הַקְהֵל במכללת ספיר: על ג'יהאד, חסד והומואים דתיים

בראשון האחרון התקיים פסטיבל הַקהֵל – הפנינג שנתי במכללת ספיר שעניינו זהות יהודית ותרבות ישראלית ובו עשרות הרצאות, דיונים, מופעי מוסיקה וסרטים. הרבה אנשים אמרו לי שהנושא מעניין אותם, בטח, אבל רק חברה אחת נרתמה לאתגר שהגיע עד לפתח שדרות ממש.    
מעולם לא הייתי במכללת ספיר קודם לכן. המקום הזה נראה כמו קיבוץ שנשכח בשנות ה-80 וזכה לשדרוג מאוחר מתורמים נדיבים. מרבדי דשא תחומים בין בניינים עם מספרים. קוביות בטון אפורות למחסה בצדי השבילים. קפיטריות שניתן לקנות בהן קפה שחור ב- 2.5 שקל וסנדביץ' מושקע  ב-5 שקלים. כיתות מרווחות מוארות בתאורת ניאונים ובהן שורות–שורות של כסאות צפופים קבועים על ציר. בקצה הכיתה לוח לבן, מצדו האחד תלוי רמקול ומצדו השני שלט: במקרה של צבע אדום נא להישאר בכיתה.
 
במחצית הראשונה של הבוקר התרוצצנו חברתי ואני כמו עכברים במבוך בין  אגפי הבניינים 8-9-10 של בית האקדמיה. את הרצאות שרצינו לשמוע לא מצאנו וכמה אחרות שלא התכוונו – שמענו בעל כורחנו. לפחות בהתחלה. במחצית השניה של היום החלטנו לסמן שלוש הרצאות יוצאות דופן וללכת רק אליהן ויהי מה. ככה הגענו להרצאתם של אהוד עוזיאל ותאמר מסאלחה: על ההלכה והשריעה,  להרצאתה של רות קלדרון – מרחב יהודי של חמלה ולהרצאתם של הרב מנחם והדסה פרומן, הרב רון יוסף ויניב ויצמן – על הומוסקסואליות יהודית.  
 

 

ג'יהאד גדול ג'יהאד קטן/ תאמר מסאלחה
 
רשות (להילחם) ניתנת לאלה אשר נמצאים במלחמה היות שהם מדוכאים…
אלה אשר גורשו מבתיהם בלי סיבה מוצדקת…(סורה 39-40:22)
 
…"מי מכיר מושגים מהאסלאם? 

"רמאדן", נכון. "אימם", כן, עוד. "ג'יהאד". מה עוד? "איטבח אל-יהוד", טוב מאד. נסתפק במגוון הזה. ובכן מהו ג'יהאד? הפרוש המילולי בערבית הוא השקעת מאמץ. באסלאם יש שני סוגי ג'יהאד – ג'יהאד פנימי שעוסק ביצר ובמאמץ הכרוך בהקמת משפחה, וג'יהאד חיצוני שעניינו יציאה למלחמה. מי מביניהם מכונה ג'יהאד גדול ומי ג'יהאד קטן? ובכן דווקא הג'יהאד הגדול והחשוב הוא הג'יהאד הראשון שהזכרנו.  

מכירים את הסיפור על האיש שפנה לסארטר וביקש לדעת מה יעשה – האם להישאר בבית ולעזור להוריו הזקנים או לצאת לקרב? ובכן, סארטר אמר לו כידוע שאין לו תשובה על כך. אבל לאסלאם דווקא יש: המלחמה היא ברירת מחדל אחרונה ויש להעדיף תמיד את החיים על פניה. 
בסורה 22 כתובים התנאים שעל פיהם מותר לצאת למלחמה: עוול, הגנה עצמית, גירוש או רדיפה דתית.  אבל גם כשיוצאים למלחמה צריך להיזהר אומר הנביא. אסור להרוג ילד, אישה, ילד או זקן. גם אסור להרוג אדם שהניח את נשקו.

ולמה צויינו המגבלות האלה? למטרה אחת: להרחיב את תחומי ההגנה במצב הכאוטי והבלתי רצוי הזה שנקרא מלחמה.  לצמצם נזקים ולהחיל את עקרון החסד על כמה שיותר אנשים.

אני יודע מה תגידו לי: למה החמאס לא מתנהג ככה, מה הם לא מכירים את הקוראן והחדית'ים? ובכן, ראשית יש לומר שזהו קודקס מוסרי אידיאלי שנמצא ביסוד האסלאם ומטרת המאמינים היא לשאוף אליו. גם אם לא תמיד מצליחים ליישם אותו, ראוי להכיר, ללמוד ולהשמיע את הקודקס המוסרי הזה בשיח המוסלמי הפנימי וגם מחוצה לו. אולי ככה נצליח לחולל איזה שינוי. הנה, רק לפני זמן מה שמעתי ששר הביטחון אהוד ברק אמר שהאמונה באסלאם אינה מתיישבת בשום אופן עם היהדות. מי יודע אולי כמו עם החמאס, גם אצל ברק נזכה יום אחד לאיזה שינוי. 

 
מעשה בנהג אוטובוס וקצב שלא הסכימו לסלוח/ רות קלדרון
 
טבח  (קצב)  אחד פגע ברב וגרם לו עוגמת נפש ולא בא אליו
לבקש סליחה.
בערב יום הכיפורים אמר רב בליבו: אלך אני לפייס אותו.
פגש רב את רב הונא תלמידו.  שאלו (רב הונא):  להיכן הולך
אדוני ?אמר לו (רב)  לפייס את פלוני.
אמר רב הונא: הולך אבא  (שמו האמיתי של"רב") להרוג את
הנפש.
הלך (רב) ועמד לפני הטבח.  היה הטבח יושב ושובר בגרזנו
גולגולת של בהמה.  הרים עיניו וראה את רב.
אמר לו (הטבח) אתה אבא!?  לך,  אין לי דבר עימך!
כאשר היכה בגרזנו על ראש הבהמה עף נֶתז של עצם פגע
בגרונו של הטבח והרגו.
(תלמוד בבלי, פרק שמיני, ב').
 
…"הבוקר הצטרכתי להגיע לרחוב המסגר כדי להחליף גלגל בטוסטוס. ככה אני מתניידת לי בת"א, בטוסטוס שלי. אני לא יודעת כמה מכם מכירים את אזור דרום העיר, אבל זהו איזור מפחיד: הרבה נתיבים גדולים והרבה תנועה. בדרך חזרה הביתה פניתי לנתיב הימני שמיועד לתחבורה ציבורית ונסעתי לי בצד בזהירות. די חששתי מכל המכוניות שנסעו בנתיבים האחרים.

נהג אוטובוס אחד כעס על שפלשתי לו לטריטוריה, נסע  מאחורי במהירות מופרזת ועשה מין תנועה קטנה כזו מאיימת, כאילו שהוא מנסה להעיף אותי הצדה, או לדרוס אותי, ומיד חזר לנתיב שלו בחזרה. כשעצר ברמזור עקפתי אותו, כי טוסטוסים תמיד עוקפים בסופו של דבר מכוניות שעומדות ברמזור,  וביקשתי שיפתח את החלון: מה ניסית לעשות? שאלתי אותו.
ללמד אותך לקח, הוא ענה, וחבל שלא דרסתי אותך.
באמת רצית לדרוס אותי כי נסעתי לך במסלול? אני אמא לשלושה ילדים.
כדי שבפעם הבאה תחשבי פעמיים.
אבל אנשים דרוסים לא יכולים לחשוב אפילו לא עוד פעם אחת.

כל האירוע הזה מהבוקר גרם לי לחשוב על המרחב הציבורי שלנו פה בישראל: כמה הוא חמוץ, זעוף, חסר חמלה.  אסור לטעות בו אפילו לא לשניה. כולם צדיקים בני צדיקים גמורים ומי ששוגה – מיד צריך לקטול אותו. הרי הטעות היא מיסוד החיים – אי אפשר לחיות בלי לטעות. לפעמים אנשים שחייבים לצדוק כל הזמן עושים את הנזקים הכי גדולים. כמו בסיפור במסכת יומא על רבי אבא שהתעקש לפייס את הקצב בערב יום הכיפורים. מה ראה רבי הונא שפגש בו  בדרך? לא ברור. אבל בזכות האמירה הספק אגבית שלו אנחנו מבינים שאין לנו פה סיפור פשוט על שכר ועונש, אלא משהו הרבה יותר מורכב מזה. כל אדם מוזמן לפרש את הסיפור כרצונו. מה שברור הוא שמהכוונות הטובות של רבי אבא נקטלה נפש בישראל והוא עצמו נטמא בטומאת המת, דווקא ביום הקדוש בשנה.
 

המלך בלי מלכה אין הוא מלך- דעות ופרשנויות אקטואליות/ הרב מנחם והדסה פרומן, הרב רון יוסף ויניב ויצמן
 
נלמד שהמלך בלי מלכה אין הוא מלך ולא הוא גדול
ולא מהולל, ומשום כך כל מי שלא נמצא זכר ונקיבה,
כל שבח הוסר ממנו, ואין הוא בכללות האדם, ולא עוד
שאין הוא כדאי להתברך…
ומשום כך שבח זה בשני. ואם תאמר מדוע לא כתוב
כי טוב בשני. מפני שעתידים להיפרד, וסוד הדבר
לא טוב היות האדם לבדו, בזמן שהוא לבדו לא טוב כתוב,
ועל כן לא כתוב כי טוב בשני.
(ס' הזהר, ספר ויקרא יח)
 
דבר הרב פרומן:
"ראשית כל אני רוצה ציין כי אני רב רק בזכות הרבנית אשתי ולא להיפך. פעם חלמתי חלום כשהייתי איש צעיר בישיבה ובחלומי ראיתי סנדל מכה ברצפה ופתאום הבנתי שהטפיפות האלה בין הסנדל לרצפה הן כמו המגע בין הזכר לנקבה, שמתחברים זה לזה לרגע ואז שוב נפרדים בתנועה האינסופית כל החיים.

ביום הבריאה השני אלוהים הבדיל בין מים למים כידוע. זה היה היום היחיד שלא אמר "כי טוב" על מעשהו זה,  וזאת למה? משום שהמים העליונים והמים התחתונים אחד הם, והם בבחינת סוד הזיווג הקדוש בין זכר לנקבה. ההפרדה אמנם הכרחית, אבל היא אינה טובה משום שהטוב האמיתי נמצא בחיבור ביניהם. הרעיון  הזה חוזר בזוהר בעשרות אם לא במאות פעמים וזוהי בעצם תכלית הבריאה כולה. אני יודע שהבאתם אותי לדון בנושא אחר, אבל אני לא מכיר שום דבר שיכול להוות תחליף טוב וראוי לסדר הזה."
 
דבר הרב רון יוסף:
…"הוסמכתי כרב אורתודוקסי ולפני כמה שנים עשיתי צעד "ויצאתי מהארון" וגם הקמתי את הו"ד כדי לתת מענה להומוסקסואלים דתיים שזקוקים למסגרת הלכתית וחברתית תומכת. אני רוצה לשאול את כבוד הרב  שתי שאלות: הראשונה נוגעת לאיסורים החלים על הומוסקסואלים לפי ההלכה: מאחר ואני מגדיר את עצמי כאיש דתי, בחרתי שלא לעבור על איסור משכב זכר. האם בזאת ניתן להכשיר את הפעילות שלי ואת זו של הצעירים האחרים שהולכים בדרכי? שאלה שניה נוגעת לעניין הנישואין ולהעמדת צאצאים בעולם שהם כידוע דברים עקריים מאד ביהדות. ברור לי שאיני יכול להינשא לאישה וכנראה שגם לא יהיו לי ילדים. מאידך, ספרות חז"ל מלאה בסיפורים על רבנים חכמים שהקימו דורות של תלמידים שנחשבו לילדיהם. אשמח לשמוע את דעתו של הרב בנושא הזה." 
 
דבר הרב פרומן:
"אם כך אין ביני לבנך שום ויכוח או עניין לא פתור. רק את יניב אני לא מבין. וגם את הנשיא שהלך לכיכר העיר אני לא מבין, למה דווקא לשם הוא הלך ולא למקומות אחרים שנהרגו בהם אנשים?"

 

דבר יניב ויצמן:
…"אני מייסד ויו"ר ארגון נוער גאה במועצת עיריית ת"א, אני רוצה למחות כאן על הניסיון שלכם להחזיר אותנו לארון. אנחנו לא נסכים לזה. אנחנו לא נמצאים באותה קטגוריה עם נכים, חולים, או כאלה ששוכבים עם בהמות.  אנשים שנמשכים לבני מינם זוהי מציאות קיימת בחברה. אני ובן זוגי מקיימים אורח חיים מלא כזוג לכל דבר, ובקרוב אנחנו מתכוונים להוליד ילד עם אם פונדקאית. אני לא מוכן לשמוע מאף אחד שאני עושה מעשה אסור". 
 
דבר הרבנית הדסה פרומן:
… "אני מקשיבה לך יניב ומרגישה שיש בקול שלך הרבה כעס. למה אתה כעוס כל כך?  לפעמים גם אני משתמשת בטון כזה כשאני מדברת עם הילדים שלי. אבל בדרך כלל זה לא עובד ורק סוגר אותם יותר מבפנים."
 

דבר אחת הנוכחות בקהל:
…"אני רוצה לשאול את הרב פרומן, מה היה קורה אם אחד הבנים שלו היה בא אליו ואמר לו שהוא הומו. האם הוא היה מוכן לקבל אותו?"
 
דבר הרב פרומן:
…"מה זה השאלה הזו בכלל? ילד זה ילד. אמנם אין לי בן שהודיע לנו שהוא הומוסקסואל, אבל לפני כמה שנים הבכור שלנו הודיע לנו שהוא מפסיק לקיים אורח חיים דתי. זה היה מאד קשה לאמא שלו ולי, אבל מעולם לא הפסקנו לאהוב אותו. להיפך. אבל זה קורה להרבה משפחות מאצלנו. כמעט בכל משפחה יש ילד אחד שמודיע להוריו שהוא רוצה להפסיק להיות דתי. בגלל זה אנשים דתיים עושים הרבה ילדים… אבל היום הבן הזה, דווקא חזר להתפלל כמיקודם והוא אפילו נעשה יותר דתי מהאבא שלו.
ובעניין שלך יניב, אני מבין שאתה כמו בני קורח לא מאמין בהפרדות, מבחינתך כל העדה קדושה וכולם שווים. מהרבה בחינות התורה הזו יותר נוחה מתורת משה שעוסקת כולה בחוקים וצמצומים. כמו עיגול וסולם. אני באופן אישי מאד אוהב לבדוק את התורה הזו בשיעורים שלי. בכל מקרה אני חושב שטוב נעשה אם נפתח את הסוגיה  עם חכמי דת נוספים כדי לשמוע למשל, מה לאסלאם יש להגיד על זה".

 

דבר יניב ויצמן:
.."מה פתאום אסלאם? אצלם המצב הכי גרוע. באיראן ובעירק תולים הומואיים בכיכר העיר! אני רוצה שאתה  תתמודד עם השאלות ועם אורח החיים שלנו בעצמך".

 

דבר אחד מהנוכחים בקהל:

…"אני לא מבין מה אתם רוצים מהרב פרומן? הוא לא יכול להכשיר את אורח החיים שלכם, כי זה לא מתאים לאמונה שלו. אני מבין את הרב יוסף שמבקש לדון אתו בענייני הלכה, אבל אני לא מבין למה חילונים תל-אביבים נזקקים לאישור או לדיעה שלו בכלל?"

 

דבר אחת הנוכחות בקהל:

"אני רוצה לשאול את הרבנית והרב פרומן שאלה: הרי קראנו בזוהר שיש שלמות רק בחיבור בין זכר לנקבה. והנה יניב אומר שהוא מרגיש שלמות באורח החיים שהוא מקיים עם הבן זוג שלו. מה  יש לכם להגיד על זה"?

 

הרבנית והרב פרומן:

(חיוך, הנהון, שתיקה) 

              

                                         

                                                                     ***
 

כשיצאנו מהכיתה התחשק לי לתלוש את השלט הקיים ולהחליפו באחר, בזו הלשון:  

הצבע האדום נגמר
הגיע תורו של הצבע הירוק 
כולם מתבקשים לצאת החוצה מהכיתה הזו ומכל הכיתות כולן

יש עולם שלם בחוץ

אפשר שהוא חומל, פתוח ומוגן.