הצרפתים באים…הצרפתים באים

עונת הצרפתים התחילה מוקדם מהרגיל השנה. יש בר-מצווה לבנו של אחד מהבני-דודים של אבא שלי. כולנו נכנסנו לכוננות ספיגה. צריך לארגן בגדים לשלושת המפגשים החגיגיים (לא פחות) שנקבעו לכבוד האירוע, ולאינספור אירועי הלוויין שיבואו בעקבותיו, לבדוק סידורי הסעה, לחשוב על מסעדות ראויות מספיק לארוחות ערב משפחתיות, להוציא את הצרפתית הנוקשה שלי מהבוידם, לאוורר אותה.  כי לדעת צרפתית סתם זה לא מספיק. יש להם מין קטע כזה לקצר מילים. נגיד במקום להגיד : "ג'רוסלם" הם אומרים "ג'רוּ" ובמקום להגיד "סינגוֹג"  שזה בית כנסת, הם אומרים "סינה". ובמקום להגיד פריז הם אומרים פּרי.  טוב, אבל ככה אומרים את זה במילא.
 
שלוש סנוניות ראשונות הפציעו בסוף השבוע שעבר, ובימים הקרובים צפויה רכבת אווירית שתשתלט על קומה שלמה בהילטון ת"א. אני בתור התל-אביבית של המשפחה, נתבקשתי לבדוק שהם בסדר שמה, בבריכה של ההילטון. השומר בכניסה נתן בי מבט אחד ומיד הסיק שאין לי פרצוף של אחת שתשלם 300 יורו ללילה ועל כן הודיע לי שאני  רשאית להיכנס לרגע לחפש את קרובי האבודים אבל בשום פנים ואופן אני לא רשאית להישאר שם. ואני בגאוות פולטריון עניתי בהתרסה: גם אם הייתם משלמים לי לא הייתי נשארת פה סתם.

המפגש עם הדודים מפריז כמו תמיד, היה חם ומרגש. הבן דוד שלי, אֵלן שהוא בערך בגילי, עושה חיל בעסקיו כעו"ד ומומחה לביטוחים ואסונות מידי אדם וטבע. כשהוא בחופשה הוא לא מעלה בדעתו לקום לפני 2 בצהריים כך שמעולם לא יצא לו להיות נוכח בארוחת בוקר במלונות היוקרה שבהם הוא מתארח. מצליחנים מסוגו   מודדים את עצמם בעיקר לפי מה שהם לא מוכנים לעשות, לשתות ולאכול בשום פנים אופן. אין מה לעשות, האצילות מחייבת.  יש לו הבעה תמידית של שעמום, כמו שום דבר לא יכול באמת להפתיע אותו, או לרגש באמת. יחד עם זאת, הוא ניחן בנדיבות עצומה, בקסם אישי רב ובחוש הומור מיוחד: אלן הוא אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם.
כשישבנו במסעדה עם הפרינססה שלו (שהיא מין מזכירה אישית וחברה לעת צרה) ועם אמא שלו הפריזאית שהיא בעצם גרושתו של הדוד שלי שנשארה נשואה למשפחה המורחבת (וגם כן טיפוס יחיד ומיוחד במינו), הוא הפתיע אתנו ואמר: אני שוקל לנסוע לים המלח בתחילת השבוע, מה אתם אומרים?  הסתכלנו עליו נדהמים. לצאת ככה על דעת עצמו ובדעה צלולה מהמתחם המוגן של ההילטון ועוד לים המלח? וככה כדי לא לתת לו שהות להתחרט הזמנתי כבר באותו ערב  שני חדרים לשני לילות, במלון-גולדן-טוליפ-קאלב-הכל-כלול-ים-המלח.     
         
ביום ראשון בצהריים אספתי אותם מהמלון בשעה שהיא אמנם קצת מוקדמת בשבילו (1 בצהריים), אבל למען מטרה כה חשובה, הוא היה מוכן לעשות את המאמץ הנדרש. לפני כן פיניתי את האוהל והשק שינה המאובקים שלי מתא המטען המצומצם של היונדאי גטס שמוחזקים שם תמיד, לכל צרה או הזדמנות שלא תהיה.
 
המלון גולדן-טוליפ-קלאב-הכל-כלול איכלס בתחילת השבוע אוכלוסיה מגונת של קשישים ממדינות מזרח אירופה, חולים בפסוריאזיס ועוד מחלות עור נדירות ומשפחות  מרובות ילדים מבת-ים והסביבה, כולם אגב, התגלו כלוחמים-פרטיזנים עזי נפש מול שולחנות ההגשה. כדי להימנע ממגע קרוב עם האוכלוסייה, החלטתי ביום שני בבוקר להעפיל איתם למצדה. באותו יום היה  45 מעלות בצל.

בהתלהבות גדולה הובלתי אותם בין חדרי הארמון של הורדוס, מגורי הקנאים וחדרי בית המרחץ  והם מעולפים מחום ומטושטשים מרוב מידע שהומטר עליהם ללא רחם, מן הסתם פינטזו על הארמון וחדרי המרחץ שהשאירו מאחוריהם בהילטון הרחוקה. במקום שבו נתגלה הפתח שבו (אולי) פרצו הרומאים למבצר בשנת 73 או 74 לספירה, התעורר הבן דוד שלי אלן מעלפונו כדי לבחון בתשומת לב מרובה את הממצאים המפלילים שנותרו בשטח. אחרי שסקר את דיני הראיות והעלה נימוקים לכאן ולכאן, נתן את חוות דעתו הנחרצת: יש משהו מסריח בסיפור הזה. לא הגיוני שהרומאים נלחמו באנשים שכבר התאבדו.
 
כשיצאנו אתמול מהמלון בשעה  10 לפנות בוקר, כל המדבר נפרש לפנינו כמניפה.  דיברנו הרבה, זה משהו שהמדבר עושה לאנשים כנראה. הצרפתית שלי סוף-סוף התחילה להתגמש והמחשבות שרצו בראש התגלגלו ביתר קלות על לשוני. אלן ואני העלנו סוגיות הרות גורל על מוסר והיסטוריה, על תרבות ודת. משפחה אחת, שני ענפים: ענף אחד צמח בצרפת, ענף אחר צמח כאן, בישראל.
האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, וארצי זו (אף שאיננה מולדתי ממש) מוטבעת בי לטוב ולרע. לפעמים אני מרשה לעצמי לתהות בשקט-בשקט: מה היה קורה אם ההורים שלי היו מחליטים להישאר בצרפת? איזה אדם יכולתי להיות, איזה מין חיים היו יכולים להיות לי, איזה מין דברים היו גורמים לי שמחה? והאושר כמושג, כחזון, כשאיפה, כידיעה, מה היה אתו? ואיפה היה יותר ממנו, פה או שם? מי ידע. 
 
בערב כשהגעתי לת"א מצאתי בתיבת הדואר שלי מעטפה עם דיסקים שאיש טוב אחד שאני לא מכירה אפילו, ופגשתי רק כאן ברשימות, שלח לי כדי לשמח אותי, ככה סתם. הבוקר כשהתעוררתי בחרתי מביניהם  את הדיסק המופלא של אבישי כהן  כדי לעשות סדר בבלגן. 

   

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרון תמוז  On מאי 20, 2009 at 3:09 pm

    אם לענף הצרפתי איכפת מ

    ז'אן דארק
    מולייר
    ויקטור הוגו
    לאקלו
    רובספייר
    נפוליון
    אלכסנדר דיומא
    הפרדת הדת מהמדינה ב 1905
    המהפכה הצרפתית
    נפוליאון
    הקולוניאליזם הצרפתי

  • אהרון תמוז  On מאי 20, 2009 at 3:11 pm

    מרד הסטודנטים 1968
    שארל דה גול
    אמיל זולא
    אלבר קאמי
    השונסון
    אידית פיאף

  • נטלי מסיקה  On מאי 20, 2009 at 3:48 pm

    יפה ציינת פה נושאים שעלו בשיחות שלי עם הפלג הצרפתי. הנושא הזה של בחירת מיתוסים לאומיים למשל, למה דווקא הבסטיליה נבחרה לציין את המהפכה הצרפתית ולמה ג'אן דארק. ואצלנו הכותל והמרד במצדה. כל עם וסיפור הגבורה מול סיפור הדיכוי שלו

  • מוטי סגרון  On מאי 20, 2009 at 4:08 pm

    סיפור או בדיחה על המהפכה הצרפתית. בבסטיליה נמצאו רק כמה אסירים בודדים אחד מהם היה אריסטוקרט ומאוד מושחת, שבני משפחתו עמדו על כך שייאסר

  • אהרון תמוז  On מאי 20, 2009 at 4:15 pm

    הדבר היחיד שמשותף לז'או דארק ולאנשי המצדה הוא אלהים שחי בתוכם. ז'אן דארק היתה מצביאה במסגרת המלחמה שנמשכה בין צרפת לאנגליה מאות שנים והביאה לשחרור אורליאן. המצדה הוא חלק משיכתוב ההיסטוריה שנעשה ע"י בן גוריון ושו"ת שעבורם ההיסטוריה היהודית יצאה לחופשה ב 137 וחזרה מהחופשה בסוף המאה ה 19. הפעם האחרונה שהייתי בכותל היתה ב 1981 . הכותל היה חלק מהחומה החיצונית שהקיפה את בית המקדש ובנה אותו הערבי הורדוס. אמרתי מספר פעמים על בית המקדש שחרב וטוב שחרב.

    אם כך סמל לאומי מהו ?
    רבי יוחנן בן זכאי תן לי יבנה וחכמיה
    הרמב"ם "ששרטט" את אלהים הטרנסצנדנטי
    היכולת לנהל בגולה קהילות יהודיות שדאגו למקואות,בתי כנסת ,בתי חולים ובתי ספר
    השולחן ערוך והגהות הרמ"א
    התורה שבעל פה

  • נטלי מסיקה  On מאי 20, 2009 at 4:56 pm

    ויש עוד דבר – הבן דוד שלי טוען שהמלך לואי ה- 16 לא היה כ"כ טיפש כמו שנוטים לצייר אותו, מכיוון שהוא היה הראשון שהכניס רפורמות מרחיקות לכת שהביאו לעליית מעמד הבורגנים שהובילו את המהפכה. גם להילולה סביב הכותל יש מידה לא מעטה של צרימה, במיוחד בשנים האחרונות עם שערי הכניסה הנפרדים והמוני הקבצנים ומוכרי החוטים שנטפלים לאנשים.
    אבל הצרפתים נזקקו להצדיק את הרצח בטענה שהנרצח טיפש ולכן מגיע לו למות והישראלים החיו את פולחן המקדש או מה שנותר ממנו ואת סיפור מצדה למרות שהאנשים שהיו על ההר לא היו טלית שכולה תכלת והראייה מה שעשו לאנשי עין גדי (לפחות לדברי יוסף בן מתתיהו)

  • שועי  On מאי 20, 2009 at 5:16 pm

    דבריו של אלן ממשיכים את הקו שהצעת לגבי יודפת באדמה שחורה (הסופרלטיבים בדרך)
    ואם כך אפוא אפשר שליוספוס יש תפקיד מכריע בהכנסת אתוס ההתאבדות בכדי להיוותר (לכאורה) יהודים בני חורין בתולדות ישראל, על אף שהוא עצמו היה רחוק מכך
    אני חושב שהתזה שלך על סיפור המערה מאוד הגיונית
    זה מעניין גם כי איני זוכר עדות אחרת על התאבדותם של אנשי מצדה
    אין לכך זכר בכתבי תנאים וכיו"ב
    האם יש ביקורת מדעית קיימת על עניין ההתאבדות
    והאפשרות לפיה הסיפור הומצא, האם ישנם היסטוריונים רומאיים שכתבו על כך ואשר לא הושפעו מיוספוס והציגו גרסא אחרת של האירועים? כי עד כמה שאני זוכר העניין של קדוש השם (מרטירדום) הגיע לאשכנז בימי הביניים דרך ספר יוסיפון שכפי הנראה הושפע מיוספוס ודרך האגדות על עשרת הרוגי מלכות ורבנים בגרמניה ובצרפת ראו בהן מקור היסטורי רבני לכל דבר ועניין
    מנגד, ידועה כמובן עמדת הרמב"ם באגרת השמד כי מוטב בסיטואציות של שמד להתאסלם לפרק זמן מסוים
    ולהימלט ולחזור ליהדות כאשר הדבר מתאפשר
    והיא דווקא מביאה לידי ביטוי את קידוש החיים

  • אהרון תמוז  On מאי 20, 2009 at 5:54 pm

    נראה שהסיפור על חנה ושבעת בניה הוא סיפור כמו הרבה אגדות חז"ל שבאות להסביר את הטקסט

  • צבי  On מאי 20, 2009 at 5:57 pm

    אנא מסרי לאלן, שאנו כאן, חסידי שיטת המשפט האנגלו אמריקנית, מסוגלים גם מסוגלים להכיל תסריט, לפיו צד אחד מתנפל על משנהו, אף שהאחרון כבר התאבד. מסתבר שאלן מתעלם מכך, שהמדובר בכל זאת ברומאים…

  • נטלי מסיקה  On מאי 20, 2009 at 6:29 pm

    ils sont fous ces Romains!

    (ובתרגום חופשי: הרומאים האלה משוגעים)

  • נטלי מסיקה  On מאי 20, 2009 at 6:46 pm

    אכן העלת כאן סוגיה כבדה, שעלתה לדיון מחודש במחקר בעקבות החפירות של גולדפוס וארובס במחנה הרומאים במצדה (ר' קישור למעלה). לטענתם הפירצה בחומה נוצרה כשהבנאים הביזנטים הקימו את הכנסיה שלהם, אבני הדרדור המיוחסות למורדים, הוטלו למעשה ע"י הרומאים וכל סיפור המלחמה הגדולה וההתאבדות הוא למעשה מיתוס שנכתב ע"י יוסב"מ לאזני הרומאים. מה קרה שם באמת? קשה לדעת. מהיכרות אישית עם שני החוקרים אני יכולה לומר בודאות שהם מאד רציניים והם לא מאלה שממצאים תיאוריות רק כדי לעצבן את הממסד
    . הביקורת על נושא ההתאבדות בא בעיקר מהצד ההילכתי, כפי שבאמת ציינת. הארכיאולוגיה יודעת לומר רק זאת: עד כה למרות החפירות האינטנסיביות, לא נמצא ריכוז גדול של נקברים במצדה, כמו שנמצא ביודפת למשל.
    יש שם בעיה.

  • אבי  On מאי 20, 2009 at 6:59 pm

    האם הם ימנים-מסורתיים ומצביעי סרקוזי כמו כל היהודים הצרפתים?

  • אחת  On מאי 21, 2009 at 10:04 am

    את והפוסט

  • קרן  On מאי 21, 2009 at 10:10 am

    אני אמנם נולדתי פה (להורים לא פרנקופוניים) אבל חושבת שאחיה שם יום אחד, לפחות לתקופה. נראה לי שזה נסיון שאני חייבת לעצמי.
    ואני מתה על הקיצורים הללו, הם מצחיקים אותי כל פעם מחדש. בהתחלה לא יכולתי לסבול את זה, היום אני נהנית כל פעם מחדש כשאני מתוודעת לעוד מילה מקוצרת.
    נראה לי שהראשונה שנתקלתי בה היתה כולה, כלומר כלוסטרול.

  • אחת  On מאי 21, 2009 at 10:10 am

    אז גם התגובה של אהרון תמוז לגבי ה"אלוהים שחי בתוכם" נפלאה בעיני

  • שועי  On מאי 21, 2009 at 10:20 am

    זה מעניין ביותר, התפישה לפיה אתוס ההתאבדות אינו אלא מיתוס (קשה לומר מיתוס חינוכי, אבל הוא הפך לכזה)
    נזכרתי כי מדרש איכה רבתי מלא כרימון בספורי התאבדות קבוצתיים של עבדים שהובלו לרומא
    וכנראה יחד עם האגדתא הידועה על עשרת הרוגי מלכות וספר יוסיפון (שכותבו הכיר את כתבי יוספוס) היא ששמשה כנראה דגם להתאבדויות ההמוניות באשכנז בשנת 1096 ואילך, כדגם של מוות על קידוש השם
    דומני, כי הרמב"ם, שהיה בררן מאוד ביחס לאגדות, לא שעה לתשתית המיתית- אתית-תיאולוגית הזאת של ההתאבדות
    והדברים עדיין רלבנטיים מאוד (למשל באחרונה הוזמנתי למסור הרצאה בנושא מוסר מלחמה בהגות היהודית ובחרתי בכתיבה של פילוסופים יהודיים על אודות התנהגותם של פילוסופים רציונליסטיים כלפי מלחמה ובזמן מלחמה; בתגובה נשאלתי על ידי אחד הפונים: מדוע איני מדבר על קידוש השם אצל חסידי אשכנז, כמודל של מוסר מלחמה יהודי).
    במדינה בה מערכת הבטחון עדיין מדבר בשפה של ברירת שמשון (באשר לנשק אטומי) ו/או נוהל חניבעל (פגיעה בחייל חטוף תוך כדי נסיון חלוצו בכדי שלא ימשיך לשהות בשבי)
    יש לסוגיות כמו יודפת באדמה שחורה, ומה שהצעת פה ביחס למצדה חשיבות רבה מאוד

  • שועי  On מאי 21, 2009 at 12:28 pm

    "הם מטורפים הרומאים האלה"
    דומני כי המשפט הזה הוא משפט אופייני לאובליקס מוביל המנהירים
    בני הקטן השלים בזמן האחרון בעצמו את קריאת כל ספרי אסטריקס שיצאו בתרגום עברי
    והוא עוד צעיר (עולה לכתה א') כך שנראה לי כי במידה רבה, נוצר פה עוד דור שגוסיני ואודרזו
    מדברים בהם
    והנכספים לשמוע, פעם אחת ולתמיד, במו אוזן את זמרת חמשיריקס הפייטן על מנת ללמוד זיוף אמיתי מהו

  • נטלי מסיקה  On מאי 21, 2009 at 1:41 pm

    לאבי – אני חושבת שהם חובבי סרקוזי, אבל לא ממש בקטע המסורתי.

    לאחת – תודה!

    לקרן – אני חושבת שזה רעיון מצויין להתנסות בחיים שם ולו רק כדי לקבל עוד פרספקטיבה על העולם. זה עם מיוחד הצרפתים. למרות הציניות העבה הם יודעים לחיות טוב.

  • נטלי מסיקה  On מאי 21, 2009 at 1:52 pm

    אני חושבת שהגענו סוף-סוף לגיל הרגשי-נפשי שבו אפשר להניח למיתוסים האלה של "תמות נפשי" או "נשק יום הדין" שאותם רואים בעיקר בכתות ודתות מסוכנות במיוחד.
    אני לא מכירה את נושא ההתאבדויות ההמוניות אצל חכמי אשכנז במאה ה-11, ואשמח ללמוד על זה ממך (רמז ואולי הזמנה לנושא הפוסט הבא ?…
    לגבי מצדה ויודפת: בשנות ה- 80 עשו סרט הולוודי על מצדה שנפתח בקבוצת חיילים שעולים בריצה קלה על ההר ומסתיים בחיילים/מורדים שמתו שם בזמן הקדום מבחינת המשך ישיר והגיוני בין האירועים.
    זה סרט באמת מרתק בעיקר בגלל המשחק המופלא של פיטר אוטול. אפשר לצפות בו ביוטיוב:

    ולגבי הבן שלך- כל הכבוד על שאתה מנחיל לו ערכים משובחים כל כך ועוד מילדות. זכות גדולה!

  • שועי  On מאי 21, 2009 at 2:16 pm

    סקירה היסטורית ממצה על הרעיון המרטירי בארצות הנוצריות בימי הביניים, ובמיוחד אצל חסידי אשכנז, תוכלי למצוא בספר הבא: שמחה גולדין, עלמות אהבוך על-מות אהבוך, הוצאת דביר וזמורה ביתן, תל-אביב 2002.
    המחבר הוא איש אקדמיה באוניברסיטת תל-אביב. והספר קריא ומרתק למדיי.
    באשר לי, דווקא הייתי אמור לכתוב על נושאים בתורת הסוד האשכנזית בימי הביניים והנה התגלגלתי לחקר הפילוסופיה הניאופלטונית היוונית-ערבית- יהודית ולפילוסופיה אירופאית של תקופת הנאורות, תחומים שונים בתכלית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: