מתים עלינו

זה כמה חודשים שהארץ גועשת קוצפת ורוגשת בעניינם של כאלה שמזמן כבר לא מתעניינים בנו. זו לא הפעם הראשונה שחרדים קיצוניים מעוררים מהומות בעקבות מה שהם מכנים "חילול קברים" בידי ארכיאולוגיים רשעים, זוללי עצמות, אבל הפעם נדמה שהמפגש בין החיים למתים (או הטוענים לייצגם עלי אדמות), הוא חריף ומטריד במיוחד.

ראשית כל למען הסדר הטוב כדי להבהיר כמה דברים: ארכיאולוגיים אינם מוצאים סיפוק מיוחד בחיטוט קברים. ארכיאולוגים הם אנשי מקצוע שנקראים לבצע את המוטל עליהם על פי חוק ועל פי החלטות שנקבעות בידי רשויות התכנון והפיתוח במדינת ישראל. לבנות בתים חדשים צריך? צריך. ומבני תעשייה, מסחר, חניונים, כבישים ואפילו בתי חולים, צריך? בטח צריך. אז איפה יבנו? על האדמה כנאמר במקורותינו: השמים שמים לה' ואת הארץ נתן לבני אדם.

אבל אליה וקוץ בה. הארץ שבה אנו חיים היא ככל הנראה הצפופה בעולם באתרים ארכיאולוגיים ביחס לגדלה. לא רק אברהם אבינו עליו השלום בחר ללכת לו מארצו וממולדתו אל הארץ שאותה יראה לו אלוהים. חזיונות גיאוגרפיים דומים פקדו רבים וטובים אחריו במשך מאות בשנים, וכדרכם של חזיונות הם נחשבו הרבה יותר מכל מציאות עגמומית נגלית לעין.

לחיות בארץ הקודש אף פעם לא נחשב למי-יודע-מה, אבל למות ולהיקבר בה – הו-הו, משאת נפש ממש.  אינספור עצמות יבשות טולטלו בדרכים על פני יבשות וימים במשך מאות בשנים, רק כדי להצטרף למועדון המתים האקסקלוסיבי ביותר בעולם. לאלה התווספו רבים וטובים אחרים ששמו להם למטרה למות פה מות קדושים רק כדי להגן בחירוף נפש על גל אבנים מפני השפעתם המזיקה של כופרים רשעים. מי שזקוק לרענון אקטואלי כואב יכול להיזכר בפרשת יוסף מדחת שנשלח להגן על מה שמכונה קבר יוסף, ובמשך שעות רבות דימם למוות אחרי שנפצע מירי צלף פלשתיני. היה מי שהחליט שהמקום הזה, שאינו אלא קבר  שייח' עות'מאני, הוא נכס צאן ברזל שמצריך הגנה מתמדת של חיילי משמר הגבול במשך כל שעות היום והלילה. צרכי החיים נדחקו מפני צרכי המת שבמקרה הזה זכה לשמירה הדוקה במיוחד דווקא אחרי שהלך לעולמו המסכן.

מה שמחזיר אותנו לפרשה האחרונה שהתעוררה סביב פינוי הקברים הסמוכים לבית החולים ברזילאי באשקלון ובסמוך למתחם אנדרומדה ביפו. גם פה אלה שבוחרים לעורר מהומות, יודעים בוודאות גמורה  כי מדובר בעצמות של יהודים. הרי במילא אי אפשר להציג להם טיעונים ריקים מתוכן המבוססים על כתבים היסטוריים, ניתוח אנתרופולוגי-פיסי או עדויות ארכיאולוגיות מוצקות. הם הרי מבינים יותר טוב מכולם בכל נושא ועניין. הגדיל לפרש אחד האברכים שהגיע ליפו במיוחד מירושלים, וטען בלהט בפני המצלמות שאת עצמותיה של סבתא שלו, הם חופרים הארכיאולוגים, לא פחות. די להעיף מבט חטוף בפניו החיוורות, בפאותיו הארוכות המשתלשלות משני צדי ראשו, במגבעת ובקפוטה השחורים  כדי לקבוע שהאוכלוסייה האופיינית לערי הים התיכון שונה ממנו ומכל מה שהוא מייצג באופן גורף ומוחלט. "הים התיכון הוא אלף דברים בעת ובעונה אחת. אין הוא נוף, אלא נופים אינספור. אין הוא ים, אלא רצף של ימים. אין הוא תרבות, אלא תרבויות רבות… בנופו הפיסי, כמו גם בנופו האנושי, הים התיכון הוא צומת דרכים שבו הכול מתערבב ומשתלב באחדות מקורית",  מתפייט ההיסטוריון הצרפתי פרנן ברודל.

כמה רחוקות יפו ואשקלון משכונת מאה שערים בירושלים.  לאורך אלפי שנות קיומן שתי הערים נחשבו לערים נוכריות באופן מובהק: יפו היתה נתונה לחסות צידונית במשך כל התקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית היתה לעיר יוונית- סלבקית שתושביה העריצו את קיטו – אותו נחש מיתולוגי שאיים על אנדרומדה בטרם ניצלה בידי פרסאוס הגיבור. אמנם היא סופחה לממלכת החשמונאים בדומה לערים נוכריות אחרות החל מימיו של שמעון החשמונאי, אך כשהרומים כבשו את האזור היא שבה לחסות תחת שלטון אזורי-פגאני רחב ומוכר. גם הגיור הרטרואקטיבי הכולל של העיר אשקלון ותושביה לדורותיהם הוא אעפעס בעייתי משהו: באונומסטיקון שתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת, היא נזכרת עם עזה ואשדוד כעיר פלשתית וככזו היא מוזכרת גם במקרא. בימי האימפריה הפרסית אשקלון היתה נתונה תחת שליטה צורית ובתקופה ההלניסטית נבנה בה המקדש הקדום ביותר "לאפרודיטה השמימית" לפי כתבי ההיסטוריון הרודוטוס.  המלכים החשמונאים לא הצליחו לתפוס בה אחיזה, ובימי המרד הגדול של היהודים ברומאים תושביה נלחמו בעוז נגד המורדים. הניכור הזה נשמר גם בימי המשנה והתלמוד,  והחכמים פסקו שהיא נמצאת מחוץ לתחום עולי בבל  בכל מה שנוגע לעניין המצוות התלויות בארץ. זה עדיין לא אומר שמדי פעם בפעם לא הגיעו יהודים ליפו או לאשקלון, חיו או אפילו נקברו בהן – אבל להכריז שכל מתיהן יהודים הם?  קצת מוגזם.     

בכלל אני תוהה מדוע המתים זוכים לכאלה הקלות מרשויות הרבנות בכל מה שנוגע לחוקי הגיור. מדוע נגזר על החיים לעבור דרך חתחתים אינסופית, זרועה במהמורות ובמשימות לרוב ורק למתים עושים פה חיים קלים. ידועים מקרים שבהם התעורר חשד קל שבקלים – ומיד אותם נוכרים בפוטנציה נפסלים מלבוא בקהל ישראל, להתחתן או להיקבר בתחומי הגדר. הבוקר התבשרנו כי בירושלים עומד להיערך טקס קבורה המוני לעצמות המתים שהוצאו מבית הקברות הסמוך לבית החולים ברזילאי שבאשקלון. העצמות יקברו אחר כבוד כדת וכדין ואפילו יאמרו עליהן קדיש. מה שמוכיח שהחרדים נוטים להקפיד מאד בכבודם של אנשים ללא הבדלי דת, גזע ומין אך ורק אם הם מתים.    

 אבל בעצם כולנו במילא  יהודים, לא?.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On מאי 21, 2010 at 1:51 pm

    נטלי יקרה,
    ברוך שובך…
    לא יודע, למשל ההלכה (לחלק מן הפוסקים) אוסרת ביקורים של כהנים בבתי קברות והם אינם נכנסים אלא לקרובים ידועים, המובאים בפרשת
    אמור. אמנם יש כאלו המתירים, אבל גם כן בשבילים מסוימים בשולי בית הקברות.
    חלק מן הפוסקים בעראק ובצפון אפריקה אסרו לאשה ללכת לבית הקברות בימי הריונהּ, למשל.
    נאסר גם הלכתית להניח תפילין ו/או ציצית בבית קברות משום לועג לרש.
    לא ברור לי לכן, מה פשר הארגונים החרדיים האלוּ, העוסקים בקדושת המתים שנים רבות עוד לאחר הבאתם לקבורה.
    דומני, כי התרבות הרבנית רגילה היתה לעסוק בקדושת החיים יותר מאשר בקדושת המתים.

  • קורא  On מאי 21, 2010 at 7:06 pm

    היית חסרה לי, בחיי.
    בענין יפו והמרד הגדול טעית. בדקי ביוסף. ברחו לים מהצבא הרומי טבעו בסערה צפונית נרצחו ע"י הרומאים וכ"ו. בימי התלמוד היה ביפו בית קברות יהודי מעניין שאת המצבות שאסף יוסטינוב – סיפור ארוך- שומרים באוסלו.
    באשר לקבורה? לדעתי שום חברה קדושה לא תקבור עצמות אלו בבית קברות יהודי. לי לא משנה אבל יש מבני משפחתי שלעולם לא יקברו מתיהם בבית קברות בו נקברו עמות אלו. בסוף הן יזרקו לאיזו מזבלה וכבר היו דברים מעולם.

    גם שועי חסר לי. הוא כרגיל צודק. בכלל כל העסק הנו חילול השם אחד גדול. בשכנותי היה בית קברות קטן של קיבוץ שהיה כאן אי פעם. זו עיר שבה שולטים הדתיים. בית הקברות פונה בחשאי ועליו נבנו בתים שחלק ניכר מהשוכנים בהם דתיים. בירושלים? הרבה בתים ובהם דתיים בנויים על קברים יהודיים ב 100% ראה למשל גבעת המבתר ויש עוד.
    נחמד לשוב ולקרוא את שניכם חבל על מה שהיה ואבד ולא ימצאו עוד דומים לו.

  • טלי  On מאי 22, 2010 at 10:57 am

    אכן ברוכה השבה נטלי – התגעגעתי…(-:

    שמחתי לקרוא שעם כל הנסיון של הקיצוניים לסחוף המונים לרחובות, המאבק הזה הוא כנראה לא יותר מאשר ספין ושההמונים, בכל זאת, עיניהם בראשיהם והם לא נסחפים בהמוניהם אחרי ההגנה על קברים עתיקים על חשבון החיים.

    בכל פעם שמדברים על הנושא הזה אני חושבת על בית הקברות אסתיכלאל, בית קברות מוסלמי שנמצא בעיר התחתית בחיפה, אי אפשר לנסוע ברכב או באוטובוס בעיר מבלי לעבור דרכו.

    בית הקברות נראה כמו אתר אככיאולוגי עתיק אבל הוא לא, יש שם מצבות שנופצו בברוטליות ב- 48'. (שאלתי את סבתא שלי, היא זוכרת אנשים שירדו לשם במיוחד כדי לחלל קברים מוסלמים. כבר אז היא חשבה שזה אדיוטי ואכזרי, היא עדיין חושבת ככה).

    למה זה מפריע לי יותר, הרבה יותר מהקברים העתיקים באשקלון?

    פשוט, מפני שקברים שנופצו ב 48', סביר להניח שבניהם, נכדיהם, ניניהם וקרובי משפחה אחרים של הקבורים שם עדיין חיים בינינו, עדיין יש כאן אנשים שמכירים את שמות אבות אבותיהם ואמות אמותיהם שקבורים שם, שזה כואב להם אישית.

    לגבי קברים בני אלפי שנים, זה לא קיים, לא חשוב עד כמה אותו איש שראית בטלויזיה ניסה להוכיח אחרת.

    יהודים, מוסלמים, נוצרים, בודהיסטים – זה לא משנה.

    קבר מיועד, בראש ובראשונה, למי שזוכר את המת- זכרון אישי או קולקטיבי. ככל שהזכרון יותר טרי, כבוד המת, וכבוד החיים שמכבדים את המת, נראה לי חשוב הרבה יותר.

  • nataliemessika  On מאי 22, 2010 at 3:20 pm

    תודה לכולם, גם אתם חסרתם לי בחיי…

    שועי – נושא טומאת המת ביהדות הוא נושא מעניין ביותר, מה גם שבימי בית שני נהגו לקבור בקבורה משנית (קודם בבורות מאספה ורק אח"כ בגלוסקמאות או בסרקופגים). מה שיוצא מזה הוא שבני המשפחה תפקדו כמעין ארכיאולוגים, רק שאת העצמות של הקרובים שלהם הם נדרשו לחפור, לגלות ולהטמין בקופסאות. קצת מזעזע ובכל זאת – מנהג יהודי כשר לגמרי. לגבי האיסורים של בני כוהן – אני מניחה שבני הכוהנים מצאו להם אנשים אחרים שעשו עבורם את העבודה.

    קורא יקר- צודק לגמרי בעניין יפו. הזכרתי את המתנגדים למרד הגדול מאשקלון בלבד. לגבי מה יעשו עם העצמות – בטח ישימו אותן מחוץ לגדר או משהו כזה, אבל למזבלה בטח שלא. גם הסיפור שסיפרת לא מפתיע אותי. גם אני מכירה כמה מקרים שבהם העלימו עין או מצאו פתרונות יצירתיים כשצריך. בכל מקרה אין לי ספק שצרכיי החולים באשקלון והסביבה גוברים על צרכיי השלדים הפניקיים שהונחו שם לפני 2,500 שנה. מה גם שהפניקים בעצמם נהגו לבנות על בתי הקברות של עצמם.

    טלי יקרה – מאד אהבתי את ההבחנה שלך. מבנה קבר נועד בעיקר לשמש את החיים שמבקשים מקום להתנחם בו. לזה אפשר להוסיף גם את הצורך האנושי להתייחד עם זכרון דמותו של מנהיג דתי או רוחני כמו הרמב"ם או האר"י הקדוש שאני לא יודעת אם יש להם צאצאים ישירים מזוהים. מאות שנים אחרי מותם עורכים בחלקות הקבר שלהם הילולות ענק. מעניין מה היה להם להגיד על זה.

  • שוֹעִי  On מאי 23, 2010 at 1:10 pm

    קורא- אדרבה, פוסק הדור לשעבר בעולם האורתודוכסי (זהו תואר המציין בעיקר את העובדה לפיה, רב אחר אינו רשאי לחלוק על פסק הלכה מפורש של פוסק הדור. לדוגמא, לא הרב עובדיה יוסף, ולא הרבנים הראשיים למדינת ישראל, יעזו לחלוק על פסק הלכה מפורש של פוסק הדור), הרש"ז אוירבך, קבע מפורשות, כי ניתן להזיז קברים יהודיים משום צרכי ציבור (כגון: דיור, סלילת כבישים), וכך משתמע אגב, אצל גדולי הפוסקים, ראשונים כאחרונים.
    לפני שנים אחדות ניסה פוסק הדור הנוכחי (תמיד הם חרדיים) הרב יוסף שלום אליישיב ללכת באותו קו, עד אשר קיצונים-חרדיים מירושלים, השליכו על מכוניתו כמה אבנים גדולות…
    יותר מכך, השתוללות החרדים בירושלים ובמקומות נוספים מבטאת יותר מכל את התפרקוּת ההיררכיה ההלכתית.
    העולם החרדי הולך ודומה לקבוצות קבוצות, איש-איש קורא בשם רבניו,
    ואם אי-פעם שררו בעולם הרבני אילו כללים מחייבים, של למי נשמעים, ובשל מה, והיה נהוג כי לא הולכים אחר רב רק משום שזו דעתו, אלא הוא צריך להביא מקורות וטעמים לדבריו, הרי שתופעת האדמור"ים והבאבות ,שאגב התפשטה יתר שאת ויתר עוז, גם בעולם החרדי-ספרדי וגם בעולם החרדי-ליטאי, הופכת, לא פעם, את מה שנוסד בעבר על אדני היגיון פנימי חד ומוסדר, ועבודת ניתוח פרטנית ושיטתית של מקורות הלכה, לפרי להגם של רבנים כריזמטיים, שאינם יודעים מה הם סחים, והדבר אגב אינו מציין את החרדים במיוחד, אלא נפוץ ושכיח מאוד בקרבם של רבני הציונות הדתית.
    לך, חפש אצל מנהיגי ההשתוללות החרדית האחרונה; תמצא מיד שהם אינם תלמידי החכמים הגדולים שבדור, אלא פוליטיקאים כיתתיים קיצוניים וכריזמטיים, אוי לעיניים הרואות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: