פר(ע)נקים בקיסריה

בשבוע שעבר נסעתי לפגישת עבודה בקיסריה. האדריכל שאתו אני עובדת מטעם החברה לפיתוח קיסריה, ביקש שאנסה לברר מהו יחס הגבהים המשוער בין בסיס החומה הצלבנית לבין מפלס הרחוב הרומי-ביזאנטי שקבור תחתיו.  מאחר ולא היה לי מושג, החלטתי לסייר לאורך החומה הפנימית, ולקוות להתגלות כלשהי, שאמנם לא אחרה להגיע בצורה של דמות חשודה שגחנה לסירוגין על אחד המגדלים בחומה.

אתה עושה פה שימור? שאלתי את האיש שבהופעתו הזכיר את פיטר או'טול מהסרט של לורנס איש ערב.

סליחה אני לא מדבר עברית, הוא ענה באנגלית מתובלת במבטא חשוד.

אתה צרפתי? שאלתי אותו והוא במקום לענות כמתבקש: כמובן שאני צרפתי, אחרת למה את חושבת שיש לי כזה מבטא מצחיק?  הוא ענה בפשטות – כן.

מסתבר שקוראים לו ניקולה והוא פרופסור לארכיאולוגיה מהעיר נאנט שבחבל הלואר שליד נורמנדי. הוא מגיע לכאן מדי שנה כבר 4 שנים,  מלווה בצוות של סטודנטים שלו שלומדים ארכיאולוגיה של ימי הביניים. יש להם עניין מיוחד בקיסריה ובביצוריה משום שהם נבנו בין השאר, בידי המלך הפרנקי לואי ה-9 הידוע בכינויו "לואי הקדוש". נאמר שהחומות נבנו בידי המלך, ולא כמטאפורה: סופרי החצר הללו ושיבחו אותו על שלא בחל בכל עבודה קשה – החל  מנשיאת אבנים על גבו ועד ריקון אדמת המילוי באזור החפיר. כנראה שהוא הרוויח ביושר את התואר שלו.

האם הגעתם כבר למפלס של הרחוב הרומי-ביזאנטי? שאלתי את ניקולה והוא אמר: אני לא בטוח, אנחנו עדיין בודקים את הסוגיה.  בואי נלך למגדל הבא כדי לשאול את ז'אן.  דילגנו על אבני החומה הצרה וההרוסה בחלקה, שראשה מתנשא מעל לתהום פעורה בעומק של 13 מטרים בקרוב. בניגוד למה שכתבו סופרי המלך, אי אפשר לעבור בה עם עגלה רתומה לבהמות משא מבלי להסתכן בצניחה חופשית למטה. אחרי זמן קצר הגענו למגדל של ג'אן שקיבל את פנינו בסבר פנים יפות, ופרט באזננו את תגליותיו. גם הוא עדיין לא בטוח אם הגיע למפלס הביזאנטי, אבל אולי ג'ראר שחופר את המגדל הבא. אבל גם ג'ראר לא היה סגור על זה, והציע שאלך לבדוק אצל סבסטיין. וככה דילגתי ממגדל למגדל ומצרפתי לצרפתי עד שהקפתי את כל החומה הצפונית של העיר.

כל אחד מהצרפתים שפגשתי על ראשי המגדלים חלק אתי בסבלנות רבה את פרשנויותיו וידיעותיו הרבות. סוף-סוף מישהו גילה עניין במה שהם עושים פה ועוד בשפה שהם מסוגלים להבין. אחד סיפר לי על השיטות ההנדסיות שכללו שילוב עמודים עתיקים בבסיס הקירות, שני סיפר על החפיר העמוק שנבנה בקפידה אך מעולם לא עשו בו שימוש כי לא עלה בדעתם שאי אפשר למלא אותו במי גשמים שאינם כה נפוצים באיזורינו בניגוד לאזורם. צרפתי אחר התפייט על איכותם של כלי חרס המזוגגים וכלי זכוכית שנמצאו בשפע בשכבות מהתקופה האומאית והעבסית. הוא אמר שרואים כאלה דברים באירופה רק הרבה יותר מאוחר, לא לפני המאה ה-13. האם זה אומר שהיינו יותר מתקדמים מכם? שאלתי אותו בגאווה לבנטינית בלתי מוסתרת והוא ענה בחיוך: כמובן, כמובן. הייתם הרבה-הרבה יותר מתקדמים מאתנו.

בסוף היום רשמתי לי כמה הערות ורישומים במחברת, כדי לדון בהם עם האדריכל ששלח אותי למשימה. תוך כדי כך נזכרתי שגם לי יש קשר אישי כלשהו עם המלך לואי: ראשית משום שהוא נפטר בקרתגו שבתוניסיה, בשנת 1270 לא הרחק מהמקום שבו נולדו הוריי והוריהם לפניהם. שנית בזכות הדוד שלי ז'ילבר ששמו כבר עלה באחד הפוסטים הקודמים שלי. ובכן, לפי כמה שנים קיבלתי הזמנה להשתתף בחתונה של בת דודה שלי מפריס, ססיל. מיד הרמתי טלפון לחברתי נ' ואמרתי לה: את זוכרת שתמיד חלמנו שאחרי הצבא נסע לטיול בפריס? עכשיו הזמן זה הזמן. לא חשוב שעברו כמעט 17 שנים מאז, או שלכל אחת מאתנו יש בלי סוף מטלות ומחויבויות כלפי בעל וילדים (מצדה) או עבודות, דוקטורטים וחתולה (מצדי). כמו בבלדה על לוסי ג'ורדן, כל מה שרציתי באותה עת היה לדהור במכונית ספורט בבירת האורות, עם שיער מתבדר ברוח. לא בקשה מוגזמת, מה גם שחודש לפני כן, בן דוד שלי אלן רכש לעצמו מכונית גולף קבריולט אדומה שבדיוק התאימה לחזיון הפנטסטי הזה.

 אז ארזנו שתי מזוודות כל אחת, אחת לבגדים קיימים ושניה לבגדים עתידיים שעוד יבואו, ויצאנו לדרך. באותה עת, דודי ז'ילבר הכיר חברה חדשה בשם מרי-לואיס, שעברה להתגורר אתו. בכל ערב כשהיינו חוזרות מעוד יום שוטטות ארוך ומייגע ברחובות העיר, היא היתה מחכה לנו יפה ומאופרת לשיחת לילה מנומסת, אגב הגשת שתייה קלה בכוסות קריסטל גבוהות על מגש כסף. דוד שלי ז'ילבר מצדו היה טרוד בהפקת צלילי נחירה רמים מהחדר השני.

למה היא מתעקשת לחכות לנו בכל לילה עם כל הטקס והבלאגנים? תהתה חברתי נ',  ואני הסברתי לה שאי אפשר לגזול מצרפתיות את הזכות לארח בטוב טעם בכל שעות היום והלילה. גם אם מדובר בהגשת בקבוק מים.

באחד הלילות שאלתי את מרי-לואיס  לפשר הסמל המופיע בתחתיות שעל המגש, והיא הסבירה שמדובר בסמלה של המשפחה שלה. יעניין אתכן לראות את המפה הגנאולוגית שלי? היא הציעה בחשש, היה לה קול רועד והססני כזה. ואני השבתי כמובן, זה נושא שתמיד מאד עניין אותי. חברתי נ' החניקה פיהוק ארוך והמתינה בסבלנות שכל העסק הזה יגמר. בינתיים נגשה מרי-לואיס לארון ושלפה משם בריסטול מגולגל שנפרש לפנינו במלא הדרו מהשטיח בסלון ועד למטבח.

מה זה? התלחשה בבעתה חברתי נ'. היא הגזימה לגמרי הפעם. אל תעשי לי בושות, סיננתי לעברה בשיניים חשוקות. מה נצטרך לשמוע עכשיו על כל אלה? אני מתה מעייפות, אני רוצה ללכת לישון… אין מה לעשות, האצילות מחייבת, הסברתי לה.  

באותו לילה גחנו שעה ארוכה על מגילת היוחסין המפוארת של מרי-לואיס מימי לואי התשיעי ועד לימינו. כמעט כל אחד מהצאצאים זכה לסיומת "לואי" בשמו הפרטי, ולתוספת "דה" לפני שם משפחתו. כמה מהפכות, מלחמות, תלאות ופורענויות עברו עליהם ב- 700 השנים האחרונות ועל כולם ידעה מרי-לואיס לספר בקול רועד כשמטפחת מבושמת בקושי עוצרת את דמעותיה. אצילים באו והלכו, יצאו לקרבות גדולים, שרדו מזימות למכביר ובאו בברית נישואין עם משפחות האצולה נודעות בכל אירופה. ואז הגיעה המהפכה הצרפתית, זו שזממה לקטול את ראשי המשפחה כולה ללא כל רחמים. ימים נוראים, נוראים. רק בנס כמה מהם הצליחו להימלט.  

אך הסיפור הקשה מכל התרחש דווקא בדור האחרון: בתה של מרי-לואיס מנישואיה הראשונים בחרה להתחתן עם מהגר סודאני. שחור לגמרי, זאת אומרת. הילדה הקטנה שנולדה להם לא דומה בכלל לסבתא הבלונדינית וגם לא לאמא. נורא. מתישהו האבא נעלם, לא לפני שעשק אותה לגמרי. בושה.  כשמרי-לואיס הולכת אתה  לסופרמרקט, נכדתה רצה לעבר העובד הקשיש שמסדר את הירקות על המדפים, זה שנראה  בדיוק-בדיוק כמוה,  ובפנים מאירות משמחה היא כורכת יד קטנה סביב צווארו וקוראת לו אבא, אבא

 

 

     

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  On מאי 26, 2010 at 11:40 am

    בתחתנה עם סודאני? באמת בושה וחרפה! איכס

  • טלי  On מאי 26, 2010 at 12:38 pm

    וככה דילגת ממגדל למגדל ומצרפתי לצרפתי עד הקפת את כל החומה הצפונית של העיר – איזה יופי של משפט! (-:

    ואיזה סיפור מופלא זה. כמה עצוב לי העצב שלה על הנכדה – לא המצב של הנכדה, הוא היה יכול להיות לא עצוב בכלל, או לפחות כמעט, אבל כשזה מה שהיא משדרת לה…

  • bddaba  On מאי 26, 2010 at 6:25 pm

    פוסט מעולה, נהניתי לקרוא אותו עכשיו, תודה

  • nataliemessika  On מאי 26, 2010 at 7:43 pm

    תודה לטלי ושרון רז, כיף לחזור ולמצא אתכם פה.

  • שועי  On מאי 27, 2010 at 1:36 pm

    נטלי יקרה,
    אני דווקא נתקעתי על הצרפתים, אני עדיין תוהה מה יקרה כאשר הם יגיעו לעכו (טמפלרים, הוספיטלרים). זאת היה עיר ענקית במאה השלוש עשרה בסדר גודל של הגדולות שבערי אירופה.

    ונפוליאון, מתי הוא כבר יכבוש את עכו?

  • nataliemessika  On מאי 27, 2010 at 7:33 pm

    עכו היתה עיר מפוארת וגם לה צרפו איזה "סנט" בקידומת לשם. יש עיר תת קרקעית שלמה שבשנים האחרונות מתחילים לגלות בהדרגה.
    ולגבי נפולאון – הוא הגיע בשנת 1799, עבר בעכו ויפו ששם גם עשה פוזה לצייר החצר כאילו שאכפת לו מהחולים והמצורעים ומיד חזר למולדתו כדי לעשות סדר בארגזים שהוא סחב אתו ממצרים.

  • סתם אחד  On מאי 28, 2010 at 5:03 pm

    את לא מזלזלת באמת בצרפת וצרפתים? בטח לא בנפוליאון. הוא הביא למצרים משלחת מדעית שלמה. ועבודותיה הנן מסמך חשוב עד ימינו אלו. מהמיפוי הטוב ביותר המודרני הראשון של ישראל הוא של ג'קוטן מודד ראשי בצבאו ובמשלחת למצריים אחרי שהמודד הראשי הקודם מת. מפות זקוטן המופיעות באטלס ישראל משמשות עד ימינו למחקר ומחקר זה עוד לא מיצה את כל המצוי בהן. אני הייתי מת לחטט בארגזים שהגיעו אחריו. הוא נמלט בלי הארגזים אבל בימים הרחוקים ההם האנגלים איפשרו להוציא את החומר המדעי או חלק ניכר ממנו בשם המדע לצרפת. החפיר מגן גם בלי מים. הוא בולם הסתערות, יוצר שטחי הריגה ומקשה על חתירה מתחת לחומה. חוץ מזה טוב לקרוא אותך ותמיד תמיד ללמוד דבר מה מועיל

  • nataliemessika  On מאי 29, 2010 at 5:44 pm

    לסתם אחד,
    תודה על השלמת המידע החשוב. נפוליאון ואנשי הצוות שלו, עשו עבודת מחקר חשובה גם במדידות וגם בפיענוח כתבים עתיקים וכבודם במקומם מונח.
    מאידך, הם הוציאו (או שדדו) הרבה ממצאים ממצרים, חלקם מוצגים היום באגף האמנות המצרית במוזיאון הלובר.
    בזמנו זה נראה טבעי שהממצאים צריכים להיות ממוקמים במקום שידעו להעריך ולטפל בהם כראוי, אבל היום הגישה הזו בעייתית משהו. השאלה מה אפשר לעשות עם זה עכשיו. לך תנסה לפרק את האובליסק מכיכר הקונקורד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: