Peepshow

ממתינה לקו 4 בתחנת האוטובוס ברחוב אלנבי, חצות עוד מעט. מבעד לחלונות התחנה אפשר לראות חלק מהבניינים שמאחורי, וגם את אורות הניאון הכחולים בשלט הקבוע בחזית המועדון הכי אקסקלוסיבי בעיר. יש פיגורה טלוויזיונית נחשבת ביותר שלאחרונה כתבה ספר שלם על המקום הזה. המבקרים שיבחו את סגנון הכתיבה שעשוי טלאי על טלאי, מעשה מחשבת של משפטים טעונים וקצרים שאין כמותם לתאר את חיי האנשים שמתנקזים בביב השופכין האפל והמצחין הזה. שומרי הסף למשל. והלקוחות כמובן. והנשים העובדות, שלמען האמינות הספרותית הסופר בחר להכיר את חלקן באופן אישי. 

כתב פלילים ממולח הצליח לזהות שם לפני שנה בערך, קצין בכיר מאד שנחשב ללקוח נאמן וקבוע. כמה חבל שהסופר לא זכה לגלות אותו לפני כתב הפלילים. אפשר היה להוסיף עוד דמות ססגונית לעלילה הסבוכה ממילא, דמות מנוסה במשפטים קצרים ובין לבין בשתיקות ארוכות מלאות משמעות.  
 
בחזית המועדון עומדים שני שומרי סף. כמובטח הם מדברים ברוסית ונראים משועממים לגמרי. צלילי מוסיקה לא מוגדרת בוקעים מבעד לדלת האטומה  והשחורה. הצלילים מתעצמים לרגע, הדלת נפתחת ואישה צעירה לבושה במשהו שנראה כמו בגד יד עם הרבה נצנצים יוצאת משם החוצה אל תוך הלילה הקר. אי אפשר לעבוד ככה היא אומרת לשומרים. יש לה שער שחור ארוך, גוף מלא ואת הפנים שלה אני לא מצליחה לראות. שני שומרי הסף מהמהמים משהו באדישות ומקנחים בשתיקה ארוכה מתבקשת. הרעש שוב מתגבר, הדלת נפתחת והנערה נעלמת פנימה בחזרה.
 
חבורת צעירים מגיעה מקצה הרחוב ונעצרת מול פתח המועדון. הם נראים מהוססים ונבוכים, מתלבטים בינם לבינם מה לעשות. קשה לדעת אם הם תיכוניסטים או חיילים בחופשה, אבל מה שבטוח שהם עדיין לא השתחררו מכבלי העדר. אחד מהם פונה בדברים אל שומר הסף ומבקש לדעת כמה עולה. אחר כך הוא שב לחבריו ומתייעץ אתם. אחד מהם לא נראה לו כל העסק הזה, והוא מחליט להתרחק אך דומה שחבריו לא מוכנים לוותר עליו בקלות רבה כל כך: הם מקיפים אותו, מניחים יד על שכמו, מנסים לפייס את דעתו, להבין מה הבעיה שלו בעצם.  רק נבלה פה קצת, מה יש. הוא נראה נחוש, מסרב בתוקף, על ראשו אפשר לראות כיפה סרוגה קטנה מהודקת בסיכה. הקולות והאורות מתחלפים ללא הרף על פניהם של הצעירים כמו היו צופים במופע אימים מהלך כשפים, שמושך ומרתיע אותם לסרוגין. הם שוב מתכנסים לדיון נוסף ופונים בדברים אל הפליט שסרך – מדברים לליבו עד שלאט לאט הוא מתחיל להתרצות. עוד כמה דקות עוברות והנה סוף-סוף הוא מצטרף אליהם, גורר רגליים כבדות.
עכשיו כל החברים נעמדים בשורה לפני  שומרי הסף, שולפים ארנקים, ממתינים לבדיקה שגרתית  ולהוראות שימוש. רגע לפני שהם נעלמים פנימה מבעד לדלת השחורה, הוא מניע את ראשו כה וכה כמוטרד מפני עין  נסתרת שעוקבת אחר מעשיו, ואז הוא מסיר את הכיפה מעליו, מקפל ומנשק אותה במהירות, ומטמין אותה עמוק בכיס מכנסיו.                    

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On דצמבר 1, 2009 at 1:40 pm

    פשוט כואב

  • שועי  On דצמבר 1, 2009 at 1:41 pm

    מצד אחד נורא אנושי: במיוחד הורדת הכיפה ונישוקהּ, וגם קבלת דין החבר'ה.
    מצד שני באה לי מחשבה על זה כתמונת נגטיב של משה רבּנוּ ההולך אל הערפל אשר שם האלהים.

    לפני כמה וכמה שנים עבדתי כמה וכמה שנים בחברת מחקר כלכלי בין לאומי ששכנה באחת הקומות העליונות במגדלי הבורסה ברמת גן. אני זוכר שלעתים כאשר הייתי יוצא משם בלילה לביתי הייתי מזדעזע מן התוריםלכל מיני מועדונים במתחם הבורסה. שהיה אפשר לראות מחלון המשרד, תורים אשר כללו את כל עמך ישראל (מכל הקבוצות והמגזרים) בהמוניו.

    אני זוכר שפעם אמרתי משהו על זה לכמה מעמיתיי
    ולתמהוני, גיליתי שזה נורמטיבי לגמריי גם מבחינתם.

  • שאול  On דצמבר 1, 2009 at 2:09 pm

    נדמה לי שבאותה סביבה מתגוררים החלכאים והנדכאים של החברה. בין אם אלה קשישים שגרים בדמי מפתח שנים רבות,בין אם אלה ישראלים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם שכר דירה במקום טוב יותר ובין אם אלה מהגרי עבודה שחיים בצפיפות.

    לפני שנים רבות טרם בנו את התחנה החדשה הייתי מזדמן לעיתים רחוקות מאוד בלילה לתחנה הישנה והמקום היה כעין פסטורלי. היום רעש וזוהמה ביום ותעשיית מין בלילה

    מי שרצה פעם לראות סרט פורנו היה בא במכוניתו למקום מחוץ לעיר .

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 2:30 pm

    לרוני…

    ולשועי- אפשר להוסיף לזה גם את המשפט בא אל פרעה, שזה סוג של גאולה דרך הביבים. חשבתי על זה שאנשים דתיים מורגלים לחשוב שהם נצפים בכל רגע ורגע נתון. אולי בהורדת הכיפה יש מישום הודעה והסכמה להכנס לאזור אחר שבו לא חלים החוקים הרגילים או שזה נועד לשבש את השידור כלפי מי שקולט הכל.

    לשאול – המועדון המדובר נמצא בקצה רחוב אלנבי, קרוב מאד לבן יהודה. פעם השוליים של ת"א היו מוגדרים באזור התחנה המרכזית, היום השוליים האלה הרבה יותר רחבים וכבר נושקים למרכז. כנראה שיש לזה קשר לעובדה שאזור ההוא נתפס ברובו ע"י עובדים זרים.

  • שחר  On דצמבר 1, 2009 at 4:21 pm

    וזה לא הולך להיגמר. כתבי מקומונים ורכילות משתפים פעולה עם היח"צנים של מועדוני חשפנות, ומפרסמים אייטמים עליהם או כאלה שמאזכרים אותם כמו, "מה עשתה אפרת גוש בפוסיקט?".
    גם ביום נגד אלימות כלפי נשים וגם יום אחרי ניסיון האונס של הקצין שיצא מהמועדון הזה.

  • אהרן  On דצמבר 1, 2009 at 4:42 pm

    לפנות בוקר- ורואה את כל המסוממים שנכנסים לעבוד בסחר גלובלי בבני אדם בבניני הבורסה, וחוטף שוק. סיפרו לי שזה די רגיל ושיש לא מעט יחצנים שכותבים עליהם דברים טובים.
    שאפו לכל מי שמתבונן בתופעה שניה לפני שהוא מוקיע אותה. המציאות הזאת כל כך מורכבת- וגם אם יש לנו קריאה בסופה- צריך להתבונן במצב כפי שהוא.לזהות את הניואנסים. רק לקלל לא יעזור כלום.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 5:37 pm

    אני חושבת שהעניין הוא מורכב הרבה יותר ממה שנדמה לנו ואנחנו רואים רק את קצה הקרחון ממנו.
    לרוב לא מדובר רק בנשים שמחפשות עבודה צדדית מכניסה, אלא במנגנון מסואב שמריח רע.

    אותו רמטכ"ל שלא ראה פסול בהשארת הקצין הגבוה שמבלה במועדון חשפנות אחד, הוא אותו רמטכ"ל שנשמר ע"י קצין שמבלה במועדון חשפנות אחר וביוצאו משם מחפש לצוד איזה קורבן מקרי בדרך לחניה (לכאורה, לכאורה).

    משהו לא בסדר בכל מערכת הזאת והגיע הזמן להגיד את זה בקול.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 5:50 pm

    אלף, מועדון פוסיקט שליד הנמל בכלל לא קרוב למתחם הבורסה.
    שנית יש בעולם הזה כל מיני סוגי עבדות ו/ או עבודות מאונס אבל יש כאלה שהן הכי גרועות.

    שלשית – שווה לקרא מה כתוב במקרא בפרשת "כי
    תצא" – שם יש כללים ברורים שמדברים על מצבים לא מוגדרים כאלה. אם אדם שיוצא למלחמה חושק בלהט הקרב באחת מבנות האוייב, עליו להתגבר על יצרו, לקחת אותה לביתו, לתת לה להתאבל על הוריה, לגלח את ראשה ולגדל את צפורניה כדי שהיא תראה בעיני ממש רע, ורק אז אולי הוא יכול לבוא אליה.

    החייל האמיץ שיצא מהמועדון לפנות בוקר כשהוא נחוש בדעתו לבצע את זממו ויהי מה, קרוב לודאי מעולם לא שמע על הפרשה הזו.

  • אהרן  On דצמבר 1, 2009 at 6:06 pm

    ראשית- אהרן בלי וו. זה חשוב מאוד לענייננו.
    שנית- לא הבנתי מה ענית לי. אני מסכים עם כל העובדות שכתבת.
    שלישית-אני לא שופט לומר איזו עבודה גרועה יותר מאחרת. אני מניח שלכל אחד עבודה גרועה משלו. זנות- אבל ללא ספק נמצאת ממש בתחתית.
    רביעית- מה רציתי לומר ? רציתי לומר שאנחנו כאן במתקפת הצודקים. ואינספק שאנחנו צודקים. ואנחנו לא שומעים כאן למה הצדק שלנו לא מחלחל לאדמה. לא מקרין על המציאות.
    הקטע המשובח שבו תארת מה שראית הוא בעיני הצעד הראשון ההכרחי. צריך קודם כל לראות את המציאות לפני שצועקים. לראות את כל המציאות- כולל המציאות הנפשית. אולי לקרוא את אלנבי- למרות שלא היה לי כוח אישי- לא מת על סגנון הכתיבה הזה. אם לא נבין את המציאות- את כל המציאות, מהנערה שיצאה, דרך שומרי הסף ועד הכיפה המקופלת לא נוכל לדבר איתה. לצעוק אונס אונס זה דבר חשוב- כי יש- נניח 10 אחוזים מן הלקוחות שישמעו היטב ולא יכנסו שוב.
    אבל יש הרבה אחרים שלא יקשיבו, לא ישמעו. הם ירגישו שהם לא אנסים- ושלא מדברים איתם- עם המצב שלהם. המצב האנושי כל כך מורכב…
    מסכימה ?
    ובתגובה הקודמת היה צריך להיות כתוב "אני זוכר שהייתי".

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 6:34 pm

    כנראה שלא הבנתי אותך נכון במיוחד את המשפט
    המשפט "לקלל לא יעזור". קראתי היום כל כך הרבה טוקבקים שטענו שהבחורה שכמעט נאנסה בליל שבת נשמעת לא אמינה ובטח גררה את הלוחם המסכן לנהר, שהכל התערבב אצלי.

    לגבי אלנבי, מודה שלא היה לי כוח נפשי לקרא אותו. נכון שהוא מתאר איזו מציאות שראוי להסתכל לה "בלבן של העיניים" אבל לי חשוב יותר המבט של המתבונן המתעד את מה שקורה. והאיש שכתב את הספר נראה לי זחוח לגמרי. לא הרגשתי אצלו בדל חמלה, ואני מתנצלת מראש אם אני טועה. זו פשוט התרשמות מהמעט שקראתי ושמעתי על הספר הזה (כולל על המסיבה מתוקשרת עם טובי הברנז'ה במועדון האפלולי הזה)

    ולגבי הצורך שלנו לדבר על הדברים בגלוי – אני גם מסכימה אתך לגמרי. לא בטוח אם אישה שעובדת במועדון חשפנות נאנסת בפועל בכל לילה. אבל בהחלט יש ביזוי וניצול וטעם רע כי היא החוליה הכי חלשה בכל העסק הזה.
    לנשים ולגברים בחברה יש חובה מוסרית זהה.
    וחשוב שנדבר על זה בגלוי. האם זה יגרום למישהו אחד להסס לפני שהוא בוחר להכנס פנימה? אולי.אבל לא בטוח

  • רני  On דצמבר 1, 2009 at 6:47 pm

    העולם הנו אפור אין לבן לגמרי ויש כנראה שחור לגמרי. אחרי ההכרה בכמה הדברים סבוכים ומורכבים לגבי כל חברה אנושית השאלה היא: היכן היא הייתה אמתול ושלשום היכן היא היום ואיך נראה המחר. כמי שחי כאן המון שנים התשובה לשאלה הזו ביחס לכאן במקום הזה אינה נראיית טוב כלל ואפילו מפחידה מאוד. דבר מה מידרדר כאן במהירות אדירה לכיוון השחור. בעניין אחר לחלוטין קראתי עכשיו בקפדנות את דו"ח מבקר המדינה על הקמת כפר הנופש בפלמחים ונחרדתי עד לשד עצמותי יש במקום הזה חלקים מושחתים מכל כיוון והבט וזה ממש מפחיד. באמת מפחיד.

  • שועי  On דצמבר 1, 2009 at 6:52 pm

    אני דווקא מעולם לא הייתי במועדון כמו הפוסיקט
    גם בעברי החילוני, שבו בין היתר חייתי חיי לילה די מעניינים. לעומת זאת כן עבדתי לאחר חתונתי לפרנסתי במחקר כלכלי על מדינות ערב באחד ממגדלי הבורסה. בכסף שהשתכרתי יכולתי לפרנס ככה-ככה את משפחתי וגם לדאוג לחלק משכר הלימוד האוניברסיטאי שלי. עסקה די הוגנת. לא זוכר שנדרשתי לשקר לאיש, או למכור בני אדם בתמורה. גם לא זכור לי שנדרשתי להישבע אמונים לגלובליזציה. אבל נדרשתי לקרוא ולעיין בהרבה מאוד ספרים ואתרי אינטרנט ערביים. באותם ימים דווקא לא היה לי פנאי אפילו לחשוב על לשבת בפאב.חיים של לימודים, פרנסה ומשפחה (אז, בת תינוקת) ממלאים את זמנו של אדם, די הצורך.
    לעתים, כאשר היה לי פנאי, למשל בנסיעות בתחבורה ציבורית: הייתי לומד תורה, או לאחר חצות משסיימתי את עבודתי ואת חובות לימודיי האוניברסיטאים, אז הייתי מעיין באחת ממסכתות הגמרא אל תוך הלילה, אני די אוהב את זה באופן אישי.

    הנה נתתי לך הצצה אל חייו של מי שהיה עובד לכאורה ב- "סחר האדם הגלובלי בבניני הבורסה".

  • ron  On דצמבר 1, 2009 at 7:07 pm

    זה ויכוח לשם הויכוח, תסתכלי קצת באינטרנט באתרים המובילים תפוז וכו ותראי שלא מדהים לראות איך בצ'טים הישראלים ובתארי פנויים עלק מאות אלפי חובשי כיפות וחרדים פונים ומשדלים נשים נשואות לזנות. פה מועדון שם הוריד את הכיפה, על זה הויכוח?

  • אהרן פ  On דצמבר 1, 2009 at 7:08 pm

    אני מקווה שלא חשבת שירדתי עליך.
    אהבתי את מה שכתבת על הנגטיב של משה
    קדושה וקדשה כזכור כתובות מאוד מאוד דומה.
    כך גם להשריש ולשרש.
    ובגלל שהתגובה הזאת הובנה לי כל כך ביקשתי להפוך אותה. אולי גם בגלל הבחור עם הכיפה שקיפל אותה, שראיתי אותי בו, שקיפלתי כבר את הכיפה שלי לפחות פעם בחיים, וכתבתי את התגובה מן הצד שלו. כי הצד שלו לא זוכה להצצה אמיתית.
    ולצד שלך אני זוכה להצצה בכל פעם שאתה כותב, מלא וגדוש במה שאני אףפעם לא אלמד. זהו. ניסיתי להתבונן קצת.
    מגדלי הסחר האלה- עם הכסף הגדול- מממנים אותי ואותך ואת כולנו בעסקאות שרבות מהן איומות ונוראות. ואנחנו חיים ככה. וקונים דברים מסין, וחיים ככה, והחיים מכריחים אותנו לטבול את ידינו בחרא. ואנחנו חיים עם זה. ואני מבקש להתבונן בזה. ולהפוך את המבטים מדי פעם. לראות לאן זה מוביל, ומה אפשר לעשות, ומה בדיוק קורה שם וקורה בנשמה שלנו.

  • אהרן פ  On דצמבר 1, 2009 at 7:11 pm

    ואני לא הייתי גם בפוסיקט
    אבל הייתי בערך 80 פעם ב באדה בינג. שועי- אם תזדמן לשם (אי שם בניו ג'רזי) תגיד שאתה חבר שלי. יסדרו לך משקה חינם ושיחה קצרה עם טוני ס.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 7:39 pm

    לרני- איזה מזל שבתוך השחור משחור הזה עמדה ילדה צעירה ותמה ושאלה למה? לפני כמה שנים השחיתות היתה אולי פחות נפוצה אבל היו גם פחות אנשים שנלחמו בה. מספיק לראות איך דוחות המבקר רק גדלים משנה לשנה. נחמת עניים אולי, אבל גם כן נחמה.

    לשועי – קראתי בעניין על חייך בזמן שעבדת במרכז "סחר האדם הגלובלי בבניני הבורסה". כל זה ועדיין היה לך כוח וזמן לקרא בכל ערב דף גמרא? אשריך.

    לרון – אני לא חושבת שניהלנו פה ויכוח על מעשיו של איש זה או אחר, גם לא על עצם הסרת הכיפה. כמו שועי, גם אני ראיתי בזה משהו שובה לב, עצוב ומשעשע כאחד. בניגוד לחילוניים לדתיים תפיסה עצמית שאינה נפרדת מהקהילה הקולקטיבית הטבעית שלהם. אולי בגלל זה הוא הוריד את הכיפה, כדי שלא יגידו שדתיים עם כיפה סרוגה, מלח הארץ, הולכים למקומות כאלה. אבל זו רק השערה שלי.

    לאהרן – ברור לי לגמרי שאף פעם לא היית בפוסיקט, אחרת לא היית כותב שזה נמצא ליד הבורסה ברמת גן..:-)

  • אהרן  On דצמבר 1, 2009 at 7:44 pm

    40 שנה אני מסתובב שם ומחפש – ועכשיו מתברר לי שהעבירו את הפוסיקט ? אירוניה אלוהית או מה ?

  • ron  On דצמבר 1, 2009 at 7:53 pm

    הנקודה המרכזית- שהוא מוריד את הכיפה לא בקטע משעשע אלא בקטע של שחיתות מוסרית. כשנוח אז שמים כיפה כשלא נוח מורידים כיפה. אני אחזור שמאות אלפי חרדים וחובשי כיפות משדלים לזנות נשים באינטרנט ואין הבדל כלשהו בינם לחילוניים גמורים. אז בשביל מה הכיפה והתחפושת?

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 7:59 pm

    מילא אחיך המיתולוגי מסתובב במדבר 40 שנה בלי מפה או GPS
    אבל אתה?… יכולת להשתדל יותר

  • שועי  On דצמבר 1, 2009 at 8:01 pm

    לא לקחתי אישית, אבל לכל דבר יש שני צדדים לפחות כמו שטענת. הכיפה המקופלת מעט הזכירה לי ויכוח קצר שהתגלע בינינו פעם באתר של חנה בית הלחמי על עבריינים החובשים כיפות בעת מאסרם ועל הטעם שבגינו אני חובש כובעים.
    ובכן- שלא כמו אז, אין לי טענות מיוחדות כלפי אותו צעיר דתי או "מתחזק", הכרתי הרבה מאוד דתיים שבשלבים מסויימים ניסו להתיידד עם כל צדדיו של העולם החילוני. היה לי פעם ידיד חרדי בזמן שירותי הצבאי (היה אפסנאי הבסיס) שעזב את הדת ומשום מה פנה מייד למחוזות התחנה המרכזית הישנה ומועדוניה (ופעם היתה לי שיחה איתו ובה אמר לי שזה פשוט נותן לו אשליה של זהות, ושל כוח). או אפילו קרוב משפחה שבשלב כלשהו החליט שנמאס לו לקיים מצוות, עזב את הישיבה התיכונית, והתחיל לשוטט במועדוני סנוקר (לבסוף, התגורר אצלינו איזה זמן, כי אשתי ואני קצת פחות נחרדנו ממנו, מאשר המשפחה הרחבה). אף פעם לא הבנתי, כי יש מקומות טובים יותר (גם מבחינה אנושית) להתחיל מהם את החיים החדשים, גם מבחינת חיי לילה. היתה גם תקופה מעט לאחר שהתחלתי לקיים מצוות שבו מרבית שותפיי לדירה היו בשלבי דתלשו"ת מתקדמים. ובאותה תקופה סייעתי להם בשמחה בהמלצות לגבי מקומות לשבת בהם, סרטים לראות, ספרים לקרוא וכיו"ב. חלקם, חברים טובים שלי גם היום.

  • שועי  On דצמבר 1, 2009 at 8:02 pm

    (-:

  • אהרן  On דצמבר 1, 2009 at 8:12 pm

    ולא פעם אחת מתווכח עם חנה.
    בכלל- בשביל מה להתווכח. 2 עיוורים על פיל אחד.
    ולכל דבר יש באמת המון צדדים, ואת הריבוי מתחילים עם עוד זוית ועוד אחת ועוד אחת. גם הזוית של חנה היא זוית.
    ולגבי החוזרים בשאלה- לפעמים אדם מוצא את זהותו בביבים. או לפחות את חלקי הנשמה שהוסתרו ממנו כל חייו.
    ונטלי – עוד פעם אחת את קוראת לי אהרון ואני מתחיל לקרוא לך נטעלי. ראי הוזהרת.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 8:12 pm

    שחיתות מוסרית היא בעיה כללית בחברה והיא לא מתמקדת רק בסקטור אחד בלבד. אבל כשרואים אנשים דתיים זה הרבה יותר בולט לעין.
    מה גם שצריך לזכור שצעירים דתיים לרוב מתחילים לקיים יחסים אינטימיים משמעותיים רק אחרי החתונה, ולכן הפיתוי להתנסות בחוויות כמו שאתה מתאר בזמן הרווקות, הוא גדול יותר.
    כמו שאמרנו הבעיה מורכבת מאד ואין אשמים רק בצד אחד.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 8:14 pm

    סליחה ומחילה. רק לא נטעלי. זה הכי גרוע!..

  • ron  On דצמבר 1, 2009 at 8:32 pm

    הם ממש לא צעירים דתיים אלא מתחזים דתיים, והם ברובם נשואים עם 10 ילדים כל אחד. למה את מנסה לעדן את הבעיה האיומה הזאת מתחת לשטיח, ממש לא ברור לי. מה שמדהים זה ששמת לב לאחד שהוריד כיפה לפני שנכנס למועדון חשפנות, אבל את האמת על מאות אלפי חרדים נשואים שמחפשים להזנות נשים את זה את כבר לא מקבלת. נו ,נו, כל אחד ומה שהוא רואה.

  • נטלי מסיקה  On דצמבר 1, 2009 at 11:54 pm

    הבחור שהוריד את הכיפה היה צעיר באמת. לגבי כל השאר שאתה מתאר, יכול להיות שאתה צודק ויש גם כאלה שחוטאים. אבל מאות אלפים זה נשמע לי קצת הרבה…

  • הרב השובב  On דצמבר 2, 2009 at 5:57 pm

    לרון, מדבריך אני למד, שאנשים שאינם חובשי כיפה, יאה להם לשדל נשים לזנות? שהרי טענתך היא "בשביל מה הכיפה?"
    נו באמת.

    דווקא הבחור הצעיר, שכיפה לו על ראשו מתוך הרגל או בגלל המשפחה (הוא בטח גר אצל ההורים), נכנס למועדון חוקי, ומתוך כבוד לכיפה ולקהילה, הסיר את הכיפה.
    לא בכעס או בזלזול, הוא נתן לה נשיקה….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: