שלושה מפגשים אנטישמים קטנים

1.
 
שנה ראשונה או שניה באוניברסיטת חיפה. אני עולה על האוטובוס בדרך לעוד משמרת בפאב ימאים מעופש ואפלולי בדאון-טאון חיפה. פתאום עולה לאוטובוס מישהו שאני מכירה, סטודנט פולני שלומד אתי הדפס משי וליטוגרפיה בחוג לאמנות יצירה. הוא מתיישב לידי ואנחנו מתחילים לדבר: הוא מספר לי שהוא בא לישראל מווארשה כדי ללמוד פה בישראל. כן, טוב לו פה ומעניין. הישראלים והישראליות בעיקר, מאד נחמדים. הוא שואל מה עוד אני לומדת מלבד אמנות יצירה ואני עונה: ארכיאולוגיה. הוא חושב רגע ואומר: אם כך את צריכה לבא לפולין, אצלנו יש הרבה ארכיאולוגיה של יהודים.  אי נוחות מסוימת, פושטת בי משום מה. אני שואלת אותו למה הוא מתכוון. הוא אומר, יהיה לך מעניין לבוא לראות את כל מה שהיה פעם שייך ליהודים ואיך כל זה נגמר. אמרתי לו שאני מעדיפה לחפור במקומות ששייכים לאנשים שחיו ומתו בנסיבות יותר סבירות והוא אומר, טוב מה את רוצה, גם אתם איכשהו אשמים במה שקרה לכם. הרי אפילו יהודה איש קריות אמר: דמו עלינו ועל בנינו. מה את מתפלא. 
 
 
2.
אני בטיסה משיקאגו לסאן-פרנסיסקו. איש צעיר לבוש חולצה צמרירית משובצת שאך בקושי מסתירה צוואר רחב ואדום,  מתיישב לידי ומחייך את אותם חיוכים שוחרי-טוב וקפוצי שפתיים שהאמריקאים כל-כך טובים בהם. אין לי שום חשק לדבר אתו, אבל הוא בכל זאת לא מסתפק רק ב"הי" הקולני שזרק לעברי, ומיד מחליט לברר לעומק מי אני ומאיפה באתי ולמה. כשאני אומרת לו "ישראל", הוא נראה מופתע, שלא לומר המום ממש: איך זה שאין לך רעלה על פנים? הוא שואל.
 
3.
אני במשרד של דוקטורסה צ'ירלדי בפומפיי. נתבקשתי לעשות תיעוד דיגיטאלי של אחד הבתים כחלק מעבדתי במשלחת האנגלו-אמריקאית. במשרד שבו אני עובדת עובד גם אנטוניו אחד, עד כמה שאפשר להשתמש במילה "עובד" למישהו שמועסק בקביעות ע"י שלטונות המדינה באזור נאפולי והסביבה.  אנטוניו הוא אדם עם מנהגים קבועים שאינם משתנים אף פעם: כל בוקר הוא מגיח למשרד חמוש בעיתון ספורט, משקפי שמש ואפטר-שייפ בלי מתקבל על הדעת. השעתיים הראשונות מוקדשות לאיסוף שיטתי ומעמיק של כל בדל מידע על קבוצות הספורט החביבות עליו. אח"כ הוא מתפנה לעשיית קפה במקיאטה, ומשם הוא עובר לדיונים טלפוניים עם חבריו שעובדים כמוהו במשרדים אחרים, ואז מגיעה שעת ארוחת הצהריים שממנה הוא  חוזר אחרי שעתיים כדי להמתין בקוצר רוח לשעה 15.30 שבה הוא נועל את יום העבודה המייגע שעבר עליו. אך לרוב  אנטוניו לא נדרש להישאר עד לשעה מאוחרת כל כך: לוח השנה האיטלקי משובץ במועדים וחגים  שמוקדשים לאינספור קדושים וקדושות מוכרים יותר או פחות. בימים הנדירים  שבהם לא נמצא ולו קדוש אחד לרפואה שמצדיק את קיצור יום העבודה (עד כמה שאפשר לקרא לזה כך), אנטוניוס חש תסכול עמוק ואפילו סוג של טרוניה שמופנית בעיקר כלפי, משום מה.
– אתם עובדים הרבה בישראל, מה?… הוא שאל אותי באחד הימים האלה בספק שאלה, ספק באשמה באיטלקית הנפוליטנית שלו שבקושי מזכירה את האיטלקית שטרחתי ללמוד לכבוד נסיעתי במרכז תרבות איטליה. 
– כן, עניתי כמעט מבויישת (עובדים יותר מאשר פה בפומפיי, אבל זו לא חוכמה).
– וישראל היא מדינה של יהודים, נכון?
– כן, אבל לא רק. יש גם נוצרים ומוסלמים  (נגיד)
– והיהודים – במה הם מאמינים?  
– באלוהים (טוב, לא כולם).
– אלוהים – וזהו?
– אלוהים וזהו (זו לא התשובה הכי נבונה בנסיבות הקיימות, אבל אין ברירה).
– וכריסטוס? הוא שואל בעודו מצמצם את עיניו ומביט בי בריכוז ממושך.
– לא. בכריסטוס לא (זהו זה, האות ניתן. זה רק אני והוא עכשיו, במשרד לוהט ונטוש בצהרי היום)
– ולמה לא?
(מה אתה רוצה ממני אמביציל? אתה חושב שמחלוקת תיאולוגית שמתנהלת יותר מאלף תשע-מאות שנה יכולה להיפתר ביני לבינך, פה ועכשיו?)  כי ככה. נוצרים מאמינים בכריסטוס ויהודים-  לא  (צריך לעשות גיבויים מהר. השלטר של תיבת החשמל נמצא בדיוק מעל לשולחן העבודה שלו).
– את רוצה להגיד לי שאחרי כל הדברים שעשה כריסטוס כל הניסים, כל הנפלאות וכל הישועות אתם היהודים לא מאמינים בו בכלל?
(… שתיקה כהודאה)
– אז אני רוצה להבין: מה הוא בשבילכם?
(רב, חכם יהודי שפירש את התורה קצת אחרת. בעצם לא. תשובה לא נכונה). אנטוניו, תראה כבר מאוחר, 15.30! למה שלא נמשיך לדבר על זה מחר ?…

 

 

                                      (ומכאן לא רק בשבדיה יש מטומטמים. אפשר להרגע)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On אוגוסט 24, 2009 at 12:28 am

    מפגש 2 הוא לא אנטישמי פשוט בורות בסיסית

  • יוסי  On אוגוסט 24, 2009 at 12:41 am

    בישראל הנשים לובשות רעלות?!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On אוגוסט 24, 2009 at 12:46 am

    אני בטוח שאנחנו בורים על תרבויות אחרות… לא צריך להדביק אנטישמיות לכל דבר.. זה מוזיל את השנאה הנוראה הזאת להתבכיינות .

  • מיכל  On אוגוסט 24, 2009 at 12:47 am

    את יודעת שלא כל פעם ששואלים על יהדותך, זה אנטישמיות. אם יהודי יגיד לנוצרי שישו הוא לא בנו של אלוהים נחשוב שהוא שונא נוצרים..

  • צבי  On אוגוסט 24, 2009 at 12:50 am

    קרתנות, מסתברא, היא אחת מהתכונות העתיקות בעולם.

  • מתי ג'י  On אוגוסט 24, 2009 at 3:41 am

    לא כל בור ועם הארץ הוא גם אנטישמי.

    והנה בדיחה שתסביר את העניין טוב יותר:

    ילדה כבת 13 באה להתוודות אצל הכומר הקתולי, ומספרת "אבי, חטאתי. בכל בוקר אני עומדת מול המראה ואומרת לעצמי שאני יפה. האם יסולח לי?"

    הכומר מביט בה, ופוסק, "ילדתי, זה לא חטא. זו פשוט טעות".

  • איריס  On אוגוסט 24, 2009 at 3:50 am

    מזדהה עם התחושות שלך, וזה מזכיר לי את הסרט של וודי אלן, שבו הוא מסביר איך בכל משפט הוא שומע את המילה יהודי ונותן דוגמאות, זה היה מצחיק מאד ואמיתי מהלב.
    ברובד הרציונאלי, אפילו מה שהפולני אמר זה לגיטימי, הוא מאמין ככה וזה התורה שלהם, ויש לנו שם תפקיד לא סימפטי, בערך כמו ל"יוונים" (ביוד רבתי)ול"רומאים" ול"מצרים" ולכל מיני ישויות שהן חלק מהנארטיב הבסיסי המכונן של ההיווצרות היהודית.
    נידמה לי שמסך הבורות שכפו עלינו, בקשר לנצרות, אולי כדי להגן ולגונן, יוצר את הפרנויה הזו, ואז כמו דלק זה מזין וממשיך וגדל.
    כדאי לאזן תמיד עם קצת התבטאויות של הרב עובדיה יוסף כדי להבין שככה זה, זה לא אישי. הוא חושב שהיהודים בשואה מתו בגלל תיקון חטאים, והפולני חושב שזה גילגול של יהודה איסקריות, נו מה לעשות.
    אי אפשר למרוח או לטייח את הקרע של הנצרות מהיהדות, יש שם מתח יצירתי :))
    אגב, ממה שנוצר עכשיו נגד עינינו בתחום ה"צדק" הישראלי המפורסם, יש הדים מקבריים קצת לתיאורים של "כנופיית שלטון החוק" בימי בית שני וחורבנו :)). אני פתאום הבנתי שהנוצרים, מי שקיבל חינוך נוצרי ז"א, מאד מחזיקים מאיתנו, כלומר זה פרנויה אצלם שאוטוטו היהודים צולבים את ישו שוב כל כך הרבה כוח הם מייחסים, כדאי לקחת בחשבון שפחד תמיד מלווה בהעצמה מלאכותית של הצד השנוא, דמוניזציה, וכולי.

  • כפיר  On אוגוסט 24, 2009 at 8:35 am

    אף אחד מהמפגשים שתיארת אינו אנטישמי.
    בורות, אמונה אחרת או סתם הבעת דיעה – כן. אנטישמיות – ממש לא.

  • שועי  On אוגוסט 24, 2009 at 8:40 am

    אני מסכים עם רוב מה שאיריס מעליי כתבה
    אפשר גם כי מדובר בקרתנות כאשר העיר חכם צבי
    במידה רבה כאשר נוצרים פרובוסלאבים רבים או איטלקים קתולים כפריים פוגשים יהודי לראשונה
    קורה להם כדרך מה שיפקוד את היהודי-הדתי כאשר רעהו לשולחן יתוודה נניח כי מקובל במשפחתו מדבי אבותיו כי הוא נצר לאגג מלך עמלק
    (מצוות מחיית עמלק כבר אינה חלה משום שבלבל סנחריב את האומות, ובכל מקרה אליבא דהרמב"ם, נתן לקיים את "המצווה" בימינו רק בהוראת סנהדרין ומלך ולא כיזמה אישית, מה שאומר שהיהודי הלז יוותר במקומו וימשיך בשיח,אבל מוחו כנראה ימשיך לחשוד).
    למה הדבר דומה? למי שעומד יחידי בביתו בלילה, וזר מסתורי מתדפק על דלתו ומבקש להיכנס
    האם יפתח לו בשמחה וברעוּת, כמי שמבקש להיטיב עם הזולת
    או ייצא החוצה חמוּש ברובה אם לגרשו מעל פניו ואם על מנת לברר את טיבו של הזר הקרב
    ואולי יתעלם ויחשוב כי אם אדם מתדפק על דלתו באמצע הלילה ודאי שד הוא או בכור-השטן, ועל כן טוב יותר כי ילחש ממקומו תפילה או יאמר השבעה בכדי לגרש את השד
    כל האפשרויות שהעליתי עדיין מאפיינות לדעתי במנונים משתנים את המין האנושי בכל הופעותיו
    ומקומותיו

  • אסתי  On אוגוסט 24, 2009 at 8:41 am

    לא רואה כאן אנטישמיות אלא יותר בורות ודעות קדומות.
    וחייבת לציין שלא ממש מבינה את הצורך האובססיבי הזה שקיים אצל כולנו לחפש את האנטישמיות בעולם.
    אבל, כיוון שפטור בלא כלום אי אפשר, אז אספר לך סיפור קטר.

    בת של חברים שלי (הוא ממוצא רומני, היא עיראקית) נסעה לסין. באיזשהו מקום (בסין) נגשה אליה אשה מאוד מבוגרת (בסביבות השמונים ובת לגזע הלבן) ושאלה אותה אם היא יהודיה.
    לא מאיזו ארץ היא, אלא האם היא יהודיה (וכאמור לפי התערובת שציינתי הנערה נראית מולאטית לחלוטין)
    בכל מקרה כשהתברר לאותה גברת שלא טעתה היא היתה מאוד מאושרת.
    היא היתה גרמניה ומסתבר שבעברה רשום – סוהרת במחנה ריכוז.

  • נועם  On אוגוסט 24, 2009 at 9:39 am

    נהניתי מהשלישי. סיפור עם פוטנציאל. מגיע לדמות של אנטוניו פיתוח נוסף. אגב, איך הקפה שהוא מכין במקינטה שלו?

  • נטלי מסיקה  On אוגוסט 24, 2009 at 10:21 am

    טוב אולי המושג "אנטישמיות" הוא קצת חריף ביחס לסיפורים הקטנים והלא ממש מזיקים שהבאתי (בטח של האמריקאי), אבל אני לא מסכימה לגבי המפגש עם הסטודנט הפולני שמסמל בעיני את האנטישמיות הנוצרית-קתולית מהזן הנחות והגס ביותר. לגבי חכם אנטוניוס הוא באמת יותר כמו קוריוז של בורות צרופה. כמו רבים בדרום איטליה הוא מעולם לא פגש ביהודים/ ישראלים, אבל יש לו בלי סוף הבחנות מעמיקות על מצבם ואופיים שבאמת עדיף לחסוך אותם מכם.

    ולגבי הגזרה השווה בין שנאת הזר ביהדות לבין שנאת הזר/ אנטישמיות כלפי היהודים: יש פה הבדל מהותי והוא שיהודים עפ"י רוב לא ערכו פוגרומים ורציחות המוניות ביוונים/מצרים/בבבלים/ פרסים וכו'. גם הסיפורים של "כיבושי יהושע" מימי המקרא איך לומר, נתונים במחלוקת קשה ואין חוקר רציני שיעיד שבני ישראל ערכו כאן טיהור אתני. לעומת זאת הנצרות השתמשה במשפט "דמו עלינו ועל בנינו" כהצדקה לעוולות בלתי פוסקות ביהודים. יש כמובן, גם סיבות תיאולוגיות נוספות משום שהנצרות ביקשה לרשת את היהדות ולהפוך ל"ישראל האמיתי", דבר שמעולם לא עמד באג'נדה של האסלאם, למשל.

    קשה להסביר את מאפייניה של האנטישמיות המודרנית משום שהיא חמקמקה ומעודנת, שלא כמו בזמנים אחרים. אבל מי שלא חי פה בישראל, נתקל בה פה ושם. לי באופן אישי, זה מרגיש כמו כווץ בבטן ובלב. זה בכלל לא משהו שעובר דרך השכל. אבא שלי הרגיש את זה כשהוא החליט לבא לישראל אחרי ששמע את דה-גול מדבר על היהודים כאל כ"עם אליטיסטי, בוטח בעצמו ושתלטן". איכשהו זה לא נשמע כמו מחמאה.
    רוב בני המשפחה המורחבת שלי גרים היום באירופה וגם הם חשופים להתבטאויות מסוג זה מדי פעם, אבל ברוב המקרים הם מתייחסים לזה בהומור, בדומה לוודי אלן.

    לפני כמה שנים כתב אלן פינקלקראוט מסה מעניינת על האנטישמיות בצרפת:"בשם האחר" והוא כותב בין השאר:

    "אמריקה הדמוקרטית ואירופה הדמוקרטית שואבות ממפעל הנצחת השואה חיזוק לעקרונותיהן המשותפים. אלא שיש ביניהן הבדל: אמריקה היא המנצחת, ואילו אירופה כורכת בתוכה שלושה תפקידים: מנצח, קרבן ואשם…
    מה שמאחד את אירופה של היום הוא הוקעתם של המלחמה, של ההגמוניה, של האנטישמיות, ובעצם של כל האסונות שהיא המיטה, של כל צורות האי-סבלנות או האי-שיויון שהיא יישמה"…

  • נטלי מסיקה  On אוגוסט 24, 2009 at 10:46 am

    קפה מעולה הוא עושה אין מה להגיד.
    חוץ ממנו זכיתי להכיר שם מלא טיפוסים מיוחדים אחד אחד. אולי אכתוב עליהם פעם משהו בנפרד..

  • יודן  On אוגוסט 24, 2009 at 2:24 pm

    המלה באיטלקית דרומית לקמצן היא ebreo – יהודי

  • רן  On אוגוסט 24, 2009 at 4:45 pm

    אכלתי את זה וצריך לחיות בין הגויים כמה שנים טובות בכדי לקלוט את העניין.קיראו תגובותיכם
    רובכם אומרים זה כל כך בדם שלהם שזה טבעי.ואכן זה מה שאומרת מסיקה שזה טבעי להם. דוגמה: ילד ישראלי בן 11 לערך נוסע באוטובוס בית ספר בניו-זילנד. אב בשבתון. ילדה מפילה פרוטה מידה ומתכופפת להרימה. ילדה אחרת קוראת בקול
    Jew
    כשסיפרתי לפלוני הגיב היא בכלל לא ראתה יהודי בחייה ולא יודעת על מה היא מדברת. אמרתי אבל זה בדם ועל זה אני מדבר.
    ועוד: לפני שנים רבות אני משוחח עם גוי אוהב ישראל באמת ובתמים אוהב.הוא אומר לי תהיה לכם מדינה והחקלאות והתעשיה והחינוך וכ"ו וכ"ו הכל יהיה בסדר ממש בסדר היכן אתם והיכן האפריקאים שמתחילים גם בערך עכשיו אבל בחשבון הגדול זה לא יעבוד, שאלתי למה? אמר:
    You will Jew each other to death.
    כבר היה גוי נביא קראו לו בלעם.
    ולסיום, תחשבו שרוב גזעי הכלבים הנוכחיים וגם הסוסים לא היו קיימים בכלל לפני אלפיים שנה. ואז עיצבו אותם והצורה הושפעה מאוד אבל !!! גם האופי: לברדור וציווה וכלבי לחימה.ותחשבו מה עשתה הגלות לגנים של היהודים. והציונות זה נסיון לתקן. כאן אמונתו של רבי נחמן: אם אתה מאמין שניתן לקלקל תאמין שניתן לתקן.ואולי לא?וגם את זה נדע פעם מקווה שלא בקרוב. שבת שלום יהודים.

  • נטלי מסיקה  On אוגוסט 24, 2009 at 7:31 pm

    והנה מה שכתוב בויקופדיה על המילה הבאה:
    The term Judas has entered many languages as a synonym for betrayer, and Judas has become the archetype of the betrayer in Western art and literature. Judas is given some role in virtually all literature telling the Passion story, and appears in a number of modern novels and movies.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: