המרה

הוא חזר מביקור אצל הרבי מברסלב וכולו קדושה. ההתבודדות, התפילות, הדבקות, האקסטאזה. אלפים רבים של חסידים שרוקדים  באמצע הלילה על רחבת קברו של הצדיק, מקום בו אומרים  את התיקון הכללי כדי שהרבי יוציא כל אחד ואחת כמו שהבטיח, מכובד עולו של העצב אל היות האדם בשמחה.
 
הוא הבחין בה לראשונה בשיעור של הרב הידוע מרמת אביב. פנים כהות, עיניי איילה גדולות, לסת חזקה של אישה שיודעת את מקומה. לבושה בצניעות, ככל הנראה דתייה מהבית שלא כמו אלה שלבושות במכנסיים – עדיין מתלבטות אבל באות לשמוע. שערה הארוך האסוף בפשטות בגומיה על העורף, מעיד על רווקותה. בפעם השניה שהלך לשם הצטייד בכיפה סרוגה גדולה שקנה באומן עם המשפט שכל האומר אותו מקרב גאולה לעולם. ליד כוסות הקלקל עם התיונים הזולים אמר לה משהו על האושר הגדול שממלא אותו בכל פעם שהוא בא לשיעור של הרב הגדול. היא חייכה אליו בביישנות. היה לה חיוך יפה.
 
בשיעור השלישי התיישב בצד שמאל שתי שורות מאחוריה, ופזל לעברה שוב ושוב. כמו עש שחובט את כנפיו במנורת לילה, הוא חש מוכן להיכוות מאשּׁה. בסוף השיעור שממנו לא זכר אפילו מילה, ניגש הציג את עצמו ואמר: מה את אומרת אולי נלך לדבר איפשהו?  והיא שלחה מבט  אוהד אל כיפתו הרחבה ואמרה בסדר. בתום ליל שימורים סתווי ארוך בחוף ירושלים, שבו דיברו ודיברו ודיברו הכריז חגיגית – לה, לעצמו, לים ולעולם כולו: אפשר מבחינתו להתחיל לחפש אולם לחתונה.
 
מה שקרה אחר כך נדמה כמו רצף אירועים שעקבו זה את זה בקצב מסחרר, בלתי נתפס. הטלפון לאימו הבוכייה. הטלפון לאחותו הנשואה שגם העין שלה לא נותרה יבשה. השיחה עם החבר שפירגן לו כל כך. כדי לא להפריע לחתן המתהווה הוא הציע להתחיל לחפש דירה חדשה, אבל החתן אמר שאין בכך צורך. הם יכולים להמשיך ככה, עד  לחתונה שנקבעה לעוד חודשיים. באחד הימים היא התקשרה ואמרה שהיא תהיה אחר הצהריים  בקרבת ביתו, וחשבה שאולי יפגשו כדי לעבור על רשימת המוזמנים. הוא אמר בטח בכיף, למה לא,  ומיד התקשר לחבר ואמר: תעלים ראיות, היא צריכה לבא.
 
חודש אחר כך כבר נסגר האולם בפתח תקווה ונקבעו המנות: בר סלטים חופשי, דג חריף למנה ראשונה וצלי או עוף למנה עיקרית עם תוספות של אורז ותפוחי אדמה. את ההזמנות היא בחרה עם חברה: שער מעוטר בסלסולי זהב שנפתח בפיהם של שני יונים וקול ששון וקול שמחה.  כשנסעו בערב  להביא את ההזמנות למשפחה הוא שאל אותה – מה דעתך אם נשים גם אזור משותף לרוקדים שאינם דתיים? היא עצרה את המכונית בחריקת בלמים, הפנתה אליו מבט זועם שצמצם באחת את עיני האיילה הגדולות שלה ואמרה: למה? קרקס אתה רוצה לעשות מהחתונה שלי?

הוא חזר הביתה עצוב ומדוכדך. חברו כתמיד היה שם תומך ואוהב. אולי היא תרכך עם הזמן, אולי היא תשתנה הוא ניסה לעודד. חוץ מזה ההפרדה רק תועיל לחברים שלנו: היא תרכז בצד אחד את אלה  שבאמת מעניינים. אבל הרבה יותר חשוב לו לדעת אם הוא כבר דיבר אתה על מה שהבטיח לדבר, הרי סוד כזה אי אפשר לשמור לתמיד, בסוף הוא יתגלה.
 
למחרת התקשר אליה ואמר שהם צריכים לדבר. היא נשמעה מפויסת פתאום, כמעט רכה.  על שפת הים בקרבת חוף ירושלים, במקום שפעם החליט לתקן את עצמו בעזרתה הוא סוף-סוף העז לספר לה. אבל זה קרה פעם אחת? היא שאלה תוהה ומבולבלת, והוא אמר שלא, זה קרה הרבה פעמים, זה קרה לאורך תקופה. אבל עכשיו בזכות הרבי מברסלב ואהבתו הגדולה אליה, הוא ברוך השם החליט להשתנות ולהקים משפחה.
כשנפרד ממנה לא ידע אם ישמע ממנה אי פעם. אבל למחרת בבוקר היא התקשרה אליו ואמרה לו שדיברה עם רבנית ידועה שעזרה לה לראות את הדברים באור נכון וגם מצאה מזור לבעיה: צריך להתקרב לשם יתברך. עליו לקחת על עצמו עוד ועוד מצוות, היא תעזור לו בזה אחרי החתונה. אולי הוא אפילו צריך להצטרף לישיבה וללמוד. רק כך אפשר יהיה לתקן את הנפש ולהביא מרפא ולקרב את הגאולה בהקמת עוד בית כשר שנאמר כל המציל נפש אחת בישראל וגו'. הוא הקשיב לה בצער הולך וגדל ושקל את דבריה בינו לבינו ואמר שהוא מצטער. כל כך מצטער ובזמן שהדמעות זלגו מעיניו ביקש ישועה מהצדיק שיאיר לו את הדרך בחזרה מכובד עולו של העצב אל היות האדם בשמחה.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On מרץ 1, 2009 at 12:27 pm

    על ספור מרגש
    רק אטעים, כי ישנן חתונות בהן יש שלוש רחבות
    חתונה כזאת היתה החתונה שלי (לפני 11 שנים)
    ולשמחתי, היו שרקדו (נשים וגברים) בכולן
    מה שכן, וזאת היתה בעסה לא קטנה, היתה בעייה לשים מוסיקה לועזית בשל דתיות מופרזת של חלק מהאורחים
    בעסה בעסה
    כי גם להקת החתונות (החילונית למהדרין) התעלמה מהנחיותיי, שאפילו סוכמו לגמריי מראש, לנגן רוק ישראלי, ובסיכומו שלדבר היה שמייח
    עם כי, לא כוס הויסקי/אוזו המוסיקלית שלי
    אבל זכור אירוע משמח עם אורחים מכל קצוות החברה הישראלית וסקטוריה
    שהצליחו למצוא אלו את אלו
    ואולי לרגע לחוש שזה אפילו אפשרי

  • מיכל עלמה  On מרץ 1, 2009 at 1:49 pm

    סיפור מעניין בין דת לחילוניות, על הטוב והרע שבכל אחת מהן.

  • נטלי מסיקה  On מרץ 1, 2009 at 3:05 pm

    טוב בהכירי קלות 50% מהסיבה למסיבה אין לי ספק שהיה שמייח בחתונה שלכם… בכל מקרה נדמה לי שדווקא חוזרים בתשובה נוטים להיות יותר מקפידים מאשר אחרים בזרם של הדתיות לייט לפחות

  • אהרון תמוז  On מרץ 1, 2009 at 5:53 pm

    1. הדרך לאלהים והכרת אלהים לא מוזכרת בסיפור.כדי להגיע להכרת אלהים לא הולכים ישר למיסטיקה. מתחילים בתפילה ,לאחר מכן לומדים את פרשת שבוע,לאחר מכן לומדים משניות,דף גמרא ולאחר מכן מתחילים לעסוק בקבלה או במיסטיקה.

    2. העובדה שנושא ההפרדה נחת כרעם ביום בהיר מראה ששניהם לא התבוננו מספיק טוב לתוך עצמם.

    3. את השארת את הסוד לדמיונו של הקורא . אני מניח שכתובבספר ויקרא פרק י"ח פסוק כ"ב .

  • נטלי מסיקה  On מרץ 1, 2009 at 7:55 pm

    אני מסכימה עם ההבחנה מס. 1 שלך, שהיא נכונה אגב לעיסוק בפן המיסטי בכל הדתות.
    לגבי מס. 2 – 3 הבחנת נכון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: