תלביבים

בעקבות דבריו של מפקד מחוז ש"י היוצא, ניצב שלומי קעטבי, על ההבדל התהומי בין מתנחלים ("מלח הארץ") לבין סתם תלביבים ("מחנים את הג'יפ על המדרגות בשינקין, שותים אספרסו רגל על רגל ומרשים לעצמם למתוח ביקורת ולספר חוויות"), החלטתי להעשיר את ידיעתו של מפקד קעטבי עליהם,  בכמה עובדות בסיסיות וקצת פחות שחוקות.
  
(ותודה לכותבים שהפיצו  את הרשימה הנ"ל בקרב חברי לפני כמה חודשים):  
 
 
 
החברים שלנו מתל אביב…
 
* אף פעם אין איפה לחנות ליד הבית שלהם.
 
* כשאתה רוצה לבוא אליהם, הם תמיד יגידו לך – "יש מלא חנייה. תגיע".
 
* כשתגיע – תגלה שאין חנייה.
 
* אחרי שעה של חיפושים – תחנה בחניון פרטי בצד השני של העיר תמורת 100 ₪ לשעה ותאלץ ללכת עד אליהם עשרים קילומטר.
 
* כשתגיע אליהם עייף – הם תמיד יגידו לך שלהם לוקח 2 דקות למצוא חנייה. ("איך לא מצאת חניה? אני תמיד מוצא תוך שתי דקות…").
 
* כבר עשרים שנה יש שיפוצים ברחוב שלהם. או באחד הבניינים הסמוכים ואז תמיד יש מכולה שתופסת ארבע חניות
 
* כשתחנה בכחול-לבן ליד הבית שלהם – תהיה לחוץ כל הערב שיחכה לך דו"ח כשתחזור לאוטו.
 
* כשתחזור לאוטו – תמיד יחכה לך דו"ח מתחת למגב.
 
* אין להם מעלית בבניין והם תמיד יגורו בקומה הרביעית.
 
* הם אף פעם לא מזיזים את האוטו שלהם מהחנייה.
 
* הם תמיד יבקשו ממך לאסוף אותם מהבית ("אני לא רוצה להזיז את האוטו").
 
* הם יבקשו ממך לאסוף להם בדרך גם את הבגדים מהניקוי היבש ("אכפת לך? אני לא כל כך רוצה להזיז את האוטו" "וגם אם לא אכפת לך לקנות חלב ובקבוק שתיה, כי בדיוק נגמר. אבל משהו אורגני"
 
* תמיד יש פקקים בדרך אליהם.
 
* אם לא תתחתן בנמל תל אביב – אין סיכוי שהם יגיעו לחתונה שלך ("מה, אתה לא רוצה להתחתן ב"טראסק"? אז תתחתן ב"נובה" "אני לא מבינה את האנשים האלה שמתחתנים מחוץ לת"א"
 
* הם מתגאים שהכל קרוב אליהם במרחק הליכה אבל לעולם לא יוכיחו את זה. ("עזוב אותך מלטייל בשנקין. יש בית קפה סוף הדרך מתחת לבית שלי"). הכל מתחת לבית שלהם
 
* מאז שבריכת גורדון סגורה הם מתאמנים כל בוקר בהולמס פלייס עזריאלי.
 
* הם נוסעים כל בוקר על אופניים בפארק הירקון.
 
* הם רצים כל בוקר על חוף הים.
 
* הם בטוחים ש"זמן תל אביב" הוא מינימום ה"וושינגטון פוסט". וטיים אאוט תל אביב בכלל הגה את הרעיון
 
* הם תמיד שואלים אחד את השני – "אתה בא לעצרת הערב"?
 
* הדירות שלהם כל כך קטנות שאתה יכול לצחצח שיניים, לאכול בורקס ולעשן במרפסת שלהם באותו זמן.
 
* הם תמיד קונים סוכריות גומי בפיצוציות.
 
* הם קונים במחירים מופקעים בפיצוציות.
 
* הם יושבים כל היום בבתי קפה.
 
* אף פעם אין להם אוכל בבית.
 
* הבית שלהם כל כך קטן שאין להם מקום למקרר. ("עזוב אותך מחלב. בוא נרד, נשב איפושהו. נשתה קפה כמו בני אדם")
 
* אם היה להם מקרר – הוא היה מפוצץ במגנטים.
 
* המים לא יורדים אצלם בכיור במקלחת.
 
* הם קונים אופניים כי הם חושבים שזה מגניב ("תראה איזה אופניים מגניבות קניתי")
 
* הם מפרקים את הגלגלים של האופניים כדי שלא יגנבו להם אותם ומעלים אותם 4 קומות במדרגות אליהם הביתה.
 
* תמיד יש להם אופניים נקיות וחדשות באמצע הבית ("ממחר אני אתחיל לנסוע לכל מקום על אופניים", "עזוב אותך, הכל פה כל כך קרוב").
 
* רק לעיתים רחוקות הם מחליטים לנסוע צפונה ("שמעתי שפתחו בצהלה בית קפה חדש. מתאים לך שניסע לבדוק? באוטו שלך?")
 
* הם לא מתרגשים מסלברטיס ("נסלי ברדה ואניה בוקשטיין מהקומה למטה שוב ביקשו כוס חלב")
 
* הם בטוחים ש"הזמן הורוד" הוא מינימום ה"ניו יורק טיימס". ("ראית איזו ביקורת מדהימה כתבו אתמול על יס דוקו?")
 
* הגיל הממוצע בבניין שלהם הוא 60.
 
* הגיל הממוצע של הבניין שלהם הוא 100.
 
* מעולם לא שמעו אצלם על אינטרקום.
 
* הם קונים עגלות מהממות לתינוקות המהממים שלהם ומשאירים אותן באוטו המהמם שלהם. ("אין מצב שאני מעלה את העגלה במדרגות לקומה רביעית").
 
* בימי שישי בבוקר הם תמיד יושבים לארוחת בוקר עד אחרי הצהריים.
 
* הם מתחתנים רק בינם לבין עצמם כדי שלא יצטרכו לצאת מתל אביב לבקר את המשפחה של בן הזוג.
 
* ההורים שלהם באים לעשות להם בייבי-סיטר רק אם הם גם גרים בתל אביב. הם מגיעים אליהם במונית. ("העדפנו לא להזיז את האוטו").
 
* הם לא סובלים את רון חולדאי אבל מצביעים בעדו.
 
* בחיים הם לא יבואו לבקר אתכם ("הרצליה??! "איך אמרת שמגיעים לשם??!!")
 
* הם תמיד, אבל תמיד, יגידו שלקח להם 20 דקות להגיע בבוקר למשרד בכפר סבא. (19 דקות לצאת מהפקקים בתל אביב ועוד דקה מגלילות לכפר סבא…).
 
* הם תמיד גרים ברחוב שכל דרכי הגישה אליו הם באין כניסה, שביל אופניים, נתיב אוטובוסים ושהפנייה מותרת רק בסופי בין השעות 17:00 – 05:00
 
* הם תמיד מצהירים שכל החברים שלהם גרים בתל אביב. אז אתה, מי אתה בעצם ?!
 
* הם תמיד יטענו שרואים את השקיעה מהבית שלהם גם אם החלון שלהם פונה למזרח והם גרים בדרך נמיר פינת ארלוזורוב ואין להם חלון בכלל.
 
* הם כולם אניני טעם, הבראסרי הוא ביתם השני, את הקופי בר הם פוקדים בסופי שבוע ואת הרברט סמואל או את הדלאל כשהם רוצים לנשנש. הם גם אף פעם לא צריכים להזמין מקום. כי המאר
ת עושה איתם יוגה.
 
* כולם ממחזרים ושומרים על איכות הסביבה
 
* הם אף פעם לא נכנעים לטרנדים קולינרים, אבל כל הקיץ האחרון הם פקדו את יוגו או את היוגורט של תמרה
 
ואחרי שהם יקראו את המסמך הזה הם יצאו למלחמת חורמה נגד מי שכתב אותו ויקדחו לו שעות בשכל למה הוא טועה…
 
                                                                           ***

תודה לחברים באגף התוכן שעזרו להיזכר מה כל כך מעצבן בחברים התל אביבים (ובחרו לגור בחו"ל):
ליטל נעים – כפר יונה
חגית פלאם – צופית
רואי לאור – כפר סבא
חסי – כפר סבא
שני – נתניה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On יוני 3, 2009 at 10:11 am

    עובדים ב3 עבודות לפחות כדי שנוכל לשלם ארנונה

    יוצאים מהבית בלי ידיעה אם ומתי נגיע, כי כל פעם מחדש מופתעים מנתיב נסיעה חשוב ומרכזי שנסגר ככה פתאום בלי להודיע לנו מראש.

    לא יודעים אף פעם אם נגיע הביתה כדי לגלות שסגרו לנו את הרחוב (לצורך שיפוצים) או צבעו את המדרכות באדום לבן ככה שלמצוקת החניה הקיימת גם כך מתווסף רחוב בלי חניה בכלל. וזה כמובן בלי הודעה מראש.

    יודעים שאין סיכוי בעולם למצוא מקום בקפה/מסעדה/פאב בסוף השבוע בעקבות הפלישה ההמונית של הזרים אל תוך עירנו.

    מזמן כבר לא גרים בשינקין והסביבה מהסיבה המצויינת בסעיף שלמעלה.

    אבל אין כמו תל אביב

  • נטלי מסיקה  On יוני 3, 2009 at 10:29 am

    חותמת על כל מילה…

  • אדם  On יוני 3, 2009 at 1:35 pm

    עוד דבר על תל אביבים – הם היחידים שמעניינים מספיק כדי שיכתבו עליהם את כל הדברים הנ"ל. לא סביר שנראה רשימה על תשובי חדרה למשל:)

    תחי הציוילזציה

  • אהרון תמוז  On יוני 3, 2009 at 3:09 pm

    אני אעדיף להשתתף בשיעור תורה בגוש עציון ולא לשתות קפה בשינקין או בהשופטים

    הדבר היחיד שטוב בתל אביב זה רוני פול ליד כנסית עמנואלוהקבאב הרומני של מישו ברחוב בוטרוס (רזיאל)

    עוד דבר טוב שאפשר להגיע עם טקסי שרות 66

    שונא להיכנס לעיר הזאת מאושר לצאת ממנה

  • נטלי מסיקה  On יוני 3, 2009 at 3:27 pm

    שרוב התל אביבים שאני מכירה הם בכלל לא תל אביבים מלידה.
    וגם או שאתה בעדה או שאתה נגדה. יש מעט שסתם אדישים לקסמה..

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יוני 3, 2009 at 6:03 pm

    כלום לא חדש…

  • תמי  On יוני 3, 2009 at 6:17 pm

    כשהם פוגשים בני משפחה שגרים מחוץ לתל אביב, (שהרי הם לא נולדו בתל אביב אלא עזבו מקום אחר בשביל לגור בה) תמיד ישאלו אותם: "נו, אז מה קורה בתל אביב?"
    או שיוסיפו בלי צורך את המשפט.." לא כמו אצלכם בתל אביב.."

  • שועי  On יוני 3, 2009 at 7:06 pm

    מעולם לא התנייעתי בתל אביב ברכב
    ועל כן, מצוקות החנייה היא דבר ששמעתי שמועתו הרחוקה בעיקר
    תל אביב בשבילי, היא חצר גדולה ומשמחת, שהכרתי
    היטב-היטב על שלל קיצורי הדרכים והסמטאות
    היכלות התרבות ובתי המרזח
    מיפו ופלורנטין ועד רמת אביב
    והיא לפני הכל ואחרי הכל
    נקודת גבול ים

    העיר אינה אלא מקפצה
    אל האופק

  • נטלי מסיקה  On יוני 3, 2009 at 7:58 pm

    המרחק בין אנשי ההר לאנשי הים , היה תמיד יותר מנטאלי מאשר פיזי, במיוחד במדינה קטנה כמו שלנו.
    יפה הדימוי של המקפצה אל האופק, שאצלנו מעורר סוג של געגוע בזכות צבעי השקיעה במערב. ההפך מהמבט שיש לחברינו בחוף המזרחי של ספרד למשל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: