יום אחד החליטו העובדים בחפירותיה של דורותיי גארוד במערת הטבון שבכרמל (1929 – 1934), לשבות ממלאכתם. הם היו בחלקם הגדול יהודים מתימן שהתגוררו בפאתי חיפה. כשמנהל העבודה ניסה לברר את סיבת המרי, הם אמרו לו שהם אינם מוכנים לעבוד עם כופרים גמורים שכמותם: רק הבוקר גונבה לאוזניהם השמועה שהארכיאולוגים המלומדים טוענים כי במערה הזו התגוררו בני אדם לפני 100,000 שנה או אפילו יותר. וכיצד הם מעזים לומר דברי כפירה שכאלה? הרי ידוע לכל שהעולם קיים רק חמשת-אלפים-שש-מאות-תשעים שנה!
מנהל העבודה היה כנראה אדם קשוב וחכם. הוא שקל את דבריהם בכובד ראש ואמר: צודקים אתם. ומאידך, נאמר בבראשית רבה שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן, נכון? והנה לפניכם שרידי אחד העולמות האלה שלא צלח בידיו, לפני שברא את עולמנו זה.
שמעו העובדים את ההסבר, נחה דעתם ומיד חזרו לעבודתם.
יש עולמות שנבנים ונחרבים, יש תרבויות שנבנות ונחרבות, יש עמים שנבנים ונחרבים, יש אנשים שנבנים ונחרבים. לעומתם יש עולמות, תרבויות, אומות ואנשים שנבנים ונחרבים, נבנים ונחרבים שוב ושוב ושוב מבלי להתייאש, עד עולם.
***
הרצגה (הרצאה+הצגה)*
תתקיים היום**, בשעה 20.00 בסלון מזל, רח' סלמה 50 ת"א
* עלות: 10 ש"ח או לפי יכולת
** מתוכננות הרצגות נוספות בזמן הקרוב לכל מי שרוצה ולא מסתדר לו הפעם
ארכיאולוגיה להמונים 
תגובות
יפה הוא המדרש שנדרש על בונה עולמות ומחריבן
ואכן נבנים עולמות ונחרבים בכל רגע ורגע
במיוחד ככל שמדובר באדם.
תורת השמיטות הקבלית אף היא קשורה בזה ישירות
כבר המקובל ר' יעקב בן ששת איש קטלוניה-ארגוֹן הגיע באמצע המאה השלוש עשרה לחישוב לפיו
חשבון שבת היובל הגדול של הקב"ה בו הכל יחזור לשרשו העליון, הוא חשבון כמה מיליוני שנים (לא אפרט כאן, אך הדברים קשורים גם באגדתא דמסכת סנהדרין לפיה יומו של הקב"ה הוא אלף שנה). גם בשטות של שמיטות פשוטות יותר דובר במשכי זמן ממושכים הרבה יותר ממניין 5769 שנה שנשתגרה בפי היהודים הרבניים לקהליהם. אמנם גם המניין הזה משמש הרבה בקבלה בעיקר בקרבם של מחשבי קיצין. מה חבל
שקהלים רחבים יותר של יהודים אינם מכירים את תפישות רבניות קבליות ואחרות, שיכולות היו להעשיר באופן מהותי את עוןלמם ואת תפישותיהם.
בהצלחה בערב, אשמח לראותו באם יועלה שוב.
איני יודע האם אצליח להגיע הערב (עבודות רבות מדיי). אשמח לקבל עידכון לגבי הצגות נוספות כאן באתר או באמצעות המייל.
(-:
תודה לך על הפוסט האנושי והאופטימי הזה, שמזכיר לנו את הכוחות הגלומים במחזוריות הגדילה ובגלגוליה. בכל רגע נתון יוצאת הרמוניה למסעה המתחדש.
ובהצלחה רבה הערב.אף אני, כשועי, אשמח להגיע באחת מההרצאות בזמן הקרוב.
בזמן שקראתי את הפרשנות שלך שועי נזכרתי שגם חביבה פדיה התייחסה למשהו דומה בספרה "עין החתול" בפרק "שבעה מלכים" וכך היא כותבת:
שבעה מלכים הם המולכים בעולמנו, עוד ההיסטוריה אחוזה כיתוש ברשת התוהו וממתינה להתגלות עולם התיקון. יש המספרים כי גם בימים עברו, בטרם התהווה העולם, התקיימו המלכים האלה, זה אחר זה חיו, פעלו ומתו, כשלהבות ניצוצות שהתלקחו ודעכו. במהרה הסתלקו. לא התקיימה מלכותם. חייו או שמו של כל אחד מהם היו אז סימן ורמז לקלקול אפשרי של בני האדם כך שיערה אותם המחשבה העליונה בחינת קלקולים (ע' 94).
…
וסוד ידיעת השברים ששלט הרמח"ל בו לפרטי פרטים הוא שעמד לו בכל הרדיפות שידע בחייו הקצרים ולמודי הסבל, הוא שסייע לו להשכיח מעצמו את הראוי להישכח, ג כשנשבע לא לכתוב עוד דרשות של התגלות, גם כשגנז וקבר בדמעות את כתביו המשיחיים, וגם כשקבר את בני ביתו שמתו ממגפה בעכו – סוד החיים בעולם התוהו, סוד ההכרח להתענות כדי לגדול, הוא שסייע בעדו לזכור ולהזכיר לנו את החיים הנצחיים. (ע' 96).
מיתוס נפילת המלכים עוד מצוי בזהר, והפך לאבן יסוד בדרושים הלוריאניים, ומשם אמנם התגלגל לפרשן איש פאדובה, המקובל הרדוּף שנפטר בעכו, ר' משה חיים לוצאטו. ומה שמופלא בעיניי הם האופנים העדינים שבה חביבה קושרת ומחברת בין עולם הידיעות הקבלי, תולדות רבנים ויסוד חייה הפנימיים.
דברים דומים חשתי כאשר קראתי ב'אדמה שחורה' באשר לקרבתך אל העולם שמייצגים דמויות משלהי תקופת בית שני. ניכר כי דמויות שונות אינן אלא בבואות של חייך הפנימיים. כך הרגשתי על כל פנים.
אחד הסודות העמוקים הוא לדעת מתי דבר כלשהו נועד להיות קצר-חיים וחד פעמי כמו אותם מלכים קדומים או תרבויות שקרסו ומתי ניתן למצוא את הכוח להתחדש ולהשתנות עם המציאות.
אני לא יודעת מה היה קורה ליהדות אלמלא ריב"ז היה בורח מירושלים הנצורה ומבקש את יבנה וחכמיה מאספסיאנוס. היכולת להמציא את עצמך מחדש, להתגמש, להסתגל היא הכרחית במיוחד בתקופות משבר כמו בימינו. .
ההערה השניה שלך גרמה לי לחשוב קצת ובינתיים נדמה לי כי דמות הגיבורה מרים באמת מייצגת את היכולת הזו להתבונן ולהשתנות, תכונה שאני מאד מעריכה ומנסה ליישם. אבל נראה לי שהיא מצליחה ואמיצה ממני..