משתה חתונה – חלק ב'

יום רביעי, 16.6.2010  השעה: 14:45, מיקום: בבית. שוכבת לי במיטה מבלי יכולת לזוז. חברתי הטובה נ' מסמסת לי: הכל בסדר אתך? אני עונה לה: מתפוצץ לי הראש. תגידי להם שהיום זה לא יום טוב לי להתחתן. שיבואו מחר. היא שמכירה היטב את תסמונת חרדת-החתונה שלי איזה 20 שנה, עונה: אין בעיה, תנוחי. אני אחליף אותך. העיקר שלא תלחצי.

אותו יום, השעה 17:00. הספר יגאל בביוף מהנדס לי את הראש. אמא שלי ושתי חברות באות לתמוך בי בשעה קשה זו. אחרי זה מגיע אח שלי מחנה את האוטו החדש שלו מול המספרה ומסביר לשתי חברותיי מהי הדרך הטובה ביותר לקשט מכוניות של חתן-כלה. אחר כך הוא נכנס פנימה למזגן כי חם לו והן נותרות בחוץ שעה ארוכה, מתלבטות איך לבצע את ההנחיות ובסוף מחליטות לאלתר קישוטים משל עצמן: פרפרי סרטים גדולים בורוד ובלבן. 

ובינתיים, באותה שעה במלון רנסנס. משפחת מסיקה מתכנסת לדיון בהול: איפה יתלבש החתן? הוא לא יכול לבוא לחדר שלנו מסבירה החותנת העתידית, תליתי שם את השמלה של הכלה והרי ידוע שאסור לו לראות את הפריט הנ"ל לפני הזמן. הדוד ג'ילבר אומר אין בעיה, הוא יכול לבוא לחדר שלי. החתן ממתין בסבלנות שיגידו לו מה לעשות, הוא לא מבין מילה.

שעה מאוחר יותר, אני עדיין אצל הספר. הפעם הוא צובע לי את הפנים. בחיים לא צבעו לי את הפנים כל כך הרבה זמן גם לא לפני התוכנית של דב אלבוים. החברות כבר הלכו להתרחץ ולהתלבש, ואמא שלי גם. יגאל בביוף מעודד אותי – לא נורא כפרה, עוד שעה מקסימום ואת בחוץ.

 ובינתיים במלון רנסנס שעל גדות הטיילת בת"א. הדוד דניאל יושב בלובי בעמדת תצפיתן. אח שלי מחנה את המכונית בחניון של ה- VIP של המלון. בזכות הסרטים בורוד ולבן אי אפשר להטיל ספק בחשיבותה. הדוד ג'ילבר נכנס למקלחת ופתאום דופקים בדלת: אבא שלי והחתן עומדים בפתח, נושאים מיטלטלים לרוב. ג'ילבר למה אתה ערום? שואל אותו אבא שלי בזעף והוא עונה כמתנצל: אני לא יודע, ככה אני רגיל להתרחץ. כעבור 20 רגע החתן יוצא כדי לעמוד לצד דוד מס' 2 שמתצפת בלובי. כמה דקות אחר כך אח שלי מגיע וגם הוא רוצה להתקלח. תלך לג'ילבר, פוקדת עליו אמי. נטלי צריכה לחזור בכל רגע ואסור שיפריעו לה. שוב דפיקה בדלת, ג'ילבר יוצא מהמקלחת נחפז. עוד פעם אתה ערום ? מתריס כלפיו אבא שלי. סליחה לא התכוונתי, בסך הכל רציתי להתרחץ קצת לפני החתונה.

השעה 19:30, במכונית המקושטת על דרך הים ליפו. הכביש עמוס ופקוק לעייפה. במכונית יושבים: אח שלי בחליפה ועניבה, אמא שלי בשמלת ערב שחורה, אבא שלי בחליפה ועניבת פפיון אדומה שאותה הוא הזמין במיוחד מפריז, ואנוכי הכלה. רגע לא שכחנו מישהו? אה כן,  החתן. הוא כבר יצא במונית ליפו עם כמה מהדודים. למה לעזאזל הוא לא לקח את הפתקים של השמות לשולחנות וגם הדיסק עם הסרט למופע האמנותי נשאר אצלי והרי הבטחתי לדי-ג'יי שנביא לו את הדיסק ב-19:00. פתאום הצלמת מתקשרת, כי גם אתה קבענו לפני הזמן, ואנחנו מאחרים. היא חברה שלי עוד מהקורס מכיות בנח"ל, אמנית אוונגרדית מדופלמת שבאופן כללי לא סובלת לצלם בחתונות כי זה קיטשי מדי ועושה לה בחילה. אבל לי היא הסכימה, כי אני מקרה באמת מיוחד.  הכל בסדר, תנשמי עמוק, היא אומרת לי,  בלי לחץ. אנחנו מצלמים בינתיים את השולחנות.

השעה 19:50 אני מגיעה סוף סוף עם ראשוני האורחים. הלב שלי דופק חזק, זה לא צחוק, הפעם. נראה לגמרי אמיתי. מנהל האירוע בחמאם מקבל את פני ומיד פוקד על אחד המלצרים: מהר, מהר תביאו מים לכלה.

השעה 20:20. הרחבה של קבלת הפנים מלאה לגמרי.  החתן שלי נלקח אחר כבוד עם הרב, אבא שלי ועוד כמה גברים לטקס החתימה על הכתובה. בצילום ווידאו רואים כיצד אמרו לו: תחתום כאן וכאן וכאן והוא חתם, כאילו היתה לו ברירה. אחר כך הרב פנה לאבא שלי ואמר לו: במשך כל השנים האלה שמרת יפה על נטלי. האם אתה מסכים שמעתה ואילך יריב ישמור עליה במקומך? אבא שלי שקל את בקשתו בינו לבינו  ועונה: מסכים. העד אדי שהיה העד גם בחתונה האזרחית של ההורים שלי בצרפת, ביקש להוסיף הערה שלא לפרוטוקול: נראה שכבר כמה שנים הכלה שלנו לא-מי-יודע-מה סרה למרותו של האב. אבא שלי נעץ בו מבט זועף ותהה האם עשה טעות שזימן את העד הבעייתי הזה. מהפכן פולני שהגיע כפליט לצרפת בשנות  ה-60 כדי לקחת חלק בכל הפגנה אפשרית.  טקסים דתיים אף פעם לא היו הקטע שלו. אחר כך פנה הרב לחתן ושאל: האם אתה מסכים לשמור ולדאוג לנטלי כל החיים? והוא שחונך על ברכי ההתיישבות העובדת (כל אחד לפי יכולתו ולפי צרכיו וגו'), ענה: בתנאי שגם היא תשמור עלי.

באותו זמן ישבתי לי עם ע' חבר טוב ויקר שלי. היינו חברים בגיל 15 וחצי בנצרת, בגיל של דרמות גדולות על שום דבר. כל השנים התניידנו  במסלולים מקבילים: חלקנו חברים וחברות, מאהבים ומאהבות – כמה מחברותיי הטובות היו לאהובותיו וכמה מחבריו הטובים היו לאהוביי. זה בסך הכול מסיבה לכבודך הוא אמר כמנסה להרגיע אותי בזמן שניסיתי לשחרר את החרדות ביחד עם הנעליים הלוחצות. כל כך הרבה אנשים הגיעו לפה והלב שלי יוצא רק אל איש אחד, שמעביר עלי בעלות עכשיו.

השעה   20:45. אנחנו ממתנים בפתח, עוד מעט יוצאים לדרך לחופה. מנהל האירוע מסביר לחתן איך להוריד לי את ההינומה, מתי לעצור ומתי להמשיך הלאה. עשרות טלפונים ניידים ומצלמות דיגיטליות מכוונים אלינו. 4 שושבינות מחזיקות סלסלות עם פרחים. הלב דופק חזק, אין לי מושג איך אני אעמוד בכל זה. החתן שלי מחזיק לי את היד חזק חזק, מסתכל עלי ואומר יהיה בסדר, אני פה אתך.

השעה 1:00 , לפנות בוקר, AFTERPARTY   בגן של החמאם. אנחנו עומדים בצד, תשושים ומאושרים על שכל הבלאגן הזה הסתיים על הצד הטוב ביותר. הבן דוד שלי אלן לוקח את הגיטרה ומצ'פר אותנו ב- Let it be .  אלא מה האנגלית שלו בסיסית ביותר והמילים לא ממש זורמות לו. כמה חבל שהביטלס לא כתבו שירים בצרפתית. אבל זה לא חשוב כל כך כי המילים הרבה פחות חשובות מהפיזמון החוזר. אהיה אשר אהיה אמר אלוהים למשה סוג של Let it be כזה. ומהערב הזה אני אהיה לו – Let it be והוא יהיה ה- Let it be שלי.   

 ועכשיו לסרט…

 

 

 

(חדי העין יכולים לראות חיוך של חתול צ'שייר מגיח בכמה קטעים)

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On יולי 1, 2010 at 2:27 pm

    נטלי יקרה,
    אין פלא שחתול הצ'שייר קורן. חסד נוהר כמו שהיה על פני החתן והכלה לאורך כל הערב לא רואים כל יום; את יודעת, עיני חתולים מתמגנטות להילות של הירח.
    (-:

  • טלי  On יולי 1, 2010 at 5:42 pm

    נטלי יקרה,

    שוב מזלטוב וגם וואו! (-:

    לא יודעת מה לגבי ע', אני אכן הבחנתי בזריחתו של הצ'שייר ונראה שהיתה לו סיבה טובה לשמוח בשמחתכם (-:

  • מרית בן ישראל  On יולי 1, 2010 at 7:16 pm

    איזה יופי! הכל נשמע ונראה מלבב ומצחיק ומשמח ומלא אהבה.

  • מיקי  On יולי 1, 2010 at 7:52 pm

    כתוב מקסים. נהניתי מאוד. מזל טוב.

  • nataliemessika  On יולי 2, 2010 at 5:30 am

    תודה מכל הלב לכולכם, היה כיף גדול. מומלץ בחום.
    ותודה גם לאתר רשימות שאפשר לנו את המפגש הזה…

  • ora21  On יולי 2, 2010 at 8:48 am

    נטלי מזל טוב. איזה יופי! נראה לי שאני היחידה שלא יודעת מיהו החתן (המקסים) ומה הקשר שלו לרשימות- אז אולי תגלי לי?
    חיים מאושרים (-:

  • nataliemessika  On יולי 2, 2010 at 12:44 pm

    היי אורה , תודה.
    הסוד הגלוי שעליו כבר סיפרתי הוא שאת החתן (המקסים באמת)פגשתי לאחר שהגיב לאחד הפוסטים שלי כאן ברשימות והשאר היסטוריה…

  • יוסי דר  On יולי 3, 2010 at 4:44 am

    מקסים

    מזל טוב כל הזמן

  • ora21  On יולי 4, 2010 at 6:36 am

    ייאמר לזכותו שיש לו טעם.. רק טוב (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: