תופת

(זיכרון מר שהוצף בעקבות הפוסט האחרון של שועי רז)
 
 
הייתי אז  עובדת חדשה ברשות העתיקות, במחוז גליל מערבי. באחד הימים אמרו לי: יש חפירה קטנה ליד מוזיאון לוחמי הגטאות בדרך מעכו לנהריה, צמוד לאקוודוקט. רוצים לעשות שם הרחבה ולבנות אגף ילדים חדש. במקום גילו בעבר קברים פניקים מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל.  רוצה אולי לבדוק מה קורה שם? ואני הסכמתי מיד. כל דבר עדיף מאשר להישאר במשרד.
 
קיבלתי 5 עובדים דרוזים מדליית הכרמל, ג'יפ, כלי חפירה וכלי מדידה ויצאתי לדרך. כדאי להקדים ולומר שזו היתה "חפירת הצלה" – כלומר, חפירה שנועדה לתעד את הקיים והעביר את הממצאים ממקומם כדי שלא יהרסו בפעולות הבניה שתוכננו ואושרו שם. האתר עצמו ממוקם באחד האזורים היפים בארץ:  אקוודוקט עות'מאני, ים פתוח, שדות מוריקים. ובתוך זה מהר מאד מתחילים להתגלות כתמי קברים: שלוש אבנים לסימון, האדמה הולכת ומתכהה, נעשית צמיגית יותר,  ואז מתגלים עצמות הגפיים, הגולגולות שמופנות לכיוון מערב, כמנהג המצרים הקדמונים. למראשות הנקברים שחפרנו גילינו חפצי מנחה שנועדו להקל את המסע לעולם הבא: נר להאיר את הדרך, קנקנים, פכים שהכילו  מזון או מים, תכשיטי ברונזה קטנים שאפשר היה להחליף אותם תמורת כרטיס נסיעה לכיוון אחד. 
 
ואז באחד הימים אחד העובדים אמר לי: בואי תראי יש פה משהו מוזר.  מעגל אבנים סביב כתם שחור  מפויח. לקחתי את האפר ומוללתי אותו בין אצבעותיי: היו בו שאריות פחם וגריסים לבנים דקים שהתפוררו בקלות. באמת מוזר. התחלתי להבריש את המקום בזהירות, ואז הם החלו לצוץ: שיני חלב קטנות וחלולות. זה מה שנשאר כאשר כל היתר נשרף.
 
באותו יום עבודה במקום לחזור למשרד, נשארתי באתר והתהלכתי סביבו, ומשם פניתי לקיבוץ ולמוזיאון הצמוד לאתר החפירה. כמו מרבית המוזיאונים מסוגו, מוזיאון לוחמי הגטאות בנוי כלבירינט שהולך ונעשה נורא יותר ויותר ככל שמתקדמים בו. מהרגע שנכנסים פנימה אין שום דרך לסגת, אלא יש לעבור את המסלול כולו מתחילתו ועד סופו, במציאות של פרוזדור חשוך וקר גדוש באינספור תמונות וחפצים אפורים ושקט מחריד, מרעיש אזניים. ואין שם אור, ואין שם אויר, ואין שם דעת שיכולה לשאת את מה שמוצג.

  
כשנפלטתי החוצה סוף-סוף מהתופת ההיא, חשבתי על המקריות הבלתי נתפסת של הקיום שלנו פה. איך מכל המקומות כולם דווקא פה יקימו יד לילד. אותו ילד נצחי ותם שבכל דור ודור אף פעם לא הפסיקו להעלות אותו לקורבן.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נגה  On נובמבר 8, 2009 at 11:21 am

    והעלה בי את התהייה אם הילד שמצאת אכן הועלה כקורבן או שגופתו נשרפה לאחר משמת מסיבה אחרת.

    ומצאתי גם את זה. עוד סיפור עצוב שהרעיד אצלי מיתר.
    http://www.aplaton.co.il/story_310

  • תוהה  On נובמבר 8, 2009 at 11:25 am

    לא בטוח ששרפו שם ילד חי. יותר הגיוני ששרפו ילד מת שהיה חולה. מהיכן המידע שלך ששרפו שם ילד חי?

  • אורה  On נובמבר 8, 2009 at 11:34 am

    מרתק. ומשפט כל כך יפה:שקט מחריש אזניים.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 11:39 am

    ההערות שלכם בהחלט במקום, תודה. אי אפשר לדעת מה קרה שם וסביר להניח שהילד מת לפני שנשרף (אם במוות טבעי או בשל מוות אחר)
    אבל יחד עם זאת כדאי לשים לב שהמבוגרים נקברו עם ציוד מלווה, מנחות שישמשו אותם בעולם הבא. בבתי קברות אחרים מצאו לפעמים גם מטבע בגולגולות כדי לשלם לכארון הספן עבור שירותיו. פה יש משהו אחר ושונה – שריפה מוחלטת ורק של ילדים. למה? אני חושבת שהדבר אינו מקרי וצריך לבחון את התופעה בהקשר תרבותי כולל לאזורינו כמתואר במקרא ובמקורות ספרותיים והיסטוריים נוספים.

  • שועי  On נובמבר 8, 2009 at 11:50 am

    ואני התהדהדתי בחזרה ל'אלה תולדות' לאלזה מורנטה ולילד אוזפה, הבלתי נשכח, שלה.
    דומני כי שריפת ילדים בגי בן הנם מתוארת על ידי הנביאים, במיוחד תרעומתם על המעבירים בניהם באש…
    איני בקיא בעבודה האריכיאולוגית לגבי מנהגי העבודה בשתוף (סינקריתיזם) של ימי הבית הראשון
    אבל למשל מצאנו במקרא עקידת בת (בדומה לאיפיגניה ביתו של אגממנון מלך מיקני)
    הכוונה לבת יפתח.
    אפשר שהסיפור הנו סיפור אקזמפלארי לתופעה שהיתה שכיחה בקרב בני הדור.
    היחס לילד עד לפני כמאה שנים היה שונה לחלוטין מזה המוכר היום, וספרים כמו אוליבר טוויסט או דיויד קופרפילד, שיקפו את מציאות זמנם, שהריי עד לפני כמאה שנה גם בארצות המערביות יצאו ילדי עניים להשתכר למחיית המשפחה במכרות פחם וכיו"ב.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 12:08 pm

    הפוסט האחרון שלך עורר לא רק הרבה תגובות אלא גם הרבה עצב על כל הנושא הזה של הקרבת ילדים ולמה ולמי זה טוב.
    בעקבות הדברים שעלו אצלך, גם אני חושבת שאברהם נכשל בנסיון כי לכל אמונה דתית צריך לשים סייגים שאמורים להתיישב עם השכל הישר.

    אחת לכמה אני מקבלת מיילים מאנשים ממחנות מסויימים שטוענים שאני טועה לפרש את מה שקרה עם המרד בימי בית שני שהיה מוצדק ביותר כי הוא כוון נגד הרומאים הרשעים שביקשו לפגוע באמונתם של היהודים הצדיקים. ואני כל מה שאני רוצה זה להצביע על ערמות הנקברים בבורות ובאתרים ההרוסים ולהגיד- מה כל כך מוצדק בזה, אני לא מצליחה להבין.

  • אהרן  On נובמבר 8, 2009 at 12:09 pm

    הקרבת הילד לאל נתפסת כל כך הרבה דורות כדבר הנעלה ביותר (או כמובן הנורא ביותר)

  • רני  On נובמבר 8, 2009 at 12:44 pm

    על הקברים. כך עובדת רשות העתיקות בישראל. חופרים בראשות ילדה, עם כל הכבוד ילדה חסרת נסיון. מגרדים אוספים לסלים. רושמים קצת מצלמים קצת וזהו. כל מה שהוציאו מובא למחסני רשות העתיקות, סיפור בפני עצמו, ואובד שם. ועל העבר הנמחק בונים. כך נמחה לכלום יום יום העבר של הארץ הזו. בכל תרבות מסודרת חופרים אתר כזה במכשירי רופא שיניים. ואח"כ מנסים לגדר ולשמר. העבר הנו משאב מתכלה. לא שומרים את העבר בשל בצע כסף, בודאי לא אם אשלם לך לשכוח את אביך ואמך האם תשכח?. אבל אתר כזה יכול בהחלט להשתלב במוזיאון המקומי
    ארץ חסרת תרבות, עם נטול עבר קבלנים וכרישי נדל"ן משחרים לטרף. אתם חושבים שזה יחזיק? כמה זמן?י.
    נ.ב. על בית הכנסת של מריים המגדלית שמעתם? ועל כפר הדייגים מגדל שמעתם? גם אתר מופלא זה שנחפר בימים אלו יהיה טרף לכרישי הנד"ן ולבונים תאביי בצע. מי משתיק את החפירות שם שעה ששבר חרס בירושלים זוכה לכותרות ענק? מי קשור באלף דרכים לקבלן שמחק את התופת בגליל המערבי וימחק את כפר הדייגים מגדל?

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 12:51 pm

    אכן דבר נורא ויחד עם זאת מוצפן כנראה בזכרון הקולקטיבי של כל כך הרבה תרבויות אנושיות

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 12:59 pm

    אלף אתה לא יודע אם השתמשתי או לא השתמשתי במכשירים של רופא שיניים
    בית תמיד אפשר לעשות יותר טוב ואני הראשונה שאודה בזה.

    לגבי השילוב של העתיקות במבנים החדשים – אני חושבת שלפעמים יש מקום לשילוב כזה ולפעמים לא. בבנייני האומה למשל שילבו חלק ממחנה רומאי בקומה התת-קרקעית של הבניין וכך גם בבית המשפט בעכו. אבל אני לא רואה איך אפשר לשלב קברי שוחה פניקיים במוזיאון שמוקדש לשואה. במקרה הזה דווקא לא היה פה שום אינטרס של כריש נדל"ן, האתר שייך לעמותה ללא כוונת רווח.

    באופן כללי אני מסכימה אתך שצריך להתייחס לעתיקות כאל משאב רב ערך מתכלה ולא תמיד מתייחסים אליו ככזה למרות חוק העתיקות וכו'.

  • אסתי  On נובמבר 8, 2009 at 1:04 pm

    ואין ספק שהוא אולי המיתוס המכונן של העם הזה.

    את חייבת לאסוף את הסיפורים האלו שלך מתוך חיי החפירות ולקבץ אותם לכדי ספר.
    מרתק ומעורר המון שאלות, תהיות וכאבים.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 1:30 pm

    ויש מי שמושך קו ישר בין נסיון ההקרבה ההיא לכל ההקרבות האחרות, כולל זו של יצחק רבין ואני תוהה ביני לביני אם ההשוואה הזו עושה חסד עם האיש או דווקא פוגעת בו.
    בכל אופן לא הייתי רוצה לשים את אברהם אבינו ואת הרוצח ההוא בסל אחד.

    וחוצמזה לאור המצב החמור בשוק שעליו כתבת לא פעם, אני לא יודעת אם אסתכן בלכתוב ספר נוסף בזמן הקרוב…(-:

  • רני  On נובמבר 8, 2009 at 2:03 pm

    כתבתי התנצלות ארוכה שנמחקה בדרכה לעולם הגדול. לא הייתה כל כוונה להתנצח או לבקר ובודאי לא להתנפל. הרי מה שעשית כאן בחשיפת האתר בדרכך הייחודית הנדירה הנו מעשה חיובי מאין כמותו הלואי כך ברוב אתרי העתיקות. אם העלבתי, התנשאתי או פגעתי אני מבקש סליחתך. הרי בודאי לא את היא שצריך לבוא עימה חשבון בעניין הטיפול בעתיקות ישראל ועברה, בודאי לא. רצתי רק לומר דבר שניים על מערכת הלחצים הגלויה והסמויה שיצרה את תורת החפירה הארכיאולוגית הישראלית שהזמן דוחק לדון בה ולנסות לשפרה. מכל הנמחק אומר רק שהשם עמותה ללא רווח מסתיר לפעמים הרבה רווח וגם עוולות לא מעטות.
    ושוב אבקש סליחתך ועמך הסליחה.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 2:13 pm

    תודה, באמת שלא צריך להתנצל כל כך הרבה, זה בסדר לגמרי. מה גם שהביקורת שלך מוצדקת בהרבה פעמים.

    לגבי הנושא של הבניין הספציפי הזה, הרי שככל שידוע לי האדמות שייכות לקיבוץ ו/או למוזיאון שהכניסה אליו בחינם במילא, כך שאני לא רואה איזה רווח יכול להיות בזה. גם הבניין עצמו נבנה בעזרת תרומות מחו"ל כפי שקורה ברוב המקרים שעוסקים בהנצחת השואה.

    מה שהדהים אותי בזמנו היה הצרוף מקרים המדהים בין מה שהולך להבנות למעלה למה שהיה פעם למטה. היו לי סיוטים מהמקום הזה כמה לילות אחר כך.

  • שועי  On נובמבר 8, 2009 at 2:24 pm

    היה לדעתי מקח טעות
    דומני, כי החכמים סמכו על כך שהמרד יתפשט לקהילות היהודיות הגדולות באלכסנדריה, ברומא וביוון וכך לא אירע. אפשר שסמכו גם על תהליכי הגיור המואצים שחלו אז בעולם הרומאי.
    סכנה זו היא גם עכשווית: שמעתי כבר במו אזניי יהודים דתיים, המדברים על הקמת סנהדרין, ולעתיד לבוא הקמת תיאוקרטיה יהודית, אפילו שמעתי אקדמאים דתיים דנים בכך ברצינות, אוי לאזניים השומעות. פעם עוד נטיתי לשמוע בדברים כאלה דיבורים של תמהונים, אבל מעשיה של הממשלה הנוכחית בכמה תחומים: השענותה על כמה יועצים משפטיים דתיים ימניים מאוד (אנשיו של השר נאמן) או השענותה על עבודות דוקטור מעולמם של אנשי מחקר דתיים הזויים (מקורותיו של ליברמן בהצעת חוק הנאמנות= אזרחות שלו) היא בעבודת דוקטור במדע המדינה מסוג זה בדיוק, את כל אלה ניתן עוד לסבול אולי במסגרת חופש הדיבור הדמוקרטי, אך לא כאשר אותם אנשים ודעות סובבים במסדרונות השלטון וקובעים בהם מגמות.
    ולמען האמת, מן הקנאים החדשים בקרב הדתיים הלאומיים, החמושים בתארים אקדמיים ובדעות נפסדות מאוד בתחום זכויות האדם והאזרח, אני חושש מאוד. הם מובילים אותנו ברגל בוטחת וביד מאוגרפת אל מערכות הדמים והשכול הבאות.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 3:08 pm

    מה שמוביל אותנו למסקנה עגומה אחת- אנחנו אף פעם לא לומדים מההיסטוריה שלנו

    לגבי הסנהדרין, לא רק שמדברים על זה אלא שהיא קיימת בפועל ממש. יש להם 71 חברים ובהם הרב
    הלל וייס ונקבעים שם כל מיני החלטות בפועל, כולל הקשורות לבני נח. מרתק ביותר:.
    http://www.thesanhedrin.org/he….%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9F

    שמעתי שהם אפילו פנו לנשיא התורן של האו"ם בקשר לדוח גולדסטון. הם כתבו לו שאם הוא לא יגנוז את הדוח מיד גורלו יהיה רע ומר כמו יתר הצוררים שניסו לפגוע בעם ישראל. אני במקומו לא הייתי מסתבכת אתם.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 3:11 pm

    http://www.thesanhedrin.org

  • שועי  On נובמבר 8, 2009 at 3:55 pm

    מצטער, אפילו תוקפני יצר הסקרנות, איני נכנס לאתרים כאלה, עליהם לדידי דיברה התפילה
    'שלא שם חלקנו כהם, וגורלינו ככל המונם'

    פעם עוד נסיתי לתהות על האפשרות לדבר כאיש שמאל דתי עם עמיתיי מן הצד הימני של המגזר
    לצערי, גיליתי מהר מאוד, שלא רק שאין עם מי לדבר, אלא את פטפוטיהם ההזויים הם ממהרים לתרגם למעשה כאשר יש לאל ידם, ולעולם יצדיקו כל מעשה בשם אידיאולוגיית ארץ ישראל השלימה היהודית שלהם.

    כמו כל הנהגה טוטליטרית, הנהגת המתנחלים מפתחת אצל צאן מרעיתה תפישה לפיה עולם ומלואו רודף אותם מחד גיסא, ותיאולוגיה של כח ושל הפעלת כח מייד לכשיתאפשר וכנגד מי שיתאפשר.
    על כן ניתן לסכם איתם על הפסקת בניה בישוב מסויים ולגלות בבוקר עוד עשרה קראוונים חדשים. ולכשישאלו על כך, יענו: מדוע אתם רודפים אותנו? הלא כולנו בני עם אחד אנחנו.

  • רני  On נובמבר 8, 2009 at 4:16 pm

    לאן ?

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 4:36 pm

    יש לך דרך מצחיקה לתאר דברים עצובים (או שמא להיפך?..)

    בכל אופן, אתה לא יודע כמה שאתה מפסיד כי האתר הזה מלא בכל טוב הארץ והרבה יותר מזה.

    ואם אחזור חזרה לנקודה שממנה התחלתי את הדיון פה, הפוסט האחרון שלך, המסקנה המתבקשת היא שאי אפשר לשפוט את הדברים כפשוטם ויש מקום לערער ולהרהר מחדש על המיתוסים האתוסים המכוננים ביהדות בעין ביקורתית שמתאימה לימינו.
    השלב החשוב הזה נקרא: ה ת ב ג ר ו ת.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 4:44 pm

    אני לא יודעת אם הגירה היא פתרון לכל הבעיות. דווקא בשנים האחרונות יש לא מעט יהודים (ובהם כמה מבני משפחתי שהיה להם קשר רופף ביותר לישראל) שמתחילים לבא לכאן יותר ויותר.

    נדמה שהיהדות המשיחית פורחת לא פחות טוב בגולה ומאידך יש גם את הנושא של ההתבוללות (אצל הדודים שלי מצד אבי זה משהו כמו 50% ). פה בכל זאת יש איזו אלטרנטיבה שפויה באמצע. אני בעד לחזק אותה.

  • שועי  On נובמבר 8, 2009 at 4:46 pm

    עמנואל לוינס תיאר במאמרו החשוב הנמצא בספר, חירות קשה, 'דת של מבוגרים', תהליך התפכחות-התבגרות שכזה.
    ברם, הלל וייס, נשיא סנהדרין העיוועים הלזה, המכהן כפרופ' לספרות עברית באונ' בר אילן, ומקבל את משכורתו ממדינת ישראל, החליט כבר החליט כי עמנואל לוינס, הפילוסוף ניצול השואה, אשר איבד בה את רוב משפחתו, אינו אלא תועמלן נוצרי. כתלמיד של תלמיד של לוינס, הדברים האלה כמו האיש וייס ושיחו גורמים לי עגמת נפש מרובה, ואיני רואה בקריקטורה של פרופ' לספרות ונשיא סנהדרין חבלנית הממומן מכספי מדינת ישראל, ערך דמוקרטי ו/או ליברלי.

    עוד דבר, אליבא דפרופ' קלוד לוי שטראוס, הסוציולוג הדגול, שנפטר השבוע בן 100 שנים, האדם אינו נגמל אי פעם מן התשתיות המיתיות של המחשבה המאפיינות את הילדות, אולי הוא רק מעדן אותן (סובלימציה) הוא משנה אותן (אדפטציה) אבל הן נותרות שרירות וקיימות ומוליכות תמיד את האנושות כולה.

    ובאשר לצחוק ולדמע, הדברים תמיד שלובים אצלי יד ביד, אייכשהו.

  • רונית  On נובמבר 8, 2009 at 5:36 pm

    את יכולה למחוק אחרי התיקון

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 5:43 pm

    תודה שהזכרת את המאמר ההוא. אקרא אותו בהזדמנות ראשונה. חשוב גם ההזכור השני על דבריו של לוי-שטראוס. יש משהו מאד מדוייק בהוגים היהודים-צרפתיים האלה.

    ולגבי פרופ' ויס שהיטבת לתאר אותו – אפשר להגיד אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה יכול להיות מצחיק ממש. אני מתארת לעצמי שיש לו רייטינג גבוה בשיעורים והרבה תלמידים אוהדים. חבל שבחוג לארכיאולוגיה לא מייצרים כאלה.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 5:45 pm

    תוקן, תודה.

  • איריס  On נובמבר 8, 2009 at 6:54 pm

    התעללות פולחנית, סחר בילדים, הכל קיים אצלנו, ואולי במידה די בולטת ביחס לתרבויות אחרות. אלא שמודחק ומושתק.

    המתנחלים זו בעיה,לאו דוקא ההתנחלות אלא באמת מה שמתאר שועי בכשרון צמצומי מוערך, אנשים שונאים אחיהם ואלימים, שממהרים לגזור מעשה רע מכל מיני מיתוסים והוזים הזיות גדלות משיחיות ריקות מכל תוכן וקרדיט. וקוטר הכיפה כקוטר הקנה.
    האם זה דומה לבית שני ? לא יודעת ההסטוריה לא חוזרת על עצמה בדיוק, אבל היו ביהדות ובמקרא סיפורי מלחמות איומים בין פלגים בעם, גם בלי להיזקק לחורבן. זה היה גרוע מספיק, כך שאפשר להשוות לירבעם או בעשא לא חייבים להגיע לסיקריקים, מה עוד שישראל לא בסכנת כיבוש כרגע, למיטב הבנתי.

    מדובר על נגע של ממש, שלמרבה הצער עושה רושם שרק אלימות חזקה יותר תמתן אותו, זה נאמר בצער, וממילא אין גם כוח כזה שמתכונן לעשות זאת, אבל על האנשים האלה באמת נאמר "הם מבינים רק כוח", כיון שהם שואבים את צדקת דרכם הרעה מכוחם בלבד. ואכן, אין עם מי לדבר וחבל להתחיל לדבר, גם דברי המתק ו"אחדות ישראל" הם אחיזת עיניים שמאחוריהן מבצבצת סכין השחיטה, רואים אותה ממש. יש לי זיקות משפחה לזן הזה, שומר נפשו פשוט יתרחק בנימוס.

    אך אני חייבת לבוא תמיד עם איזו יציאה. אין לבוא אליהם בטענות, אלא יותר למי שמבין את הסכנה הטמונה בהם, ומפחד לעמוד מולם. חסרה הנהגה פטריארכלית מיטיבה אך אמיצה, א מענטש אמרו פעם ביידיש לתאר גבר שהוא אמנם חזק במובן הקלאסי אבל אציל נפש ומגן על החלש. אני קוראת הרבה התבטאויות אבל לא רואה את המתבטאים נכוחה מעזים לעמוד מול היצורים-הנפילים הללו, וזה חבל מאד. יהיה לזה מחיר גבוה מאד.

    מעבר למטאפורות, אני רוצה להזכיר את המציאות הממשית של התעללות פולחנית הרווחת בישראל יותר ממה שנוהגים לבשר ברבים. כתות, כולל אולי כתות פסאודו יהודיות, העוסקות בפגיעה פולחנית מכוונת בחסרי ישע, ילדים בעיקר אך לא רק (גם נשים, כמקובל), מתוך כוונות להעצמה רוחנית, כלומר ממש הכוונה המקורית, כולל הקרבת בעלי חיים והתאכזרות נוראה, הכל בשם עקרונות רוחניים פאגאניים. קשה לכתוב על זה כיון שיש התנגדות גדולה מאד בציבור לגעת בזה. מטעמים מובנים וזכור בעניין זה הרב המסכן קצת, מאיטליה-בר אילן, שכחתי את שמו שכתב ספר על פולחני קורבן אדם ביהדות אשכנז בימי הביניים, וכמעט נסקל למוות בישראל, ונדמה לי שברח לפי שעה לאיטליה ומתחבא וגנז ספרו. לא כיון שהוא חוזר בו, אלא מפחד ההמונים הישראלים כולל הנאורים לכאורה.

    לדון, להעלות, ואולי הדרך ההסטורית-ארכיאולוגית היא נפלאה, כיון שמעוררת פחות התנגדות אך מחיה את השיח והמודעות. נסי…אולי לא ספר כמוצע כאן בנדיבות, אבל בהחלט מאמר.

    רבין יכול להתאים לעקידת יצחק או ל"הקרבת הנסיך" (יש מיתוסים לא יהודיים הנוגעים להמלכת הנסיך הקסום דוקא, הנבחר, והעלאתו קורבן וכולי וכולי דובר על כך בקשר לרצח קנדי) במידה ואכן יגאל עמיר אינו הכוח המוביל מאחורי ההתנקשות, אלא כוחות אחרים, מה שאינו מופרך אם כי אני לא נוטה להסבר הזה. הדמיון נובע אולי מכך שהיה אלמנט של "אל תגע בנער" (סרק סרק) כלומר מוטיב של כמעט עקידה, אבל איכשהו זה הפך לשחיטה.

  • שחר  On נובמבר 8, 2009 at 7:10 pm

    1. אהבתי את הפוסט הקצר והמרגש
    2. בהזדמנות, ספרי על המנהג של הקבורה עם הראש למערב
    3. אני לגמרי בעד לשרוף גופות, לא רק של ילדים, אבל אולי זה לא יועיל לארכיאולוגים של הדורות הבאים.

  • אסתי  On נובמבר 8, 2009 at 8:17 pm

    אני עם נטלי. הדרך המצחיקה שבה אתה אומר דברים עצובים או להיפך, היא באמת יחודית.

    למותר לציין שאני מסכימה עם כל מילה שכתבת כאן.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 8:28 pm

    איריס- את העלית פה הרבה נושאים. אני לא יודעת אם יהודים התעללו יותר בילדיהם בהשוואה לדתות אחרות. לפחות אני רוצה להאמין שהדבר לא כך. צריך גם לזכור שהמחשבה שיש להם זכויות, היא מחשבה חדשה מדי, כפי שהזכיר שועי בצדק באחת מתגובותיו. אני בעד הנביאים שאמרו שהדבר הזה מתועב.
    רבין כנסיך שהוקרב על מזבח השלום, הוא דימוי יפה. אחרי הקורבן האל/ים אמורים להרגע ולהשקיט את הארץ. אבל עד עכשיו זה לא קרה.

    לשחר – בנוגע לפניקים: הם לקחו את הרעיון הזה מהמצרים שנהגו לחלק את הבנייה בתי גדות הנילוס באופן הבא: המזרח לחיים ולמקדשים והמערב לערי המתים= קברים. אמון-רע, אל השמש עבר בכל יום מעולם החיים אל עולם המתים והרעיון הזה חוזר בעוד תרבויות. אגב גם אצלנו ביהדות המזרח נחשב לצד מועדף ביחס לכיוונים אחרים. יש לזה ביטוי גם במקורות וגם בממצא הארכיאולוגי בבנייה מימי בית ראשון.
    לגבי קבורת קרימציה, זה לא רעיון כל כך רע בסך הכל כל עוד לא מפזרים את האפר מפחית של בוטנים על פרצופים של אנשים תמימים (ר' מקרה ביג לבובסקי של האחים כהן)

  • איריס  On נובמבר 8, 2009 at 9:31 pm

    לא יותר מעמים אחרים בעת העתיקה, ההיפך, זה היה מעין חידוש יהודי שאסור. נידמה לי שבעת החדשה, הדברים שונים לרעה. אבל אין לי סטטיסטיקה מחייבת, רק אוסף של אנקדוטות ומחקרים חלקיים, הנושא רק מתחיל להחקר בשנים האחרונות באקדמיה. בקושי רב כמובן

  • שועי  On נובמבר 8, 2009 at 10:16 pm

    איריס- שם החוקר הוא פרופ' אריאל טואף, בנו של הרב הראשי לאיטליה לשעבר; אני עצמי חושב כי מסקנות ספרו בעייתיות מאוד. אף על פי שאגב, בוצעו עוד לפני המאה החמש עשרה מעשי נקם בגויים על ידי יהודים, ככל הנראה גם מעשי רצח (על ידי אנשים מרי נפש שמשפחותיהם נרצחו). אך רצח פולחני כפי שתיארה האינקויזיציה שם הוא משונה מאוד.
    עלילות הדם על המצות, ראשיתם בעלילות דם על חילול ההוסטיה (לחם הקודש) . במאה השתים עשרה נמחו לא מעט קהילות יהודיות על גדות הריין ובצפון צרפת עקב עלילה שהיהודים דקרו את לחם הקודש שנועד לסקרמנט בכנסיה וזה החל שותת דם, כאילו שצולבים שוב את ישו. לרוב, היתה עלילה כזו אות לפרעות מחודשות– ומכאן כנראה הדרך למצות (סוג של לחם קודש יהודי) ואפייתו היתה קצרה, ועוד ככבה ב- 1840 בעלילת דמשק.

    ובאשר שריפת מתים– היא אסורה על פי ההלכה כמנהג עכו"ם. אם כי באופן אישי, אני מבין את הגיונה הרב. ולאור בקשתו של ר' יוסף קארו בספרו הקבלי מגיד מישרים, כי הלוואי יזכה לאיתוקד על קדושת שמו יתברך (=כלומר לעלות על המוקד על קידוש ה' כדרך שנשרף ר' שלמה מולכו,למשל, שדברי ימי משיחותו והעלאתו על המוקד הותירו על בני המאה השש עשרה רושם עז)
    אולי היה מקום מאחר שהדברים באו מפיו של פוסק כה חשוב, להרהר בדברים שנית (גם אם נקראים לי ממרחק השנים לא רק כדברי מסירות אלא כסוג של שאהידיות, ואכן ביאור המלה שאהיד הערבית: היא עד, במשמעות מי שמוסר את נפשו למען אללה, ובעברית: מקדש השם).

  • שחר  On נובמבר 8, 2009 at 10:28 pm

    1. תודה על ההסבר
    2. בקשר לביג ליבובסקי, מעניין שאת מזכירה את זה, כי לפני כמה ימים היה לי דיון עם חבר האם האפר של דוני אוחסן בקופסה של קורנפלקס או של קפה. אז את אומרת בוטנים?

  • שועי  On נובמבר 8, 2009 at 11:06 pm

    אסתי ונטלי- תודה, רק עכשיו ראיתי את התגובה אלי, שאסתי חידדה, יש לי באמת את הנטייה הצ'פלינית הזו,משהו באישיות, עוד. לראות בכל דבר את הפנים המשמחים והמעציבים ביחד.

    שחר- אני לא זוכר באיזו סוג קופסה מדובר, אבל אני שוימר שבעס. אם זה עוזר במשהו לתהליך השחזור, הודיעי.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 8, 2009 at 11:23 pm

    איריס- אני שמחה שסוף-סוף דעתך לא כ"כ גרועה על אבות אבותינו…

    לשועי – תודה על שעזרת כרגלך לפתור את התעלומה. אני יכולה להבין למה מחקרים מהסוג שכתב טואף מעוררים אי נוחות גדולה. מספיק אנשים תמימים הועלו על מוקד על האשמות מגוחכות כאלה לאורך ההיסטוריה. גם אם היתה פעם איזו חבורה של פסיכים איפשהו, זה עדיין לא אומר שצריך להכתים את כולם. אגב, פעם ראיתי בערוץ הראשון סרט שקראו לו "הלשכה הקדושה". הראו איך העמידו יהודים מומרים/אנוסים על מוקד בימי הביניים ואז הכומר נתן להם אפשרות לנשק את הצלב ולבקש סליחה ואז לזכות במוות קל יחסית – חנק בחבל לפני השריפה ואלה שסרבו, נשרפו חיים. וגם איך אפשר לשכוח את סלבטורה המסכן בשם הורד, כשהוא מנסה לנשוף ולכבות את האש שהולכת ופושטת בערמת הזרדים שמתחתיו. הרבה רחמים לא היו להם לחסידי הכס הקדוש בימי הביניים.

    לשחר – אני זכרתי שהם שמו את האפר בתוך קופסה עם מכסה מפח שהיתה על השולחן של מנהל המקום כי לא היה להם כסף לכד. סרט מצחיק בטרוף..

  • איריס  On נובמבר 9, 2009 at 12:25 am

    לא זקוקים למליצי יושר ברמה הפוליטית.

    אין לי בעיה עם אבות אבותי ולא היתה, ובזמן האחרון יש תחושה של אינקויזיציה בישראל או משטרת מחשבות. וגם אם היו לי דעות מאד שליליות זה ממש לא צריך לעניין. אני מניחה שהם יכולים להסתדר בכוחות עצמם עם ספקות וחקירות.

    שועי, השאלה אינה אם מחקרו של טואף מדהים או לקוי פה ושם, מדובר בסך הכל בפרופסור באקדמיה, ואני מניחה שהוא יודע דבר או שניים על מתודולוגיה, והוא רב אורתודוכסי ללא אגנדה חיצונית,. הסיפור עם הספר הזה, תודה על הזכרת השם (כניראה עשו לו ימ"ש…) זה התגובה. שהד ממנה אני שומעת פה אצל נטלי. אני חושבת שהדאגה של יותר מידי אנשים לייצג את רבונו של עולם או את "היהדות" או את "אבותנו" לא באה ממקום נכון אלא מסמלת שיש פחד ומכאן צורך לבדל עצמך מהכופרים. ממי הפחד ? זה היה בדיון הזה, פה במקרה. מאיפה משתלשל טרור מחשבתי.
    לא קראתי את הספר, ואולי הוא מופרך, אני רק נותנת קרדיט לפרופסור אורתודוכסי מבר אילן שהוא ראוי ליותר מאשר "נידוי" או הלקאה פומבית הסטרית בהעלותו נושא ישן וחשוב, בגלל האפשרות שיש לו המשכיות במחשבה בנימות תרבותיות, בנימות פוליטיות. צל נגיעה של משהו אסור מאד.
    הוא דיבר אם אינני טועה על מנהגי אשכנז באופן כללי בקשר האיסור על הדם, אפילו בענייני אוכל וכולי, ואני נוטה להתעניין בחיפוש הקשרים גם אם רחוקים מן הסוג הזה, בין אולי היתר מסויים בתחום אחר, שהתגלגל למשהו יותר בעייתי, אולי אפילו פתח פתח לעלילות. ולא שאני מדירה עצמי מסטייק רייר לגמרי נוטף דם, אך לרעיונות יש דרך להתגלגל.

    אני מתקשה להאמין שפרקטיקה אנושית שהיתה כה נפוצה לפני אלפיים שלושת אלפים שנה, בערש התרבות שלנו, נמחתה. ברור שזה קיים, הן בצורה הגולמית של פעם, העברה באש, ויותר מכך בצורות מחשבה. אני למשל חשבתי על הנוהג המאד יהודי לייחס לילד את מעשי אביו, כמעט לראות בו או בה אבר מאברי האב, כפי שהעניש אלוהים את דוד בהרג בנו מבת שבע. אלא דברים דקים, שמביאים לתופעות בעייתיות מאד. ראוי לדבר, ואם טואף קידם קצת את הנושא, למה להרוס את הבן אדם ? זה לא ברור.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 9, 2009 at 8:16 am

    קראתי קצת חומר שפורסם על העבודה של טואף, ונראה שהוא די חזר בו מכל העניין שיוחס לו:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=832413

    בכל אופן אני הייתי נזהרת מאד להסיק מסקנות על סמך עדויות שנגבו בעינויים.
    לגבי השריפה עצמה – אמונה רווחת היא שהאש מטהרת כפי שנכתב למשל בפרשת מטות (במדבר לא, כג): "כל דבר אשר-יבוא באש תעבירו באש וטהר".
    טוב, אז אולי לאבות האינקויזיציה היו בסה"כ כוונות טובות.

  • שועי  On נובמבר 9, 2009 at 10:22 am

    ראשית, לא צריך הרבה בכדי לגרום לי לומר דברים רעים על אוניברסיטת בר אילן, על אף שאני עדיין מבחינת מה שייך אליה אקדמית (לשמחתי האיו סופית, אני עובר אקדמית דרומה לבאר שבע בקרוב)
    נוסף, טואף הוא חלק משרשרת של אינטלקטואלים מן השורה הראשונה שנזרקו מבר אילן כגון: מרק אלאן ואקנין, דניאל בויארין אדמיאל קוסמן
    שלשתם אגב, מצאו במהירה מקומות חליפיים ומובילים באקדמיה באירופה ובארצות הברית
    בר אילן קשורה למפלגת 'הבית היהודי' (לשעבר המפד"ל) ומתכתבת עם עולם הישיבות; חלק ניכר מתרומותיה מגיעים מרפובליקאים-אמריקאים-דתיים-אורתודוכסים, וכך הוותה האוניברסיטה חממה, לא רק ליגאל עמיר, אלא גם לכמה אינטלקטואלים כביכול העומדים מאחורי כמה יוזמות פוליטיות בשנים האחרונות כגון התכנית לגירוש עובדים זרים ותכנית נאמנות=אזרחות של ליברמן;ולעולם תמיכה בלתי מסויגת בהתנחלויות.
    הא, עוד דבר, שר המשפטים המכהן המוביל את המאבק כנגד שלטון החוק, הוא/היה ראש חבר הנאמנים של בר אילן.
    רק לידיעה.

    ואני ודאי שהייתי מדבר עם טואף (גם אם אני חולק עליו בסוגיית ספרו), אפילו יצא לי לשוחח איתו פעם בספריה המרכזית שיחה קלה לאחר פרסום הספר, אבל השיחה לא היתה על הספר. יש לי נטיה מוכחת להתקומם כנגד המון מוסת ומטומטם או כנגד כוחנוּת משולחת. איני יכול להיכנס כאן לפרטים.

    על בר אילן ויתרתי מרצוני. פשוט הבנתי כי בטווח הארוך רק ידרכו עליי שם, שוב ושוב בשל דעותיי או בשל מעוף מחקרי (אני חוקר בסימפתיה רבה כתבים ערביים ונכנס לשאלת זיקתם והשפעתם על חיבורים יהודיים), והואיל ואיני סובל ממזוכיזם, וגם איני יודע לשתוק, אז הבנתי שזהו הדבר הנכון ביותר לטובת כל הצדדים.

  • איריס  On נובמבר 9, 2009 at 11:04 am

    נטלי, אקרא, תודה. קראתי בזמנו רק את הפרסומים בעיתון וגם שאלתי את אמדאו 🙂 מה אומרים באיטליה. זהו, הוא חזר בו, השאלה אם באמת הוא ראה לפתע את האור…אני משערת שזו לא הסיבה.
    שוב, אני לא מגנה על מחקר שאני לא מכירה, אני למדה מהתגובות שעל ראש הגנב…וכולי.

    שועי, וואו. כן בר אילן נראתה לי ככה, אבל חשבתי שיש איים…כניראה שגם זה השתנה לאחרונה לרעה.

    בהצלחה בב"ש קצת רחוק אבל צעיר ומשוחרר יותר. אני משערת שגם שם תגיע לגבולות הסובלנת של עמיתיך, אולי מכיוון אחר. ככה זה. הצטערתי לראות שקוסמן נאלץ לעוזב את ישראל, זה סימן רע מאד לאקדמיה הישראלית. הבעיה היא מנטליות של אי סובלנות, גם בתוך המקומות הפתוחים לכאורה, אדם מרגיש שיש "קו הקבוצה" בעניינים רבים, או אדיקטים של המפלגה הלא רשמית. נידמה לי שאיכשהו פה בשרשור יצא שאנחנו מדברים גם על זה. יחד עם הקרבת ילדים, והזיקה הזו גם מעניינת אותי…:) הכל מענין.

  • שועי  On נובמבר 9, 2009 at 11:24 am

    את מכירה איזה אי סופי-יהודי כזה אחד
    ויש עוד כמה וכמה אנשים טובים
    אלא שהם מרבים להירדף על ידי כל מיני פוליטרוקים מיזרוחניקים, שאייכשהו במקום לפתח קריירה פוליטית, החליטו ללכת לאקדמיה
    בצעירותי, הייתי תמים כנראה יותר; אולי גם העובדה שהייתי באותו שלב די צעיר בעסקי הדת, והחלטתי שעולם הישיבות אינו מקומי, וקבלתי כמה המלצות על בר אילן, ופתאום התחבר לי שזה יכול להיות משהו ממצע בין ישיבה ובין אוניברסיטה, וזה מה שזה, אבל הפנים הרעות של זה.

    אייכשהו בלימודיי שם הקפדתי להתחבר לאותם איים מעטים שציינת, אבל זה לא דיי
    כאשר אתה מתחיל לגדול מדיי לעיניהם של הפוליטרוקים הם ידאגו לפגוע בך בכל דרך
    באמת, עוד שנה-שנתיים שם הייתי כבר הופך אנטישמי; זה לא נאמר בבדיחות הדעת בכלל.

    אפשר שבאיזהשהו שלב גם אדבר על קורותיי שם
    אני מניח שזה לא ממש יועיל לקריירה האקדמית שלי, אבל אולי ינקה את האורוות הצריכות ניקוי

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 9, 2009 at 11:59 am

    רק להגיד שאני קוראת אתכם פה בשקט ושקט וחושבת לי איך לכל בנאדם יש את התופת שלו. יש מקומות שהם רוע גמור ויש מקומות שהם טוב גמור ויש מקומות שהם באמצע, שזה פחות או יותר איפה שכולנו נמצאים רוב הזמן.
    בשביל זה דנטה הוסיף את התחנה של הפורגטוריום (המונח הלטיני לכור המצרף), שזו מין תחנת ביניים. יצליח ישודרגו למחלקה העליונה, יכשלו ירדו לשאול.
    אני מקווה בשבילך שהתחנה הבאה שלך באקדמיה תהווה פיצוי נאות לכל היסורים שעברו עליך עד עכשיו. צריך הרבה אומץ כדי לא להתייאש מכל המערכת הזו לגמרי.
    (מודה שאני כבר די מיואשת)

  • איריס  On נובמבר 9, 2009 at 12:08 pm

    האקדמיה בהחלט מזכירה מוטיבים דנטליים ודנטהאים 🙂 במיוחד בישראל. אני חייבת לציין ששמתי לב ששועי מתחיל קצת לעשות סאלטות לכיוון הרוח של כנופיית באר שבע, זה ניכר בקטנות, והנה האינטואיציה לא מוליכה שולל.
    זה באמת "האדום האדום הזה" מתמכרים רוצים עוד אקדמיה, ואז מגלים שהיא לקחה לך את הנשמה בדרך לתהילה. אני לא ראיתי את זה בחו"ל כמו כאן, אז או ששם זה מדולל בגלל הגודל והפלורליזם שנוצר ממנו, או…לא יודעת. אני מאד קשובה לרעיונות שעולים ושם להקים מוסדות חלופיים, הבאה שאין כסף שם…ואין כסף כי הכסף כניראה מגיע מסיבות לא ממש קדושות…וכולי וכולי.

    אני יודעת שתמיד תהיתי למשל לגבי חומסקי כאלה, שעובדים בחסות מוסדות כמו מ.אי.טי, שעיקר כספם מגיע ממקורות ממש מלוכלכים למטרות מאד לא נקיות (מחקרי נשק וכולי). איכשהו באמריקה יש מידור, פה כניראה שאמת מארץ תצמח, ואי אפשר שלא לחוש בזיקות הלא קדושות, כמו בבר אילן כמתואר. אז או שהמבנה לקוי ובישראל רואים שקוף או שבישראל פשוט הקצינו את התופעה השלילית, כמו בעניינים רבים. מכל מקום, אדם הגון מתקשה מיום ליום לשייך עצמו למוסדות כמו בר אילן או העברית, וחיפה נותרו כיסים כמו ב"ש שפשוט רחוקה, ותל אביב שגודלה מאפשר גמישות כאמור.

    אני קוראת את גלי ויסוריה ואני זוכרת את עצמי בעברית ואת ההקלה המהולה בתחושת מוות כאשר העיפו אותי משם. אני חושבת שהייתי שמחה ללמד בחו"ל. ואיכשהו להתעלם מכל ההקשרים.

  • שועי  On נובמבר 9, 2009 at 12:14 pm

    המקום שמצאה התיאולוגיה הנוצרית לילדים קטנים
    שהומתו או שנפטרו בטרם הוטבלו לנצרות
    סתם לנוכח כור המצרף, חשבתי על כך
    בנעוריי היה ארטיק כזה
    כבר אז חשבתי שזה שם קצת סר טעם

    נטלי, מקומה של הרוח, אינה באקדמיה, ממש לא
    המצב דומה במקומות רבים היום ליצירת פקידי מחקר, יותר מאשר ליצירת אינטלקטואלים ויוצרים
    אני מעיד על עצמי כי חלק זעום מלימודיי בלבד נעשה באקדמיה
    האקדמיה היא רק שילוב של פרנסה, ספריות ותקציבים
    המון צרוּת עיין, ומקום שבו בריונים (כפשוטו ממש) קובעים מגמות, ודואגים להעלים (או לנסות לגרוע ממעמדם) של קולות צעירים ומבטיחים

  • שחר  On נובמבר 9, 2009 at 12:27 pm

    עכשיו אני לא אנוח ולא אשקוט עד שלא אדע איזו קופסה זאת הייתה.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 9, 2009 at 1:07 pm

    גם תקציבים, ספריות ופרנסה הם לא דברים שאפשר לותר עליהם בקלות, כשמאידך עדיין לא נוצרו אלטרנטיבות של ממש. יחד עם זאת מסכימה אתך ועם איריס לגמרי, שאין הרבה מה לחפש שם. לפחות במקומות שאני מכירה (אולי בחוגים אחרים המצב יותר טוב)

    ולשחר- ההתעקשות שלך משתלמת. אחרי מאמצים רבים אתמול בלילה והבוקר מצאתי את הקטע המדובר אבל בדיבוב לצרפתית. אם מישהו מצליח לקרא מה כתוב על הקופסא נשמח!

  • איריס  On נובמבר 9, 2009 at 1:58 pm

    שועי, החנקת קולות צעירים באקדמיה היא אינפנטיסייד אינטלקטואלי, הדברים קשורים כניראה.
    ואכן, בוא נגיד שמוסד האקדמיה ברוחו המקורית די מנוגד ל"בית המדרש" שהולך בכיוון הפוך או "פרקי אבות" וכל הקונספט של שימור והעברת מסורת במקום אמצאה ויצירה או חידוש. האב, הבן ורוח הקודש…היכן היא ?

    לעניין עקידת יצחק, היה ראיון יפה אצל אלבוים עם משה מאיר, בדיוק באותן שאלות.

    נטלי, האקדמיה היא אי אפשר בלעדיה ואי אפשר איתה, במובן "תקציבים וספריות". אין שום דבר אחר כרגע חוץ מקצבת נכות מצהל או ירושה נאה מההורים…:)) אפשר למכור כליה אבל אומרים שהסכום לא מי יודע מה .

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 9, 2009 at 3:13 pm

    אכן המצב עגום, אבל מפרה: הראש לא מפסיק ליצר פתרונות והזדמנויות.
    השאלה האמתית היא איך אפשר לשמור על עירנות וסקרנות תמידית במצב שבו החיים מתנהלים על מי מנוחות בטוחים.

    יש כאלה שמצליחים, אבל הם מעטים יחסית.

  • איריס  On נובמבר 9, 2009 at 8:17 pm

    אכן, נקודת הבחירה שלנו כניראה קשורה לחשש טבוע (ואולי לא הכרחי) שבטחון ושקט יהפכו אותנו לטפשים וישנוניים. אולי צריך לשחרר את האמונה הזו בלא מודע, ולהחליט שדוקא משרות מושחתות, הרבה כבוד והמון כסף יקדמו את העירנות שלנו, ואז להשתלט על הממסד :))
    אהבתי

  • שחר  On נובמבר 9, 2009 at 9:01 pm

    זה מותג הקפה הגדול ביותר בארה"ב.
    אני חושבת שזה יפה שוולטר ממחזר.

  • נטלי מסיקה  On נובמבר 10, 2009 at 7:34 pm

    לאיריס – אכן הנחתה ראויה חדשה. יאללה, אחריך!…

    שחר – ולזה נאמר ובא לציון גואל. תודה על המידע.

  • טלי  On נובמבר 25, 2009 at 11:51 am

    צימרר אותי כבר כשנזכרת בזה בתגובות אצל שועי, ועכשיו עוד יותר. קצת מצחיק, לכאורה, כי הרי כל הילדים ששיחקו עם הילד הזה כבר מתו מזמן מזמן, וגם ניני ניניהם, וגם ההורים והסבים שלו, ועדיין, משהו בי מתאבל על הילד הקטן הזה שכל מה שנשאר ממנו הוא שיני חלב קטנות. ואולי זו בכלל היתה ילדה קטנה…

  • איתי()  On דצמבר 20, 2009 at 3:15 am

    כרגיל.
    אהבתי גם הסבלנות שלך לחלק מהתגובות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: