תל חורבות

תל הוא מקום שבו נערמת שכבת הרס על שכבת בנייה, שכבת חורבן על שכבת שיקום במחזוריות מתחלפת. ככל שהתל גדול ומרשים יותר כך מרובים בו השכבות. לעתים ההרס נגרם מידי טבע – רעידת אדמה, התפרצות הר געש, שיטפון, אך במקומותינו נפוץ יותר ההרס בידי אדם.

המלחמה היא אם החורבנות כולם. קל לזהות אתר שנחרב בעטיה: בתים שרופים, חומה פרוצה, חצי ברזל פזורים בכל עבר, אבני בליסטרה תקועים על קירות שקרסו מטה. רק לעתים רחוקות מוצאים עדים שהיו  פעם בשר ודם ועתה הם רק תפזורת של עצמות פרוקות, שכן עם שוך המלחמה, תמיד ימצאו כאלה שיחזרו לזירת הקרב כדי לקבור את מתיהם בבורות מאסף, במערות, בקברי אחים.

לפעמים יש ופריט כלשהו ניצל מהחיים הקודמים ומועבר לחיים שבאים אחר כך. איזה כלי לבשל בו, או איזה תכשיט יקר ערך שניחבא מעיני החיילים הבוזזים. הפריטים האלה מזכירים שבעצם, חייהם ארוכים מחייהם של בני האדם כי הם נוצרו מעפר ומתכת שנצרפו באש ואנחנו רק בשר ודם.

יש ומוצאים אתר שמת בגסיסה ממושכת –  לאט לאט ננטשים בו המבנים השלטוניים ומבני הציבור, הבתים מאבדים מחינם והופכים למאורות פליטים שמנסים לשרוד בשארית כוחם. כל פעילות שאינה כרוכה בקיום בסיסי נפסקת: אין מי שיסכים להנהיג,  אין מי שיטרח להכין כלים חדשים, אין מי שישקוד על תיקון חומות המוסר. זוהי גוויעה אטית של חברה שפשתה בה חולי ומגפה. הבלייה מכרסמת בשכבת הקיום, מביאה ייאוש ועזובה עד שאחרון אנשיה גולה ממנה או בוחר למות באחד מרחובותיה השוממים.
 
"אדם שהניח לעצמו להידרדר משום שלא ראה לפניו מטרה לעתיד, מצא את עצמו שוקע בהרהורים רטרוספקטיביים.. אסיר שאבדה אמונתו בעתיד- בעתידו – גורלו נחתם",  כתב ויקטור פראנקל באדם מחפש משמעות.
 
האם נצליח לבנות לעצמנו חיים חדשים מעל להריסות החורבן?
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On ינואר 19, 2009 at 1:12 pm

    וחודר (ללב), כרגיל
    הייתי מוסיף גם את מאמרו של ראלף וולדו אמרסון
    'האדם הוא אל בחורבותיו'
    כי שם סובב האדם רוב ימיו. בין תרבויות שהרס,ומה שבחר לזכור מהן הוא לעולם סלקטיבי
    ולעולם מייתר שפות, אמנויות, ספרויות, הגויות
    הנכחדות מן העולם
    מפני שהמפתחות להבנתן אבדו
    או אם ישוחזרו אי פעם
    תהיה זו מלאכתם של יחידים
    ולא חידושה של ציביליזציה ויטאלית-חיה

  • נטלי מסיקה  On ינואר 19, 2009 at 1:21 pm

    על ההפניה שלא הכרתי. אכן אפשר ללמוד הרבה ממה שאנשים נוטשים או לוקחים מחורבן

  • אמיר  On ינואר 19, 2009 at 1:29 pm

    האם אנחנו נצליח לבנות לעצמנו חיים חדשים מעל להריסות החורבן שלהם?

    את מדברת כאילו מדינת ישראל נחרבה. אבל עזה נחרבה. אז מה פשר התמיהה הזאת? ודאי שנצליח. החיים החדשים שלנו נבראו בזכות החורבן שלהם.

  • נגה א.  On ינואר 19, 2009 at 2:16 pm

    גם אני לא הבנתי.עכשיו אנחנו מנכסים לעצמינו גם את הריסות החורבן של עזה? גם הטון הדטרמיניסטי הזה יש בו משהו מקומם.

  • נטלי מסיקה  On ינואר 19, 2009 at 3:04 pm

    אולי זה מפני שאי אפשר הכל להסביר. לפעמים צריך להיות במקום שנחרב כדי להרגיש שאין חורבן שאינו קשור לחורבן (פיסי/מוסרי)אחר כמו שאין אף אדם שהוא עי חרבות בודד שחי במנותק מנוף סביבתו. גם השיקום והבניה קשורים זה בזה וכמו בהרבה מקרים דורשים בראש וראשנה החלטה לותר על נבירה חסרת תועלת בהריסות העבר.

  • נגה א.  On ינואר 19, 2009 at 3:50 pm

    עכשיו הבנתי. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: