נשים דעתן קלה

"(ויש אומרים משום מעשה ברוריא ) שפעם אחת לגלגה על שאמרו חכמים "נשים דעתן קלות עליהן", אמר לה: חייך סופך להודות לדבריהם וציווה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כיסופא (הבושה)"
 (בבלי, קידושין, פ, ע"ב)
 
בסוף השבוע התפרסמה כתבה מפי תמר רותם במוסף "הארץ" על עדינה בר שלום בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף  שהצליחה אחרי שנים רבות, לממש את רצונה העז לעסוק במשהו שאינו קשור לתפירה. סוף-סוף אחרי מאבקים רבים כשהיא כבר סבתא לנכדים, היא זכתה לקבל את ברכתם של אביה הרב ובעלה הדיין, והקימה מכללה חרדית בירושלים, שמעניקה לבוגריה תארים מוכרים בעבודה סוציאלית.
 
כשעדינה היתה בת  14 הוריה לא הרשו לה ללמוד בתיכון. הם הועידו אותה למסלול מקצועי של תופרת כפי שמקובל היה אצל כל יתר התלמידות המזרחיות במערכת החינוך החרדית והמפלה של "בית יעקוב". וכך, במקום ללמוד פסיכולוגיה כפי שתמיד רצתה, בילתה שנים רבות שפופה ליד מכונת התפירה, גוזרת, מודדת, מתקנת, משכנעת את עצמה שהכול רוצים בסך הכל בטובתה, ועוד מעט קט אהבתה לתפירה  תמלא את כל ישותה ומהוויה הרוחניים והאינטלקטואלים.
הכתבה של תמר רותם נועדה להציג תמונה אופטימית של ניצחון לאחר שנים רבות וכנגד כל הסיכויים, אבל אותי היא דווקא העציבה. לא הצלחתי להבין מדוע אדם שנחשב לעילוי וגאון בתורה מונע מבתו עצמו ובשרו, משהו כל כך בסיסי כמו לימוד. הרי הוא לא יכול לחיות ללא תשוקתו ללימוד, למה כל כך קשה לו לחשוב שגם בבתו התגלגל משהו מהכשרון והרצון הזה? 

אחרי הרבה מאבקים והשתדלויות שני הרבנים הגדולים שניהלו את חייה  – אביה ובעלה, התרצו סוף-סוף והסכימו שתלמד עיצוב בשנקר. זה אמנם לקח להם 40 שנה וזה גם לא היה בדיוק מה שהיא רצתה, אבל מילא, גם זאת לטובה. מעניין לציין שלמרות הכל, עדינה לא ממורמרת על מה שנעשה לה, אלא מנסה להסביר את התנגדותם בסכנת הפיתוי שאורבת לנשים כשהן באות בשערי ההשכלה הגבוהה החילונית.

לי זה הזכיר את סיפור ברוריה אשת רבי מאיר. אין ספק שעדינה כמו נשים דתיות רבות מסוגה, הפנימו את המסר הקשה בסיפור הזה שבו הוכח מעל לכל ספק, שלהיות אישה דעתנית זה דבר רע מאד, שהפיתויים בחוץ רבים מנשא ושהנשים דעתן קלה עליהן. אולם הטעונים הללו חורגים כמובן מעקרונות מוסר מיניים או שמירה על מסגרות משפחתיות קיימות. יש כאן אמירות גורפות שנועדו למנוע מנשים לממש את תשוקתן ללמוד או להגשים את יעודן כבני אדם שווי זכויות משום שבכך יתערער הסדר הפטריארכלי שמפלה אותן בכל תחום אפשרי. 

מעניין בהקשר הזה לצטט את הפרשנות שנתנה רות קלדון לסיפור ברוריה (השוק. הבית. הלב . כתר, 2005 : ע' 147 ): "מותה של ברוריה אינו עונש. מותה הוא סיום טרגי למסכת חיים טרגית, לדמות שמעולם לא נמצא לה מקום. גלותו של רבי מאיר היא השלב האחרון בעונשו. לאחר שאיבד את מצפונו וצווה לתלמידו לנסות את אשתו לדבר עבירה, ולאחר חורבן ביתו, הוא מאבד את מקומו במרחב הציבורי".
 
הנה דרך מקורית לנסח מחדש את הסיפור העצוב הזה, כמו גם סיפורים עצובים אחרים מסוג זה.       
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On דצמבר 24, 2008 at 2:25 pm

    זה מעניין באשר דווקא ר' מאיר היה אחד מן התנאים האוניברסליסטיים ביותר, למשל משנת סנהדרין פ"ד משנה ה', והדיון המקביל בירושלמי פרק ד' משנה ט
    חשוב לציין, שהיו נשים שלמדו ואף לימדו, למשל בימיהם של בעלי התוספות שירתו לעתים נשים בתפקידים ציבוריים והלכתיים בקהילות, משלא נמצאו גברים במעמדן האינטלקטואלי- תורני
    ידועה גם אסנת, שהיתה ראש ישיבה בכורדיסטאן
    וסיפורה של רחל, הבתולה מלודמיר וכיו"ב
    כמו גם נכדתו שלרמח"ל, רחל גורדון, שעסקה כנראה בקבלה
    נוהגו של הרב עובדיה יוסף מתמיה גם כי נשים ממשפחות רבניות למדו תורה בעראק
    כך למשל בספרה 'בעין החתול' כותבת חביבה פדיה, נכדתו של המקובל הבע'דאדי ואחר-כך הירושלמי, ר' יהודה פתיה, מחבר בית לחם יהודה על ס' עץ חיים, כי היא קיבלה מסבתא שלה את ספר תיקוני זוהר שלה, והוא מוגה ומוער בידיה
    ואין זאת לטעמי אלא שר' עובדיה יוסף מחרה- מחזיק בסוגיות אלו אחר ר' יוסף קארו, בעל הבית יוסף ושולחן ערוך

  • יונתן  On דצמבר 24, 2008 at 6:54 pm

    הרי התלמיד מפציר בה ימים רבים,רבי יהודה החסיד (זה מהזכרון הלא משהו שלי אז יכול להיות שאני טועה בדמות) ראה שבויות מלחמה וכמעט נכנע ליצר(בסוף עקר לעצמו את העיניים והסכים שיחזירו לו אותם רק אחרי שהמלאך מבטיח שליצר לא תהיה יותר שליטה בו).

    רבי מאיר יוצא רע מאוד ויש עליו לא מעט בקורת.

    תמיד חשבתי שמותה של ברוריה דומה למותו של סמוראי שכשל ועושה ספוקו.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 24, 2008 at 7:11 pm

    לשועי – תודה על ההפניות. אני תוהה אם הרב עובדיה החמיר במקרה זה כמנהג אשכנז, או שבקהילות המזרח נשים ככלל היו פחות נגישות ללימוד (מלבד מקרים יוצאי דופן כמו חביבה פדיה).
    ליונתן – אני מסכימה אתך שבסיפור הזה רבי מאיר לא יוצא טוב מה גם שלפי ההלכה מרגע שכשלה, שוב לא היתה יכולה להיות מותרת לבעלה. הנידוי החברתי שהיה צפוי לה נחשב גרוע מהמוות.

  • קורינה  On דצמבר 24, 2008 at 8:31 pm

    שבש"ס גברים כל הרשימה לכנסת כולה.
    מראשון ועד לאחרון האחרונים.
    אף כי אצלם חובת הציות לרב אבסולוטית.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 24, 2008 at 9:14 pm

    נדמה לי שזה כך גם אצל יהדות התורה ואגודת ישראל…

  • שועי  On דצמבר 24, 2008 at 11:30 pm

    הולך לטעמי אחר השולחן ערוך, קרי אחר הוראת מרן יוסף קארו, שלא היה מתקדם מדי לטעמי ביחסו לנשים גם ביחס למגמות תקופתו
    יתר על כן, בשל גדרי צניעות- צביעות עברו דברים מסויימים שמביא קארו בשם חכמים למשל את האמרה 'אחר הארי ולא אחר האישה' שנועד כנראה במקורו להרחיק את תלמידי החכמים בנעוריהם מרדיפת נשים בכדי שירדפו תורה, מפרשים בחסידויות שונות ובקרב קהל ש"ס, כאיסור לשבת מאחחורי נשים באוטובוס. זהו, כפי שהבהיר לי פעם חסיד גור, המקור להפרדה הנוהגת בקווי מהדרין חרדיים שבחצי הקדמי יושבים גברים ובחצ האחורי נשים בלבד
    ושוב, אין זאת הלכה אלא פירוש וולגארי של ההלכה
    שלא לאמר עיוות פנאטי של רוח הדברים המקורית
    באותה מדה את האמרה 'כבודה של בת מלך פנימה' ניתן לפרש כנסיון של חכמים לעמוד על מידות נשיות ראויות (מה שאני מגנה גם כן) שנתפרש בוולגאריות כאיסור על האישה לצאת ולהישמע בציבור ומחוץ לכתלי ביתה

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 25, 2008 at 9:22 am

    חבל שהרב עובדיה מתעלם ממה שנאמר בסיפור הבריאה : זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם
    מה שמזכיר לי משהו שלייבוביץ אמר פעם בהקשרר הזה שרבים עדיין לא הפנימו את הרעיון המהפכני שאשה היא גם כן בן אדם. ר' ראיון בבהקשר למעמד הנשים ביהדות:

  • שועי  On דצמבר 25, 2008 at 11:16 am

    חבל גם שהיהדות לא הפנימה את הרעיון האפלטוני לפיה אדם הראשון היה אנדרוגינוס מה שנמצא אגב במדרש האמוראים הארץ ישראלי בראשית רבה על הפסוק שהבאת. רעיון שנשנה עוד בימי הביניים בכתבי כמה מקובלים, למשל בפירוש התורה לר' מנחם בן בנימין רקנאטי
    לפי רעיון זה לא רק ששורר שיוויון מעמדי בין הגבר ובין האשה, אלא שניהם גזורי מהות בראשיתית אחת, שהופרדה בנסירה
    בקבלת הזוהר (שגופו אין בו רעיונות שיוויוניים)ואחר-כך יש את הרעיון כי ספירת חכמה (בכינויה: אבא) וספירת בינה (בכינויה: אמא עלאה) הנן כשני רעים שאינם מתפרדים
    וזהו לדעתי רעיון שהיו עשויות להיות לו נגזרות בקהלים שונים וביחס לאשה, אלמלא אופיה ההיררכי להכעיס של היהדות הרבנית

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 25, 2008 at 11:50 am

    תודה על ההפניות, אני אחפש ואקרא אותם. אני חושבת בנוסף, שגם לנשים יש חלק לא מבוטל במצבן הנחות, משום שהן לא מעיזות לפרוץ את תקרת הזכוכית או הבטון שכולא אותן.
    אגב אני מתכוונת להגיע הערב לתולעת ספרים לשמוע אישה שהצליחה לעשות את זה ובגדול – תודה על ההזמנה שפרסמת בבלוג שלך…

  • שועי  On דצמבר 25, 2008 at 2:08 pm

    אשמח מאוד לראותך
    ספר מדהים ונדיר
    הוא ספרה של חביבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: