באבא עזיז

בערב רביעי האחרון הלכתי לפסטיבל הבינלאומי לסרטים רוחניים בסנימטק בת"א. את האנשים שהתכוונתי לפגוש לא פגשתי שם, אבל אחרים שלא ידעתי שאפגוש, הזמינו אותי לבא אתם לסרט שלא התכוונתי לראות. זה מה שקורה כשהולכים לאירועים מסוג זה.
 
הסרט של נאסר קהמיר (איראן/טוניסיה 2006 ), "באבא עזיז – הנסיך שהתבונן על נשמתו",  מתאר מסע מדברי של ילדה קטנה בשם אישתר וסבהּ באבא עזיז , דרוויש סוּפי. מטרת מסעם הוא להגיע להתכנסות של דרווישים אבל אין להם דרך, אין ציון מקום, אין מועד מוגדר. הדבר היחד שברור הוא שצריך ללכת וללכת במדבר הגדול, באורח רוח, בנחישות ובאמונה שהכול יסתדר לטובה. מלבד סיפור המסע יש בסרט סיפורי משנה נוספים של דמויות שנקרות בדרכם של השנים, או דמויות שעולות מתוך האגדות שמספר הסב לנכדתו. מעגלי הסיפורים הללו, לא תמיד ברורים או מתקשרים זה לזה.  הם מתגלים, נפתחים, נסגרים, נותרים פרומים ועלומים, בדומה לאופן שבו נרקמים סיפורי חסידים.
 
כשנשאל במאי הסרט נאסר קהמיר, מדוע בחר לעשות סרט סוּפי ענה: מה תעשה אם תלך לצד אביך ופתאום  ייפול ופניו יתלכלכו? מן הסתם תעזור לו לקום ותנקה בחולצתך את העפר שדבק בו. כך אני חש שעלי לעשות לאבי- האסלאם, שהוא כולו סובלנות, אהבה וחוכמת חיים עמוקה, אך בשנים האחרונות פניו הושחתו בבוץ הפונדמנטליזם הקיצוני. כפי שהאינקוויזיציה אינה משקפת את הדת הנוצרית, כך גם הקיצונים האסלאמיים אינם משקפים את המוסלמים, שתמיד נפגעים ראשונים ממעשיהם של אלו.       

אחד המוטיבים החוזרים בסרט הוא נושא גילוי והסתר הפנים. הסב מספר לנכדתו באחד הלילות, על נסיך עשיר ורב-כוח, שיום אחד נעלם מאוהלו במרדף אחר איילה קלת רגליים במדבר. זמן רב אחר-כך, נתגלה בידי אחד ממשרתיו כשהוא שונה לגמרי: מאדם יהיר ורהבתן הפך לאדם מכונס ועצוב, יושב על שפת בריכת מים קטנה, מתבונן בה ללא נוע. שלא כמו נרקיסיוס שקפא על מקומו מכוח התאהבותו בבואתו שלו, הנסיך ניתק את עצמו מהבלי העולם הזה משום שזכה לראות את הבלתי נראה – את נפשו שלו.
בסצנה אחרת, הילדה אישתר רואה שלוש נשים מכוסות בצ'אדור כהה וארוך, היא נגשת אליהן ומרימה בסקרנות את מסך הבד המסתיר את פניה של אחת מהן. במעשה זה של גילוי "הפרצוף האמיתי" שמתחת לכיסוי, יש חרדה מוכרת ואולי גם נבואה רעה שמגשימה את עצמה. אבל אישתר, שלדברי סבה הדרוויש היא ילדה צעירה שזכתה לנשמה עתיקה, נותנת לנו לצופים אפשרות נוספת, טובה יותר: כי אם רק נעז לגשת אל המכוסה והלא ידוע בלב פתוח בידיעת הטוב, נוכל להנות מיופיו החד פעמי, הנדיר, ומקול שירתו הזכה, האוהבת.   
 

 

האישה המכוסה

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צבי  On ספטמבר 12, 2009 at 9:08 am

    נראה מיוחד, הסרט.
    והנוף הצחיח הזה, שמצטלם נהדר.
    ומשחקי הגילוי וההסתר, כמו האור והצל,
    כמו הבהפוכה של מגית הסתר.
    נהדר.
    שבוע טוב

  • שלומי  On ספטמבר 12, 2009 at 10:11 am

    תודה רבה

  • אלמוג  On ספטמבר 12, 2009 at 12:40 pm

    מרתק!

  • נטלי מסיקה  On ספטמבר 12, 2009 at 8:15 pm

    לצבי תודה- הסרט הזה הוא באמת סוג של מדיטציה של שעה וחצי מול נוף מדברי, ומוסיקה מקסימה, ומשפטים חכמים שנאמרים בין לבין. כיף גדול.

    תודה גם לשלומי ואלמוג- מאד ממליצה לכם לראות. בטח תמצאו בסרט הזה כל מיני תובנות מעמיקות ורחבות משלי ..

  • שועי  On ספטמבר 12, 2009 at 11:58 pm

    לגבי הפנים היפות הצפונות באסלאם, לא צריך לשכנע אותי
    (-:
    אך דומני כי רבים מן המוסלמים באיזורינו אינם ערים להן כלל. לדאבון לב, מספר הסוּפים בארץ ובפלסטין קטן וזעוּם, ורק אם מכניסים גם את הממלכה ההאשמית אל תוך הסיפור, המצב משתפר מעט

  • נטלי מסיקה  On ספטמבר 13, 2009 at 10:39 am

    אותך בטח שלא, אבל לא חסרים כאלה שכן, כולל מוסלמים בעצמם.
    מה שמביא אותי לחשוב על קיצוניות כמצב תודעתי, כבחירה מודעת חוצת דתות, אמונות או אידיאולוגיות אחרות. בשנים האחרונות יש יותר ויותר אנשים שמתעניינים בזרמים המתונים האלה. ישד בזה איזו נחמה, אני חושבת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: