תמונה משפחתית, 1886 בערך

 

 

השנה היא 1886 בערך. משפחת זיתון מתייצבת בהרכב חלקי מול צלם שהגיע במיוחד לביתם בעיר ביזרט שבתוניסיה: באמצע יושבים הזוג הצעיר זהרה ויוסף (ההורים של הסבא שלי אהרון), מוקפים בהורי הבעל ובשני אחיו הצעירים. הבנות של בני הזוג יושבות משני צדם: על ברכי הסבתא יושבת הבכורה ועל ברכי הסב הצעירה יותר.
 
כל בני המשפחה לבושים במיטב האופנה העות'מאנית של אותה עת, למרות שהקולוניאליזם הצרפתי כבר נכנס לתמונה באופן רשמי, שש שנים לפני כן. שלושת האחים לבושים בלבוש כמעט זהה: גרביים לבנות גבוהות, מכנסי שרוול נפוחים, חגורת בד עבה על המותניים, חולצה לבנה עם עניבה ומעליה מעין מקטורת בולרו עם אניצי בד כדוריים  בשוליים ומקטורן בהיר פתוח מלפנים. ראשם מכוסה בכובע עגול נמוך המסתיים בזנב צעיף שיורד למטה לעורף. אביהם של השלושה חובש מצנפת שונה עשויה רצועות שהולכות ומתרחבות כלפי מעלה. הוא לובש מעין ג'לביה (?) לבנה, חגורה כהה  ובולרו עם קישוטים כדוריים בדומה לבניו.

לאימא של סבא שלי יש גרביים גבוהות בצבע כהה, מכנסי שרוול בהירים, חולצה לבנה ארוכת שרוולים ומעליה חולצה כהה נוספת קצרה יותר. על ידיה כפפות כהות נטולי אצבעות, ולרגליה שאינן מגיעות לרצפה בשל קצר-קומתה, נעליים לבנות מחודדות. על הראשה כובע שמזכיר כובע ליצן קשור בבד. לחמותה כובע דומה, אך נמוך יותר. רוב גופה מוסתר, אך אפשר שהיא לבושה כמו כלתה. 
בתמונה כולם נורא נורא רציניים. האח מימין מחזיק עיתון על ברכיו אך אינו מתעניין בו כלל. אולי הוא חושב לעצמו: נו טוב, מה כבר אפשר לקרא בעיתונים היום. המצב גרוע גם ככה. האח משמאל מחזיק במקל מעוצב, מעין מניפה. אולי הוא אומר לעצמו: מה יהיה עם החום הזה? ומתי סוף-סוף ימציאו את המזגן.
מעניין גם לראות את ההבדלים הדקים בסגנון הלבוש בין דור הבנים להוריהם: לסבו של סבי יש זקן קצר מעוצב ולאביו ולדודו – שפמים. גם הבגדים שלהם שונים משלו – הם הרבה יותר מושקעים ומגונדרים. אולי הסב מסתכל עליהם וחושב  בצער: מה יהיה עם הנוער הזה, מה. לא להאמין איך הם מתלבשים היום. פעם זה לא היה ככה. 

אבל אני הכי מבסוטית מלבוש הנשים בתמונה: אין הרבה מקומות בעולם שכבר בשנת  1886 נשים העזו ללבוש מכנסיים, שלא לדבר על כובע ליצן. אני חושבת שסבות סבותי פשוט הקדימו את זמנן.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On נובמבר 4, 2009 at 8:19 am

    האפשר כי מזכרת גזירת חבישת הכובעים המחודדים ליהודים בימי הביניים בארצות אירופאיות שונות (אגב, המקום הראשון שבו נדרשו היהודים ללבוש סימן היכר צהוב על בגדיהם לא היה אירופה בפי שנהוג לחשוב, אלא העיר בע'דאד במאה העשירית, כך ממסמך שפרסם חוקר הגניזה ש"ד גויטין) נדדה כלהק ציפורים מעל הים התיכון, ומצא מקום לקנן על ראשן של נשים יהודיות תוניסאיות בשלהי המאה התשע-עשרה?
    וגם, תמיד מציירים את גבורי מלחמת יוון על עצמאותה מידי התורכים (1821) במדים הדומים מאוד לאילו שלובשים כאן בני משפחתך, תמיד סברתי כי מדובר היה באפנה יוונית, כעת למדתי כי גיבורי המאבק היווני, היו למעשה לבושים במיטב האפנה והמחלצות העות'מאני.
    איך במאה ועשרים שנים העולם כל כך השתנה.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 4, 2009 at 8:52 am

    מעניינת מאד הפרשנות שנתת בנוגע לכובעים המחודדים, לא חשבתי על כך (אם כי נדמה לי שהכובעים המדורים הנ"ל היו יותר גדולים)
    לגבי הדמיון בין הלבוש של היוונים והעות'מאנים הרי שאין להתפלא על כך. שני העמים היו כל כך מעורבבים זה בזה לאורך ההיסטוריה.
    אגב, זה מאד מזכיר גם את הלבוש של הדרוזים המסורתיים היום.
    לגבי המכנסיים של הנשים – זה באמת קצת יוצא דופן. אני חושבת שזה לא היה עובר את "מבחן הצניעות" של כל מיני אנשי דת היום.

  • אסתי  On נובמבר 4, 2009 at 10:27 am

    את רוצה להגיד שיש בידי המשפחה שלך תמונה מ1886?
    מדהים ומרתק.
    ואני הייתי כל כך גאה על התמונות המשפחתיות שלי מ1900…

    כל כך הרבה אפשר ללמוד מהבגדים, משפת הגוף, מהקומפוזיציה, ואת הוצאת מהתמונה הזאת את כל הפרטים הקטנים האלו ועשית מהם סיפור מרתק. נהדר.

  • שי  On נובמבר 4, 2009 at 10:58 am

    אהבתי את האינטרפטציה לתמונה הדוממת. מדהים מה אפשר למצוא בתמונות דיוקן רשמיות. הרי אני משער שהצילום היה סוג של פרויקט והם התכוננו אליו במשך שבוע.
    מכיוון שכך אני משער שאלו לא פריטי לבוש סטנדרטיים אלא יותר חגיגיים.

  • עידו לם  On נובמבר 4, 2009 at 11:09 am

    חבל שאני לא יכול לראות תמונות של משפחתי מהתקופות הנ"ל.

  • יאצק  On נובמבר 4, 2009 at 11:25 am

    ההבדל היחיד בין הנשים לגברים בתמונה הוא השפם!

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 4, 2009 at 1:39 pm

    לאסתי – אני מניחה שזה לא היה היה דבר שבשגרה לצלם תמונות בימים האלה. אולי הצלמן הגיע מאירופה. באותה עת גרו בעיר לא מעט איטלקים וצרפתים.
    לשי – מסכימה אתך וזה מתקשר גם לדברים של אסתי.גם מין הסתם הם היו מזמינים את הבגדים שלהם אצל אותו חייט שעשה להם חליפות דומות בכוונה.
    לעדו – אני מניחה שזה נכון לגבי רוב האנשים פה. את המלצה המציאו איזה 50 שנה לפני.

    יאצק, יאצק, פקח עיניך ולבך בעיקר. יש עוד הבדלים. אבל כשתגדל תבין.

  • אורה  On נובמבר 4, 2009 at 3:20 pm

    אהבתי. את התצלום, את הכלה היפה והמלאה, את ההסברים שלך. איזה כיף לאחוז בתמונה כזו ולנסות לנחש מה עבר להם אז בראש, איך הם חיו, חוץ מזה שהתמונה הזו העלתה בי חיוך גדול שאינני יודעת להסבירו.

  • חנה בית הלחמי  On נובמבר 4, 2009 at 3:57 pm

    פיסת תרבות, שייכות והסטוריה. איזה הבדל הביא הצילום לעולם.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 4, 2009 at 4:41 pm

    האמת שככל שאני מסתכלת על התמונה, כך אני מגלה בה עוד פרטים. למשל הסורגים שמאחור יוצרים דגם של לבבות ישרים והפוכים, ויש אחד בדיוק במרווח בין הזוג הצעיר.

    גם שמתי לב שלא רואים את הרגליים של הסבא כי הוא יושב יחף בישיבה מזרחית. ממש דרוויש-שנטי אמיתי…
    ולגבי מלאותה של הכלה – סבא שלי היה אומר שפעם היו מעריכים נשים לפי מידת עגלגלותן. טוב, גם בזה השתנו מאד הדברים מאז.

  • מיכאל ז.  On נובמבר 5, 2009 at 6:51 am

    יש משהו מיוחד בפורטרטים משפחתיים ישנים. הרצינות הזו מול המצלמה, הצילום כאירוע משפחתי שיש להתכונן אליו הופך את כל הסיטואציה לחגיגית ומיוחדת.
    אשרייך שזכית למצוא צילומי משפחה כה ישנים

  • שרון רז  On נובמבר 5, 2009 at 8:44 am

    על ידיה כפפות כהות נטולי אצבעות, ולרגליה שאינן מגיעות לרצפה בשל קצר-קומתה, נעליים לבנות מחודדות

    פוסט מיוחד ונוגע מאוד, התמונה המרתקת והכתיבה האישית שלך עליה
    אני מצטרף למגיבים כאן בתשבחות הרבות
    אוהב רשימות כאלו

  • אורי זקהם  On נובמבר 5, 2009 at 5:02 pm

    פוסט ותמונה מאד יפה.
    גם בתמונות של משפחתי לא מהתקופה הזו, מתחילה המאה ה-20, לא מחייכים.
    זה היה עסק שלם, עד שמגיע הצלם, אז כבר תראה רציני ונכובד.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 5, 2009 at 6:15 pm

    מעניין איך הקרובים שלי היו יכולים להגיב אם היו מספרים להם שיום אחד אנשים לגמרי זרים יצפו בהם דרך מכשירים מוזרים כאלה, ושיכתבו עליהם בעברית ועוד בארץ הקודש…?
    העולם הזה התהפך לגמרי תוך 4 -5 דורות. ואולי מה שאנחנו מנסים לעשות פה עכשיו זה למצא תחליף לקהילות ההם שהיו ואינם, באמצעים אחרים.

  • ליאור ביבי  On מרץ 16, 2011 at 9:08 pm

    לנטלי שלום רב
    שמי ליאור ואני יוצר אילון משפחה של משפחתי משפחת ביבי ומשפחת זיתון סבי היה לאון זיתון מהעיר ספקס בטוניס סבו של סבי היה רבי ישראל זיתון ואני מחפש פרטים עליו כגון שם אשתו אחיו ושם אמו וסבו
    והאים יש בנינו קשר משפחתי
    בכבוד רב
    ליאור ביבי
    BIBIBA@WALLA.CO.IL

  • בועז כהן  On מאי 19, 2012 at 5:01 am

    אני אוהב צילומים ישנים בשחור-לבן. באופן מוזר, שחור-לבן נתפס בעיני כ"יותר מציאותי" (למרות שהמציאות היא דבר בצבעים).

    אהבתי במיוחד את התינוקת שיושבת על ברכי הסבא, משמאל, וכף ידה בפיה.

    כל הכבוד שנשמרה בידך תמונה מהמאה ה-19 של משפחתכם.

  • nataliemessika  On מאי 21, 2012 at 4:37 am

    התינוקת הזו היא אחת מהאחיות של סבא שלי : הוא היה בן הזקונים, נולד כשהן היו כבר נערות בוגרות.
    אני מניחה שבאותן שנים להזמין צלם הביתה – זה לא היה מעשה טרוויאלי בכלל ולא כולם יכלו להרשות את זה לעצמם.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: