מה הדבר הכי מעניין שגילית?

השאלה הראשונה שאנשים בדרך כלל שואלים אותי אחרי שאני אומרת שאני ארכיאולוגית היא: מה הדבר הכי מעניין שגילית עד היום?
 
ואני נבוכה לא יודעת מה לענות, שהרי כל הכיף במקצוע הזה הוא לחפש ולא למצוא.
 
פעם כשהייתי סטודנטית, השתתפתי בחפירות בתל נאמי, אתר על חוף הים מתקופת הברונזה הנמצא דרומית לחיפה. במשלחת היו גם סטודנטים נמרצים מארה"ב שבאו חמושים בכל אמצעי העזר האפשריים כמו רכשו את בגדיהם בחנות הבגדים של אינדיאנה ג'ונס. סטודנטית אחת מעצבנת במיוחד, לא הפסיקה להתלונן על כך שנגזר עליה לחפור שבועיים ימים בלוקוס (יחידת חפירה) משעממת מדי לטעמה, מאחר ולא נמצאו שם ממצאים מרעישים שעתידים לשנות את פניה של הארכיאולוגיה במאה העשרים.
מנהל השטח שלה שהיה בחור יצירתי במיוחד,  החליט ללמד אותה לקח: הוא הגיע בבוקר מוקדם והטמין בשטח שבו חפרה עותק זול של הלוח המינואי העגול שרכש באחד ממסעותיו ביוון. הסטודנטית ניגשה לעבודת יומה רוטנת כהרגלה, והנה אחרי זמן קצר החלה לזעוק בשמחה כי מצאה משהו נפלא. מנהל השטח ניגש אליה בפנים רציניות והורה לה לשים את הפטישון בצד ולהתחיל לעבוד עם המברשות העדינות. בתום עבודה מאומצת וקפדנית בשמש הקופחת, הוא הורה לה לתעד במדויק את מיקומו של הממצא המרעיש, לצלם, לשרטט ולרשום במחברת את כל הפרטים הנוגעים אליו. המסכנה עבדה על זה חצי יום, בעוד שאנחנו משתדלים מאד לא להסתכל עליה ולצחוק. זה היה אמנם קצת אכזרי אבל את הלקח שלה היא למדה.
 
עוד תופעה מעניינת  שקורת בתנאי שטח, היא הצורך האנושי להגדיר גבולות ברורים בין קבוצות משני צדי המתרס. האתר הארכיאולוגי בבית שאן למשל, חולק בין המשלחת של רשות העתיקות למשלחת של האוניברסיטה העברית. החלוקה השרירותית הזו נקבעה כשרוב האתר היה עדיין מוסתר מתחת לפני השטח. עם הזמן, התגלו עוד ועוד מבנים עתיקים שלמרבה הצער רק הקשו על כולם: רחובות, קירות ועמודים נפולים שנמצאו בשטח האחד הסתיימו בשטח השני וזאת ללא כל התחשבות בחלוקה הצודקת שנקבעה ממקודם. וכך קירות או מבנים באזורי גבול קיבלו פרשנויות שונות לגמרי, מה שלא עזר למערכת היחסים הטעונה ביניהם ממילא.
 
אם שמים אנשים בשתי קבוצות או יותר, מיד מתחילה ביניהם תחרות ושנאה. הנה עוד משהו שלמדתי בזכות החפירות הארכיאולוגיות. בדוק.  בחפירות גמלא היתה מדיניות כזו שלפיה כל דלי עפר שהוצא מהחפירה, עבר סינון וניפוי כדי למצוא בו ממצאים קטנים. העבודה הזו, לא היתה מי יודע מה מענגת: אחרי זמן קצר המנפים הפכו שחורים ומאובקים לגמרי, שלא לדבר על האפר הדק שנכנס לעיניים, לאף, לאוזניים ולכל פתחי הגוף האחרים. מאחר וחפרנו בשני  בתי מגורים סמוכים, לכל אזור היה צוות מנפים משלו. והנה הסתבר שאחד הבתים היה עשיר במיוחד במטבעות שכן המנפים שקיבלו את דליי השפכים מהבית הזה, לא הפסיקו לשמוח  ולצהול עם כל גילוי חדש, בעוד שבבית ממול התגוררו כנראה דלפונים: חוץ מאבנים וחצץ לא מצאו שם כלום. אחרי יומיים של עבודה מאומצת, המסננים של בית הדלפונים כבר היו עצבניים לגמרי וגילו עוינות ממש לקבוצת המסננים של בית העשירים. וכך כדי לתקן את המעוות, החליטו החופרים בבית הדלפונים לעשות מעשה: הם לקחו מטבע של 10 אגורות, מעכו אותו בפטיש עד שאיבד את צורתו, טבלו אותו בבוץ והטמינו אותו בדלי. ואמנם צווחות השמחה לא אחרו לבא: מטבע זהב, מטבע זהב!
המסננים קיפצו עם הממצא הנדיר ועשו לצוות השני תנועות מגונות שביטאו היטב את דעתם עליהם: הנה נצחנו אתכם. שמריה גוטמן החופר האגדי של גמלא, ניגש בצליעה לראות על מה המהומה, ובפניו הסתייגות ותמיהה: מטבע זהב בבית של יהודים בימי בית שני? לא הגיוני. מה שנכון, נכון.
 
ובכן: אם אחזור לשאלה שהועלתה בראש הרשימה: מה הדבר הכי חשוב שגיליתי בחפירה?
א.     שעדיף משהו לא מעניין ואוטנטי על פני משהו מעניין ומזויף
ב.     שחלוקות שעושים על פני השטח לא תופסות כשמתחילים לחפור לעומק
ג.     שלא כל הנוצץ הוא זהב

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On יוני 17, 2009 at 9:27 pm

    ברוח הדיונים הקודמים על הותיקן וכיו"ב
    לא עדיף להטמין ספל חרס
    וליחס אותו ליוחנן המטביל?

    וברוח ביתם של העשירים, היאך לא מצאו שם
    מסך פלזמה?

    אחח… גמלא, גמלא, בעיקר העליה מן הכנרת רצופת הדולמנים וכל טוּב. אני, גמלא והרג'ם הירי, העברנו בעבר כמה ימים יפים במיוחד וזכורים לטוב.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יוני 17, 2009 at 9:32 pm

    חלש,
    הייתי מוחק את המאמר.
    מעולם לא הבנתי מה העונג בלהתעלל באנשים במצוקה.
    וגם לא את זה שאנשים מרשים לעצמם "להעניש" או "ללמד לקח" אנשים שמתנהגים מעט אחרת…

    חבל, בדרך כלל מעניין כאן…

  • אהרון תמוז  On יוני 17, 2009 at 9:44 pm

    אבא שלי שנולד על גדות החידקל ידע למצוא דגים מיד לאחר שדגו אותם לנקות אותם ולהכין מעדנים. אני יודע ללכת לשוק הכרמל לקנות פורל או דניס אני כמובן לא עוסק בניקוי הדג אבל בבית אני יודע להפוך אותו למעדן.

    מי שבארכיאולוגיה מחפש את הסקופ כמו עיתונאי הוא לא יותר מהאיש שמנקה את הדגים. נטלי מסיקה ידעה לקחת את חומרי הגלם ולהביא לנו את מרים,יהודה,פוליפיוס,שלומית,אלחנן ,חכם שאול ,יודפת ופומפי.
    מה שהתקבל זה תענוג

    חלוקת מחמאות קצת מביכה אותי אבל את ראויה להם

  • יוסי דר  On יוני 17, 2009 at 10:03 pm

    כשהייתי ילד חלמתי בלילות שאני חופר בטוריה בחצר ומוצא המוני ג'ולות – ראסיות, פרפריות, גזוזיות וכו'.

    על מה את חולמת, נטלי?

  • הרב השובב  On יוני 17, 2009 at 10:52 pm

    כשאני הייתי ילד, הטמנתי אוצרות מתחת לבית.
    כפיות, צעצועים שבורים.

    מעניין מה יגידו הארכיאולוגים בעוד 2000 שנה, על האוסף שהכנתי.
    איזה פולחן הם ימציאו להסביר את העובדה שכל הכפיות שהורשיתי לנדב לטובת המדע, היו עקומות.

  • צבי  On יוני 18, 2009 at 7:03 am

    הרשימה הנחמדה, כמו המסקנות שבסופה, מלמדות על הקירבה הרעיונית שבין ארכיאולוגיית הנפש לארכיאולוגיית העיתים.

    והתמונה, נטלי, תמונתה של מי?

  • גלי  On יוני 18, 2009 at 8:23 am

    יותר ממך.
    כאשר הייתי ילדה גרתי בלונדון.
    ופעם אחת כאשר הייתי בת 6 הלכנו לטייל בדרום אנגליה בקרבת קורנוול בהרים. וטיפסתי ונורא אהבתי להביט על האדמה כדי לראות האם אני מגלה משהו. ויום אחד מצאתי מטבע ישן. באנגליה תמיד מגלים דברים כאלה: או מטבעות ישנים, או אבנים ישנות או משהו עתיק אחר.
    ואם את לא מגלה בעצמך, אז את תמיד יכולה להכנס לאיזו פינה בבלודון ולראות משהו עתיק.
    בכל אופן, מאז אותו מקרה… אני תמיד מביטה על הרצפה ומוצאת שקל…
    ופעם אפילו גיליתי עשרים שקל.
    ופעם אחת גיליתי ארנק שלם מלא בכרטיסי אשראי וכולי וכאשר מי שאבד לו הארנק בא לקחת אותו ממני… הוא הביא לי זר פרחים.
    זה גם ארכיאולוגיה?…

  • שלומית  On יוני 18, 2009 at 8:53 am

    דווקא פוסט חמוד להפליא. גם ההוואי הפנימי שלכם, לכל מקצוע יש כזה, וגם התובנות העולות ממנו.

  • נטלי מסיקה  On יוני 18, 2009 at 9:45 am

    לשועי- הנה נתת רעיון מצויין לסופר המהולל דן בראון: שהרי מי שמתבונן היטב בתקרת הקפלה הסיסטינית של מכאלנג'לו יכול לראות בשעות מסויימות של היום שהספל המצוייר שם הוא לא ממש ספל אלא משהו אחר לגמרי שטרם הוברר, ודי לחכימא וגו'. וגם הפלזמה היא לא פלזמה – זו יחידת שידור של חייזרים שבנו את הדולמיטים בגולן. מה לא ברור?

    תודה לשאול. זה באמת מה שהתכוונתי לומר: שהחיפוש אחר סקופים הוביל את הארכיאולוגיה למצב בלתי אפשרי- פנטזיה לא מציאותית ולרוב לא ממומשת מצד אחד מול מציאות אפורה ומשעממת גדושה מדי בפרטים לא מעניינים. חייבת להיות דרך ביניים לדעתי.

    ליוסי – אין כמו טרויה למימוש פנטזיות של ארכיאולוגים וראה התמונה של סופי שלימן. על מה אני חולמת? או-אה התקלת אותי… למצא את ארון הברית כמובן. אח"כ נראה…

    לרב השובב- אין ספק שהאתר הפולחני שיתגלה מתחת לביתך יעיד על אופיים המיוחד של בני השבט שהגיעו לשם על מנת לבטא את העקרון האסטטי המעוקם שלהם ואולי מאפיינים קוגנטיביים נוספים שעומדים בניגוד גמור לשכניהם בני השבט שהטמינו כפיות ישרות לגמרי. סוגיה יוצאת מהכלל מעניינית כפי שנוהג לומר אחד הפרופ' שאני מכירה בת"א.

    לצבי היקר – תודה. התמונה היא של סופי אשתו של שלימן חופר טרויה אחרי שענדה את תכשיטי הזהב המפורסמים שהם גילו שם (ובהם "המסיכה של אגממנון).

    לגלי – זה שאת מסתכלת ברצפה כל הזמן בהחלט אומר שאת בכיוון הנכון (למרות שזה עוד לא ארכיאולוגיה ממש)..

    ותודה לשלומית גם.

  • שועי  On יוני 18, 2009 at 10:55 am

    מה לנו ארון הברית
    כשאפשר לקנות חדש באיקיאה?

    בניגוד לשפילברג שהחליט על לקיחת הארון למצריים על ידי פרעה-שישק, התלמוד הירושלמי גורס היכן שהוא שהארון נגנז היכן שהוא מתחת להר הבית

    וגם: האם שלימן חבש את המסכה המפורסמת של אגממנון (ככל הנראה מסכת המות)? זה היה יכול להיות מרשים, תמונה של בני הזוג כך.

    על הנסיבות בעטיין לא מצאו את הסוס הטרויאני כתבתי כאן
    http://www.notes.co.il/shoey/56106.asp

    (-:

  • נטלי מסיקה  On יוני 18, 2009 at 12:15 pm

    צודק, מה גם שזה בא עם הוראות הרכבה לא פחות מסובכות מאלה שבתורה.
    אגב, שמעתי פעם על מישהו שניסה לבנות את הדגם של בית המקדש הראשון לפי המידות בתורה והמודל פשוט לא יכול היה לעמוד: הפורפורציות לא היו הגיוניות בשום אופן והבניין כל הזמן התמוטט. מי שניסה להרכיב בעצמו רהיט באיקאה נתקל לפעמים בבעיה הזו.
    ובנוגע לארון הברית – שלחו לי אתמול הודעה שיש צוות מבלגיה שמגיע לארץ לעשות תחקיר חדש בנושא. הקהילה במתח. אולי התגלו ממצאים חדשים שהגיעו דווקא לבלגים? עדכונים בהמשך.

    ולילדה שלך ולחבריה אתה יכול להגיד כל הכבוד על היוזמה. גם אני באופן אישי מעדיפה את הטרויינים על היוונים.

  • גלי  On יוני 18, 2009 at 3:53 pm

    קראתי את מה ששועי כתב:
    בניגוד לשפילברג שהחליט על לקיחת הארון למצריים על ידי פרעה-שישק, התלמוד הירושלמי גורס היכן שהוא שהארון נגנז היכן שהוא מתחת להר הבית

    זה אומר שהר הבית שלנו?
    ואפשר לבנות שם התנחלות.
    נו ארון הברית שם.
    🙂
    אז יש משהו בנאום נתניהו… כי עד רגע זה חשבתי שאין בו כלום וממש נתניהו בזבז לי את הזמן.
    אז אולי שפילברג יכול להסביר לי או אינדיאנה ג'ונס?

  • שועי  On יוני 18, 2009 at 4:39 pm

    לא ממש לכך התכוונתי וגם איכשהו, איני מחסידיו של הנואם ולא של שר החוץ הנוהם
    וגם לא מחובר בקשרי חברוּת אידיאולוגיים אמיצים עם מועצת יש"ע ותומכיה
    אבל תדעי שסביב גניזת הארון וכיו"ב נוצרו כל מיני מעשיות שפילברגיות בספרות הרבנית. נדבכים בספר הדמיונות של היהודים (בדומה למיתוסים השגורים בכל מערכת דתית ולא דתית).
    אבל מה כן- הואיל וליהודים אורתודוכסים אסורה הכניסה לחלקים מסוימים של הר הבית (אזור מסגד עומאר, המרכזי) אין ספק שלא יקימו שם התנחלוּת. אבל גם לא ברור לי מדוע לא נעשה מטעם רשויות המדינה מאמץ שיטתי למנוע את ההרס שמבצע הווקף במקום. אין בזה לא עניין פוליטי ולא עניין דתי. אלא עניין של הרס תרבויות עבר
    (למשל בתווך שבין בית המקדש השני ובין הקמת מסגדי אלאקצאא' ועומאר היתה שם כנסיה ביזנטית גדולה ולפני כן מקדש אלילי. תמהני שאף רשות עולמית אינה מוחה ואינה מפקחת על פעילות הבנייה שמבצע הוואקף). עוד יותר אני תמה על כך שהכניסה להר הבית אינה מותרת (כפי שהיתה נניח בימי ילדותי, בראשית שנות השמונים, לכל אדם ואדם)

  • גלי  On יוני 18, 2009 at 7:29 pm

    ששווים לדעתי רשימה בפני עצמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: