עבודת הקורבן

לפני כמה חודשים קיבלתי הודעת מייל כתובה באותיות פונט ענקיות בזו הלשון

קול קוראת 

לכל חברות ומכותבות "XXX" (השם שמור במערכת)  

היום הבינלאומי נגד גזענות יתקיים השנה בתאריך 21.3. פורום נגד גזענות בו שותפה גם תנועת "XXX יגיש ביום זה "דו"ח גזענות" לנשיא המדינה.

אנו מבקשות ממך לשלוח לנו ב ד ח י פ ו ת  מ ר ב י ת   קטע כתוב ובו תיאור מקרה גזענות/אפליה שעברת כאישה מזרחית, וכמובן איך את מרגישה לגבי זה. רצוי מאוד שתתייחסי למקרה שקרה בתקופה הנוכחית, או בשנים האחרונות, כי אנו רוצות להראות שהגזענות והאפליה קיימות היום לא פחות מאשר בעבר. אנא צרפי את הפרטים שלך, כדי שניצור אתך קשר.

אנו מודות לך,

נציגת "XXX" בפורום

ראשית שמחתי לראות שיש אנשים טובים שדואגים למלא את זמנו של שימון היקר בספרות איכותית. אחר כך דמיינתי אותו רוכן בסבלנות אין-קיץ מעל "דוח הגזענות לשנת תש"ע", מדיר שעות שינה רבות מעיניו כדי להעמיק בכל דף ודף ובכל סיפור וסיפור, עשרות רבות של מקרים שנציגת הפורום ליקטה במאמץ רב. ביני לביני תהיתי האם גם לי יש איזה מקרה "גזענות/אפליה" שראוי להטריח בגינו את שלוות נפשו של נשיא מדינת ישראל. אנשים טיפשים פגשתי בחיי לא מעט השבח לאל,  אבל האם שווה לטרוח בגינם עד כדי כך? ובכלל במה הסיפרים האלה יועילי לי או לכל אדם אחר?  מאידך, נציגת הפורום הנכבדת ציינה במפורש שיש להתייחס לתקופה הנוכחית, או לשנים האחרונות. ואני שוב תהיתי האם העלבון צריך להיות אישי או עדתי, כללי יותר? האם ההיבט הנשי גובר על ההבט המזרחי ואיך אפשר לדעת? מרכזת הפורום טוענת בפרוש "שהגזענות והאפליה קיימות היום לא פחות מאשר בעבר".  האמנם תופעת ההפלייה קשורה בהכרח לגזענות, או שיש גם מניעים אחרים?  

אתמול צויין ט' באב.  הקריינים ברדיו חזרו  והדגישו שביום הזה "חרבו המקדשים". פעם היו מסתפקים באזכור  "חורבן הבית", כאשר התכוונו בעיקר  לחורבן משנת 70 לספה"נ בידי צבאות רומא. והנה לאחרונה גם החורבן של נבוכדנצר   מלך בבל משנת 586 לפני סה"נ  זוכה לעדנה. אבל לא רק שני מקדשים חרבו לנו. היו אירועים אחרים, קשים יותר כמו מרד בר-כוכבא למשל, שהיה הרבה יותר הרסני. ולמה לא מציינים את חורבן המקדש בשומרון וגלות  תושבי ממלכת ישראל בידי האשורים בשנת 720 לפני סה"נ בערך?  הרי לכל הדעות הממלכה הצפונית היתה חשובה מממלכת יהודה בעת ההיא. אבל איש לא תובע את עלבונה, מה גם שתושביה הישראלים היו סתם חוטאים ולכן הגיע להם,  או כך לפחות נכתב בתנ"ך.  ירושלים לעומת זאת, נפלה קורבן לאינסוף קונספירציות, לקנאים צמאי דם, לשליטים רופסים, למלחמות אחים, שנאת חינם ועוד עוולות גדולות ונוראות שאינן פוסקות לרגע עד ליום הזה.  ירושלים היא תיאטרון ענק בהצגה שבה רק התפאורה מתחלפת ואנשיה הם תמיד הקורבן.

המקורות מספרים שערב החורבן נפגשו רבן יוחנן בן זכאי  והמצביא אספסיאנוס לשיחת רעים נינוחה, לאחר שהראשון נמלט מהעיר הנצורה בתוך ארון קבורה בסיוע תלמידיו.  הרב ניבא למצביא שהוא עתיד לההפך לקיסר וזה כמחווה של רצון טוב  הציע למלא אחר בקשותיו בתמורה לנבואתו. רב"ז  יכול היה לכאורה לבקש כל דבר, אפילו רחמים על ירושלים, אבל הוא ידע שאין לה תקומה, לפחות לא לפי שעה. לכן ביקש לו  מקום חדש רחוק ממנה במידת האפשר. מקום נטול היסטוריה, היררכיה חברתית נוקשה, מלחמות חורמה וצדק אלוהי מוחלט כמו יבנה וחכמיה. את עבודת הקורבנות המיר בלימוד משותף בין שווים. אין לווים, כוהנים, כוהנים גדולים, משפחות אצולה, עמך ופשוטי עם. כולם שווים זה לזה בחוכמתם. הוא ידע שזה ייקח זמן, שזהו תהליך ארוך ולא פשוט להוציא את עבודת הקורבן מהעם הזה. את הדיכוטומיה הברורה שהשתרשה בהם עמוק כל כך. אבל היהודים כמובן לא המציאו שום דבר: רוב עמי העולם שלבו הקרבת קורבנות בפולחנם והקריבו לאליהם מכל הבא ליד:  בני אדם, בעלי חיים, מיני צומח, דומם או מזון מעובד.  זוהי הדרך הבדוקה ביותר לרצותם  ו"לקנות" את חיבתם.  שלושה שותפים למעשה הקורבן :  אדם  שמנסה לרצות, אובייקט חסר דעה וישות אלוהית שניצבת מעל, שופטת ומחליטה: האם לקבל או לדחות את המנחה? לפעמים אותה ישות נוהגת איפה ואיפה ומחליטה להעדיף את קורבנו  של איש אחד על פני קורבנו של איש אחר, ר' מקרה קין והבל שבגינו אירע הרצח הראשון במקרא. לפעמים אותה ישות מתחרטת ורוצה להחזיר את המנה למטבח למרות שזה בפירוש מה שהוזמן   בתפריט –  ר' מקרה יצחק, למשל.  כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת, הטיף בזעם הנביא הושע.

 מסרט עלמו נרצחה ביום ראשון האחרון בדקירות סכין בידי בן זוגה. שעה לפני כן, התלוננה עליו בתחנת המשטרה. לא ברור מה אירע שם, מדוע השוטרים לא ליוו אותה למקלט לנשים מוכות ומדוע לא עצרו מידית את הבעל החשוד בתקיפה. אומרים שהיתה לה בעיית שפה, שהיא פשוט לא הבינה שאמרו לה לחכות רגע לניידת. אפשר לחשוב כמה מסובך זה למשטרת ישראל למצוא מתורגמן לאמהרית. אבל ככה זה. היא בסך הכל עוד נתון סטטיסטי, עוד אישה קורבן  מיני רבות, וככזו גורלה כבר נחרץ מראש. מן הסתם נשיא המדינה כבר לא יזכה לקרא את הסיפור שלה בדוח הגזענות וההפלייה לשנת תש"ע.  

 ואקורד לסיכום:

אני רוצה להמליץ בחום על "רוח נשית", עמותה החותרת לחולל שינוי חברתי לקידום כוחן הכלכלי של נשים נפגעות אלימות בישראל. אני מאמינה שעמותות מסוג זה הן-הן שיחוללו את המפנה המיוחל שבסופו ננטוש את עבודת הקורבן הבזויה ונעבור סוף-סוף לחזונו השיוויוני של ריב"ז.     

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On יולי 21, 2010 at 5:59 pm

    נטלי יקרה,
    לדאבון לבי, ככל שאני מביט בהיסטוריה היהודית סביב שלהי בית שני ועד לזמן עריכת התלמוד הבבלי: היו ניסיונות ליצור חברה שיוויונית (עוד בתחילת ימי שיבת ציון); את הפרושים בראשית ימיהם ליוו מגמות כאלו; אח"כ (או בד בבד) את ישוע; בתלמוד הירושלמי מובאת אגדתא שובת לב על האמורא ר' אל(י)עזר בן יעקב שהגיע לעיר ונתקל בה באדם עיוור שאיש לו שם לב אליו ומייד התיישב לצידו ועוד בנמיכות קומה כאילו הוא מדבר בפני רבו. מייד נקהל קהל רב אל העיוור משום שהם הבינו כי החכם מדבר אל העיוור כאל מי שהוא שווה לו בחכמתו. האמורא ר' זעירא מתואר כמי שהיה עובד עם קהל סף-עברייני ומוביל אותם לחיים נורמטיביים של תורה, משלח-יד ומשפחה (ממש עובד רווחה), וממש חי ביניהם. ועם זאת, תמיד בסופו של תהליך הרימה את ראשה איזו אליטה רבנית כוחנית, שהדירה את "עמי הארצות" (בעצם כל מי שלא נמנו בקהל "החברים") או את כל מי שלא קיבל את דרכיה. למרבה הצער, התלמוד הבבלי הופץ בדרך כוחנית, תוך החרמת כל קהילה (במרחב הבבלי, סורי, ארץ ישראלי) שרצתה להמשיך לסמוך על מנהגיה, ולא להישמע להוראת ראשי הישיבות הבבליים.
    תמיד יימצאו אנשים שימצאו טעמים להצדיק את בדלנותם ואת האופן שבו הם מקפחים/מפלים את הזולת. הדברים עתיקים כימי ימיו של האדם.

  • nataliemessika  On יולי 22, 2010 at 5:30 am

    שועי היקר,
    תודה על ההפניות שהבאת. אכן ההרגל חזק מהשינוי שמוכרח לבוא וגם היום אפשר למצא לא מעט תמהונים שכל רצונם הוא להחזיר את פולחן הקורבנות בהר הבית.

    ובנוגע לקבוצות אליטה בדלניות – הרי אלה תמיד יחפשו דרכים לשמור על כוחם כי זה טבע האדם. הסיפור של ר' יוחנן וריש לקיש עולה לי בהקשר הזה. איזו דרך נפלאה הם עשו ביחד וכמה עצוב זה נגמר. לדעתי גם מי שחש עצמו קורבן (אפילו בצדק), צריך לעשות עבודה, לפעול כדי לשנות את המיקום שלו במשוואה (קורבן/מקריב/אלוהים).
    לפעמים אדם עושה שינוי אבל השינוי לא ממש מחלחל פנימה ולכן הפסיביות הקורבנית נשארת צרובה בתודעה. אולי אם ריש לקיש היה מודע לשינוי שעשה ומניח לעברו המפוקפק, הוא לא היה נעלב כל כך מר' יוחנן.
    באותה מידה אני לא מוצאת טעם להעלב מפניני החוכמה של נתן זך אמש. אז הוא אמר שהוא בא מתרבות הכי גבוהה שיש ושעדות המזרח באו מהמערות ואין ביניהם שום דבר משותף. אז הוא אמר.

  • צחי  On יולי 23, 2010 at 8:01 am

    כרגיל, תענוג לקרוא.
    באמת תהיתי ב-ט' באב, למה מייחלים לבניית בית המקדש במהרה בימינו?
    האם נראה למייחלים שבימינו ניתן לחדש פולחן בו שוחטים כל יום בעלי חיים, מתיזים את דמם ושורפים את בשרם??
    ארגוני החיות בארץ ובעולם יפתחו במלחמות רק על העניין הזה, מה גם שזה גם כ"כ סיקסטיז! (לספירה…)

    חוץ מזה, בשביל לבנות בית מקדש על הר הבית צריך קודם לפנות את מה שיש ש עכשיו, שזה יכול ליצור קצת בעיות עם המוסלמים. אבא אובמה לא יאהב את זה.
    וגם לא יתכן שבית המקדש יהיה נמוך מהכנסיות שמסביב, ולכן צריך יהיה להנמיך את הכנסיות. אבל בטח גם את זה אבא אובמה לא יאהב…
    אז אפשר לבנות מבנה מאד מאד גבוה, רק שזה בטח לא יאושר, כי לא ניתן ש"הולילנד" תקום שנית!

    אבל נניח שעל המוסלמים והנוצרים התגברנו, עכשיו צריך להתחיל לחפור יסודות למבנה המונומנטלי של בית המקדש שהולך לקום במהרה בימינו. בשביל לחפור יסודות צריך קודם אישור של ארכיאולוגים. אבל – ארכיאולוגים בבית המקדש?? "אויי וויי זמיר!" כמו שאומרים בעברית עתיקה. הו, כאן זה כבר סיפור אחר….
    הרי ברור שבאיזור הר הבית קבורים יהודים ולא יהודים שנהרגו במהלך הקרבות במרד החורבן, ועצמותיהם שימשו כיסודות לבניינים שבנו עליהם כל כובשי ירושלים שאחריהם. וכבר נמצאו עצמות בחפירות שם. מישהו יכול לתאר לעצמו איזו מלחמה תהיה פה בין "הארכיאולוגים הרשעים" לבין "החרדים למנוחת העצמות"?? תילי תילים של עצמות יתווספו להר הבית רק מהמלחמה הזו! (או, זה יכול אולי לפתור את בעיית הגובה…)

    ונגיד שנתגבר על כל המכשולים ובניית בית המקדש – אושרה. מי יהיה הכהן הגדול?
    אשכנזי או ספרדי? חרדי או לאומי? ברסלב או חב"ד? עשה צבא או לא? מהמרכז או מהפריפריה? בעל תואר אקדמאי או לא?
    ומי ימנה את הכהנים והלווים? האם גם כאן יהיו שריונים ומינויים פוליטיים? ואיזה כח יהיה ליו"ר ועד עובדי בית המקדש?
    ומי מעל מי? נשיא בית המשפט העליון או הכהן הגדול?
    אפשר כבר לראות איזה "שמייח" הולך להיות פה כשיקום בית המקדש – מלחמות מכל הכיוונים!
    מה שאומר שבית המקדש השלישי ימלא את משאלת לב המייחלים – ויחזיר עטרה ליושנה!!

  • שועי  On יולי 23, 2010 at 10:52 am

    נטלי יקרה,
    א. אני מעדיף לראות באמירתו של זך תולדה של דמנציה (שיטיון-זקנה) בכדי שלא להגיע לאמירות חמורות בגנותו. מבחינת מה, הוא הולך ומצטייר כבבואה אשכנזית-חילונית של הרב עובדיה יוסף, שגם לשיטתי כבר אינו במלוא אונו, אשר על כן הוא מטפטף מדי פעם משלים על 'עיזים עיוורות'.
    ב. בפרוטרוט תוכלי לראות מה שעניתי למבקר הספרוּת אמנון נבות באתר שלי כנגד תגובותיו המשולחות נגד חביבה פדיה, אבל אלו אינם מראות נעימים, כפי שהציע לי אחד ממגיביי הדברים קצת נראים כקרב בין חתולי רחוב.
    ג. הלוואי ששיפוטים היררכיים היו פסים מן העולם, אבל כנראה שאונ רחוקים משם. אני מקווה מאוד כי הגזענות המפאיניקית הזכורה לרע (חיים חפר, יגאל תומרקין, אורי ליפשיץ, נתן זך וכיו"ב) תעבור מן העולם ככלות אותו דור. האם זה באמת יקרה? ניתן לקוות, ולהמשיך לקוות.

  • nataliemessika  On יולי 23, 2010 at 2:21 pm

    אוי צחי, כמה שימחת אותי בתגובתך המלומדת. הצגת כאן תרחיש אימים שישמח הרבה מאד אנשים בעם. עכשיו צריך למצוא רק את הערוץ שיסכים להפוך את זה לתוכנית ריאליטי. פרס גדול מובטח לשורד האחרון.

    שועי היקר, כהרגלך בקודש אתה נוהג חמלה באנשים וזה יפה בעיני. אני חוששת שבגילאים מסויימים אנשים נוטים לומר בקול דברים שפעם נזהרו להגיד, או אמרו רק לחבריהם הקרובים בחדרי חדרים.
    ולגבי ההפנייה לפוסט שלך – קראתי אותו לפני המפץ הגדול ועכשיו חזרתי אליו ואל 54 התגובות שגרר אחריו (!!) לא להאמין כמה רגשות עוררת שם.
    והערה קטנה משלי: המבקר הנכבד מכנה את חביבה בשם "דודה פדיה" כמו היתה ישישה חביבה חסרת דעת. לפי מה שנכתב עליו הוא מבוגר ממנה ביותר מ- 10 שנים. מעניין אם גם את לעצמו ולכתיבתו הוא מצמיד את התואר הזה.

  • שוֹעִי  On יולי 27, 2010 at 9:34 am

    נטלי,
    אני מאוד שמח בביקורת תרבוּת; אבל אני לא שמח בכלל באנשים בוגרי אוניברסיטאות ו/או אנשים שהצליחו להשתבץ במערכות ספרותיות,החושבים כי תפקידם הוא לפקוח עיניי עיוורים, ולהסביר מה מופת וטעם טוב ומה ירוד, ועוד מתייהרים לעשות כן כאילו הם מייצגים איזו אמת אובייקטיבית, או כאילו יש להם איזה קריטריונים אובייקטיביים לפיהם הם מציעים את הצעותיהם.
    זה כל כך מגוחך בעיניי, אבל זה קיים ונוכח מאוד באותה מחשבה "מערב אירופאית" שזך כל-כך מהלל; למשל הפילוסוף הגל סבר כי חיבוריו בפילוסופיה הם המילה האחרונה אי-פעם, פשוט לא ניתן להוסיף לחשוב יותר, כי הפילוסופיה הגיעה לכאורה בתורתו לתכלית האחרונה שלה.
    אולי גם זך חש כך, אולי גם אמנון נבות, אילו גם אילו הולכים ונמחים מן הזכרון התרבותי של כולנו.

  • nataliemessika  On יולי 28, 2010 at 4:19 am

    שועי יקר,
    מסכימה עם דבריך. חבל ששמבין כל הדברים שמלמדים אי-שם במגדל השן ששנינו מכירים היטב, לא מלמדים גם קצת ענווה. טוב, אבל זו תכונה שאינה יאה למי שבא מתרבות כל כך גבוהה…

  • תם  On אוגוסט 16, 2010 at 1:25 pm

    אשרכיים ישראל זה מה שיש לי להגיד 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: