שלוש סבתות תוניסאיות מתארחות אצל דב אלבוים

זה התחיל  מהודעה מפתיעה בתיבת המייל שלי  באמצע חודש אוגוסט שעבר:
 
נטלי שלום,
שמי רוני בורג, אני עורכת את התכנית מקבלים שבת עם דב אלבוים. אשמח מאד לשוחח איתך על אפשרות למפגש טלוויזיוני בינך לבין דב. אשמח להיות בקשר. יום נעים ותודה מראש. רוני
 
התקשרתי למספר שצורף להודעה. מסתבר שדב אלבוים קרא את הספר  "אדמה שחורה" שיצא לאור חודשיים לפני כן, הספר מצא חן בעיניו ועל כן הוא מבקש לשבץ אותי בתוכניתו "מקבלים שבת" בפרשת "האזינו".  כקורבן קלאסי של מערכת החינוך הממלכתי לא היה לי מושג כמובן, מה זה הפרשה הזאת. זוהי פרשה שעוסקת בחטאם של בני ישראל, עונש הגלות והגאולה, הסבירה לי רוני ואני חשבתי: לא פייר היא מכירה את זה מהבית. סיכמנו שניפגש בבית קפה כדי לבדוק האם אוכל לעמוד במשימה.

כשסגרתי את הטלפון, התמלאתי פחד גדול ודפדפתי בתנ"ך כדי לקרא בפרשה. דברים לב, למי שלא יודע. קראתי פעם ופעמיים ועיני חשכו. אין סיפור, אין עלילה רק שפה גבוהה, לא ברורה  ומטיפנית לעילא של אדם זקן וממורמר שימיו ספורים. אני לא מאמינה שזה קורה לי מלמלתי ומיד התקשרתי לאח הגדול שלי : אני מתפלא עליך שלא שמעת על הפרשה הזאת אמר ומיד הסביר שמדובר בפרשה אחת לפני אחרונה שנקראת קרוב ליום הכיפורים בשבת שובה. הוא דווקא תיקן את עצמו כששימש כשליח ציבור בבית הכנסת של פאלו אלטו כשעשה פוסט-דוקטורט בסטנפורד. אבל אני מה? מישהו הציע לי אי-פעם להיות שליחת ציבור או זימן אותי לקריאה בתורה?  הרי כשהוא ואחי הצעיר זמרו בבית כנסת בבר-מצווה, אני הקשבתי לו מבעד למחיצת הנשים הרחוקה. והנה דווקא אני צריכה לדבר על פרשת השבוע ועוד בטלוויזיה. נפלאות הן דרכי הגורל. 

התקשרתי לרב שלי אוהד אזרחי כדי שייתן לי הסברים נוספים משלו והוא מצדו ציטט לי את הפרק כולו מתוך זכרונו. לא שזה עזר הרבה שכן הדברים נותרו סתומים כמיקודם. מה יש לי לחדש בקריאת הפרשה הזאת ועוד מול דב אלבוים-תלמיד-חכם ? שאלתי אותו בלחץ נפשי הולך וגובר, גם את חכמה, פסק הרב ושילח אותי אחר כבוד להתחיל במלאכת ההוכחה.  
 
בבוקר יום הצילומים התעוררתי לפנות בוקר וראשי רוויה. על שולחן העבודה שלי נערמו בשבועות האחרונים אינספור מאמרים ודברי חוכמה על הפרשה עצמה, על הנסיבות ההיסטוריות לחורבן הבית, על פולמוסי חז"ל, על דמויות מפתח במלחמה ועל מה לא בעצם. הרגשתי כמו לפני מבחן בגרות בתנ"ך ובהיסטוריה בו זמנית. עוד קצת התלבטויות מה ראוי ללבוש לטלוויזיה (סולידי  אך צבעוני במידה), ופאן חטוף אצל הספר השכונתי והנה אני מוכנה. בניגוד למה שקיוויתי הפאן לא סייע כהוא זה לישר את המחשבות שנותרו מבולגנות כמיקודם. לא נורא, נחמתי את עצמי,  יש לי מלא זמן במונית הספיישל ששולחים לי מההפקה. אין כמו נסיעה נינוחה בדרך העולה מהשפלה לעיר הקודש. אבל מסתבר שלנהג הירושלמי שאסף אותי היו תוכניות משלו. לאינפלציה שבמידע שצברתי בשבועות האחרונים, נוספו כהנה וכהנה סיפורים על ימי נעוריו בנחלאות כשהתרוצץ לו שמח וטוב לב עם סימון ומואיז הקטן.

הגענו לבית אביחי , דויד ברק המו"ל שלי כבר חיכה לי בכניסה, חיוור ומודאג לא פחות ממני . בחרת חולצה יפה הוא אומר לי  ואני אמרתי לו איזה נהג נפל עלי בנסיעה, אל תשאל. דקה הוא לא נתן לי לקרא בפרשה.
התיישבנו בקפיטריה הזמנו לימונדה על חשבון ההפקה וקווינו לטוב. ואז נכנס דב אלבוים. להפתעתנו הוא נראה הרבה יותר גבוה במציאות מאשר בטלוויזיה, מה גם שאז הוא תמיד מוצג בישיבה.

בואי נלך לדבר במרפסת הוא אמר ואורנה המפיקה ביקשה שנעשה את זה מהר כי גם ככה הם באיחור וצריך עוד לאפר אותי.  דב הוציא סיגריה וגלגלנו שיחה סתמית על הא ודא כשבכל הזמן הזה נדמה היה לי שהוא יותר שוקל את דברי מאשר מקשיב להם באמת. לאחר שתיקה קצרה אמר:  אני מודאג. את מדברת חלש. בטלוויזיה זה לא טוב בכלל.  הסתכלתי סביבי תוהה אולי הם הכינו במקרה איזה שחקן משנה מצויד בכיפה סרוגה וזקן עבות שידע להגיד את כל מה שצריך לומר בטון חזק  ובטוח מספיק. אבל לא. זה רק אני והוא אל מול פני האומה.
אורנה המפיקה סימנה שתם זמננו וצריך להזדרז. המאפרת מרחה על פני שכבות עבות של מייק- אפ ואיפור עדין כדי שאראה רצינית אך צבעונית במידה. פנינו לחדר הצילומים, שלוש מצלמות גדולות וכורסת עור שחורה שאותה זיהיתי מתוכניות קודמות. אחד הטכנאים ביקש שאשחיל את המיקרופון מבעד לחולצה ואז קיבע אותו בדש . הודיתי לאלוהים שלא התפתיתי ללבוש את השמלה השחורה שהשאילה לי חברתי נורית לכבוד המאורע. זה יכול היה להיות מביך ביותר.   
שקט בחדר, אנחנו ממתינים לאות ממרכז השידורים ברוממה. שבי זקוף, דברי חזק, יהיה בסדר אומר לי דב כמנסה להרגיע. אני לוקחת נשימה עמוקה ופתאום נזכרת בשלוש הסבתות שלי שלהן הקדשתי את הספר, שלוש הסבתות  שלימדוני  קשב. להאזין או לשמוע יכול כל אחד, להקשיב זה כבר משהו אחר כי נדרשת כוונה של הלב, חוכמת הבינה. אני מעלה אותן בעיני רוחי לצד הסבתות  הבראשיתיות כולן, רואה אותן  טורחות במטבחים, טורחות על הסירים, טורחות על גידול הילדים והנכדים. קשובות תמיד, שותקות.

אני מנסה לחשוב מתי היתה הפעם האחרונה שהעלו את הנשים האלה לקדמת הבמה כדי שידברו על  נושאים גדולים כמו חטא וגאולה, תורת האדם ותורת האלוהים?  האם היה זה כשיאשיהו חולל רפורמה פולחנית ביהודה במאה השביעית לפני הספירה ובחר לסלק אחת ולתמיד את אשרה בת זוגתו של האל הנורא?  או לפני כן, כשלילית המורדת הוחלפה בחווה הכנועה? או אפילו עוד יותר מוקדם בתקופה הניאוליתית כשאנושות כולה עברה מארגון חברתי מטריארכיאלי לפטריארכאלי שמעדיף כוח על פני פשרה, כיבוש ארץ על פני דרך ארץ  וישוב קבע על פני ישוב דעת?  האות ניתן, השידור מתחיל. אני מרכזת את מחשבותיי לקול שעוד מעט ויצא ממני אחרי שתיקה ממושכת של עשרת אלפים שנה.
         
                                                       ***

לצפייה בפתיחת הראיון לחץ כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסף בן מרדכי  On פברואר 5, 2009 at 1:33 pm

    מקסים !! כתוב עם הרבה חן, הומור ועומק. אני תמיד מהנה לקרוא אותך…..

  • תימורה  On פברואר 5, 2009 at 2:21 pm

    גם הספר וגם התוכנית בהשתתפותך.

    מתי היא משודרת?

  • נטלי מסיקה  On פברואר 5, 2009 at 2:28 pm

    תימורה – התוכנית שודרה באוקטובר האחרון. דב נוהג לשים את התוכניות באתר שלו פה ברשימות. מתישהו הוא יגיע גם לתוכנית הזאת..

  • טלי  On פברואר 5, 2009 at 2:39 pm

    תיאור אנושי כל כך ויפה ומרתק.

    כבר שנה שנייה שאני הולכת להרצאות של אלבוים החכם ויוצאת מהן מועשרת ולעיתים אפילו מנוחמת.

    עשית מעשה גדול למען שלוש סבתותייך ולמען כל סבתותינו הוירטואליות והממשיות והמושתקות של כולנו. אהבתי מאוד את הקישור שעשית בין ההופעה הזו שלך לבין ההסטוריה הגברית, ולמרות שאחת מהמועמדים הכמעט זהים הנוכחיים היא אישה, אני מרשה לעצמי להרחיק לכת ולומר שכל מה שמתרחש כיום בסדר היום החדשותי שסביבנו מתחיל, בין היתר, בדיוק בנקודה ההסטורית הזאת שאת מתארת- כשהנשים נדחקו הצידה והמלחמות נצבו במרכז הבמה.

  • שועי  On פברואר 5, 2009 at 3:24 pm

    מבחינתי נפנה חזרה לסדר המטריאכאלי, ויפה שעה אחת או אלף שנה קודם
    אגב, גם בעולמה של היהדות היו בתווך כמה נשים משמעותיות שקיומן מעט הוצנע, בשל הסדר הגברי
    לא רק ברוריה האגדית, שדומני שהסיפור על התאבדותה הוא הפללה בבלית
    אלא אינס דה- היררה מיסטיקאית יהודית כפרית מן המאה החמש עשרה שהתגלה לה אליהו, קבוצת נשים איטלקיות שלמדה זהר ברנסאנס
    אסנת ראש הישיבה בכורדיסטאן,נביאות שבתאיות באירופה, רחל גורדון נכדתו של רמח"ל, אד"ל ביתו של הבע"ש"ט, רחל 'הבתולה מלודמיר', וכיו"ב
    העובדה שיצירתן הועלמה פעמים רבות היא נכונה לגמריי אבל לא גורעת מן העובדה ששפתיהן דובבות מבעד להיסטוריה

  • נטלי מסיקה  On פברואר 5, 2009 at 3:40 pm

    תודה על דברייך. מסכימה עם הבחנתך בנוגע לפוליטיקה – חבל שעד שיש לנו סוף סוף מועמדת אישה היא עסוקה בלהיות יותר "גבר" מהמעמדים האחרים..

  • נטלי מסיקה  On פברואר 5, 2009 at 3:43 pm

    🙂
    בת זוגתך בודאי נהינת מהגישה הזו שלך..
    ולגבי הרשימה המכובדת של הנשים חבל שבאלפי שנות יצירה באינציקלופדיה היהודית ניתן לקבץ את כולן בחוברת דקיקה כל כך.

  • שועי  On פברואר 5, 2009 at 5:53 pm

    בציפיה אמתית לכך שהיצירה הנשית תתחיל להיניב את פרותיה גם בתחום היצירה הרוחנית היהודית
    הספר בעין החתול של חביבה הוא בהחלט צעד גדול לשם
    את אדמה שחורה טרם קראתי אבל אני מאמין שזה עוד יקרה
    לאור הנאתי הרבה והנשנית מרשימותייך
    כאן

  • איתי()  On פברואר 14, 2009 at 7:49 pm

    היי נטלי,
    אחלה פוסט.
    את מאד חמודה בראיון.
    אני רק קורא מזדמן()

  • נטלי מסיקה  On פברואר 15, 2009 at 8:34 am

    הצצתי בבלוג שלך – אתה כותב מקסים!

  • אילן  On מרץ 19, 2009 at 8:09 am

    נטלי, נשמה,
    לא רק להנאת בנות הזוג.
    הפמיניזם מתיימר לשחרר את כולנו מהעיוות החברתי האולטימטיבי.
    כמובן לא טוען שהעוול מתחלק באופן שווה. ולדבר על האנושות כולה, נו, גם זו נטייה מפוקפקת. ועוד הסתייגויות שכאלה…
    תודה שאת כאן…

  • אהרון תמוז  On מרץ 19, 2009 at 3:58 pm

    http://www.harissa.com/D_Commentaires/archivescommentairesjun20003.htm

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: