פריז-MATCH -נצרת

ביום רביעי הקרוב אני הולכת להתארח בבית הנשיא. מארגנים שם חוג לאוהבי תנ"ך ו/ או ארכיאולוגיה ושלחו לי הזמנה במייל מהאוניברסיטה. הנה הזדמנות לבקר בעוד מקום שאף פעם לא ביקרתי בו. כשסיפרתי את זה להורי הם אמרו לי למסור דרישת שלום חמה לנשיא שמעון פרס וגם תודה רבה על כל מה שהוא עשה בשבילנו. כיצד ולמה? הנה לפניכם הסיפור:
 
בחודש דצמבר  1969 החליטו הורי לעלות לישראל. היו אלה שנות האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים ואבי נסחף בפרץ ציוני-אידיאליסטי גדול ממנו. הפקיד במרכז הקליטה של הסוכנות אמר שמצא לנו מקום משובב נפש לגור בו: נצרת עלית. וזאת למה? משום שהיא ממוקמת כידוע, בין הים של טבריה לים של חיפה. הורי כמו הוריהם והורי-הוריהם לפניהם מעולם לא הרחיקו מערי החוף של הים התיכון ולכן מיד שמחו על המציאה. כי מה מה טוב מעיר השוכנת על חוף ים אחד? נכון, עיר השוכנת על חופם של שני ימים. 

אני זוכרת במעומעם את החודשים הראשונים שלנו במקום המוזר, פרוץ הרוחות, השומם והמשמים הזה. את המילים שנגמרו לנו, את אחי הבכור שחזר מבית הספר מתייפח כי הוא לא הבין "שום דבר, שום דבר, שום דבר", את אחי הקטן התגרן, שנשך ובעט בכל מי שהעז להציק או לצחוק עלינו. אני שמיעטתי לדבר במילא,  התכנסתי בתוך שתיקה מוחלטת ורק ציירתי לעצמי כל הזמן. ביום הראשון שלי בגן עמדתי מזועזעת מול מכחולי העץ הגסים שהוכתמו בתערובת צבעי הגואש והתגעגעתי לעפרונות הפסטל המחודדים שהיו לי בגן בצרפת.       
 
 

 
 
כמה חודשים אחרי שהגענו, הורי קיבלו הודעה שנבחרנו לארח אנשים חשובים מהממשלה. באותו יום  נשארנו בבית, לבשנו את מיטב בגדינו וחיכינו עד לשעות הצהריים. ואז הם התחילו להגיע: קודם פקידים זוטרים מההסתדרות , ואח"כ  עוזרי שרים, ואח"כ הגיעו האורחים החשובים מכולם: ראש העיר של נצרת-עלית, שר האוצר פינחס ספיר והשר לקליטת עליה שמעון פרס.  אני זוכרת טור ארוך של אנשים עומדים במרפסת, ממתינים להיכנס רק כדי להצטלם עם המשפחה המלכותית הנבחרת. אני גם זוכרת במעורפל איש קירח עם משקפיים שהושיב אותי על הברכיים. היה לו פרצוף של דוד נחמד.
 
אחרי שהלכו כולם נותרנו רק עם השר לקליטת עלייה ושני עוזריו. במה אני יכול לעזור לכם?  שאל השר, ואבא שלי אמר: עבודה. בשבוע הבא נגמר לי האולפן ואני רוצה לעבוד.
תרשום עבודה לאדון מסיקה סימן השר לעוזר, והעוזר כתב את הבקשה בפנקס.
ואת גברת מסיקה, במה אני יכול לעזור לך?
אמי הסתכלה על הנוף הצחיח שהשתקף מחלונה וידעה שאין שם ים, גם לא קצה-קצהו. 
אולי יש משהו שאת רוצה, ואין לך איך להשיג פה? שידל השר.
יש כל כך הרבה אין, במה להתחיל?  ואז עלה בראשה רעיון:  Paris Match.  השבועון החביב עליה מזה  שנים. יש שם הכל: כתבות צבע על שחקנים, אמנים, פוליטיקאים, אנשי בידור ורוח. מתכונים לארוחות גורמה, עצות מועילות לאפיית עוגות פירות מהפרובנס. צילומים מתצוגות אופנה של כריסטיאן דיאור וקוקו שנל. מבצעים של תיקים וכפפות מעור בגלרי לפייט. ביקורות על ספרים שיצאו לאחרונה. רשימת סרטים שמוקרנים בבתי הקולנוע בערים הגדולות  בצרפת. בקיצור כל מה שאישה משכילה, שוחרת תרבות, צריכה לדעת כדי להסתדר ביום-יום. 
 
אני אדאג להביא לך Paris Match הבטיח השר. קשה להאמין, אבל הבטחתו קוימה: מדי שבוע במשך שנה תמימה חוברת מעודכנת של  Paris Match  היתה עושה את דרכה בדרך-לא-דרך משגרירות ישראל בפריז, למשרדו של השר, ומשם לחנות העיתונים במרכז המסחרי-רסקו בנצרת עלית. בעל הדוכן מושקו השמן כבר הכיר את הנוהל היטב: צריך לתת את החוברת המהודרת רק לגברת מסיקה ולא לאף אדם אחר, ואין לגבות עליה כל תשלום.

אחרי שאימא שלי היתה מתעדכנת בכל מה שמוטל עליה לדעת, היא היתה מרשה לי לדפדף בחוברת כדי להסתכל בתמונות. וככה למדתי שלא משנה כמה עצוב ומשמים בחוץ, תמיד אפשר למצא נחמה בדברים יפים שמודפסים על נייר. 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On ינואר 8, 2010 at 4:01 pm

    "אני שמיעטתי לדבר במילא, התכנסתי בתוך שתיקה מוחלטת ורק ציירתי לעצמי כל הזמן"

    מה? אני הראשון? לא מאמין, כי זה פוסט מקסים, הכי אישי והכי ציבורי, מקסים, ואיזה זמנים, איך הוא דאג שאימך תקבל את המגזין, לא יאומן כמעט, תודה על הפוסט

  • טלי  On ינואר 8, 2010 at 4:02 pm

    אני תוהה אם יש היום עדיין פוליטיקאים שעושים ג'סטות כאלה בשביל אנשים פשוטים, מפרס התאכזבתי כבר מזמן מזמן, אבל הנה רשמתי לי בזכותך נקודה לזכותו.

    והמשפט האחרון שלך – "וככה למדתי שלא משנה כמה עצוב ומשמים בחוץ, תמיד אפשר למצא נחמה בדברים יפים שמודפסים על נייר." –

    הכי יפה והכי נכון. (-:

  • שאול  On ינואר 8, 2010 at 5:46 pm

    היו אז הרבה דוברי צרפתית בארץ והשבועון לא הופץ בצורה מסודרת.השבועון לא הופץ כי דוברי הצרפתית באו בעיקר ממרוקו.

    נטלי אם כתבת שיש לך דרכון אדום והשנה 69 אז טאצ' ווד נראה שהגעת לאויר העולם לפחות עשור אחרי 1969

  • שחר  On ינואר 8, 2010 at 5:51 pm

    🙂

  • שאול  On ינואר 8, 2010 at 6:11 pm

    כנערים ב 1969 ה PLAYBOY היה זמין

  • נטלי מסיקה  On ינואר 9, 2010 at 6:58 pm

    תודה רבה לשרון

    ותודה לטלי- אני חושבת שפעם היה יותר קל לעשות ג'סטות אישיות כי הכל היה הרבה יותר אישי, מאידך גם הצ'ופרים והג'סטות השנו וטפחו עם השנים…

    תודה שאול- נו, רק בשביל זה היה שווה לכתוב את הפוסט הזה.. (-:
    ולגבי ההערה השניה שלך: גם אם היו חובבי פלבוי במשפחה שלנו באותן שנים(ועד כמה שאני יודעת לא היו), מין הסתם הם לא היו מעזים לבקש את החוברת כמנוי הסתגלות משר העליה והקליטה.

    ותודה גם לשחר 🙂

  • איתי  On ינואר 10, 2010 at 12:21 pm

    סיפור יפה מאוד.
    אשמח גם להמשך הסיפור: האם אביך קיבל עבודה? ואיזו? איך היה המשך החיים בארץ (משום מה המילה "קליטה" לא מוצאת חן בעיני בהקשר זה)? האם המשפחה התקרבה לים?
    והמשך אחר, אחרי המפגש: האם הצלחת לספר על כך לשמעון פרס ומה היתה תגובתו?

  • נטלי מסיקה  On ינואר 10, 2010 at 6:38 pm

    אבי קיבל עבודה ב"סולל בונה", יום אחרי שסיים את האולפן, בהתחלה כמפקח בניה ואח"כ המשיך במשרד השיכון בכל מיני תפקידים ביצועיים ומנהליים באזור בית שאן והגליל

    מכל בני המשפחה רק אני התקרבתי לים פיזית. גם אם אני לא רואה את הים כל יום, אני צריכה לדעת שהוא שם.

    ולגבי התגובה של הנשיא אעדכן בהמשך, אם יהיו עדכונים כמובן…

  • שועי  On ינואר 11, 2010 at 11:57 am

    לא יודע, אבל דומני כי שנים רבות אחר כך במשרד הקליטה, הסתובב פקיד ממושקף, מינוי פוליטי שלא נס ליחו, ובכל עת שהיה מתבקש היה פועל כמו על אוטומט: סיפור הצלחה של קליטה בצפון? סיפור הצלחה של של קליטה בצפון לתורם אמריקאי עשיר? ביקור של פוליטיקאי צרפתי? תפתח את תיק מסיקה, הכל שם, כולל צילומים של שמעון פרס כאשר עוד היה שר הקליטה. זה תמיד עובד. לא מפספס. וכך גם מערכת העליה והקליטה הממשלתית קבלה את ה-Paris Match שלה.
    (-:

    (-:

  • נטלי מסיקה  On ינואר 11, 2010 at 7:14 pm

    בשביל מה הגענו לפה, אם לא כדי לשמח את לבם של פקדי סוכנות אפרוריים שחיפשו ריגושים…
    אכן הצליח להם

  • יריב  On ינואר 23, 2010 at 9:40 pm

    נטלי, יופי של סיפור, מחמם את הלב. אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: