באחת הסצנות בתוכנית ניקוי ראש המיתולוגית, רואים את מזכ"ל האום פונה בפנים רציניות לנוכחים באולם המליאה ואומר: " אני מכריז בזאת שמדינת ישראל היא – גוייבה". בתמונה הבאה רואים המון רב של עמך-ישראל מנופפים בשלטים וזועקים במלא גרון: "אנחנו לא גוייבות, אנחנו לא גוייבות!!"
נזכרתי בקטע הזה השבוע עם פרוץ המהומות סביב הדברים שאמר נתן זך לעופר שלח בערוץ 10. אני לא יודעת אם האיש הוא גזען בסתר שגילה סוף-סוף את פרצופו האמיתי, או שהוא סתם קשיש נרגן שדעתו מפוזרת עליו. אולי ראוי לנהוג כלפיו חסד ולבחור באפשרות השנייה. מכל מקום, מה שמעניין באמת היא התגובה האוטומטית שפרצה מיד מאלפי לבבות ומקלדות בישראל: "אנחנו לא גוייבות!!" מול כאלה שטוענים לעומתם: "אתם דווקא כן!!"
למעשה השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא מדוע החברה הישראלית עדיין מסוכסכת כל כך סביב הנושא הזה ומדוע הוא מסרב לרדת מסדר היום. למרות מוצאי המפוקפק כשוכנת מערות, אני רוצה בכל זאת, להציע איזו פרדיגמה חלופית לזו ששולטת בשיח הציבורי מאז קום המדינה ועד היום וזו עיקרה: אם אדם כלשהו חש צורך לדרג ולציין את הישגיהם של קבוצות מסוימות ביחס לאחרות, מוטב שיתמקד בגורם אחד: עיור, תופעה שקיימת גם במזרח וגם במערב, ולמען הסר ספק ראשיתה באזור הלבנט דווקא. חלק מהאנשים שהגיעו לישראל מארצות האסלאם (מה שמכונה "עדות המזרח") באו מערים גדולות ומשגשגות וחלקם הגיעו מכפרים נדחים ורחוקים. חלק מהאנשים שהגיעו מארצות המערב הנוצרי (מה שמכונה "עדות אשכנז") – באו מערים גדולות וחשובות וחלקם באו ממקומות שכוחי אל, נטולי הדר ושם. אין זה אומר שתושבי הערים בארצות המזרח או המערב היו טובים ונעלים מאלה שהתגוררו בכפרים, מה שניתן לומר הוא, שהראשונים נחשפו לביטויים תרבותיים עשירים ומגוונים יותר. מאחר ורוב היהודים עד למלחמת העולם השנייה התגוררו במה שמכונה "ארצות אשכנז", הרי שהתפרוסת היישובית שלהם היתה רחבה מזו של היהודים "בארצות המזרח". אני לא יודעת אם משהו ערך מחקר סטטיסטי בנושא, אבל נדמה לי שהמרכיב העירוני באוכלוסיית היהודים בשתי הגלויות בלט יותר בארצות האסלאם, דווקא משום מספרם הנמוך יחסית לאוכלוסייה הכללית.
הסוציולוג מקס ובר היה הראשון שניסה להגדיר את תופעת העיור בהקשר כלכלי רחב. הוא טען שהממלכות שצמחו סביב הסער הפורה וגדות הנילוס באלף הרביעי והשלישי לפני סה"נ, התבססו על פיתוח עירוני מואץ. בשונה מהכפרים שבהם רוב האוכלוסייה עסקה בייצור ובצריכת מזון, בערים קמו נושאי תפקידים "שאינם יצרניים" כמו אנשי ממשל, צבא ואומנים. גורדון צ'יילד ציין שניתן להבחין את המעבר מהכפר לעיר בעזרת קריטריונים נוספים כמו: מספר האוכלוסייה, בנייה מונומנטאלית, שימוש בכתב ופיתוח דרכי מסחר. חוקרים אחרים טענו שהעיר נועדה לשמש "מיכל של כוח", עבור קבוצות אליטה שנהנו ממעמד מועדף על פני קבוצות אחרות. מכל מקום, אותן קבוצות בעלות כוח (או בעלות מעוף , תלוי איך מסתכלים על זה), הן שהובילו את הפיתוח התרבותי – החל מבניית ארמונות ומקדשים, דרך יצירת חפצי אמנות, כתיבה ספרותית, שירה, מדע, פילוסופיה ועוד כהנה היבטים נוספים. אור-כשדים, נינווה, אללח, אוגרית, מארי, אתונה, לוקסור, אל-עמרנה, אלכסנדריה, קרתגו ועוד ערים רבות אחרות, הן אלה שעצבו את כל מה שמכונה אצלנו "תרבות" בצד הזה של העולם בזמן שמערב אירופה היתה עדיין עמוק-עמוק בתקופה הפריהיסטורית (תופעה שידוע חזרה על עצמה גם בראשית ימי הביניים).
העובדות הללו ידועות לכל ויש להניח שאפילו נתן זך שמע עליהן. ובכל זאת, מדוע הוא ושכמותו בוחרים לפול שוב ושוב לתוך אותה מלכודת רטורית נבזית ומיותרת? ההיסטוריה האנושית היא גלגל ענק שמסתובב כל הזמן ופעם צורת חיים באזור מסויים עדיפה על פני צורת חיים באזור אחר- ולהפך. בשעות משבר להתיישבות הכפרית יש דווקא יתרונות רבים משום הריחוק ממוקדי כוח ואלימות. עוד צריך לציין שעוד לא נמצא אזור גיאוגרפי נתון אחד על פני כדור הארץ שמאציל על יושביו בינה יתרה באופן אוטומטי. אפילו לא אוניברסיטה.
ארכיאולוגיה להמונים 