הַקְהֵל במכללת ספיר: על ג'יהאד, חסד והומואים דתיים

בראשון האחרון התקיים פסטיבל הַקהֵל – הפנינג שנתי במכללת ספיר שעניינו זהות יהודית ותרבות ישראלית ובו עשרות הרצאות, דיונים, מופעי מוסיקה וסרטים. הרבה אנשים אמרו לי שהנושא מעניין אותם, בטח, אבל רק חברה אחת נרתמה לאתגר שהגיע עד לפתח שדרות ממש.    
מעולם לא הייתי במכללת ספיר קודם לכן. המקום הזה נראה כמו קיבוץ שנשכח בשנות ה-80 וזכה לשדרוג מאוחר מתורמים נדיבים. מרבדי דשא תחומים בין בניינים עם מספרים. קוביות בטון אפורות למחסה בצדי השבילים. קפיטריות שניתן לקנות בהן קפה שחור ב- 2.5 שקל וסנדביץ' מושקע  ב-5 שקלים. כיתות מרווחות מוארות בתאורת ניאונים ובהן שורות–שורות של כסאות צפופים קבועים על ציר. בקצה הכיתה לוח לבן, מצדו האחד תלוי רמקול ומצדו השני שלט: במקרה של צבע אדום נא להישאר בכיתה.
 
במחצית הראשונה של הבוקר התרוצצנו חברתי ואני כמו עכברים במבוך בין  אגפי הבניינים 8-9-10 של בית האקדמיה. את הרצאות שרצינו לשמוע לא מצאנו וכמה אחרות שלא התכוונו – שמענו בעל כורחנו. לפחות בהתחלה. במחצית השניה של היום החלטנו לסמן שלוש הרצאות יוצאות דופן וללכת רק אליהן ויהי מה. ככה הגענו להרצאתם של אהוד עוזיאל ותאמר מסאלחה: על ההלכה והשריעה,  להרצאתה של רות קלדרון – מרחב יהודי של חמלה ולהרצאתם של הרב מנחם והדסה פרומן, הרב רון יוסף ויניב ויצמן – על הומוסקסואליות יהודית.  
 

 

ג'יהאד גדול ג'יהאד קטן/ תאמר מסאלחה
 
רשות (להילחם) ניתנת לאלה אשר נמצאים במלחמה היות שהם מדוכאים…
אלה אשר גורשו מבתיהם בלי סיבה מוצדקת…(סורה 39-40:22)
 
…"מי מכיר מושגים מהאסלאם? 

"רמאדן", נכון. "אימם", כן, עוד. "ג'יהאד". מה עוד? "איטבח אל-יהוד", טוב מאד. נסתפק במגוון הזה. ובכן מהו ג'יהאד? הפרוש המילולי בערבית הוא השקעת מאמץ. באסלאם יש שני סוגי ג'יהאד – ג'יהאד פנימי שעוסק ביצר ובמאמץ הכרוך בהקמת משפחה, וג'יהאד חיצוני שעניינו יציאה למלחמה. מי מביניהם מכונה ג'יהאד גדול ומי ג'יהאד קטן? ובכן דווקא הג'יהאד הגדול והחשוב הוא הג'יהאד הראשון שהזכרנו.  

מכירים את הסיפור על האיש שפנה לסארטר וביקש לדעת מה יעשה – האם להישאר בבית ולעזור להוריו הזקנים או לצאת לקרב? ובכן, סארטר אמר לו כידוע שאין לו תשובה על כך. אבל לאסלאם דווקא יש: המלחמה היא ברירת מחדל אחרונה ויש להעדיף תמיד את החיים על פניה. 
בסורה 22 כתובים התנאים שעל פיהם מותר לצאת למלחמה: עוול, הגנה עצמית, גירוש או רדיפה דתית.  אבל גם כשיוצאים למלחמה צריך להיזהר אומר הנביא. אסור להרוג ילד, אישה, ילד או זקן. גם אסור להרוג אדם שהניח את נשקו.

ולמה צויינו המגבלות האלה? למטרה אחת: להרחיב את תחומי ההגנה במצב הכאוטי והבלתי רצוי הזה שנקרא מלחמה.  לצמצם נזקים ולהחיל את עקרון החסד על כמה שיותר אנשים.

אני יודע מה תגידו לי: למה החמאס לא מתנהג ככה, מה הם לא מכירים את הקוראן והחדית'ים? ובכן, ראשית יש לומר שזהו קודקס מוסרי אידיאלי שנמצא ביסוד האסלאם ומטרת המאמינים היא לשאוף אליו. גם אם לא תמיד מצליחים ליישם אותו, ראוי להכיר, ללמוד ולהשמיע את הקודקס המוסרי הזה בשיח המוסלמי הפנימי וגם מחוצה לו. אולי ככה נצליח לחולל איזה שינוי. הנה, רק לפני זמן מה שמעתי ששר הביטחון אהוד ברק אמר שהאמונה באסלאם אינה מתיישבת בשום אופן עם היהדות. מי יודע אולי כמו עם החמאס, גם אצל ברק נזכה יום אחד לאיזה שינוי. 

 
מעשה בנהג אוטובוס וקצב שלא הסכימו לסלוח/ רות קלדרון
 
טבח  (קצב)  אחד פגע ברב וגרם לו עוגמת נפש ולא בא אליו
לבקש סליחה.
בערב יום הכיפורים אמר רב בליבו: אלך אני לפייס אותו.
פגש רב את רב הונא תלמידו.  שאלו (רב הונא):  להיכן הולך
אדוני ?אמר לו (רב)  לפייס את פלוני.
אמר רב הונא: הולך אבא  (שמו האמיתי של"רב") להרוג את
הנפש.
הלך (רב) ועמד לפני הטבח.  היה הטבח יושב ושובר בגרזנו
גולגולת של בהמה.  הרים עיניו וראה את רב.
אמר לו (הטבח) אתה אבא!?  לך,  אין לי דבר עימך!
כאשר היכה בגרזנו על ראש הבהמה עף נֶתז של עצם פגע
בגרונו של הטבח והרגו.
(תלמוד בבלי, פרק שמיני, ב').
 
…"הבוקר הצטרכתי להגיע לרחוב המסגר כדי להחליף גלגל בטוסטוס. ככה אני מתניידת לי בת"א, בטוסטוס שלי. אני לא יודעת כמה מכם מכירים את אזור דרום העיר, אבל זהו איזור מפחיד: הרבה נתיבים גדולים והרבה תנועה. בדרך חזרה הביתה פניתי לנתיב הימני שמיועד לתחבורה ציבורית ונסעתי לי בצד בזהירות. די חששתי מכל המכוניות שנסעו בנתיבים האחרים.

נהג אוטובוס אחד כעס על שפלשתי לו לטריטוריה, נסע  מאחורי במהירות מופרזת ועשה מין תנועה קטנה כזו מאיימת, כאילו שהוא מנסה להעיף אותי הצדה, או לדרוס אותי, ומיד חזר לנתיב שלו בחזרה. כשעצר ברמזור עקפתי אותו, כי טוסטוסים תמיד עוקפים בסופו של דבר מכוניות שעומדות ברמזור,  וביקשתי שיפתח את החלון: מה ניסית לעשות? שאלתי אותו.
ללמד אותך לקח, הוא ענה, וחבל שלא דרסתי אותך.
באמת רצית לדרוס אותי כי נסעתי לך במסלול? אני אמא לשלושה ילדים.
כדי שבפעם הבאה תחשבי פעמיים.
אבל אנשים דרוסים לא יכולים לחשוב אפילו לא עוד פעם אחת.

כל האירוע הזה מהבוקר גרם לי לחשוב על המרחב הציבורי שלנו פה בישראל: כמה הוא חמוץ, זעוף, חסר חמלה.  אסור לטעות בו אפילו לא לשניה. כולם צדיקים בני צדיקים גמורים ומי ששוגה – מיד צריך לקטול אותו. הרי הטעות היא מיסוד החיים – אי אפשר לחיות בלי לטעות. לפעמים אנשים שחייבים לצדוק כל הזמן עושים את הנזקים הכי גדולים. כמו בסיפור במסכת יומא על רבי אבא שהתעקש לפייס את הקצב בערב יום הכיפורים. מה ראה רבי הונא שפגש בו  בדרך? לא ברור. אבל בזכות האמירה הספק אגבית שלו אנחנו מבינים שאין לנו פה סיפור פשוט על שכר ועונש, אלא משהו הרבה יותר מורכב מזה. כל אדם מוזמן לפרש את הסיפור כרצונו. מה שברור הוא שמהכוונות הטובות של רבי אבא נקטלה נפש בישראל והוא עצמו נטמא בטומאת המת, דווקא ביום הקדוש בשנה.
 

המלך בלי מלכה אין הוא מלך- דעות ופרשנויות אקטואליות/ הרב מנחם והדסה פרומן, הרב רון יוסף ויניב ויצמן
 
נלמד שהמלך בלי מלכה אין הוא מלך ולא הוא גדול
ולא מהולל, ומשום כך כל מי שלא נמצא זכר ונקיבה,
כל שבח הוסר ממנו, ואין הוא בכללות האדם, ולא עוד
שאין הוא כדאי להתברך…
ומשום כך שבח זה בשני. ואם תאמר מדוע לא כתוב
כי טוב בשני. מפני שעתידים להיפרד, וסוד הדבר
לא טוב היות האדם לבדו, בזמן שהוא לבדו לא טוב כתוב,
ועל כן לא כתוב כי טוב בשני.
(ס' הזהר, ספר ויקרא יח)
 
דבר הרב פרומן:
"ראשית כל אני רוצה ציין כי אני רב רק בזכות הרבנית אשתי ולא להיפך. פעם חלמתי חלום כשהייתי איש צעיר בישיבה ובחלומי ראיתי סנדל מכה ברצפה ופתאום הבנתי שהטפיפות האלה בין הסנדל לרצפה הן כמו המגע בין הזכר לנקבה, שמתחברים זה לזה לרגע ואז שוב נפרדים בתנועה האינסופית כל החיים.

ביום הבריאה השני אלוהים הבדיל בין מים למים כידוע. זה היה היום היחיד שלא אמר "כי טוב" על מעשהו זה,  וזאת למה? משום שהמים העליונים והמים התחתונים אחד הם, והם בבחינת סוד הזיווג הקדוש בין זכר לנקבה. ההפרדה אמנם הכרחית, אבל היא אינה טובה משום שהטוב האמיתי נמצא בחיבור ביניהם. הרעיון  הזה חוזר בזוהר בעשרות אם לא במאות פעמים וזוהי בעצם תכלית הבריאה כולה. אני יודע שהבאתם אותי לדון בנושא אחר, אבל אני לא מכיר שום דבר שיכול להוות תחליף טוב וראוי לסדר הזה."
 
דבר הרב רון יוסף:
…"הוסמכתי כרב אורתודוקסי ולפני כמה שנים עשיתי צעד "ויצאתי מהארון" וגם הקמתי את הו"ד כדי לתת מענה להומוסקסואלים דתיים שזקוקים למסגרת הלכתית וחברתית תומכת. אני רוצה לשאול את כבוד הרב  שתי שאלות: הראשונה נוגעת לאיסורים החלים על הומוסקסואלים לפי ההלכה: מאחר ואני מגדיר את עצמי כאיש דתי, בחרתי שלא לעבור על איסור משכב זכר. האם בזאת ניתן להכשיר את הפעילות שלי ואת זו של הצעירים האחרים שהולכים בדרכי? שאלה שניה נוגעת לעניין הנישואין ולהעמדת צאצאים בעולם שהם כידוע דברים עקריים מאד ביהדות. ברור לי שאיני יכול להינשא לאישה וכנראה שגם לא יהיו לי ילדים. מאידך, ספרות חז"ל מלאה בסיפורים על רבנים חכמים שהקימו דורות של תלמידים שנחשבו לילדיהם. אשמח לשמוע את דעתו של הרב בנושא הזה." 
 
דבר הרב פרומן:
"אם כך אין ביני לבנך שום ויכוח או עניין לא פתור. רק את יניב אני לא מבין. וגם את הנשיא שהלך לכיכר העיר אני לא מבין, למה דווקא לשם הוא הלך ולא למקומות אחרים שנהרגו בהם אנשים?"

 

דבר יניב ויצמן:
…"אני מייסד ויו"ר ארגון נוער גאה במועצת עיריית ת"א, אני רוצה למחות כאן על הניסיון שלכם להחזיר אותנו לארון. אנחנו לא נסכים לזה. אנחנו לא נמצאים באותה קטגוריה עם נכים, חולים, או כאלה ששוכבים עם בהמות.  אנשים שנמשכים לבני מינם זוהי מציאות קיימת בחברה. אני ובן זוגי מקיימים אורח חיים מלא כזוג לכל דבר, ובקרוב אנחנו מתכוונים להוליד ילד עם אם פונדקאית. אני לא מוכן לשמוע מאף אחד שאני עושה מעשה אסור". 
 
דבר הרבנית הדסה פרומן:
… "אני מקשיבה לך יניב ומרגישה שיש בקול שלך הרבה כעס. למה אתה כעוס כל כך?  לפעמים גם אני משתמשת בטון כזה כשאני מדברת עם הילדים שלי. אבל בדרך כלל זה לא עובד ורק סוגר אותם יותר מבפנים."
 

דבר אחת הנוכחות בקהל:
…"אני רוצה לשאול את הרב פרומן, מה היה קורה אם אחד הבנים שלו היה בא אליו ואמר לו שהוא הומו. האם הוא היה מוכן לקבל אותו?"
 
דבר הרב פרומן:
…"מה זה השאלה הזו בכלל? ילד זה ילד. אמנם אין לי בן שהודיע לנו שהוא הומוסקסואל, אבל לפני כמה שנים הבכור שלנו הודיע לנו שהוא מפסיק לקיים אורח חיים דתי. זה היה מאד קשה לאמא שלו ולי, אבל מעולם לא הפסקנו לאהוב אותו. להיפך. אבל זה קורה להרבה משפחות מאצלנו. כמעט בכל משפחה יש ילד אחד שמודיע להוריו שהוא רוצה להפסיק להיות דתי. בגלל זה אנשים דתיים עושים הרבה ילדים… אבל היום הבן הזה, דווקא חזר להתפלל כמיקודם והוא אפילו נעשה יותר דתי מהאבא שלו.
ובעניין שלך יניב, אני מבין שאתה כמו בני קורח לא מאמין בהפרדות, מבחינתך כל העדה קדושה וכולם שווים. מהרבה בחינות התורה הזו יותר נוחה מתורת משה שעוסקת כולה בחוקים וצמצומים. כמו עיגול וסולם. אני באופן אישי מאד אוהב לבדוק את התורה הזו בשיעורים שלי. בכל מקרה אני חושב שטוב נעשה אם נפתח את הסוגיה  עם חכמי דת נוספים כדי לשמוע למשל, מה לאסלאם יש להגיד על זה".

 

דבר יניב ויצמן:
.."מה פתאום אסלאם? אצלם המצב הכי גרוע. באיראן ובעירק תולים הומואיים בכיכר העיר! אני רוצה שאתה  תתמודד עם השאלות ועם אורח החיים שלנו בעצמך".

 

דבר אחד מהנוכחים בקהל:

…"אני לא מבין מה אתם רוצים מהרב פרומן? הוא לא יכול להכשיר את אורח החיים שלכם, כי זה לא מתאים לאמונה שלו. אני מבין את הרב יוסף שמבקש לדון אתו בענייני הלכה, אבל אני לא מבין למה חילונים תל-אביבים נזקקים לאישור או לדיעה שלו בכלל?"

 

דבר אחת הנוכחות בקהל:

"אני רוצה לשאול את הרבנית והרב פרומן שאלה: הרי קראנו בזוהר שיש שלמות רק בחיבור בין זכר לנקבה. והנה יניב אומר שהוא מרגיש שלמות באורח החיים שהוא מקיים עם הבן זוג שלו. מה  יש לכם להגיד על זה"?

 

הרבנית והרב פרומן:

(חיוך, הנהון, שתיקה) 

              

                                         

                                                                     ***
 

כשיצאנו מהכיתה התחשק לי לתלוש את השלט הקיים ולהחליפו באחר, בזו הלשון:  

הצבע האדום נגמר
הגיע תורו של הצבע הירוק 
כולם מתבקשים לצאת החוצה מהכיתה הזו ומכל הכיתות כולן

יש עולם שלם בחוץ

אפשר שהוא חומל, פתוח ומוגן.

 

               

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צבי  On אוקטובר 7, 2009 at 6:18 pm

    אכן, ישנו עולם רחב-ידיים בחוץ,
    רחב ידיים דיו להכיל את אוסף
    ההטרוגניים, שהם כל אחד מאיתנו.
    וכל עוד מתקיים שיח – צפויה ישועה.
    חג שמח

  • אסתי  On אוקטובר 7, 2009 at 8:45 pm

    ולגבי התרומות הנכבדות – אזי די צר לי לאכזב אותך, כל השיפוצים וקוביות המיגון המכוערות נעשו על חשבון המכללה כי התקציבים המובטחים לא הגיעו למרות נאומי שר הביטחון וראש הממשלה על כספים למיגון אזור שדרות והמכללה.

    ראית את הפסלים של האנשים הכחולים של צימבליסטה?
    ואת כל הפסלים המפוזרים על הדשא לפני המחלקה לתקשורת?

  • שועי  On אוקטובר 7, 2009 at 9:40 pm

    קשה קצת לעמוד על הפרשנות המקורית למלה ג'האד כהוראתה. אני מניח כי כמו במקרים אחרים יתברר כי האסלאם במאות העשירית והאחת-עשרה (לאחר יסוד האימפריה) נטה לסובלנות ולסייגים על מלחמת דת וג'נוסייד, ואמנם גם סונים ושיעים הצליחו לנהל חיים טובים יחדיו, ומיעוטים שונים (ד'המים) מצאו את מקומם ברחבי האימפריה המוסלמית. דומני, כי במנוגד להלכי רוח סופים הנוטים לפרש עד היום את הג'האד כמלחמה הפנימית-פסיכולוגית ביצר הרע, הרחיבו המווחידון והחנבלים בעולם הסוני
    והלכי רוח בשיעה המודרנית את התפישה הרואה בג'האד קריאה בסיסית למלחמת דת.

    חרו לי רבים מתגובותיהם של הרב פרומן ורעייתו
    אני רוצה לחשוב כי לכל אדם יש מקום לבחור לעצמו את דרכו בחייו, מבלי שאנשים, רשויות וממסדים ינסו לעכב אותו או למנוע ממנו את חירויותיו. התורה– כוחה יפה עבור הבוחר ללכת בדרכה, אך גם לו לדידי, אין רשות להגביל את זכויותיו של 'האחר' בשם מה שהוא בוחר לראות כצו אלהי (זוהי על כל פנים תפישת יסוד שלי שכמובן אינה עולה בקנה אחד עם תפישת העולם האורתודוכסית הממוסדת). משונה לי שאדם ירא שמיים מנסה להגביל את בחירותיו הליברליות המיניות של אדם אחר, שאינן נוגעות לו. באותה מידה, לא הייתי רוצה שקבוצה חילונית אתאיסטית היתה מנסה להצר את צעדיי בקיום המצוות, או להכריז עליי כסוטה-חברתי בשל בחירותיי הדתיות וממש לא הייתי רוצה לשבת בדיון המנסה לברר את זכויותיי לבחירותיי הדתיות, או לזכותי לנהל כרצוני את חיי.

    ואסתי- אהבתך הנמשכת למכללת ספיר ניכרת
    (-:

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 7, 2009 at 10:25 pm

    חכם צבי – מסכימה מאד עם המשפט שלך שכל עוד קיים שיח – צפויה ישועה. גם יפה בעיני שבשנה הזו הוסיפו תכנים חדשים שפעם לא ראו בהם נושאים לגיטימיים בשיח היהודי העכשוי.

    אסתי – חשבתי עלייך כשהסתובבתי שם. המכללה הזו באמת לא דומה לאף מוסד אחר שלמדתי בו. קוביות הבטון המכוערות עושות רושם מוזר למדי(אגב, יצא לך להשתמש בהם אי-פעם?). לגבי הפסלים, לא ראיתי. היינו רק בבניין הראשי כל היום. מי יודע, אולי עוד תצוץ הזדמנות נוספת להגיע לשם מתישהו.

    שועי היקר- גם עליך חשבתי בהרצאה המשולבת על עקרונות האסלאם. לא נעים להגיד אבל היו כמה אנשים שהתקילו את המרצה בכל מיני שאלות שלא היו לו תשובות עליהן, ואני חשבתי "אם רק שועי היה פה"…
    לגבי הג'יהאד עצמו, עצם החלוקה הזו לקטן וגדול, אומרת משהו על סדרי העדיפויות שכנראה באיזשהו שלב מאד השתבשו.

    ולגבי הרב פרומן ומשנתו: אני לא חושבת שמישהו בקהל ציפה שיתן "הכשר" לאורח חיים שהוא לא מאמין בו. הרב יוסף אמר למשל, שיהדות אינה עוסקת בתחושות אלא במעשים ולכן היה חשוב לו לדון אתו בפרטים ההלכתיים עצמם. יניב לעומתו אינו רואה בהלכה היהודית סמכות רלוונטית לחיו ולכן השיח שלו היה בעל אופי הרבה יותר רגשי.
    אחת השאלות שעלו למשל, היתה למה אלוהים ברא הומוסקסואלים והתשובה היתה אלוהים ברא גם אנשים לא נורמטיבים אחרים ואני אחסוך ממך את הרשימה. לא ממש נעים לשמוע.

    אגב, ראית שבשיר של נעמי שמר מדברים על פתיחת שער ירוק?…

  • שועי  On אוקטובר 7, 2009 at 11:20 pm

    ובכל זאת, דומני כי מוטב יהיה לבריות להכיר ולהבין כי אין לרדוף את זולתם על סמך בחירותיו
    וכמו שבראשית רבא כותב כי הקב"ה 'אתבונן בתורה וברא עלמא' כך על האדם (כסוג של חיקוי האלוה בגבולות האדם) הניצב בדילמות קיומיות-מוסריות להיוועץ בעקרונות האידיאים שעל פיהם הוא בוחר לחיות את חייו, לשקול אותם היטב-היטב, ולהיות נכון לפעמים למצוא את האיזון הנכון והמתאים בין האידיאי ובין המציאותי- קונקרטי. האחריות על הבחירה היא לעולם של האדם עצמו.

  • שאול  On אוקטובר 8, 2009 at 12:13 am

    לפני שאני אראה את הטקס המקורי אף עמוד רש"י אנסה להסביר את הקריאה שלי

    1. מסכת יומא עוסקת ביום הכיפור
    2. כלל הוא שיום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום ולא בין אדם לחברו אלא עד שיבוא ויתרצה בפניו

    3. רב הוא הכינוי של רבי אבא בר איבו שכונה גם אבא אריכא

    http://he.wikipedia.org/wiki/%….D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90)

    תוספת שלי לא מהטקסט

    השוחט בא לשאול את רב לגבי כשרות הסכין. רב טעה ובגלל התשובה השוחט נאלץ למכור את השור במחיר נמוך לגויים. רב הרגיש שמשהו התפקשש בדק את הסכין וראה שהסכין כשרה.

    עכשיו פרשנות שלי לטקסט

    רב היה צריך לבקש סליחה מהשוחט אבל בגלל מעמדו השוחט היה צריך לבוא אליו ולא הוא היה צריך ללכת לשוחט. השוחט הבין שבגלל עניין פעוט הוא לא צריך להטריח את רב שעסק במסירת שיעור או בלימוד תורה.רב הבין שצריך להסדיר את הענין ורב הונא אמר לו בלשוננו "כיפורים כיפורים אבל לא צריך להגזים ולהיות יותר צדיק מהאפיפיור".

    רב הלך לשוחט השוחט הופתע והספור נגמר רע.

    כמובן שמדובר באגדה שמוסר ההשכל שלה הוא שאי אפשר להתייצב בפני כל אחד ואחד ולבקש סליחה ומחילה כי אין לזה סוף.

    הגמרא מלאה אגדות נוסח כיפה אדומה שבמקורה היא מוסר השכל לנערה מתבגרת שתוכנה

    "עכשיו בגרת והגעת לפירקך
    היזהרי בדרך בה את הולכת
    תיסטי מהדרך זה עלול להיגמר רע"

    תודה

  • אסתי  On אוקטובר 8, 2009 at 7:51 am

    סליחה שאני חוזרת שוב למראה המכללה, אבל האם שמת ליבך למרצפות עם הציטטות לכל מיני אמירות מפורסמות ושורות משירה שבלובי בבניין 10/11/12?

    ככתבתי על זה בזמנו פוסט ותיכף אחפש לינק.
    http://www.notes.co.il/esty/44389.asp

    אגב לגבי צבע אדום – אלו ההנחיות למרצה:
    http://www.notes.co.il/esty/49674.asp

    ולגבי הקוביות – אני מעולם לא מילאתי את ההנחיות ככה שלא נכנסתי למרחב מוגן ולא לתוך קוביות מגן. היה לי מזל.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 8, 2009 at 7:56 am

    הנושא של ההומוסקסואלית ביהדות הוא אחד הנושאים החמים ביותר עכשיו והוא נע בין תפיסתו של הרב שרלו שמעודד הומוסקסואלים לצאת מהארון http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3641851,00.html
    ובין רוב רובם של הרבנים האחרים שנוטים לראות בזה חטא של היצר שמן הראוי ללמוד להתגבר עליו.
    עיקר הויכוח מתקיים היום בקרב מה שמכונה "חובשי הכיפות הסרוגות" שזו קבוצה גדולה והטרוגנית שקשה להכלילה. ובכל זאת אלה שמימינם "החרדים", נמנעים מלדון אפילו בנושא הזה ואלה שמשמאלם היהודים הרפורמים, כבר לא רואים בזה חידוש ואף מקיימים טקסי נישואין חד-מיניים כדבר שבשיגרה.
    הרב יוסף שארגן את ההרצאה בחר להזמין אליה את הרב פרומן משום שהוא מייצג רב עם חשיבה יוצאת דופן לפחות בכל מה שנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אולי הוא קיווה לשמוע ממנו משהו יוצא דופן גם בעיניין הזה אבל זה לא קרה.
    חייבים להודות שהנושא המדובר מעמיד בפני הומוסקסואלים המקיימים אורח חיים דתי, אתגר לא פשוט, משום שהוא נוגע בנושאים היסודיים ביותר ביהדות – הקמת משפחה, חיי אישות והולדת ילדים. זה הרבה יותר מורכב לדעתי לפחות, מקיום או אי קיום מצוות אחרות.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 8, 2009 at 8:13 am

    על התוספת החשובה לגבי רקע המחלוקת בין הרב לשוחט.
    אם יורשה לי, נראה לי שהתגובה של השוחט לבואו של הרב היתה יותר מאשר הפתעה על שהטריח עצמו ובא אליו. נראה שלא התאים לו להתפייס אתו, בעוד שרבי אבא רצה להיות "יותר צדיק" מהאפיפיור כפי שציינת.
    אולי אם רבי אבא היה עסוק פחות בדקדוקי הספר וקצת יותר בהקשבה לקול שבנפשו (כמו הקול המתריע של רבי הונא) הסיפור הזה לא היה נגמר כל כך רע.
    בכל מקרה, סיפור יפה ומעורר מחשבה.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 8, 2009 at 8:25 am

    אישהו פספסתי את שני הפוסטים האלה שלך, טוב ששלחת את הקישורים.
    את השיר של עמיחי ראיתי וקראתי והוא שיר מקסים שמדבר אלי מאד (מעניין למה)
    ולגבי המקום עצמו – חייבת להודות שיש שם אוירה מיוחדת. אולי זה המיקום בספר המדבר, אולי הבנייה והעיצוב ואולי המתח הבטחוני שנשמר כל הזמן. מקום כמעט מחתרתי שתוסס ובועט בניגוד לכל הגיון מוכר.

  • שועי  On אוקטובר 8, 2009 at 8:50 am

    לגבי הרב פרומן, עמדתו ידועה מזה זמן רב
    והוצגה שוב לאחר הרצח בבר נוער ההומו-לסבי בתל אביב, כך שלמארגן המושב המדובר היתה אמורה להיות עמדתו של הרב פרומן ידועה מראש

    באשר לסוגיה ההומו-לסבית בקרב היהודים- הדתיים היום, ראי גם כמה מהרשימות האחרונות באתר של זאב שביידל, חברנו לרשימות. תמצאי שם דיונים מרתקים למדיי.

    ידועה לי עמדתו של שרלו. אחד מתלמידיו המובהקים הוא רב בית הכנסת שבו מתפלל זאב.
    דומני כי הזכרתי בתגובות שם וגם אצל רוני גלבפיש את שלדעתי צריכה להיות עמדת ההלכה בסוגיה זו, אבל מי שואל אותי, ובכל זאת, אני רואה בתופעת ההומואים והלסביות הדתיים החיים 'מחוץ לארון' ואף על פי כן נשארים חלק מן הקהילות האורתודוכסיות חלק מהתגברות הקול הליברלי-שוויוני בקהלים הדתיים, שהלוואי שרק יילך וייגבר.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 8, 2009 at 9:28 am

    מעניין שציינת את הקהילה ההומו-לסבית כמקשה אחת וככל הידוע לי אין בעיה הלכתית ליחסים לסביים, או איזה אסור מפורש על כך?…
    גם הנושא של העמדת צאצאים הוא פחות בעייתי בדר"כ. נשים לסביות שמקיימות אורח חיים דתי, לא עובדות על איזה שהן עבירות, עד כמה שידוע לי לפחות.

  • שועי  On אוקטובר 8, 2009 at 10:06 am

    אתן לאביגיל שפרבר את רשות הדיבור
    http://www.nrg.co.il/online/11/ART/949/212.html
    וכדאי גם לעיין באתר המצוין 'בת קול' ארגון לסביות דתיות

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 8, 2009 at 10:54 am

    על הקישור לדברים האמיצים שכתבה אביגיל. התגובות של הטוקבקיסטים – זה גם כן נושא למחקר בפני עצמו.

    לא ידעתי שהרב פרומן התבטא בנושא הזה והנה מצאתי את המקום ואת התגובות של חברי הקהילה. עכשיו יותר ברור לי למה הוא הוזמן לפאנל הזה בכלל:
    http://havruta.org.il/archives/1295

  • צבי  On אוקטובר 8, 2009 at 11:42 am

    להווה ידוע, כי חיסיון עו"ד-לקוח אפוף בקדושה. ואני, הקטן, לחלוטין לא מסתכן בהפרתו של חיסיון זה.

    לפיכך, אנסח את אמירתי כך [ומלכתחילה אני עושה זאת רק מפאת חשיבות הנושא]. ובכן,
    אני מכיר מישהו, שסיפר שהוא מכיר מישהו, שסיפר לו שעו"ד אחד סיפר לו כי במקרים מספר הוא ייצג רבנים מוכרים, או מבני ביתם, שעברו על לאווים כאלו ואחרים שבדיני האישות במובנם הרחב. עובדה זו, כך אמר אותו מישהו-מפי-מישהו-מפי מישהו, לא מנעה מאותן דמויות הלכתיות להתנסח ברבים באופן נוגד ולא ישר לחלוטין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: