אצל השייח טאריף וחמש בנותיו

ביום רביעי האחרון נסעתי לכפר ג'וליס שבגליל כדי לתעד את ביתו העתיק של השייח' אמין טריף בשביל המועצה לשימור מבנים ואתרים. השייח' טריף כהן במשך  60 שנה כראש העדה הדרוזית בישראל ובשנת 1993 הלך לעולמו.  כלומר, באופן זמני כמובן, משום שהאמונה בגלגול נשמות היא אחת מיסודותיה החשובים של העדה.
 

משפחת טריף מתגוררת בפאתי הכפר הצפוף ג'וליס במכלול מורכב הבנוי מאחוזת קבר מפוארת  של השייח' המנוח, מקום תפילה לגברים ונשים (בנפרד), בית מידות שבו גר השייח' מואפק טריף המנהיג הנוכחי עם בני משפחתו וגם כמה בתי מגורים דחוסים שבהם מתגוררים יתר בני המשפחה המורחבת. מעל לכל אלה משקיף מבנה  אבן עתיק ונישא שנבנה ככל הנראה בסוף המאה ה-19 או ראשית ה-20 בידי טובי אומני הבניה מלבנון. לאחרונה הוחלט לשפץ את הבית הזה ששיני הזמן עשו בו שמות ואף גרמו להתמוטטות חלקי הגג בכמה מקומות. מיד אחרי שנכנסו המשפצים – קבוצת עולים חדשים מרוסיה וקבלן אחד מטייבה, נקראתי אני לתעד את מרכביו וצורתו של הבית בטרם יתבצעו בו שינויים בלתי הפיכים.
 
השיח' אמין טריף היה אדם יוצא דופן בנוף המנהיגים הרוחניים באזורנו: למרות שנבחר בשל אדיקותו הדתית וכישוריו הרבים, הוא סירב לקבל על עצמו את תפקיד ההנהגה, אלא לאחר בקשות חוזרות ונשנות מבני עדתו. בחייו הציבורים שמר על צניעות וכל דרכיו אמרו מתינות ושלום. מנהיגים מכל הקשת הפוליטית התדפקו על דלתו ובקשו את תמיכתו, אך הוא נמנע מלקשור את עצמו אליהם. לשיח' ולאשתו נולדו חמש בנות ובהעדר בן יורש, לא היה ברור מי מנכדיו ימשיך אותו לאחר מותו. אבל הדרוזים כאמור, מאמינים בגזרת גורל ובזכות אמונתם זו, הם אינם מערבבים שיקולי אגו ויוקרה בעת בחירת מנהיגיהם. ראש העדה היום הוא השייח' מואפק טריף, אחד מבניה של הבת השלישית.    
 
ראשית הלכתי לתור את הבית מסביב. הבעיה שאין לבית הזה הרבה 'סביב' פנוי, משום שהוא  מוקף כולו במרחבים השלובים אלה באלה בדומה לציור הבתים הבלתי הגיוניים בהדפס המוכר של האמן אשר. וכך תוך כדי שיטוט אקראי, נתקלתי באישה עמלנית  לבושה בלבוש מסורתי – שמלה כחולה כהה  וכיסוי בד לבן שירד מראשה עד מותניה, בזמן שדפקה בפטיש במרץ רב זיתים על השולחן. משראתה אותי מיד קמה ממקומה ואמרה: "בּקשה, בּקשה" וסמנה לי לבוא אחריה, אל תוך הבית. עברנו דרך סלון מפואר וגדוש ברהיטים ותמונות ונכנסנו לחדר פנימי שבו ישבו להם איש ואישה כבני 60. שניהם היו לבושים בבגדים מסורתיים וראשם מכוסה, לאיש היה בנוסף, שפם אפור מפואר ולאישה מבט בצבע כחול בהיר וחיוך נעים.  

מי את? שאל האיש ובקולו היה יותר משמץ של חשדנות.
אני נטלי. באתי לתעד את הבית העתיק של השייח' טריף.
מי שלח אותך?
המועצה לשימור אתרים.
מי?
משרד החינוך.
מי?
לימור לבנת.
אבל  היא כבר לא עובדת שם.
וואלה נכון, שכחתי. זה גדעון סער עכשיו. בכל מקרה הממשלה החליטה לעשות שיפוצים בבית ולתקן אותו.
אהלן וסהלן, הגיע הזמן. משנחה דעתו בעניין זה, התגלגל על צדו, פשפש בארגז סתרים מאחוריו והושיט לי חפץ עטוף בניילון. מתנה ממני, קחי.
פתחתי את העטיפה ומצאתי שעון גברים גדול מתוצרת GENEVA  עם אבן נוצצת במקום הספרה 12. תודה רבה אמרתי לו, יודעת היטב שראוי שלא לסרב למתנות מסוג זה.
עכשיו שבי.
התיישבתי בצייתנות ליד האישה שחייכה אלי ושתקה.
זאת אשתי. היא יותר יפה ממני, אבל אני יותר חכם.
אחר כך נכנסה האישה העמלנית, הבת שלהם, העמידה מולי שרפרף קטן, מגש, כוס לימונדה בנענע, שתי קערות גדולות עם עוגיות  (כאלה קטנטנות בטעם חלווה עם שקדים וכאלה בניחוח קינמון), והפצירה בי לשתות ולאכול:  "בּקשה, בּקשה".
עכשיו מה את רוצה לדעת? שאל אותי האיש
אני רוצה לדעת אם יש לך תמונות של הבית.
לכי לחדר השני ותראי.
נגשתי לסלון המפואר שהיה גדוש בשטחים רכים, ספות וכורסאות בצבע בורדו עז. על הקירות נתלו אינספור  תמונות במסגרות זהב עם פיתוחים שמתוכן ניבטו פניו הנעימות של השיח' הישיש. בחלק מהתמונות ניתן היה לזהות את כל גדולי האומה  החל מבן גוריון דרך בגין, אריק שרון, שמון היקר כמובן וגם הרבה גנרלים ואנשי צבא ידועים. חזרתי לחדר ושוב התיישבתי ליד האישה.
מה עוד את צריכה?
לדעת מה היה פה פעם.
פעם היה טוב ועכשיו גרוע. רוצה לדעת למה?
למה, שאלתי אותו.
כי כל האנשים האלה של הפוליטיקה אין להם מילה. מבינה?
מבינה. 
אני הנכד של השייח' טריף עליו השלום. את כולם אני מכיר. כולם היו באים לפה לדבר עם סבא שלי. אצל היהודים יש 'שיכנזים ויש מזרחים, נכון?
נכון.
יודעת מה ההבדל בניהם?
מה?
המזרחים הם כמו ערבים: מדברים ומדברים. אבל אצל השיכנזים מילה זה מילה. מבינה?
מבינה. לא ראיתי שום טעם להתווכח אתו מה גם שבאותו זמן שוב נכנסה הבת העמלנית ובידה קערת פלסטיק מלאה בקוּבה: "בּקשה, בּקשה", היא שדלה אותי לטעום ועוד לקחת קצת לדרך. אמרתי תודה רבה ושעכשיו אני צריכה לחזור לעבודה, אבוא שוב בפעם אחרת. האיש נתן בי מין במבט כזה למוד הבטחות שווא. במיוחד מכאלה שלא זכו להיוולד לעדה הנכונה.
יצאתי מהבית תוהה ומבולבלת על הכבוד הבלתי צפוי והרכוש הרב שניחת עלי ללא כל הכנה: קציצת קוּבה חלומית שטעמה טעם גן עדן תחובה בפי, שעון ג'נבה מפואר בידי האחת וחופן עוגיות שקדים בידי השניה. עוד לא התאוששתי מזה והנה אישה דרוזית נוספת סמנה לי מאחד הבתים האחרים: ועכשיו בואי אלינו גם. אותו בית מוקם בקומת הקרקע של המבנה העתיק שאותו תעדתי, אך בשל גגו היציב ממשיכים להתגורר בו גם היום.
נכנסתי פנימה וברכתי לשלום את קבוצת הנשים שהיתה שם. במרכז החדר נצבה כורסא גדולה ועליה ישבה ישישה לבושה לבן, פניה הבהירות נקיות מקמטים, שקופות כמעט. עיניה שהיו במין צבע צלול וכחול נפערו אלי עד קרקעית עומקה הטוב. זאת הבת הבכורה של השיח' עליו השלום, אמרה אחת הנשים. ברכתי אותה וזו המטירה עלי סדרת ברכות ארוכה בקולה הצרוד, הגבוה, אבל אני לא הבנתי מילה. בפעם האלף כעסתי על עצמי על שלא טרחתי ללמוד ערבית כמו שצריך עד עכשיו. אלמנטארי ממש. שלוש שנים יקרות כליתי בלימוד יוונית עתיקה ומה הועילה לי שפה זו? יווני עתיק אחד לא פגשתי עד עכשיו.
קחי תפוח, שתי תה, אמרה אחת הנשים המשרתות את הישישה המברכת ואני אמרתי: לא תודה, כבר אכלתי. אני באמת צריכה לחזור לעבודה. אז הנה לך 3 קילו תפוחים בשקית. תיקחי לבית.
 
                             &nbsp
;                                         

                                                                                ***
 
היום הראשון בעבודה שלי בתיעוד בית משפחת טריף עבר מהר מהמתוכנן ולמחרת בבוקר הייתי נחושה בדעתי לנצל את הזמן בצורה יותר יעילה ונמרצת. כשחציתי את החצרות והבתים בדרך לבית האבן העתיק פגשתי כמה מהנשים שפגשתי ביום הקודם, ודחיתי אחת לאחת את הזמנותיהן לבוא לשבת אתן לשתות תה.   האישה העמלנית אמרה: "בסדר" וסמנה לי באצבעותיה את השעה 12. אם אין לי זמן לארוחת בוקר אז לפחות אבוא לצהריים.  
 
בית האבן העתיק של השיח'ים לבית טריף הוא בית מידות מפואר שכל פרט בו נבנה במחשבה יתרה. 7 חדרים סדורים מסביב לאולם-חדר מרכזי ובו  33 חלונות ו -17 דלתות – חלקם פונים לחזית וחלקם לפנים החדרים. בכל חדר מרצפות מצוירות וקישוטי עץ עדינים בשלל צבעים בפינות התקרה והקירות. מעבר למעלות האסטטיות יש לבית הזה גם תכונה יוצאת דופן נוספת: מספרים שלפני כמה שנים  אישה אחת נפלה מהקומה העליונה עד לחצר ולא רק שלא קרה לה שום נזק, היא גם המשיכה לחיות עד לגיל 80, לפחות. לאוניד שברוסיה עבד כמהנדס חשוב ועכשיו הוא רק פועל, לא נוטה מטבעו להתרשם ממעלות מסוג זה, או מקישוטים אורנטאליים שאבד עליהם הכלח. לדעתו כל הקורות בגג רקובות לגמרי ובגלל זה, נו, צריך לפרק הכל ולשים חדש. יותר טוב. אבל לשמחתי מהנדס השימור הממונה על הפרויקט חושב אחרת ממנו. בצעד ראשון מונע, רישת את כל הבית  ביער צפוף של קורות עץ לתמיכת הגג הרעוע. אבל היער הזה לא מקל על עבודת התיעוד שלי. מה גם שאני צריכה לשים לב לא להיתקע עם הראש בקורות מרוב התלהבות עצמית. אמנם הבית הזה ידוע בהגנתו  הפלאית, אבל מי יודע אם ההגנה הזו תופסת גם על מי שאינו נמנע על בני העדה הדרוזית.
  
בשעת הצהריים הגיע לבית איש צעיר ואמר שמחכים לי לאוכל. מסתבר שהוא האח של האישה העמלנית ובנם של זוג  האנשים שפגשתי אתמול, כלומר הוא נינו של השייח' טריף והנכד של הישישה בלבן שמתגוררת בקומת המרתף. במטבח שבבית ממול, ישבו באותה שעה האם והבת. עבור אב המשפחה הוכן מגש שהובא אחר כבוד פנימה. במרכז השולחן הערוך הוצבה קערת אורז גדולה ועליה פיסות עוף ריחני מנוקדות בתבלין אדום-כהה, סלט ירקות חתוך דק עם הרבה נענע, תבשיל ירקות צבעוני ושתי צלוחיות עם זיתים בקועים: אחת מהשנה הזו ואחת מהשנה שעברה. שאחליט בבקשה מה יותר טעים.  
בזמן הארוחה דיברנו הבן ואני על עניינים שברומו של עולם: פוליטיקה, תהליך השלום, המצב החברתי בישראל, הדרוזים באשר הם, ההיסטוריה של משפחת טריף.  גם הוא כמו אביו חושב שכל הפוליטיקאים מדברים הרבה ועושים מעט. יש לו שאיפות להתברג ביום מן הימים במקום ריאלי במפלגת קדימה. ציפי לבני היא אישה הגונה וישרה לפחות, לא כמו כל האחרים. אף פעם לא יהיה שלום פה ואם יהיה, מיד כל היהודים יתחילו להרוג אחד את השני. אחותו הבכירה אף פעם לא נישאה למרות שהרבה רצו אותה. אצלם בעדה לנשים מתייחסים יפה לא כמו אצל המוסלמים. אם היא לא רוצה להתחתן – לא מכריחים אותה. גם בתי הדין נוטים לטובת האישה לא כמו אצלכם היהודים.
במשך כל הזמן הזה האם והאחות הקשיבו לנו ולא אמרו דבר, רק התעקשו להוסיף לי מדי פעם בפעם עוד כף אורז או פיסת עוף לצלחת.  האח אמר לי שהן מבינות קצת עברית, רק לא יכולות לדבר. האימא הלכה עם האבא  להרבה פגישות עם שועי עולם כשהוא עוד היה פעיל בפוליטיקה. אף פעם היא לא לחצה יד לגבר זר ואנשים דווקא כיבדו אותה על זה. אחותו הלכה לבית הספר עד גיל 8. אחר כך רצתה להישאר בבית ולהיות דתייה.  היא ואני סכמנו שבפעם הבאה שאבוא אלמד אותה קצת עברית והיא תלמד אותי קצת ערבית. האח אמר שזה רעיון מצויין. 
 
אחרי הצהריים הפועלים הרוסים חזרו לבתיהם, לא לפני שהחליפו את בגדי העבודה המוכתמים בבגדי יציאה נקיים. מבעד למרפסת המעוטרת בשבלולי סורגים חלודים, נפתח אלי נוף גלילי רחב ונדיב להפליא שהשתרע מאופק עד אופק ומהר עד ים. מבין הבתים הצפופים שסביבי יכולתי לראות את שובל צעיפי הנשים שנעו במרחב  בתנועת חסד שאין לה התחלה ואין לה סוף: נשים עולות ויורדות במדרגות אבן, מתעכבות ליד ילד דומע, מחליפות נשיקות עם חברותיהן, מהדסות בכבדות כשכרסן לפניהן, מעבירות סירים זו לזו, מהלכות בין חבלי כביסה בהליכה מתנדנדת, פעם לימין, פעם לשמאל.

  
השיח' אמין טריף עליו השלום היה אחד מחכמי הדת הגדולים בעדה הדרוזית, שהכל בה נקבע לפי תוכנית גורל סדורה וברורה שיסודה טוב, וההוכחה – הנה נפלה בחלקו הזכות להביא לעולם הזה הרבה בנות.    

     

 
 

 

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On אוקטובר 20, 2009 at 4:16 pm

    נהניתי מאוד מן הקריאה. אני מתעניין מאוד בדת הדרוזית ובפרט, באלמנטים מסויימים בה שמקורם כנראה בשיעה-אסמאעיליה ששלטה באיזור(השולשלת הפאטימית) עד אמצע המאה השתים-עשרה. מה שמרתק הוא שיש צדדים דומים בכמה וכמה עניינים תיאולוגיים וקוסמולוגיים בין תפישות דרוזיות ובין תפישות המייחדות לפחות את אחד מן המסדרים הסופיים (ולכן הסוניים) בגליל.
    ומדובר כנראה בהשפעה הדדית. לא שברור לי האם מישהו ממנהיגי העדות היום ער לכך.

    ומה אומר: איפהשהו באסלאם הזכירו את משה וישו כנביאים שלפני חותם הנביאים, מחמד, אבל שכחו את הנביא שועיב (יתרו) המיוחד לדרוזים. הציון המקודש לעדה על יד הר הארבל תמיד ריתק אותי,אבל טרם ביקרתי שם.

  • אזרח.  On אוקטובר 20, 2009 at 5:02 pm

    הפוליטיקאים מדברים הרבה ועושים מעט."
    הדרוזים ממורמרים מהיחס שהם מקבלים מהמערכת.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 20, 2009 at 6:01 pm

    סיפור הקדושה של חותן משה, הוא מעניין בעיני לכשעצמו. למה הדרוזים בחרו לאמץ אותו והאם יש לזה קשר למעמדן הטוב יחסית לדתות אחרות? אולי. בכל אופן ידוע שהנשים הדרוזיות זכו מאז ומעולם ליחס שווה ביחס לגברים בכל הנוגע לחוקי משפחה, דיני ירושה והזכות ללמוד ולהעתיק כתבים קדושים.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 20, 2009 at 6:06 pm

    תודה על הקישורים. לא הכרתי את הסיפור שהביא רפיק חלבי. מעניין מתי כל זה קרה.
    עוד דבר: יכול להיות שהקולות הקוראים לחזור לסוריה וכו', באים בגלל הואקום שנוצר בשנים האחרונות אחרי מותו של השייח' האגדי. בזמן מהומות "תעודות הזהות" שפרצו בגולן, הוא היה היחיד שיכול היה לרסן את הדרוזים שצדדו בלאומנות הסורית.

  • אזרח.  On אוקטובר 20, 2009 at 7:29 pm

    הדור הישראלי החדש אשר לא ידע את יוסף (את הדרוזים) ,הביא להתמרמרות רבה בקרב הדרוזים.ההתמרמרות רבה במיוחד בגלל הפקעת אדמות הדרוזים.

    השאלה היא: מי מקשיב?

  • שועי  On אוקטובר 20, 2009 at 8:43 pm

    עד כמה שאני זוכר הוזכר גם בקוראן כחכם גדול או כנביא
    במידה רבה דומני כי הדרוזים בחרו בו כמקביל למשה אצל היהודים, ובמקביל לחכמים-נביאים אגדיים בני תקופתו של משה כביכול אלחד'ר ולוקמאן, המבשרים כביכול גם הם את התפשטות החכמה האלהית בארצות הסהר הפורה עוד בטרם בא מחמד
    כמדומני כי משה מזוהה אצל הדרוזים כהתגלמות החפץ האלהי בדורו, ואילו שועיב כשכל, כחכם הגדול של הדור (כך גם עולה מעצת יתרו למשה בתורה)
    והלוואי שעוד ארחיב על הפילוסופיה הניאופלטונית שבה אוחזים האסמאעילים ואשר דרכם הגיעה אל הדרוזים
    מבחינות רבות, כמו שכבר הבנת, לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב

  • שחר  On אוקטובר 20, 2009 at 9:13 pm

    וחוץ מזה נהניתי מהפוסט

  • אסתי  On אוקטובר 20, 2009 at 10:49 pm

    כתבת
    התענגתי על כל צליל, ניחוח וגוון של טעם שעברו מתוך המילים.
    ואז התמונות…
    נורא יפה.

    עדה מרתקת העדה הדרוזית.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 21, 2009 at 9:35 am

    שועי- תודה על ההרחבה בנוגע לנביא שועיב. גם הקישור בין המיסטיקה הסופית לאיסמאעיליים מרתקת. אשמח אם תמצא זמן להרחיב בנושא באחד הימים.

    לשחר- כן, באמת כיף גדול במיוחד כשמגיעים למקומות שאפשר לדובב בהם את האנשים שעוד חיים שם, מה שלא קורה כשמגיעים לאתרים ארכיאולוגים רגילים.
    לאסתי תודה (-:

  • אזרח.  On אוקטובר 21, 2009 at 1:16 pm

    איוב אצל המוסלמים.יתרו מוזכר בקוראן כמה פעמים.בסורת אניסא כתוב:
    إنا أوحينا إليك كما أوحينا إلى نوح والنبيين من بعده وأوحينا إلى إبراهيم وإسماعيل وإسحاق ويعقوب والأسباط وعيسى

    איוב.איוב= وأيوب

    ويونس وهارون وسليمان وآتينا داود زبورا

    החלנו את ההשראה (האלוקית ) על מוחמד , כמו שהחלנו אותה על נוח וכל השליחים שבאו אחריו.החלנו השראה על אברהם,ישמעל,יצחק,יעקוב,השבטים,(שבטי בני איסראיל.אצאלחין.)ישו,איוב,יונה,אהרון,שלמה דוד,והתהילים.(פרקי התהילים)

  • שועי  On אוקטובר 21, 2009 at 4:57 pm

    (-:

  • שועי  On אוקטובר 21, 2009 at 5:01 pm

    במקורות יהודיים מקובל כי איוב היה בן תקופתו של אברהם (אלא אם כן משל היה, כפי שגרסו כמה מאנשי המדרש); בפירושו של ר' חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) חומת אנך מובא משום האר"י כי בשעה שהניח ארברהם את המאכלת ולא הורידה על יצחק בעת העקידה החלו האסונות לחול על ראשו של איוב. מדוע אני זוכר את הביאור הזה שנים לאחר שקראתיו? מפני הזעזוע העמוק.

  • אזרח.  On אוקטובר 21, 2009 at 5:45 pm

    אשריך.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 21, 2009 at 7:55 pm

    שאני קוראת את דברי החוכמה של שניכם ונהנית מהצוהר שפתחתם כאן…

  • צבי  On אוקטובר 21, 2009 at 8:31 pm

    כרגיל, תיאור מענג.
    מצער שאנו, החברה הישראלית, לא השכלנו לקרב את הלבבות לעדה הזו במידה ראויה ומספקת.
    יותר מדיי מחלוקות [בענייני קרקעות, תוכניות מתאר, חינוך וכדומה…], שלעניות טעמי, ניתן היה לפותרן בדרך רצויה וחיובית יותר.
    עבודה נעימה, ותתחדשי על השעון.

  • מיכאל  On אוקטובר 22, 2009 at 7:02 am

    רשימה יפה מאד – תודה! ועכשיו רציתי לדעת האם יש מה לראות בג'וליס שאת ממליצה למבקר? וחוץ מזה האם יש מקום מומלץ לאכול שם או שרק אכלת אצל מארחייך?

  • תימורה  On אוקטובר 22, 2009 at 10:48 am

    "בתנועת חסד שאין לה התחלה ואין לה סוף" – כמו הכתיבה היפה שלך, נטלי.

  • נטלי מסיקה  On אוקטובר 23, 2009 at 4:01 pm

    חזרתי מעוד יומיים בצפון במקום הקסום הזה ואני חושבת שנפל בחלקנו מזל גדול – על שאנחנו חיים במקום כל כך מעניין… גן עדן לבלוגרים ממש.

    תודה לצבי – מסכימה אתך לגמרי. אתה צריך להסתובב קצת בכפרים האלה כדי לראות את הפער בינם לביננו: בתשתיות, בכבישים בכל דבר כמעט. לעומת זאת בזמן בחירות כל הפוליטיקאים מתייצבים שם בהמוניהם ומבטחים להם המון הבטחות יפות וככה זה נמשך כבר שנים.

    למיכאל – במקרה ראיתי אתמול מסעדה בשם "דורוז" בכניסה לכפר. שאלתי עליה ואמרו לי שהיא טובה. עוד דבר מומלץ זה ללכת לבית הבד ולקנות שמן (קרוב למסעדה). השבוע הם התחילו ליצר את השמן הראשון השנה וטעמו משובח ביותר.

    ותודה רבה לתימורה
    🙂

  • איתי()  On דצמבר 20, 2009 at 6:47 am

    כי את כותבת עליו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: