקחו מחפירות מסודרות בתחומי ישראל מלבד חפירות שוד, אבל זה כבר סיפור אחר.
בהכירם את הרגישויות סביב סוגיית המגילות הגנוזות החליטו הצדדים להגיע להבנה: הפלשתינאים הסכימו לשקול אפשרות שמגילות אלה יושאלו לישראלים לפרק זמן ממושך, או שהן יוחזרו לאחר שיימצא להם "סידור מתאים", והחוקרים הישראלים ישלימו את מחקרם בתום פרק זמן סביר.
 
יוסטון יש לנו בעיה.
ראשית אני רוצה לדעת במחילה האם הדין שבהסכם זה, יחול במקרים פחות מורכבים כמו על המוזיאונים הגדולים בעולם. מנסחי ההסכם סבורים כי ישראל צריכה לכבד את החוק הבינלאומי בנושא ואני טוענת שקודם יכבדו אותו האנגלים, הצרפתים,  הגרמנים והאמריקאים בעצמם. למה שהאנגלים לא ישיבו את חלקי הפיסול הארכיטקטוני שלקחו מהפארתנון שעמד באקרופוליס באתונה?  למה שהצרפתים לא ישיבו את האוצרות שלקחו מהקברים והמקדשים שבמצרים?  ולמה שהגרמנים לא ישיבו את הממצאים שלקחו מטרויה ופרגמון לידי הטורקים?  ועוד לא אמרנו כלום על אוצרות המאיה והאינקה שנמצאים בכל המוזיאונים הגדולים בארה"ב. והרי במקומות האלה לא מדובר בסכסוך בין שכנים ולמדינה המארחת את הממצאים הנדירים הללו שערכם לא יסולה בפז, אין יומרה קלושה אפילו לקשור בין תרבותם הקדומה לבין השלל שנגזל.  
הדבר השני שהפריע לי באותו הסכם היסטורי נוגע למידת שוויון הנפש שהמתווכים האמריקאים מתייחסים לממצאים הייחודיים הטעונים במשמעות לאומית ודתית ייחודית.  בויטנר טען למשל, כ
י הישראלים אינם צריכים להתרגש מהשבת מגילות ים המלח לרשות הפלשתינאים כי במילא רוב החוקרים  משתמשים בצילומים ולא במקור. על פי אותו הגיון יכולים הצרפתים לוותר על השמירה של המונה ליזה, כי עותקים ממנה יש לנו די ויותר.
מה שמדאיג אותי יותר מכל במסמך הזה היא הקלות שבה הארכיאולוגיה נופלת טרף פעם אחר פעם לאידיאולוגיה פוליטית הרסנית. כפרים עתיקים שלמים מימי הביניים נהרסו במלחמת העצמאות כדי למחוק כל שביב היסטורי שלא התיישר עם הקו הלאומי-ציוני. המון פלשתיני זועם התנפל בגרזנים וקרדומים כדי לפרוק את זעמו על קבר שיח אומלל שקבוצה יהודית קיצונית החליטה משום מה שהוא-הוא "קבר יוסף" הצדיק ולהבדיל על שרידי בית כנסת ביזאנטי בעזה שלא נותרה בו אבן על אבן עם פרוץ האינתיפאדה השניה. רק פירוק מוקדם של פסיפס דויד כאורפאוס המנגן המוצב היום במוזיאון ישראל, הציל אותו מכליה גמורה.
 
להערכתי יעברו עוד הרבה שנים עד שנוכל לבנות תשתית יציבה דיה להחלת הסכמים מרחיקי לכת מסוג "מסמך הבנות" זה. אפשר בינתיים לנסות ולכבד הסכמים פשוטים יותר, טריוויאליים, כאלה שהפרתם מעת לעת אינה כל כך מזיקה. בשיעור הראשון ב"מבוא לארכיאולוגיה" למדנו בויטנר ואני אכסיומה בסיסית אחת – הממצא החומרי כמו העבודה הארכיאולוגית היא חד פעמית ובלתי הפיכה. ממש כמו קיומנו כאן. 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שי  On נובמבר 15, 2009 at 12:15 am

    דוקא אפשר ליצור הזדמנות טובה ולצרף את הטורקים להסכמים הללו(למרות היחסים השליליים נכון לעכשיו)ולתת להם את ההרגשה שהם גורם משמעותי פוליטי(משהו שהם שואפים אליו) ולקבל חזרה את "לוח גזר" ואת "כתובת נקבת השילוח"(למרות שצריך להכריע מי מקבל אותו אנחנו או הפלשתינים עדיין מזרח ירושלים)

    בקשר להסכמים עצמם בתור אחד שהשתתף בסימולציות וועדות של יחסי המזרח התיכון הרבה יותר קל לצאת ולהגיע להסכמים כאשר אין התחייבויות אמיתיות. ובסוף עולות השאלה למה זה טוב?? הייתי לאחרונה בסימולציה שכזאת בדרום גרמניה היה נחמד הגענו לכ-5 חוזים יפים ורהוטים ובסוף מגיעים למסקנה שהמשמעות היא רק באינטרקציה שהתבצעה ביננו לפלשתינים למצרים,לירדנים,לסורים וכדומה וזהו

    בקשר למגילות מדבר יהודה ביקור בהיכל הספר של כל לא יהודי/ישראלי יגרום להבנה מידית להשפעה הפסיכולוגיסטית שיש למגילות על רבים…ך

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 16, 2009 at 6:26 am

    מעניין הנושא של הסימולציות שהזכרת. הייתי שמחה לצפות בסימולציה כזו.
    ולגבי הטורקים ובכן, להם יש באמת קופת שרצים גדולה תלויה על הגב, כולל ההרס הבלתי הפיך שהם גרמו לאוצרות התרבות ביוון. מאידך גם להם הרסו וגם הם לקחו בלי הבחנה.
    בשורה תחתונה – כדאי שהצדיקים שיושבים ומנסחים מסמכים חשובים שכאלה יטרחו לראות את כל התמונה כולה ולא יתעסקו רק בנושאים פופוליסטיים שתמיד נשארים בעין הסערה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: