צרפתים בקיסריה

לפני כמה חודשים קיבלתי מייל מאחת, ג'קלין דוג'נסקי שגרה בפריס. היא כתבה שהיא מארגנת טיול לישראל עם חברי הקהילה של בית הכנסת המסורתי ברובע השישה-עשר. השמועה על פועלי הגיעה אליה דרך הדוד שלי ג'ילבר, והיא תשמח מאד אם אוכל להתפנות אליהם ליום הדרכה בקיסריה. יותר משהופתעתי על הפנייה, הופתעתי על כך שדוד שלי ג'ילבר התחיל לפקוד בתי כנסת בזמנו הפנוי. מי שנחשב לסמן ימני-חילוני של המשפחה, זה שחושב שכל הדתות הם בסך הכול מנגנון מניפולציה מתוחכם שנועד לשלוט בהמונים, פתאום לעת זקנה החל לחפש את יהדותו מסתבר. מאידך, מדובר בכל זאת בבית כנסת לייט,  אולי זה לא כל כך דרמטי כמו שזה נדמה.
 
בשלושת החודשים שעברו מאז פנתה אלי לראשונה התכתבנו ג'קלין ואני, על בסיס כמעט יום יומי. היא רצתה לדעת למשל, מה רואים בקיסריה והאם הסרטים המוצגים במרכז המבקרים מתורגמים לצרפתית. האם מסלול ההליכה נוח לאנשים מבוגרים, ובמיוחד לגברת אחת שסובלת מעודף משקל מסויים. היא תשמח לדעת גם כמה זמן יערך הביקור ומה מזג האוויר הצפוי בזמן הסיור. וגם איפה אפשר לאכול צהריים, שזה מניסיון רב-שנים נושא אלמנטארי שמאד מעסיק צרפתים.
בכל הקיץ אנחנו נתונים למתקפה של קרובי משפחה בדרגת קרבה כזו או אחרת שבאים לביקור בארץ הקודש. לרוב כשאני פוגשת אותם בבית המלון, הם מיד משתפים אותי בחוויות שלהם מארוחת הבוקר שבשפתם נקראת: Petit déjeuner שזה  בתרגום חופשי "ארוחת צהריים קטנה". הם לא מבינים למה אוכלים פה כל כך הרבה ולמה אנחנו לא מסתפקים, נגיד, בקרואסון וקפה. כמה שעות אחר כך הם כבר מוטרדים מה יהיה עם ה- Déjeuner. לפעמים הם עוסקים בסוגיה כבדת המשקל הזו מה-  Petit déjeuner עד למועד ה-  déjeuner. בין לבין הם נוהגים לתור אחר הזדמנויות פז בסוכנויות נדל"ן, כי הריביירה כבר לא מה שהיתה פעם וצריך למצוא מקום חלופי ל- Vacances. ואילו אני שנאלצת לספוג את העלויות במחירי השכירות בתל אביב מחייכת אליהם בשפתיים קפוצות ושואלת: למה לכם, לא חבל? אין לכם מושג כמה חם פה באוגוסט. זוועה ממש. הריביירה הרבה יותר מתאימה לכם. אבל הדברים שלי לא עושים עליהם שום רושם, ובמקום זה הם אומרים: את מכירה אולי מקום ראוי ל- Dîner ? (שזה בשפתם ארוחת ערב). המילה ראוי" מתארת מקום שמספק חומר לדיון מעמיק על איכות תפריט על כל מרכיביו מעל ספל קפה וקראסון למחרת בשעת ה- Petit déjeuner.
 
המועד לסיור נקבע סוף-סוף, תפריטי המסעדות הראויות בנמל קיסריה נבחנו בקפדנות,  המסלול סומן והוסבר בפרוט. רק על מזג האוויר לא היתה לי שליטה לצערי, שכן ביום הסיור שנקבע בראשון האחרון, היה כזכור חמסין כבד.

כשעליתי לאוטובוס התיירים הממוזג שאסף אותי בת"א  הקבוצה קיבלה את פניי במחיאות כפיים סוערות ובחיוכים נרגשים. כנראה שיחסי הציבור והשיווק הנמרצים של בני משפחת מסיקה עשו את שלהם. שמענו שאת ארכיאולוגית מאד-מאד חשובה, אמר לי ישיש אחד ולחץ את ידי בהתרגשות. שמענו שחפרת בכל ישראל, לחשה לי קשישה חביבה אחרת. ככה זה שהדמיון המזרחי העשיר פוגש מוטיבציה מערבית מוגברת.
 
בדרך לאתר שמענו מנועם המדריך הצמוד של הקבוצה, סקירה מקיפה על המצב הפוליטי-חברתי בארץ עפ"י ישראל היום: מסתבר שבזכות ראש הממשלה המעולה שלנו, הכלכלה פורחת, האבטלה ירדה, הביטחון יציב ויחסינו עם אמריקה מעולם לא היו טובים יותר. גם לאוזניים  משוחדות של תיירים נלהבים מהרובע ה-16 בפריס, התיאור הזה נשמע, אעפעס, קצת בעייתי.
 
כשהגענו לקיסריה ירדנו בכניסה הדרומית  ולאחר הצפייה בסרט המולטימדיה, הובלתי אותם למונומנטים הארכיטקטוניים החשובים: בתיאטרון העירוני ספרתי להם על המופעים שהתקיימו באותם ימים, במרפסת המשקיפה על ארמון השונית ספרתי להם על הלך רוחו של המלך הורדוס, ליד אבן ההקדשה של פונטוס פילטוס דנו בפסוק: "דמו עלינו ועל בנינו"  ששם האוונגליסט מתי בפי  כל העם היהודי מאז ועד היום. משם פנינו להיפודרום וניסינו לשחזר את המהלכים של מרוצי הסוסים בסגנון בן-חור.  אחר כך נכנסו למרכז המבקרים בנמל כדי לראות את המצגת שמתארת את מפעל הבנייה הגרנדיוזי ביותר שבוצע באותה עת בלב ים. למרות המאמץ העצום שהושקע בבנייתו, הנמל החל לשקוע לאחר שנים מעטות, אולי בשל עודף חשיבות עצמית שדורשת תמיד תחזוקה יקרה.

העיר קיסריה שעל הים שמרה על אופייה הפומפוזי גם בתקופות הבאות שבהן כבר לא היתה בשיאה. אולי זה משום שמאז ומעולם  היא נחשבה לעיר חילונית במהותה, כזו שנקשרת לאליטות חברתיות מבוססות היטב. בתלמוד נאמר עליה: "קיסריה וירושלים – אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן – אל תאמן, ישבו שתיהן – אל תאמן. חרבה קיסריה וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קיסריה – תאמן." כנראה שלא בכדי ראש הממשלה שלנו מתגורר בשתיהן. 

אבל אם מחפשים טוב-טוב גם בקיסריה אפשר למצא קורטוב של קדושה. המלך בלדווין צר על קיסריה  בשנת 1191 ולאחר שבועיים ימים הרג את תושביה, מכר את הנשים והילדים שהתגוררו בה ואז התפנה לבזוז את אוצרותיה כדי לתור אחר ממצאים מיוחדים שאותם יוכל לקחת אתו בחזרה. בכח ההשגחה העליונה נפלה לידי חייליו קערת זכוכית ירוקה שערכה לא יסולה בפז והיא שמורה עד היום בכנסיית סנט לונצו בגנואה. מסתבר שהיא-היא הגביע שבו השתמש ישוע מנצרת בשעת הסעודה האחרונה. או שמא יש לומר  בשעת  ה- Dîner ? 
 
   
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שאול  On מרץ 19, 2010 at 1:03 pm

    שהופכים לקברות צדיקים

    דרך אגב פירות ים האורחים שלך אוכלים ?

  • אורה  On מרץ 19, 2010 at 4:00 pm

    מקסים- תודה! מצא חן בעיני הדוד שלך ז'ילבר, נראה שיש לו ראש טוב, אז שיהיה שבת שלום (לייט)
    (-:

  • שרון רז  On מרץ 19, 2010 at 5:50 pm

    מעולה, וגם אני נתפסתי על הדוד ז'ילבר, בין השאר. כתוב נהדר ומהנה. לא מבין איך החום הכבד לא מבריח אותם. אף פעם לא אבין. אוכלים כאן הרבה, זה נכון…

  • טלי  On מרץ 19, 2010 at 6:55 pm

    גם לא נאלצתי לכתת רגליי בעתיקות קיסריה בחמסין כבד וגם זכיתי להשתתף בסיור שלכם. תודה!
    (-:

  • רני  On מרץ 20, 2010 at 2:16 pm

    כל מה שאת כותבת מהנה ומלמד. ושוב תודה. אנא קבלי את הנכתב להלן ברוח שבה הוא נכתב. פעם הבאה שאת מדריכה תיירים צרפתים בקיסריה קיראי להם מתוך החומר הבא המכיל המון המון חומר שעשוי לעורר ענין אצל צרפתיים. מה שלפני מצוי באנגלית אך ייתכן והוא קיים בצרפתית, בלטינית בינמית בודאי

    Joinville and Villehardouiin 1963, Chronicles of the Crusades. (rep.) New York Dorset Press.
    הנה למשל פרק מספרו של ג'ונויל שכולו מוקדש לללואי הקדוש. זה פרק 14 שכותרתו הפלא ופלא "החיים בקיסריה" ממרץ 1251 עד מאי 1252 ואלו היו חיים מענינים, היו שם חברה מכל אירופה מנורווגיה ודרומה. צדו אריות וצבאיים, גידלו כבשים וחזירים, שתו המון יין היו שם גם כנראה גם נו איך לומר בעדינות גברות מקצועיות ובכלל. היה אז לא רע להיות אביר צרפתי בקיסריה.
    כך שאיזה צרפתי לפני 760 שנה כבר התעניין בחיים הטובים ובמה שהתענינו ולו חלקית האנשים הנחמדים שהדרכת שם.

  • שועי  On מרץ 20, 2010 at 7:20 pm

    הטריד אותי מאוד שבמסעותיהם לארץ הקודש לא ביקרו חביבינו הגאלים: אסטריקס ואובליקס בקיסריה; למשל, יכולים היו להילחם כלודרים באמפי, או לפחות להאזין להופעה מפיו של הפייטן התנאי, שלמה ארצי.
    ובאשר למדריך נועם הוא שכח להגיד כי אנו אור לגויים, חברה שיוויונית, הנוגעת יפה במיעוטיה ובעוליה, ובכלל לתת את הכתובת של אתר הסוכנות היהודית, שלא נס ליחה.
    אגב, מעמדה של ישראל היום מזכיר לא מעט את הכפר הגאלי, אבל לא ברור האם יש שיקוי פלא בקלחת.

  • צחי הררי  On מרץ 20, 2010 at 7:42 pm

    החיבור של רוה"מ, קיסריה וירושלים, במיוחד לאור סוגיית יישוב ירושלים ומדיניותו של רוה"מ בנושא דורשים מחקר ודיון מעמיק יותר… נתת לי נקודה מאד מעמיקה למחשבה, ואולי אפילו נושא לעבודה קטנה, מאד מעניין (כתמיד). תודה!

  • נטלי מסיקה  On מרץ 20, 2010 at 9:11 pm

    שאול- לפעמים אני משתעשעת ברעיון מה יקרה אם יחקרו את הנושא הזה לעומק, בצורה מדעית. ללא ספק יגלו כמה תגליות בלתי מתקלות על דעת המאמינים. ולגבי פירות ים- באופן מוזר זה איכשהו דווקא עובר בדר"כ…

    אורה – תודה. ז'ילבר באמת אדם מעניין שעוד אכתוב עליו בהרחבה. ושבוע טוב בחזרה 🙂

    תודה גם לשרון. משנה לשנה נדמה לי שהחום רק מדרבן את הצרפתים להגיע בהמוניהם יותר ויותר. פלא גדול בעיני.

    תודה גם לטלי – בפעם הבאה – את מוזמנת להצטרף על באמת!

  • נטלי מסיקה  On מרץ 20, 2010 at 9:19 pm

    רני – תודה על ההפניה המרתקת. זה תמיד משמח לגלות מקורות היסטוריים חדשים, במיוחד על ימה"ב שהיא תקופה מרתקת בעיני.
    אגב המלך לואי קשור באופן ישיר עם הדוד שלי ז'ילבר. ארחיב על הנושא בפוסט הבא.

    שועי – אהבתי וצחקתי. ומה לגבי מנהיג הכפר שנושאים אותו על מגן ובכל רגע בטוח שהשמים הולכים לפול לו עלל הראש?

    צחי – תודה. אשמח אם תשלח קישור כשתסתיים עבודת המחקר הקטנה בנושא.

  • דפנה לוי  On מרץ 28, 2010 at 10:12 am

    כמה הצחקת אותי. הידעת שבגרסה הצרפתית קוראים לכלב של אסטריקס אידה-פיקס ובתרגום הגאוני לאנגלית הוא נקרא דוג-מטיקס?

    ונטלי – תודה על טיול וירטואלי. כתבי עוד על ז'ילבר….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: