קללת הר עיבל

ביום כיפור האחרון "התלבשתי" על ספרו של אדם זרטל: "עם נולד – מזבח הר עיבל וראשית ישראל." הספר הגיע אלי בהקדשה אישית מהמחבר לאחר שמכר משותף הגיע אליו ונתן לו את הספר שלי. בכלל, אני חושבת שההחלפות האלה בין כותבים הוא עסק מצוין ביותר. הרבה יותר מוצלח מהבלבול מוח עם החנויות והתמלוגים מהמו"ל.  
 
כמה מילים למי שלא מכיר את הספר ואת מחברו: פרופ' אדם זרטל הרצה שנים רבות באוניברסיטת חיפה ועומד בראש סקר מנשה כבר למעלה מ- 30 שנה. עיקר פרסומו בא לו בעקבות חפירתו בהר עיבל שם זיהה מבנה מזבח שנבנה לדעתו כשבני ישראל חצו את הירדן בתום מסעם במדבר,  סביב שנת 1250 לפני סה"נ. 
 
את זרטל אני מכירה לא מעט שנים. הוא היה המרצה שהשפיע ביותר על הקריירה הארכיאולוגית שלי מאז שנתקלתי בו  בלימודי תואר ראשון.
 
נתקלתי כיצד?  בצורה אינטנסיבית מאד יש לומר.
 
בניגוד למרצים רבים שהכרתי שנוטים להסתובב במסדרונות האוניברסיטה כשעל פניהם הבעה משועממת עד מוות– לזרטל יש מה שנקרא להט של ארכיאולוג אמיתי שאינו יודע פשרה. כשהצטרפתי לצוות תלמידיו הנאמנים, הבנתי מיד שללהט הזה יש מחיר משום שעם זרטל אין מקום להתחמקויות, לפשרנות עצלה, להימנעות מהעמקה ונקיטת עמדה. הוא שניחן בכמויות בלתי נדלות של כריזמה אישית, ידענות רחבה, סקרנות אמיתית כמו גם הכרה אינטימית עם מושא מחקריו – דרש מאתנו את מה שדרש גם מעצמו. וזה היה לא מעט.
 
כמו שאר תלמידיו הנאמנים דדתי בקושי רב אחר הליכתו הנמרצת על שני קביו (זרטל פצוע בגפיו), בשעות בלתי הגיוניות בעליל, מדי יום שישי וערבי חג,  וזאת כדי לסקור שרידי ישוב קדומים במקומות שאין להעלות על הדעת בלב נוף הרי השומרון הפראיים. ימי הסקר הללו זכורים לי עד היום כימים מלאי אור ותום, אהבת טבע ואהבת הלימוד, ימים שבהם התערבבו להם חיפושים אחר בדלי חרסים וקירות קדומים, עקבות זוחלים ופריחות מרהיבות בעונות המתחלפות.  
 
"יא אדם וויין איל-דאהב"?  היה שואל אותו בעל החלקה שעליה חפרנו את אתר המזבח בהר עיבל, והוא סבלני ומשועשע הסביר לו ארוכות שהאבנים שמלפני אלפי שנים טובות בעיניו מזהב, הסבר שהשאיר את בעל החלקה משתומם ומלמלמל בייאוש:  "מג'נון הדא יהוד".
 
חמישה ימים ארוכים ביליתי בתוך לוקוס האפר השחור שבתוך מבנה האבן המרובע שאליו ניתן היה לעלות בכבש משופע. חפרתי וחפרתי בתוך ערימה אינסופית של אפר שחור שנדבק לי לאף, לפה, לעיניים, לציפורניים, לקנה הנשימה. נדמה היה שאבותינו חגגו במקום הזה במין יום עצמאות שנמשך חודשים. כמויות אינסופיות של שפכי מנגל, פחמים ועצמות של בהמות טבוחות. מי אמר שהישראלים של היום מנותקים ממסורתם?
 
היו אלה ימים של ראשית האינתיפאדה הראשונה. מטעמי ביטחון שלחו לנו שני חיילים חמושים שבילו את רוב היום בשינה עמוקה. בערב, בתום יום העבודה, היינו חוזרים לישון בבסיס צבאי ששכן קילומטרים ספורים מהאתר. ערב ערב התכנסנו כדי למיין את החרסים שמצאנו, כדי לדון זה עם זה על מה שגילינו או כדי לקרא בתנ"ך. שוב ושוב חזרנו לפרשת "כי תבוא" מתוך ספר דברים. שאלה אחת נותרה אז ללא מענה – מה עושים עם הפער בין מה שכתוב לבין מה שנראה: הרי אי אפשר לראות את הר גרזים מהמקום שאנחנו חופרים בניגוד גמור למה שמתואר במקרא… לא לכל נמצא פתרון הגיוני, לפחות לא בשלב זה.
 
באחד הערבים ניבי מרקם שותפו הנאמן של זרטל מקיבוץ עין שמר שהיה סייר מקצועי מאין כמוהו וגם הנהג  של הג'יפ הרעוע של הסקר – הזמין אותנו לקונצרט חוצות: הוא העמיד אותנו ליד מוט ברזל חלול וחלוד שניצב בקצה המחנה והורה לנו להקשיב לחלילת הרוח שהתנגנה מתוך נקביו. זה היה קונצרט בלתי נשכח.
 
כשסיימתי את לימודי  בחיפה ופניתי ללימודי תואר שני בירושלים ואח"כ לת"א, ניתק גם הקשר עם עבודת הסקר. מאותה עת ואילך נפגשנו רק בהרצאות מזדמנות או בכנסים מקצועיים. מדי פעם בפעם נתקלתי בו דרך כתבות בעיתונים שם לרוב,  זכה לקיטונות בוז וביקורת קשה שלא מן הצדק, לדעתי לפחות. מילא אם היו מתעמתים אתו באופן ענייני ומקצועי – אבל דומה כי כל האנטגוניזם הזה נבע ממקור אחר ואישי. כי אחרי הכול הוא היה ועדיין,  אחד הארכיאולוגים המוכשרים שקמו כאן בשנים האחרונות,  אדם שיודע היטב על מה הוא מדבר ומחקריו מבוססים על שנים רבות של עבודת שטח אינטימית, פרטנית ומדוקדקת מאד. באוניברסיטת ת"א שם עשה את הדוקטורט, הוא מהווה עד היום  "סדין אדום". מה לא טפלו עליו: שהוא משמש שופר למתנחלים קיצוניים, שהוא מעמיד תיאוריות על משאלות לב ולא על "עובדות מדעיות" וחמור מכל – שהוא שבוי בקונצפציה שאבדה עליה הכלח – זו הרואה בטקסט התנ"כי אמת או גרעיני אמת, במקום פולקלור בדוי וממוצא.  
 
אם תוסיפו לכך את הפרסטיז'ה האישית  של רבים ממתנגדיו, יוצא שחומות העוינות שנבנו סביבו כמעט ולא ניתנות למעבר. הנה למשל, אותו קמפינסקי שהיה ממבקריו החריפים ביותר, ביקר באתר החפירות בעיבל במשך שעה בלבד ומיד אץ לו רץ לו לכתוב מאמר ביקורת חריף ומנומק עם פרשנות אלטרנטיבית לחפירה כולה וזאת מבלי להזדקק לבדל מידע מוצק נוסף – כמו תוכניות שטח וניתוח סטרטיגרפי או ממצא קטן.
אני תוהה אם כתב עת שעוסק בביולו
יה או כימיה היה מסכים לפרסם בין דפיו מאמר ביקורת שנכתב בצורה כה רשלנית וחובבנית כנגד קולגה אחר. למותר לציין שמשעה שפורסם אותו מאמר – שוב לא ניתן היה לבטלו בזכות אותה פרסטיז'ה מקצועית מפוקפקת של מחברו.  אגב, דווקא פינקלשטיין שאינו נמנה עם חסידיו כלל וכלל, כתב בספרו "ראשית ישראל"  (פינקלשטיין וסילברמן  ת"א 2003: 118 ) את הפרשנות הבאה על האתר הנ"ל: "על הר עיבל גילה אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה מבנה חריג, שזיהה כמזבח ישראלי קדום. אבל תפקידו המדויק של האתר שנוי במחלוקת". כולם יודעים שהוא יכול היה להיות קטלני וביקורתי הרבה יותר.   
 
לסיכומו של דבר נדמה לי שעיקר הביקורת כלפי עבודתו של זרטל נובעת מטעמים שאינם בהכרח עניינים. הוא לא איש של פשרות ואת הדרך שלו ללב הסערה הוא הרוויח ביושר. השאלה האם אהבתו הגדולה לנופי השומרון, לראשית ישראל ולמקרא גרמו לו להטות את תוצאות מחקריו?  אינני חושבת, הוא חוקר רציני מכדי להתמסר לאידיאולוגיות אופורטוניסטיות מטעמי תועלת. אבל זה לא אומר שאין לו אג'נדה. אני רוצה לפגוש חוקר אחד שיעיד על עצמו שהוא נטול אג'נדה כזו או אחרת. ולגבי הויכוח ההוא בין המקרא לארכיאולוגיה הפוסט מקראית שעליו נשפכו כבר נהרות רבים של דיו אומר רק זאת: אינני חושבת שלארכיאולוגיה יש את מלוא הכלים כדי לשפוט היום את "אמיתות העבר" (אם יש דבר כזה בכלל) – ובודאי לא בלעדיות יחידה עליהן.
 
לאגדות ולמיתוסים העממיים יש חשיבות מכוננת בעיצוב הזיכרון של כל אומה, דת ולאום והם מהווים כלי חשוב ביותר להבנת התפתחותם. ולא רק זאת, לעתים קרובות יש  בסיפורים הללו יותר מגרעין אמת, "רשימו"  שנגלה רק לעיני אלה שרגישים מספיק לראותם. האם ניתן להפריד בין הגרעין האוטנטי לבין המיתוס שהתפתח ממנו ולזהות את החלקיק האובייקטיבי הבלתי תלוי? גם בכך יש לי ספק גדול, בעיקר משום שהטיעונים של הארכיאולוגים החדשים נשענים בעיקר על דרך השלילה – כלומר על מה שלא נמצא בשטח, נכון לעתה.  שלא כמו בתקופה ההלניסטית או הרומית, אז הידיעות על הסביבה החומרית היא מלאה למדי, התקופות הקדומות לוטות בערפל סמיך ומסתורי ולכן הן מושכות את דמיוננו כל כך .
 
השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא האם הארכיאולוגיה המקראית יכולה להרשות לעצמה "לשפוך את התינוק עם המים" רק בשל הספקות שעולות מהקריאה במקרא. תלוי את מי שואלים: המינימליסטים יטענו שאין להסתמך על הטקסט הזה כלל ("המקרא – אין הוכחות בשטח" – כפי שפורסם בכותרת של מוסף עיתון הארץ לפני כמה שנים), בעוד שרבים אחרים שבים ומוצאים בטקסטים הקדומים פיסות מידע שאין להם תחליף, טקסטים המעשירים את ההיכרות האינטימית שלנו עם הסביבה החומרית והתרבותית של הארץ שבה אנחנו יושבים.
 
סיימתי לקרא ספרו המרתק של זרטל ברגשות מעורבים. אל מול גלי הנוסטלגיה עלו בי גם הרהורים  נוגים על טיבם הקלוקל של סכסוכים אישיים שהופכים חיש מהר למריבות מרות המלובות ברגשות טעונים ונפיצים בשם הלאומנות, הפוליטיקה העכשווית והרגשות הדתיים.
 
אין מנצחים בקרבות המרים הללו – רק מפסידים.   
 

         

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חולי  On אוקטובר 10, 2008 at 10:02 pm

    אהלן,
    כן, ימי הסקר זו תקופה קסומה…
    גם אצלי…

  • מתענין  On אוקטובר 11, 2008 at 12:15 am

    ולאחר שלדעתך אין לארכיאולוגיה כלים לשפוט את העבר ושלטענתך ניתן למצוא גרעיני אמת במיתוסים מתקופות קודמות, אשמח מאוד מאוד לשמוע את דעותיך (הכמה שיותר מנומקות, אבל אפילו אם הן מתבססות על תחושות או דמיון בלבד) באשר למה "באמת" היה באותה תקופה שמושכת את דמיוננו.

    תודה מראש.

  • אחת  On אוקטובר 11, 2008 at 12:39 am

    כרגיל.

    קולח, רב-השראה, אנושי, חי.

    מסכימה לגמרי עם דעתך ביחס למיתוסים וליחסי מקרא-"מציאות".

    רוב תודות

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 11, 2008 at 9:07 am

    למתעניין שלום,
    חשוב לדייק – לא אמרתי שלארכיאולוגיה אין כלים לשפוט את העבר אלא שאין לה את מלא הכלים או את הבלעדיות לאמת מדעית.
    תקופת המקרא היא תקופה מרתקת וכדי להבין את עומקה חייבים לשוב אל המיתוסים הקדומים שנותרו מהתרבויות שלנו ושל שכנינו גם אם מידת המהימנות שלהם לא תמיד גבוהה

  • מתענין  On אוקטובר 11, 2008 at 10:14 am

    כלומר מבחינתי הארכיאולוגיה יכולה לספק לי עוד נתונים אבל ה"סיפור האמיתי" של התקופה ישאר תמיד בגדר ספקולציה?

    יש לי עוד מספר שאלות ברשותך.

    1. האם לארכיאולוגיה יש את הכלים להעריך את גודל האוכלוסיה באזור מסוים? לדוגמא באתונה הקלאסית היתה עיר מבוצרת והיו תושבים רבים שחיים מחוץ לעיר המבוצרת ומתכנסים לתוכה בעת מלחמה. האם לארכיאולוגיה יש יכולת להעריך את מספר התושבים שחיו מחוץ לעיר על סמך שרידים שהם השאירו או שיכול להיות מצב שלא ישתמרו שרידים משמעותיים מהתיישבות כזאת (מחוץ לעיר)?

    2. מה בנוגע לערים שתאפרתן היתה על לחימה ולאו דווקא על בניה, ואפילו לא היו בהן מבנים רציניים של ביצורים (לדוגמא ספרטה באותה תקופה). האם היה ניתן להעריך בכלים ארכיאולוגים את חשיבותן באותה תקופה, או שארכיאולוג לא משוחד שהיה חופש בספרטה של סוף המאה ה5 היה מסכם שלא מצא שרידים משמעותיים ליישוב ולא ייתכן שהתקיימה כאן מדינה חשובה?

    3. האם ייתכן שחלק מהממצאים הארכיאולוגים הכתובים הם מזוייפים? איך את מעריכה את הסיכוי למצוא בארץ ממצאים כתובים חדשים שעוד לא נתגלו?

    4. מתי ואיפה נכתבו לדעתך חלקים שונים בתנך ולמה? את מקבלת את גישת ביקורת המקרא למקורות השונים?

    שוב תודה,

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 12, 2008 at 7:40 pm

    למתעניין שלום,
    עושה רושם שאתה הרבה יותר מסתם מתעניין והדבר יפה בעיני.
    ולשאלותיך – הן יכולות לפרנס שני קורסי מבוא לפחות, אך בכל זאת אשתדל לענות עליהן כמיטב יכולתי:

    1. יש לא מעט מחקרים שעוסקים בהערכת גודל אוכלוסיה בערים בנויות ר' למשל פינקלשטיין וגופנא תשנ"א בקתדרה 58 או בספרו של הרצוג על העיור בא"י (אנגלית) בכל מקרה הרוב נוטים היום להעריך את מספר התושבים לדונם בתקופת המקרא ב- 17-20. בתקופות מאוחרות יותר כשניתן היה לבנות ב- 2 – 3 קומות אפשר להגיע גם ל- 25.

    2. הדרך להעריך את עוצמתה של התרבות החומרית בכל תקופה ותקופה תלויה בהרבה מאד גורמים וכמובן שאין דין ספרטא כדין אתונה מכיוון שהספרטאנים לא נטו לנהנתנות חומרית כמו האתונאים. אבל זה עדיין לא אומר שלא היתה להם תרבות עשירה משלהם – ר' מקרה ממלכות ישראל ויהודה למשל, שדווקא האחרונים עלו עליהם בשימוש בכתב, למרות שהישראלים עלו על היהודאים בכל שאר התחומים האחרים.

    3. לגבי זיופים – המקרים המצערים שפורסמו בשנים האחרונות לא עושים חסד עם המקצוע, אבל זה עדין לא אומר שאין גם ממצאים אוטנטיים שמתגלים מדי פעם בפעם (ר' למשל ממש מהשבוע את הכתבה הבאה שלדעתי אמיתי מכיוון שהחפץ התגלה בחפירה ממש – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3605879,00.html

    4. ביקורת המקרא הוא נושא רחב ומרתק מאין כמותו ואין לי ממש מה לחדש בתחום זה, לצערי. לעומת זאת בספרם של פינקלשטיין וסילברמן יש רשימה ביבליוגרפית מפורטת מאד לגבי הגישות השונות בנושא זה.

  • מתעניין ב'  On נובמבר 13, 2008 at 3:33 pm

    נתקלתי באתרך תוך שוטטות מקרית ברשת, ומצאתי עניין בדברים שאת כותבת. ולעצם הערתי/שאלתי:-

    בארכיון אל-עמרנה שבמצרים, מן המאה הי"ד לפנה"ס, נתגלו ששה מכתבים שנכתבו על ידי עבד-ח'בה או עבדח'פה 'מלך ארץ ירושלים', אל פרעה אמנחתפ ד' בהם הוא מבקש עזרה צבאית נגד שוסים המכונים ח'ברו. לפי מיטב ידיעתי אף אחד
    לא חושד שמכתבים אלה מזוייפים. כלומר היה שליט
    מצרי כזה בירושלים, והיה לו בודאי גם ארמון וארכיון, ובודאי היו עוד מבנים מתקופתו.

    עובדה היא,שלמרות כל החפירות בעיר דוד, שנעשו בתקופות שונות, לא נמצא זכר לתקופה המצרית. כלום. נאדה. לפי הגישה הרווחת כיום באסכולת
    הארכיאולוגים הפוסט-ציוניים, אלמלא המכתבים שנתגלו בארכיון אל עמרנה,ועל סמך ה'אין-שרידים' היו הארכיאולוגים קובעים, שמעולם לא היתה תקופה כזו של שליטה מצרית בירושלים.

    האם אין בכך כדי לומר למדע הארכיאולוגיה
    ש"אי המצאותם של שרידים ארכיאולוגיים עדיין
    לא יכולה לבטל אתוס של עם [ישראל]". העובדה שלא נמצאו יכולה ללמד אולי שטרם נמצאו, או שהיו ואינם. לדוגמא בעיר דוד שבה הבנייה היתה באבן [יקרה] אנשי התקופה החדשה פשוט פירקו עד היסוד כל מבנה מצוי שקדם להם כדי לבנות את בתיהם ואת עירם.

    מה את אומרת על כך ?

    • קובי מרוז  On יוני 10, 2015 at 7:24 pm

      אכן טיעונים בסלע . הייתי רוצה לשלוח לך מספר עבודות שעשויות לעניין אותך . הדואל רצ"ב .

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 15, 2008 at 7:51 pm

    למתעניין ב',
    איש אינו חושד במכתבי אל עמרנה שהם מזויפים כמובן, הם התגלו באתרם לפני שנים רבות ואם תרצה להתעמק בנושא תוכל לחפש את עבודת הד"ר של נדב נאמן שדן בהם ארוכות.
    לגבי שאלתך – בדקתי ומצאתי שאמנם אין שרידים של בנייה מתקופת הברונזה המאוחרת בירושלים אך יש שרידי קבורה שהתגלו במספר מקומות בעיר (ליד רחביה וארמון הנציב בעיקר). הארכיאולוגים סבורים שהיה באזור יישוב דליל מעבר לחומת העיר הבצורה, אבל ליבת העיר ממש טרם נמצאה. ההסבר שאתה מציע הוא הגיוני בכל מה שנוגע לשימוש מחודש באבני בנייה, תופעה מוכרת באתרים רבים, אבל עדיין לא פותר את השאלה לגבי היעדרותם של ממצאים קטנים שאמורים להישאר בשכבות עצמן.
    אני לא יודעת אם אילת מזר מצאה שרידים ליישוב מימי הברונזה המאוחרת (נדמה לי שמצאה שרידים מתקפות קדומות יותר), אבל בארכיאולוגיה כמו בארכיאולוגיה הכל פתוח – עד שלא הוכח אחרת…

  • גלבוע  On נובמבר 19, 2008 at 11:09 pm

    שלום נטלי
    גם אני קצת מתעניין בקשר בין מקרא לארכיאולוגיה ומחר אני אהיה בהרצאה של אדם זרטל אז הערב אני אוסף קצת חומר.

    האם לאור מה שאת כותבת על סכסוכים ודעות אישיות שמשפיעות על הטיית הדעה המקצועית אפשר בכלל להתייחס לארכיאולוגיה כאל מדע? כלומר לפי דבריך הארכיאולוגיה היא הרבה יותר אידאולוגיה מאשר מדע מבוסס כך שיוצא שאין טעם אמיתי לתת אמון בממצאי הארכיאולוגים?
    אשמח אם תעני לי במייל כי אני לא יודע אם אכנס לאתר שוב

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 20, 2008 at 11:26 am

    אשמח לענות לך במייל – רק שאין לי אותו…
    ולשאלתך – אני סבורה שארכיאולוגיה היא גם מדע אבל לא רק. כלומר יש רובד של עובדות ויש קומות של פרשנות. אם הארכיאולוג עוסק רק ברובד הנמוך של העובדות היא חוטא לעבודתו ובעיקר- משעמם נורא, אם הוא מטפס גבוה מדי הוא עלול להצטייר כפנטזיונר – כמו ברוב התחומים בחיים חשוב לשמור על מידתיות נכונה

  • גידי  On דצמבר 14, 2008 at 9:47 am

    לעניין הכותרת:
    קונספציה ולא קונצפציה.

  • שי  On נובמבר 9, 2009 at 10:49 pm

    שלום נטלי,
    תיארת נכונה כיצד זרטל נתפס באוניברסיטת תל-אביב שבה אני לומד, לפחות בכל הקשור לפרשנותו אבל הבכירים אצלנו בחוג מתוך שיחתי איתם מחלקים אותו ל-2 חלקים כולם מעריכים אותו על עבודתו בשטח ו-5 ספרי הסקר שלו הוא הישג ארכיאולוגי אדיר על זה כולם מסכימים טבל פרשנותו של מזח עיבל, האתר "השרדני" אל-חוואט ופרשנותו האחרונה למתחמים שנמצאו בעמק הירדן אכן מוציאים גיחוכים והקנטת רבות. לצערי התאכזבתי בתור אחד שתופס מעצמו אובייקטיבי ולא מושפע, ישבתי לראות את תוכניתם של לונדון וקירשנבאום שבה התארח זרטל והייתי בהלם ציפית מארכיאולוג רציני ובעל הישגים כמו זרטל יציג טענות אמיתיות למה מדובר באותם "רגלים" מהמקרא וכל מה שזרטל אמר במשך 7 דקות תמימות זה רגליים הם דומים לרגליים אתם לא רואים שאלה רגליים מדי פעם עם קצת אצבעות?? איפה ממצא בוטני,קרמי,זאולוגי,משהו אחר חוץ מרגליים?? מקווה שהוא פשוט היה ביום רע

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 10, 2009 at 7:37 pm

    גם אני ראיתי את התוכנית הזו, והתחושה באולפן היתה די מבודחת. אני מכירה את האיש והוא ארכיאולוג רציני. אולי הטלויזיה לא היטיבה אתו. אין לי דעה מגובשת על החפירות שלו כי אני לא מכירה אותן מספיק טוב, אבל אין לי ספק שהוא מוסיף הרבה צבע לנוף הנכלולי שלנו…

  • שי  On נובמבר 10, 2009 at 8:32 pm

    בכלל אני נגד המגמה של הפיכת הארכיאולוגיה לשיח חוקרים/ארכיאלוגים בלעדי, אני חושב שארכיאולוגים צריך להתחבר לחברה הישראלית ולהעביר את הידע והתובנות שאותם הסיקו במהלך חייהם האקדמים בצורה גם פופוליסטית בגובה העיניים אם זה בספרי רומנים-היסטוריים(כמו למשל הספר הנפלא שלך) או בתוכניות רדיו וטלויזיה פופוליסטיות ומבודחות
    דרך אגב אותיזרטל הוא שכנע בכל עניין מזבח הר עיבל בכלל הממצא מדבר בעד עצמו מדובר באתר פולחני

  • שי  On נובמבר 10, 2009 at 8:36 pm

    בכלל אני נגד המגמה של הפיכת הארכיאולוגיה לשיח חוקרים/ארכיאלוגים בלעדי, אני חושב שארכיאולוגים צריך להתחבר לחברה הישראלית ולהעביר את הידע והתובנות שאותם הסיקו במהלך חייהם האקדמים בצורה גם פופוליסטית בגובה העיניים אם זה בספרי רומנים-היסטוריים(כמו למשל הספר הנפלא שלך) או בתוכניות רדיו וטלויזיה פופוליסטיות ומבודחות
    דרך אגב אותי זרטל שכנע בכל עניין מזבח הר עיבל בכלל הממצא מדבר בעד עצמו מדובר באתר פולחני(למרות דברי יגאל ידין שזה מגדל שמירה).ע

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 13, 2009 at 7:34 am

    מאד מסכימה עם הגישה שלך. אני חושבת שזו גישה נכונה ובריאה.
    לגבי הר עיבל, צריך לבדוק ההשערה ביחס לממצא וביחס לחלופות אפשריות. מלבד נאמן שהציע כי שימש כמגדל שמירה, אף אחד חוץ מהחופר לא דן בארכיטקטורה ובממצא באופן רציני. אז נשאנו בעיקר עם התיאוריה של זרטל שהיא לא פחות הגיונית מתיאוריות אחרות שארכיאולוגים מעלים ביחס לאתרים שלהם. אפשר שזה נכון ואפשר לא, ואף פעם לא נדע בטוח.

  • קובי מרוז  On יוני 6, 2015 at 1:30 pm

    כמאמר הנסיך הקטן "האמת בפרטים הקטנים" :
    1. "מגדל השמירה של ידין "- אכן השומרים חגגו על מנגל של מאות בעלי חיים….כהערכה לעבודת
    המסורה העלו להם תושבי הסביבה מנחות קטנות לרוב שהתגלו במקום.
    2. השומרים לא היו כנענים לא פלשתים עובדה – אכלו רק בע"ח טהורים…..
    3. החרפושיות מתקופת סוף שלטונו של רעמסס 2 תואמות לחלוטין את תאריך ההתנחלות לפי
    המקרא .
    4. מגדל השמירה היה בשימוש מספר עשרות שנים והוא סיום את תפקידו ונגנז בזהירות מתחת
    למעטה אבנים עברה ונעלם מהתודעה לחלוטין .
    5. ההוראה של משה לכתוב את החוקים על גדרות האבן ,לטייח אותן ,לצבוע אותן בסיד ואז הכתב יראה למרחק גדול – מאוד דידקטית והגיונה מצביע על אמתות האירוע המכונן .
    6. התגלית היא מכה כואבת לתיאורית הפינקלשטיינים והשיטה שלהם פשוט להתעלם ממנה ולא להתמודד עם הממצא המטריד …..כנאמר "מלטה יוק " .
    7. חבל שזרטל לא ביקש מחקר מאדריכל מפורסם ו…חילוני שיעשה עבודת השוואה בין מזבח
    העולה בירושלים של בית שני ובין "מגדל השמירה" של ידין .
    8. התגלית הזאת נחנקה משתי סיבות :
    א. קינאה קשה כשאול מצד הארכאולוגים הוותיקים מאסכולת אולבריט על התגלית של החוקר
    הזוטר זרטל ( זו הייתה עבודת הדוקטורט שלו…) ושהשיג מה שלא עלה בידיהם לאחר
    עשרות שנות חפירה ומחקר .
    ב. מצד שני…..מכחישי התנך למיניהם שהממצא פוגע קשות בתזה שלהם ועשרות שנות
    מחקר שלהם נשענים על בלימה עקב ממצא זה וממצאים נוספים בעשרת השנים
    האחרונות..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: