שֶׁבֶת אַחִים ואַחיות גַּם-יָחַד

 
 
שבת בבוקר, אני  פוקחת עין מסתכלת סביבי, מנסה להבין בתימהון היכן אני נמצאת: לידי פרצוף לא מוכר נושם עמוקות, למרגלותיי  מחלפות שער ארוך. גם בשאר הכיוונים התמונה לא ברורה, עד שאני נזכרת: כן. אני בבית של עומר ודריה ביבניאל. הגעתי לכאן אתמול עם הרב אוהד אזרחי וחברים.
 
אני מדלגת בזהירות מעל לגופות השרועות על מזרונים צפופים עד לדלת ויוצאת לחצר: האור בחוץ פורץ הישר לעיניים, אינו מותיר רגע להתרגל. הרי נפתלי צבועים בירוק זרחני כמעט. דממה. אפילו הילדים הרבים ישנים עדיין בקומה שמתחת, מכורבלים זה בזה כמו הגדולים שמעל.
 
אני יוצאת החוצה לכיוון שביל אספלט ארוך  שצדדיו נטועים בבתים חד קומתיים מוזנחים או כאלה שנטשו, או כאלה ששופצו והפכו לדופלקסים מהג'ורנלים. הכול יש פה. הכול יש. אפילו בית דו-קומתי בסגנון ברוקליני צבוע צהוב ובו פעורים חלונות עץ מעוצבים וריסיהם מלמלה לבנה. גם הם ממתינים בסבלנות  לרב משיחי שנח בשלום על משכבו ואינו נזקק להם, לפחות לפי שעה.
 
במורד השביל אני מזהה פתאום רעש מוכר: מלמולי מנגינה, קטעי שירה גרונית, פיסות מקצב אחיד שעולה לשמים בקקופוניה סדורה. בית הכנסת "שֶׁבֶת אַחִים" של עדות מרוקו-טוניס-אלג'יר. משק חי ובו כבשים, פרות ותרנגולות נושק לבית הכנסת ודייריו הרבים מנדבים את קולותיהם למקהלת המתפללים. המבנה עצמו איננו שונה מהבתים החד קומתיים של תושבי המושב, הוא רק צבוע ורוד ועל חזיתו לוח מודעות חגיגי: סעודת מצווה לכבוד המנוח סרוסי תיערך אי"הש בשלישי הבא. 
 
אני מציצה פנימה: צעירים עוטים טליתות על בגדים מרובי אבזמים לצד אבות שהשיבה זרקה בשערם ובשפמם. מלפני דלת כניסה ראשית ולמרות גדלה הצנוע אני יודעת היטב ומימים ימימה: לא לי נועדה. איש בחלון חג לי באצבעו: הכניסה שלך זה שמה. אני צועדת סביב בית הכנסת המאולתר, רואה דלת צדדית ובה שירותים. הנה מעבר כניסה ראוי לנשים. אבל לא, השירותים אינם מובילים לתפילה. עוד סיבוב ולפני מחסן נעול וכל אוצרותיו הגנוזים נסתרים מעיני. חבל. עוד סיבוב והנה פרגולה וסוכה נטושה.  "וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה". הנה הכניסה שנועדה לי.
 
אישה צעירה לבושה לבן מקבלת אותי במאור פנים. מלבדה נמצאות רק שתי ישישות כבדות בשר עוטות מטפחות בד צבעוניות ושרשראות לרוב, רגליהן בקושי נושאות אותן. נערה צעירה מאד מחזיקה בזרועה של אחת מהן, מציצה מבעד לפרגוד בתערובת של שעמום וסקרנות. את שמחה לבוא עם מֶמֶה לבית הכנסת נכון? וההיא בלית ברירה, מהנהנת.
 
לבי מתמלא על גדותיו ואני נמלטת החוצה. ושם על גדר האבן הנמוכה עצמתי את עיניי והקשבתי לתפילת השַׁבָּת שפרצה ועלתה מאתנו כולם, מכל מי שהיה באותו בית תפילה פתוח שאין בו כניסות ראשיות וכניסות צדדיות, רק רצון גדול לשֶׁבֶת אַחִים ואחיות, שבט אנשים וחיות, גַּם-יָחַד.
    
                      
 
 
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרון תמוז  On פברואר 15, 2009 at 3:34 pm

    מתוך ויקיפדיה

    מרבית השנים הייתה האוכלוסייה במקום חילונית עד מסורתית. בשנות התשעים התיישבה במקום, קבוצת חסידי ברסלב בראשות הרב אליעזר שלמה שיק; כיום הם מהווים כ-15% מהאוכלוסייה במקום. קבוצת החסידים הזו מפרסמת גם ספרים ועלונים על חסידות ברסלב בהם רשום כי הודפסו ב"יבנאל – עיר ברסלב בישראל". קבוצה זו נתונה למחלוקת קשה מצד זקני ברסלב שטוענים שדרכו היא לא הדרך של חסידות ברסלב.

  • נטלי מסיקה  On פברואר 15, 2009 at 3:50 pm

    כנראה שיש שם גם ברסלבים,אבל לא הגעתי לבית כנסת שלהם

  • שועי  On פברואר 15, 2009 at 7:35 pm

    אף אני נטלתי לי מנהג שלא להתפלל אלא לעתים רחוקות מאוד בבית הכנסת
    אלא לבדי בביתי או בטבע במקומות שבהם לא ניכר שיפוט היררכי ודיכוטומי בין קיוּמים
    ואמנם עזרת הנשים הדחוקה והרחוקה והדרת הנשים מבתי תפלה לא הוברר לי מעולם
    ולסיום, אתמול בתפילת מנחה מחדרי המשקיף על העיר הבחנתי במתפללת עומדת על אחד הגגות ומתפללת יחידה גם כן
    ולפאתי מזרח, הייתי דווקא אני המתפלל מאחור, דחוק בסוג של עזרת גברים

  • צבי  On פברואר 15, 2009 at 8:01 pm

    כידוע לך, שועי, מאז נערותי זנחתי את עולם הדת. ועדיין, ידועה הסיבה לשימת חייץ [ולא "הדרה", שועי היקר] בין גבר לאישה,
    וזאת מחמת טומאה, וביתר מיקוד, מחשש טומאת נידה [מונח ותפיסה הזרים לאוזן חילונית ותקינותית].
    אני מניח, נטלי, שפגשת בה לא רק בבית הכנסת, על עזרת הנשים, אלא בכל מקום בו נקבצים היא והוא [בעולמם של יראי שמיים המכונים/מתכנים אורתודוכסיים].

    אפשר ופתרונו של שועי פתרון הוא.

    אגב, נטלי, כחוקרת תרבויות – האם בתרבויות אחרות נמצאות עדויות לחלוקה דומה [מטעמים דתיים/פולחניים/אחרים]? האם חלוקה שכזו [שככל הנראה יסודה בעזרת הנשים בבית המקדש] נהגה בתרבויות אחרות?

  • שועי  On פברואר 15, 2009 at 8:47 pm

    אמנם יודע אנוכי על טומאת הנידה, כמובן
    אבל שפיר לא אדע מדוע נגזרה טומאה שכזאת על דם זה
    שהרי בדמים אחרים לא החמירו כה
    ומשום שבבואי לפגוש אדם איני עוסק לא במחשבתי ולא ברקע מחשבתי בסוגיית טהרתו/טומאתו
    מוזר הדבר בעיני מאוד
    שכן בלאו הכי, אליבא דהלכתא, כולנו היום בחזקת טמאי- מתים עד לבוא אפר פרה אדומה
    שיפדנו מידי טומאה זו
    ואיננו יוצאים באמת מידי טומאתנו
    הרי לא ברי לי מדוע ההרחקה
    ואם תאמר בכדי שלא יהרהרו הגברים אחר נשים לא להן, אשיבך- כי מי שעסוק בהרהור בבית הכנסת
    מוטב אולי שלא יהיה בין הבאים להתפלל
    ועוד יותר, המהרהר, צריך הוא שיאמן מחשבותיו וירכזן היטב- היטב,
    ולא ירחיק את הנשים אחור בשל מגבלותיו האישיות
    סוג של ביקורת שכזו בממסד הרבני ובדעת הרבניים המצויה

  • נטלי מסיקה  On פברואר 15, 2009 at 9:15 pm

    על התגובות המלומדות שחייבו אותי לברר קצת יותר את סוגיית דיני הטומאה ביהדות. מצאתי שממילא הדינים הללו מתכוונים לעבודת המקדש או למעשה הייחוד שאין לנו עיניין בהם בשעת תפילה בבית הכנסת. כמובן שיש גם דרכים נוספות להטמא כמו טומאת המת וקרי לילה ואותם אף אחד לא בודק. עוד מצאתי כי חז"ל הצדיקו את קיומו של יציע מיוחד לנשים בבית המקדש כדי שלא יתערבו עם הגברים ו"יבואו לידי קלות ראש" (מסכת סוכה, נ"א, ב'). מקור השם 'עזרת נשים' בבית המקדש אגב, אינו מתאר אזור מיוחד רק לנשים, אלא מקום שאחריו אסור היה לנשים להיכנס פנימה, לתוך עזרת ישראל וההיכל.
    לגבי מנהגים הרווחים בתרבויות אחרות אינני יודעת על כך מספיק, אבל בהחלט התעורר בי היצר לבדוק. אני משערת שבתרבויות יותר שיוויוניות לא ייחסו לנשים כוחות טומאה בימים מסויימים בחודש ואם היתה התנהגות שונה הרי שזו נועדה להקל על האישה ולא לפגוע בה.

  • צבי  On פברואר 15, 2009 at 10:22 pm

    שועי רעי – לרגע לא סברתי שנטלי או אתה לא ידעתם את פשרו של האיסור; ועוד – אני האחרון שאבוא להגן על מנהגים כאלה ואחרים, אותיר זאת ליודעי דרכי פגאניות.
    קושיותיך, קושיות של טעם המה. אך דומני, שאם נבקש להכניס טעם בהוראות דת, כבחוקים, כבנהלים, כבכל מקום שבו הכלל נוהג פטרוניות כלפי יחידיו – יכבידו הן [הקושיות] על גוונו השבריריים, וחיש נהא כמראה קנהי חיטה שלאחר ציקלון אסייתי.

    נטלי היקרה – למיטב ידיעתי, בית הכנסת כולו, על כרעיו ומצוותיו, הינו יילוד של בית המקדש [ואם טעיתי, תקנוני-נא].

    ההפרדה המגדרית הזו, לי אין ספק כי היא התקיימה בתרבויות שונות: מי מטעמי דת, מי מטעמי חברה, מי מטעמים אחרים. ושוב, אני מציין זאת רק בבחינת ידיעה הידועה לי [שאין בינה לבין הצדקים דבר ושמיניתו של דבר].

  • צבי  On פברואר 15, 2009 at 10:32 pm

    הנה, מקורו בויקרא, ט"ו:
    שם, "מגנת-כרטת" הטומאות, שעיקרן טומאות דם –
    של זיבת דם גבר, וזיבת דם אישה, ושל יציאת זרע, וכלל מרעין בישין.
    [ממש מכביד לקרוא… אך, אני מניח שאתן/ם מכירות/ים את המקום]

  • דריה  On פברואר 16, 2009 at 12:16 am

    נטלי יקרה,
    כמה נעים ונוגע לקרוא את שכתבת.
    אכן, גם אותי תמיד מקוממת ההפרדה הזאת.
    אני שמחה ומודה ל יה על שממש בימים אלה יש לי הזכות הגדולה להיות חלק בבניה של קהילה אחרת,כאן ביבנאל, שבה אני לומדת להתפלל ולהנחות תפילות במרחבים שאין בהם הפרדה, שהם פתוחים ומקבלים כל אחד באשר הוא.
    תודה לך וחיבוק גדול ממני.
    דריה

  • אהרון תמוז  On פברואר 16, 2009 at 12:51 am

    http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l2903_023a.htm

    ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם הני שבעה הוו היינו זכריה היינו משלם ואמאי קראו משלם דמישלם בעובדיה ת"ר הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה רב הונא ור' ירמיה בר אבא חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה מ"ד עולה דהא קרי ומ"ד אינו עולה כדעולא דאמר עולא מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד תורה וכיון דמשום כבוד תורה הוא למנינא לא סליק מיתיבי המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין כנגד שבעה שקראו בתורה ואם איתא עשרים וארבעה הויין כיון דמשום כבוד תורה הוא

  • אהרון תמוז  On פברואר 16, 2009 at 12:58 am

    מסכת נידה פרק ט
    דף סד, ב גמרא ונאסר יום עשרים מפני שאורח בזמנו בא:

    דף סד, ב משנה נשים בבתוליהם כגפנים יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור ויש גפן שיינה מרובה ויש גפן שיינה מועט ר' יהודה אומר כל גפן יש בה יין ושאין בה יין ה"ז דורקטי:

    דף סד, ב גמרא תנא דור קטוע תני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה תנא משום ר"מ כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין

  • שועי  On פברואר 16, 2009 at 11:23 am

    קני החיטה שלאחר ציקלון אסיאתי
    זה המיקרוקוסמוס שבמאקרוקוסמוס
    ודק מן הדק

  • נטלי מסיקה  On פברואר 16, 2009 at 11:39 am

    שבתי ובדקתי את העיניין, טומאת נידה קשורה רק לעינייו עבודת הקודש בבית המקדש ויחסי אישות ואם יש הרואים בבית כנסת מקדש קטן, הרי שזוהי פרשנות מעט מרחיקת לכת. מעניין בהקשר זה לקרא תשובה לשאלות שהפנו לרב באתר "כיפה" : .
    http://www.kipa.co.il/ask/show/165894
    היחס אל דם הנידה מעורר הרבה חרדות מסתבר, מעבר למה שנדרש בהלכה…

  • נטלי מסיקה  On פברואר 16, 2009 at 11:43 am

    תודה על האירוח הנדיב והחם ועל מה שנתתם לכל אחד ואחת. ממתינה לפעם הבאה שנזכה להתפלל וללמוד בחברותא ביחד בעונג שבת.

  • נטלי מסיקה  On פברואר 16, 2009 at 11:48 am

    תודה על ההפניה למקורות חז"ל. אהבתי את הדימוי של האישה בנידתה לגפן שנותנת יין שהוא סמל ברכה ומשמח לבב אנוש

  • אסתר  On דצמבר 16, 2009 at 10:03 pm

    אני לא רוצה לשמוע שום דבר רע על הצדיק מיבניאל ברוך ה' שתיגדל העיר ברוך ה' שתיגדל חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
    מה קרה? יא קנאים טוב מאוד כשם שיענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: