קנאות לשמה


"ובקרב השערורייה הזאת  פרח זרע הנקרא קנאים, אשר כשמם כן היו במעשיהם, כי כל מעשה רע היה להם למופת ומכל התועבות, אשר נעשו לפנים ונשארו לזיכרון, לא היתה אף אחת, אשר נמנעו מקנא בה ומעשות כמוה. אמנם הם קראו לעצמם בשם הזה, באמרם, כי הם מקנאים לדברים טובים (לשם שמים), ולא נודע, אם צחוק עשו להם בעשוקים מתוך יצר לבם האכזרי כחיית טרף, או כל רשע ואון למעשה טוב היה בעיניהם".. (יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים ז, ח, א).
 
אני מדפדפת בכותרות עיתון השבת ומתמלאת תוגה עמוקה. נערים  יהודים בחברון פתחו אמש במסע נקמה בעקבות פינוי בית המריבה בחברון – הציתו מכוניות, השחיתו רכוש ואפילו ירו בפלשתינאים שנקלעו בדרכם. תחושת דה-ז'ה-וו עמומה עולה בי: זוהי לא הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה. היהדות שלי, שאותה אני אוהבת לצייר כחומלת ורציונאלית נראית רע מאד, נשמעת רע מאד, מתנהגת רע מאד.  "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" נאמר בספר שמות (כב', ט'), ואני תוהה איך דווקא אלה שלא סבלו מחסך בשעות לימוד והתעמקות בכתבי הקודש, מצליחים בכל פעם לפספס כך את העיקר.

אי אפשר להשוות בין אירועם היסטוריים שהם כל כך רחוקים ומרוחקים זה מזה ובכל זאת, אם יש משהו שההיסטוריה של חורבן הבית השני מלמדת ומתריעה,  זה שקנאות לשמה היא דבר מסוכן. קנאות לשמה מעוורת. קנאות לשמה מביאה חורבן, הרס, שנאת אחים שלא לומר את שנאתם של אומות העולם עלינו. ועוד לא אמרנו כלום על השכנים הפלשתינאים של בית המריבה שאלה שבחרו להתבצר בו נתנו לו את השם "בית השלום" במין הומור מקאברי, כמו להכעיס: הם הרי כבר לא זקוקים לסיבות נוספות לשנוא אותנו. יש להם מספיק, תודה.
העניין עם הקנאים של ימי בית שני שהביאו עלינו את פורענויות החורבן הוא שהם היו בטוחים, מה זה בטוחים – סגורים על זה שאלוהים נמצא לטובתם. ההיגיון המדיני והצבאי היה הלאה מהם – ורק האמונה הדתית – משיחית נותרה לבדה. הם האמינו שהמלחמה ברומא תהיה מלחמת אחרית הימים, מלחמת גוג ומגוג, מלחמת בני האור  בבני החושך, מלחמה שבה יופיע אלוהים בכבודו ובעצמו כדי להושיע את בניו הנאמנים לתורתו, תורת הקנאים לדבר השם. אנשי אמונה הם היו.  

שיקולים הגיוניים, צבאיים ומדיניים לעולם אינם משפיעים על מאמינים קנאים. הטענות שאין טעם למרוד במלכות רומא/ ממשלת ישראל, להתעמת עם צבאות הלגיון /צה"ל ולהבעיר את כל העיר  חברון/ ירושלים – הן חסרות משמעות. הרבה יותר כיף לצאת למלחמות מיותרות, לשבור את הכלים, להתפרע בגדול. איזה עונג צרוף מזמנת אש התבערה הגדולה המכלה את העיר כולה על בתיה, אוצרותיה, מחסניה, תקוותיה לשפיות, לחיים. סתם חיים לנו ולהם. המוות הרבה יותר מגניב.
 
ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים ויוסף בן מתתיהו הפייסן הוא שהנציח לעד את סיפור המרד הגדול של היהודים ברומאים. אם הקנאים של יוחנן מגוש חלב היו מנצחים היתה לנו מן הסתם, היסטוריה לגמרי אחרת (תרתי משמע). אבל יאמר לזכותו של יוסף שלמרות האשמות הכבדות שהפנו כלפיו, הוא ידע לאזן את ביקורתו על הקנאים בביקורת נגדית על אותם נציבים מושחתים ומפקדי לגיון שהביאו עוני ודלות על העם ועוררו את זעמם עליהם. חשוב לזכור שיוסף לא היה חבר באיגוד העיתונאים העולמי ושום חוק או אתיקה מקצועית לא חל עליו ועל פליטים שכמותו שחיו תחת חסותם של הקיסרים הרומים הנוחים לכעוס. ובמילים אחרות: הוא אמנם היה חייב להאדיר ולהצדיק את מעשי הקיסרים והלגיונות אבל הוא ממש לא היה חייב להאדיר ולהצדיק את מעשי אחיו.

ובכל זאת, יוסף  בחר לעשות זאת מדי פעם בפעם בספרו כשסיפר על מעשיהם הרעים של חיילי הלגיון ופקידי הקיסר. לכל מי שקורא את הדברים ברור שמעשיהם חסרי האחריות, עלו לאימפריה הרומית ביוקר והביאו נזק יותר מאשר תועלת.  יאמר לזכותם של הרומאים שהם בניגוד אלינו, יודעים ללמוד מטעויות עבר ואחרי המרד הם ניסו להשתפר והביאו נציבים ראויים יותר.  ליהודים לעומתם היה דחוף לפצוח במרד נוסף, כ- 70 שנה מאוחר יותר, מרד שהביא מכת מוות על היישוב היהודי בא"י, אבל זה כבר סיפור אחר.

אחרי שגמרתי לרפרף על הכותרות העיתונים הגדולים, עברתי ל"מקור ראשון" שם הכותרת היתה, כמה מפתיע: "נער ששהה על הכביש ליד 'בית השלום' נפצע קשה מאבן גדולה שנזרקה לעברו בידי ערבים. הוא פונה לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה".

צר לי על הנער ואני מקווה שיבריא ויתאושש. ובכל זאת, למה אין זכר למעשי האלימות, האיבה והתפרעות של "הצד שלנו" ברחובות חברון בליל חמישי? אולי זה משום שאירועים כגון אלה, הם לא ממש חדשות  בעיני העורכים של מקור ראשון. 
   
        

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עזור  On דצמבר 5, 2008 at 11:12 am

    משמח לקרוא את דברייך, המבטאים אנושיות צרופה.
    אין מה לעשות; פשוט צריך להמשיך ולהצביע, להמשיך ולהזכיר…

  • רון  On דצמבר 5, 2008 at 11:39 am

    אני לא חושב שההגדרה שלך לנצחון ולהפסד זהה לאלה שעליהם את מדברת. זהו כוחה של הקנאות. היא מזינה את עצמה בדרכים מחוכמות ולא צפויות. בדיוק כפי שהכשלון של המרד הגדול לא הרתיע את המרידות היהודיות של המאה השנייה.

  • סתם אחד  On דצמבר 5, 2008 at 12:01 pm

    מי שטוען כי ערביי חברון שונאים יהודים בגלל משהו שמתרחש היום, או בגלל משהו שעשתה מדינת ישראל, אין לו מושג על מה שמתרחש בארץ ישראל ובמזרח התיכון, ובוודאי אין לו שמץ של ידע היסטורי (מה הביא לטבח היהודים בחברון בשנת 1929?).
    מה שמתרחש בחברון כיום קשור בהתרחשויות 1929 והשנים ההן.
    מי שחושב כי טרור – נערים קנאים לאומנים זורקים אבנים – יכול להשאר רק בצד אחד של המתרס, אין לו שום מושג על טבע האדם.
    וטרור הוא טרור. דין אחד צריך להיות לטרוריסטים ערבים ולטרוריסטים יהודים.
    וכך גם לגבי סתם אנשים.
    אם זכותו של ערבי לבנות בית על אדמת הקרן הקיימת, אז זכותו של יהודי לקנות בית בחברון.
    אבל אם אין מגינים על סתם אנשים בהרצליה מפני איומי פשע, אין סיבה להקצות משאבים מיוחדים כדי להגן על יהודי שהלך לגור בבית שקנה בחברון.
    לדעתי, משמאל ומימין, אין חושבים בהגיון עקבי של צדק, שוויון ודמוקרטיה על המתרחש בחברון, ובמקומות אחרים בעימות היהודי-ערבי בארץ ישראל.
    וגם מוציאים את העניין מפרופורציה.
    כמה נערים זרקי אבנים, חלק מציבור די קטן, הם עדיין לא מרד לאומי, לא המרד ברומאים.
    כל הרעש מסביבם הוא התפיסה, הגלותית-אנטישמית לדעתי, כי התופעה של יהודי זורק אבן מנוגדת לחוקי הטבע.
    משהו כמו "אדם נשך כלב".

  • קורינה  On דצמבר 5, 2008 at 12:22 pm

    כארכיולוגית את ודאי יודעת שאבן הנזרקת על נער יהודי תמים דרך הופכת בציון לציון דרך.
    הפלשתינאים שנאו אותנו עוד בימי היבוסי. בגללם חרב בית המקדש הראשון וחרב השני ולא נותר מהם ומכל היתר אלא אבן על אבן.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 5, 2008 at 12:28 pm

    תגובה לרון,
    אני לא חושבת שהיהודים שעוררו את מרד בר כוסבא חשבו לרגע שהם ניצחו במרד הראשון. אני חושבת שהם פשוט לא יכלו להשלים עם אבדן ירושלים והמקדש למרות נסיונו של רבי יוחנן בן זכאי ליצור להם חלופה הגיונית יותר.
    אני סבורה שהמרד השני היה הרבה יותר מוצלח מבחינה פוליטית פנימית מהמרד הגדול, רק שהתוצאות היו הרבה יותר גרועות לצערינו..

  • hoba  On דצמבר 5, 2008 at 12:37 pm

    ההסטוריה לא חוזרת על עצמה. את טועה ובגדול.
    התסמונת של הוצאת יהודים בכוח ממקום הסטורי על ידי ממשלה יהודית היא אותה תסמונת שתשמיד את
    ישראל, לא על ידי אויביה אלא בכוחות עצמה.
    לא היתה שום אוטוריטה יהודית שעשתה מה שמדינת ישראל עושה כיום בחברון, ואת המחיר ישלמו כל היהודים עם הזמן.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 5, 2008 at 12:41 pm

    תגובה לסתם אחד וקורינה,
    אני לא רוצה לפתוח דיון על סיבות השינאה של אומות העולם או הערבים כלפינו, שכן אני לא בעד שינאה נקודה.
    יחד עם זאת חשוב לזכור כי התושבים היהודים שחיו בחברון ובירושלים לפני קום המדינה חיו בדרך כלל בשכנות סבירה עם הערבים כפי שהיה ברוב מדינות המגרב והמזרח.
    מדי פעם היו אמנם אירועים אלימים וקשים, אבל אלה בודאי שאינם מתקרבים לעוולות שנוצרו במערב המתקדם שהגה את רעיון האיקויזיציה, הפוגרומים והשואה של יהודי אירופה.
    ולגבי האנומליה של יהודי זורק אבן – הרי כלי המשחית אולי השתנו קצת אבל זה לא משנה בכלל זוהי אלימות גסה לשמה. ובינינו זה כבר ממש לא "זנב משקשק בכלב". הלוואי וזה היה כך.

  • רון  On דצמבר 5, 2008 at 12:51 pm

    ברור שהם הבינו שזה הפסד, אבל ההבנה שלהם את ההפסד היתה ככל הנראה שונה. לזה התכוונתי..

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On דצמבר 5, 2008 at 1:00 pm

    זוהי אינה אלימות לשמה. זה ערך של אנשים לאדמה שלהם. הראייה שלך עקומה , מתנשאת ובגלל שרבים חושבים כמוך לא תשאר פה מדינה לתושבי ישראל.
    היום זה חברון בעוד כמה שנים זה כפר סבא.
    וירושלים.

  • סתם אחד  On דצמבר 5, 2008 at 2:53 pm

    לנטלי,

    א.

    גם אם אינך "בעד שנאה", עדיין ישנה שנאה בעולם, והיא, לצער שנינו, גורם חשוב, אולי עיקרי, בפעולותיהן של קבוצות רבות.
    אי אפשר להבין את העולם בלי להבין (להבין, לא להצדיק) את השנאה ואת משמעותה.

    ב.

    הרעיון כי "התושבים היהודים שחיו בחברון ובירושלים לפני קום המדינה חיו בדרך כלל בשכנות סבירה עם הערבים כפי שהיה ברוב מדינות המגרב והמזרח" הוא פשוט אגדה, אידיאליזציה של העבר. מאורעות 21 ו- 29 יוכיחו.
    נכון הוא שמצבם בארצות האיסלם היה טוב ביחס למצב היהודים באירופה הנוצרית, ברוב הארצות ברוב התקופות, עד הזמן החדש. ליהדות יש חשבון ארוך ונוקב עם אירופה, אבל זה איננו נוגע לעניין חברון.
    ואגב, האינקוויזיציה לא פעלה נגד יהודים.

    ג.

    הנקודה שלי היא היא שיהודי זורק אבן איננו אנומליה. ישנה רק התפיסה שיהודי זורק אבן הוא אנומליה. התפיסה הזאת אומרת כי "מדרך הטבע" הוא שהערבי והגוי זורקים אבנים, ו"מדרך הטבע" שעל היהודי נזרקות אבנים, ולא להיפך. התפיסה הזאת קיימת בהרגשה, באופן בלתי מודע, אבל היא קיימת, גם אצל יהודים, והיא גלותית – אצל היהודים, ואנטישמית – אצל הלא יהודים. אבל בגלל תפיסה זו יהודים זורקי אבנים מקבלים יותר תשומת לב, גם בציבור וגם בתקשורת, מערבים זורקי אבנים.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 6, 2008 at 5:32 pm

    א.
    השנאה לסוגיה מקורה אחד הוא – פחד. ואת זה כבר אמרו טובים וחכמים ממני. מאחר ואני מאמינה גדולה בדבריו של ר' נחמן " והעיקר לא לפחד כלל", הרי שגם לא לשנוא כלל אני משתדלת. ממליצה בחום.
    ב.
    לא אמרתי שהיהודים חיו באידיליה בארצות ערב. סבי וסבותי בתוניס לא סבלו מרדיפות על רקע לאומי/ דתי. הפרעות שערכו ערבי הארץ ביהודי חברון היו חמורות וקשות אבל אי אפשר לראות אותן מחוץ להקשר הרחב של התנועה הלאומית הערבית שנוצרה מה לעשות הודות לתנועה הציונית. אגב, שמעתי פעם את דעתו של אברהם בורג על השיבה של "היהודים החדשים" לעיר הולדתה של אמו שניצלה בגיל 7 מפרעות חברון. הוא סבור וכך גם אני שאין מה להשוות בין האנשים שגרו אז בעיר לאנשים שגרים בה היום. שכנים כאלה – פחד אלוהים. (ר' סעיף א').

    אגב, אם אתה בוחר לראות במומרים האומללים שסבלו על מיטת סדום האינקויזיציה, גויים גמורים זו זכותך. לדעתי מאחר והם אונסו לנטוש את דתם (או להגר) – אי אפשר להאמין להתנצרותם באמת.
    ג.
    לגבי יהודי זורק אבנים – אז מה בגלל שלא רגילים לעשות את זה אצלנו זה הופך את המעשה לשפוי ואנושי יותר? ולמה על פי אותו היגיון צרוף, יהודים לא יתחילו להתפלל 5 פעמים ביום למכה, או יחזיקו פסלוני מדונה מעל המיטה. מה יש? דווקא נפתיע את הגויים ובגדול. ועל משהו דומה אמר אח שלי לבתו: זה שכולם עושים פירסינג בפופיק זה עדיין לא אומר שגם את צריכה לעשות.
    ואחרון חביב- אם בורכנו בצבא הכי חזק, מתוחכם ומשוכלל בעולם, הגיע הזמן לרדת מהדמגוגיה הקורבנית הנרדפת הזו. מעניין שבכל פעם שהמתנחלים עושים מעשה שטות הם מיד מתכסים בעורות כבש והופכים ליהודים נרדפים. אפילו כאירוניה זה לא מצחיק (וסליחה לקורינה שפספסתי את האירוניה בדברייך..)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: