על הנסים בימים ההם ובזמן הזה

אתמול יצא לי לראות שתי תוכניות שעוסקות בנסים: האחת בהפקת ה- BBC "הנסים של ישו" והשניה של  National Geographic על נס מציאת קברו של הורדוס באתר החפירות בהרודיון.
שתי הפקות מקור  מושקעות לעילא עם שחקנים, הדמיות מחשב, צילומי נוף וחוקרים מלומדים שאומרים דברים חכמים בין לבין.
 
אבל איזה הבדל מהותי יש ביניהם, איזה הבדל.
 
נתחיל עם הנסים של ישו : רג'ה עומר (Rageh Omaar ) הוא כתב  מנוסה שייצג את  ה- BBC  במלחמת עיראק ב- 2003. הוא שקוע בהרהורים ענוגים על רקע נופי הכנרת, מדבר יהודה והגליל ותוהה בינו לבינו במבטא בריטי מלוטש: "כיצד ישו עשה את נס הלחם והדגים שהספיק לחמשת אלפים רעבים"?
או "מה חשבו הדייגים בכנרת כשראו אותו הולך על המים? האם חשבו שהוא רוח רפאים? האם זיהו אותו מיד ? האם נבהלו"?
 
כדי לתת תוקף לשאלות התם שלו, עובר עומר קדימה ואחורה בזמן עד לימיו של משה רבנו. איכשהו אם מאד רוצים למצוא קשר מוצאים ואכן, הנסים שעשה ישו הם לדעתו העתק מושלם של הנסים שעשה משה. המסקנה המתבקשת מכאן אחת היא: ישו הוא מן גלגול של משה שכן זה נחשב למשיח בעיני היהודים וזה נחשב למשיח בעיני היהודים.
 
לא ידוע לי על מקור יהודי שרואה במשה משיח, אבל מילא. אבל מה הקשר בין ישו או רבי ישוע בפי תלמידיו ובין יהושע בן נון? רג'ה עומר דווקא מצא קשר שהרי שניהם חצו את הירדן, שניהם היו מנהיגים שביקשו לגאול את הארץ ויש גם סוד כמוס לצופים: בעברית – ישוע ויהושע זו ממש אותה מילה. וואו. איזה גילוי מרעיש. ולי לא ברור  איך אדם שהטיף לאהבת הבריות ולאי-אלימות מתקשר לאיש מדון ודמים שעסק במלחמות וכיבושים.
  
השחזורים הדרמטיים בסרט של ה- BBC  צולמו בכפר ברברים במרוקו, מה שמיצר אינסוף מצבים קומיים לא צפויים – כמו למשל, עם ישראל והלויים בראשם חוצים את הירדן עם ארון הברית כשהם מלווים את הליכתם בנפנופי ידיים וקריאות קצובות של "אללה הוא-אכבר". ברחובות כפר קנה ("בצפון הגליל" לדברי הקריין) מוכרים קוסקוס בט'גינים מצוירים  ואילו הדייגים בכנרת שרואים את ישו הולך על המים פונים זה לזה המומים ונרגשים באמרם "הדא אישע… הדא אישע"…
טוב, במצב של הכנרת היום זו חוכמה קטנה מאד ללכת על המים, כל אחד יכול.
 
אני לא יודעת מה הטעם שמצאו אנשי ה- BBC להשקיע לא מעט כסף בפארסה הזו, אבל לאלוהי הרייטינג הפתרונים. אני סבורה שיש דברים שצריך להוציא מהמשוואה של ההסברים הרציונאליים המלומדים גם אם הם מלווים בהדמיות ושיחזורים "אוטנטיים" עלאק. לפעמים אין מה להסביר. נסים כמו אמונה, מתחילים במקום שנגמרים ההסברים. ועל זה אמר אחד התיאולוגיים הנוצרים בימי הביניים: "אני מאמין דווקא כי זה לא הגיוני".
 
מיד אח"כ עברתי לצפות בסרט של הנשונל גאוגרפיק "קברו האבוד של הורדוס". גם כאן היו שחקנים, צילומי נוף, חוקרים ידענים ושחזורים ממוחשבים – אבל איזה הבדל בקונצפט ובעומק. פרופ' אהוד נצר מהחוג לארכיאולוגיה של האוניברסיטה עברית שהוא גם אדריכל בהכשרתו, בילה חלק ניכר מחייו המקצועיים בחקר מפעלי הבנייה של הורדוס.  מתוך הידע העצום שצבר והניסיון המעשי שלו כארכיאולוג וכאדריכל, הוא הצליח "לפצח" את קוד החשיבה של גדול הבנאים שפעל כאן. אחרי קרוב ל30 שנות מאמץ הוא הצליח לגלות את מקום המאוזוליאום של הורדוס בהרודיון שנחשב לתעלומה גדולה.
 
וכמה מילים על טכנולוגיה– כמעט כל סדרה היסטורית שמכבדת את עצמה עושה היום שימוש בשחזורים דרמטיים עם שחקנים והדמיות מחשב. אלא שיוצרי הסרט על הורדוס בחרו להעלות את השחזורים של מצדה, הרודיון וקיסריה בצורת הולוגרמות שקופות מתוך הנוף הקיים. הם לא ניסו לכפות על הצופים ריאליזם חד שאינו נתון לויכוח. הם לא התיימרו להציג את האתר ואת הנוף "כפי שהיה באמת". בעיני יש בזה מידה של ענווה.               
 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On דצמבר 15, 2008 at 10:08 am

    בעניין משיחיותו של משה ראי למשל עמדתם של בעל תיקוני זוהר (ראשית המאה הארבע-עשרה) ושל ר' יהודה לוואי בן בצלאל (המהר"ל מפראג 1609-1520) בספרו גבורות ה
    משה מתואר שם לא רק כמנהיג וכנביא הגדול בכל הזמנים אלא ממש כמשיח המוביל את גאולת ישראל
    מה שמעניין הוא שמחברו האנונימי של תיקוני זוהר
    ראה בכתיבתו את המשכו (עיבורו) של משה ועל כן דימה את קולמוסו למטה משה ממש
    זאת ועוד, בחיבור החסידי 'נעם אלימלך' לר' אלימלך מליזנסק, במאה השמונה עשרה, מתואר משה כאב-טיפוס לצדיק החסידי, כלומר כמתווך בין הרצון האלהי ובין הקהל, וכמי שלמעשה גואל את הקהל כולו

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 15, 2008 at 10:14 am

    הי שועי,
    תודה על ההפניות. השאלה אם תלמידיו של ישו חשבו להשוותו ל"משה המשיח". עד כמה שידוע לי עניין המשיחיות קיבל תפנית תיאולוגית ביהדות רק אחרי הנצרות ולא בימיו של ישו.

  • שועי  On דצמבר 15, 2008 at 11:04 am

    ראי מחקריו הקונטרברסליים של ישראל קנוהל בעניין המשיח של קומראן ומחקרים נוספים בהם טען כי המיתוסים אודות ישו יוחסו ברובם למשיחים קודמים שפעלו בחברה הכתתית של ימי בית שני
    לפני מספר שנים פרסם קנוהל בהארץ תרגום יצירה מתקופת בית שני המתארת למשל את סיפור מותו ותחייתו של אחד המשיחים האלה ותקופתו קדומה כנראה לזו של ישו
    כנודע, גם האינקורנציה וגם הספריטואליזציה של ישו הן תופעות מאוחרות ויסודן בועדת ניקיאה ואילך
    אני מסכים אבל (אם לכך כיוונת) כי יסודם הידוע של האגדות היהודיות אודות מנחם בן עמיאל ותורת שני המשיחים (בן יוסף ובן דוד) הוא כנראה, ככל האמור במציאותם בחברה הרבנית, מאוחר בהרבה לראשית הנצרות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: