אנחנו לא גוייבות- מענה לדבריו של נתן זך

באחת הסצנות בתוכנית ניקוי ראש המיתולוגית, רואים את מזכ"ל האום פונה בפנים רציניות לנוכחים באולם המליאה ואומר: " אני מכריז בזאת שמדינת ישראל היא – גוייבה". בתמונה הבאה רואים המון רב של עמך-ישראל מנופפים בשלטים וזועקים במלא גרון: "אנחנו לא גוייבות, אנחנו לא גוייבות!!"

נזכרתי בקטע הזה השבוע עם פרוץ המהומות סביב הדברים שאמר נתן זך לעופר שלח בערוץ 10. אני לא יודעת אם האיש הוא גזען בסתר שגילה סוף-סוף את פרצופו האמיתי, או שהוא סתם קשיש נרגן שדעתו מפוזרת עליו. אולי ראוי לנהוג כלפיו חסד ולבחור באפשרות השנייה. מכל מקום, מה שמעניין באמת היא התגובה האוטומטית שפרצה מיד מאלפי לבבות ומקלדות בישראל: "אנחנו לא גוייבות!!" מול כאלה שטוענים לעומתם: "אתם דווקא כן!!"

 למעשה השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא מדוע החברה הישראלית עדיין מסוכסכת כל כך סביב הנושא הזה ומדוע הוא מסרב לרדת מסדר היום. למרות מוצאי המפוקפק כשוכנת מערות, אני רוצה בכל זאת, להציע איזו פרדיגמה חלופית לזו ששולטת בשיח הציבורי מאז קום המדינה ועד היום וזו עיקרה: אם אדם כלשהו חש צורך לדרג ולציין את הישגיהם של קבוצות מסוימות ביחס לאחרות, מוטב שיתמקד בגורם אחד: עיור, תופעה שקיימת גם במזרח וגם במערב, ולמען הסר ספק ראשיתה באזור הלבנט דווקא. חלק מהאנשים שהגיעו לישראל מארצות האסלאם (מה שמכונה "עדות המזרח") באו מערים גדולות ומשגשגות וחלקם הגיעו מכפרים נדחים ורחוקים. חלק מהאנשים שהגיעו מארצות המערב הנוצרי (מה שמכונה "עדות אשכנז") – באו מערים גדולות וחשובות וחלקם באו ממקומות שכוחי אל, נטולי הדר ושם. אין זה אומר שתושבי הערים בארצות המזרח או המערב היו טובים ונעלים מאלה שהתגוררו בכפרים, מה שניתן לומר הוא, שהראשונים נחשפו לביטויים תרבותיים עשירים ומגוונים יותר. מאחר ורוב היהודים עד למלחמת העולם השנייה התגוררו במה שמכונה "ארצות אשכנז", הרי שהתפרוסת היישובית שלהם היתה רחבה מזו של היהודים "בארצות המזרח". אני לא יודעת אם משהו ערך מחקר סטטיסטי בנושא, אבל נדמה לי שהמרכיב העירוני באוכלוסיית היהודים בשתי הגלויות בלט יותר בארצות האסלאם, דווקא משום מספרם הנמוך יחסית לאוכלוסייה הכללית.

הסוציולוג מקס ובר היה הראשון שניסה להגדיר את תופעת העיור בהקשר כלכלי רחב. הוא טען שהממלכות שצמחו סביב הסער הפורה וגדות הנילוס באלף הרביעי והשלישי לפני סה"נ, התבססו על פיתוח עירוני מואץ. בשונה מהכפרים שבהם רוב האוכלוסייה עסקה בייצור ובצריכת מזון, בערים קמו נושאי תפקידים "שאינם יצרניים" כמו אנשי ממשל, צבא ואומנים. גורדון צ'יילד ציין שניתן להבחין את המעבר מהכפר לעיר בעזרת קריטריונים נוספים כמו: מספר האוכלוסייה, בנייה מונומנטאלית, שימוש בכתב ופיתוח דרכי מסחר. חוקרים אחרים טענו שהעיר נועדה לשמש "מיכל של כוח", עבור קבוצות אליטה שנהנו ממעמד מועדף על פני קבוצות אחרות. מכל מקום, אותן קבוצות בעלות כוח (או בעלות מעוף , תלוי איך מסתכלים על זה), הן שהובילו את הפיתוח התרבותי – החל מבניית ארמונות ומקדשים, דרך יצירת חפצי אמנות, כתיבה ספרותית, שירה, מדע, פילוסופיה ועוד כהנה היבטים נוספים. אור-כשדים, נינווה, אללח, אוגרית, מארי, אתונה, לוקסור, אל-עמרנה, אלכסנדריה, קרתגו ועוד ערים רבות אחרות, הן אלה שעצבו את כל מה שמכונה אצלנו  "תרבות" בצד הזה של העולם בזמן שמערב אירופה היתה עדיין עמוק-עמוק  בתקופה הפריהיסטורית (תופעה שידוע חזרה על עצמה גם בראשית ימי הביניים). 

העובדות הללו ידועות לכל ויש להניח שאפילו נתן זך שמע עליהן. ובכל זאת, מדוע הוא ושכמותו בוחרים לפול שוב ושוב לתוך אותה מלכודת רטורית נבזית ומיותרת? ההיסטוריה האנושית היא גלגל ענק שמסתובב כל הזמן ופעם צורת חיים באזור מסויים עדיפה על פני צורת חיים באזור אחר- ולהפך. בשעות משבר להתיישבות הכפרית יש דווקא יתרונות רבים משום הריחוק ממוקדי כוח ואלימות. עוד צריך לציין  שעוד לא נמצא  אזור גיאוגרפי נתון אחד על פני כדור הארץ שמאציל על יושביו בינה יתרה באופן אוטומטי. אפילו  לא אוניברסיטה. 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד  On יולי 28, 2010 at 10:46 am

    אופיו הדוחה של זך ידוע שנים לכל מי שמכיר אותו. האיש בסך הכל אלכוהוליסט בודד ואומלל ויתכן מאוד שדבריו הם תוצר ישיר של שכרותו וגילו (במילים אחרות, דמנציה כל שהיא). לדעתי המנוול המרכזי בסיפור הזה הוא עפר שלח שפשוט עשה פרובוקציה זולה ועלובה בשביל קצת רייטינג. זה היה בדיוק, אבל בדיוק כמו הראיון ההוא עם אסי דיין, עוד גאון אומלל, שגם הוא כמדומני נעשה בערוץ 10. בלי קשר, הניתוח שלך מרתק ותודה.

  • shaultweig  On יולי 28, 2010 at 10:46 am

    נטלי

    אני לא חושב שהני,אורטל ועוד אנשים יקרים צועקים אנחנו לא גויאבות מסר שמתאים ל"יש לי חלום" של מרטין לותר קינג. המסר ששמעתי באוזני כמובן בסאבטקסט הוא המסר הנכון של מלקולם אקס שהמאבק לשחרור לא עובר דרך תודעתו של האוייב.השחרור של המזרחים מתבטא בכך שאם במאבק הפנתרים היתה דרישה למדינת רווחה,היום יש אומרים בפה מלא שהציונות האשכנזית היא תיאולוגיה פוליטית שיש לה מספר מאפיינים

    1. היא נוצרה בטירופה בסוף ה מאה ה 19 וגזענותה בלטה כבר בספרו של הרצל מדינת היהודים. הכוונה היא לדבריו שהמדינה שהוא חזה תעמוד כמחסום תרבותי כנגד הלוואנט.

    2. הציונות האשכנזית יצאה כנגד המסורת היהודית,שיכתבה את ההיסטוריה כאשר הצביעה על הבילויים כאנשי העליה הראשונה,הציונות האשכנזית גם שאלה מאידיאולוגיה אחרת את המונח "היהודי החדש"

    3. גזענות אנטי מזרחית היתה מהיסודות של הציונות האשכנזית. הביטוי לכך היא "פיזור אוכלוסין" כאשר האשכנזים קיבלו פתרונות נאותים בדיור ותעסוקה כאשר המזרחים נזרקו לניחשול ודיכוי בפריפריה.

    נתן זך הוא יתוש בתוך ביצת הציונות האשכנזית שמסרבת להתייבש .

    בתור אחד שמכיר את יצירתו של הפושע ז'אן ז'נה,האנטישמי פרדריק שופן והתכנים של הפסיונים לא אוכל להביא טענות הגנה להחרמת יצירתו של נתן זך.

    שאול

  • nataliemessika  On יולי 28, 2010 at 11:28 am

    דוד- יתכן וכל הסיפור נועד לרצות את אלוהי הרייטינג, עד לפעם הבאה.ואפילו זך יצא קצת נשכר כי פתאום כולם נזכרים בקיומו ומתעמקים בהגיגיו.

    שאול – אני מכירה ומאד מוקירה
    את האנשים שציינת, אם כי אני חושבת שצריך להזהר שלא לפול למלכודות רטוריות. מאבקם של השחורים בארה"ב נועד בראש וראשונה לבטל את ההפרדה הגזעית עפ"י חוק ואילו כאן אצלנו המלחמה היא נגד דעות קדומות, הטייה חברתית, פרוטקציות ושאר תחלואים בירוקרטיים. אבל נדמה לי שזה הולך ומצטמצם בשנים האחרונות.
    בכל מקרה, קשה להתמודד עם הסטיגמות האוויליות שנדבקו ליוצאי ארצות האסלאם אלא בהנחלת ידע. אמנם זה לא תמיד זה עוזר, אבל שווה לנסות.

  • אבנר  On יולי 28, 2010 at 11:54 am

    בלי קשר לזך, רק בקשר לדברייך הנכוחים, נזכרתי בהרצאה אחת (ממש מזמן) שבה הצביע המרצה – אני לא מצליח להיזכר מי זה היה, אבל כנראה מומחה לאסלאם העתיק – על הבדל בפונקציה של העיר בין אירופה לתרבויות האסלאם והעולם העתיק: באפריקה ובאסיה, בעיתות משבר כמו רעב או מלחמה, היו תושבי האזורים הכפריים נמלטים אל הערים, שהיו מוגנות, מאורגנות, והיו בהן מאגרי מזון (ספור יוסף ופרעה); לעומת זאת באירופה שלט דפוס הפוך – בעיתות משבר היו תושבי העיר נמלטים לאזורי הכפר, שם היה שפע יחסי של מזון ומן הסתם גם שלווה פסטורלית. (ככה למשל נכתב דקמרון – כשהאצילים נמלטו מהמגפה בפירנצה אל האוויר הצח של הכפר). 

    אולי כדאי להגלות את זך לאיזה כפר בגליל או בערבה, שיכתוב על ציפורים רבות יופי ויאכל גויאבות, ומראיינים לא יטרחו להרחיק עד אליו ולשמוע הגיגים.

  • שוֹעִי  On יולי 28, 2010 at 12:36 pm

    נטלי יקרה,
    הנה דיון שפורסם באתר של חביבה פדיה הבוקר (כמדומני, וכבר הגבתי שם באריכות-מה): http://havivapedaya.com/drupal/node/2153

    חוץ מזה, במסכת אבות אומר אבטליון מורו של הלל: "חכמים הזהרו בדבריכם, שמה תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים האחריכם וימותו ונמצא שם שמיים מתחלל"; ואילו רבן יוחן בן זכאי תלמידו של הלל אמר: "אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה מעצמך, כי לכך נוצרתָ" (יכולתי להביא דברים דומים מפי שיח'ים צוּפיים, או חכמים דאואיסטים וגם קונפוציוסיאנים אבל די בכך). הראשון מדבר לדעתי על האחריות החברתית שאמורה להישמר כל אימת שהחכם פוצה פיו ומדבר לציבור; ואילו השנייה, גם אם אדם הוא פרופ' ומשורר מוּכּר, הוא לא אמור להחזיק טובה לעצמו, ודאי שלא להרשות לעצמו מפגן כל כך לא זך.

  • nataliemessika  On יולי 28, 2010 at 12:54 pm

    הי אבנר, תודה על המידע והציטוט. לא הכרתי את התיאוריה הזו. אני חושבת שהדפוס שהזכרת קשור גם לדרך ההתנהלות של האוייבים בשעת מלחמה: אם הם מהסוג האבסולוטי כמו הרומאים והצלבנים למשל, כדאי לאוכלוסייה להתרכז בערים בצורות, שם עוד היה אפשר לשרוד לאיזה זמן או לנהל מו"מ על תנאי כניעה. לשרוף כפרים על יושביהם זה הרבה יותר קל. לעומת זאת כשפורצים אסונות טבע או מגפות, הפריפריה היא אופציה מועדפת בגלל ריכוז אוכלוסיה נמוך יותר.

    לגבי הצעתך לזך, היא בהחלט משעשעת, אבל אני בספק אם הוא יסכים לאמץ אותה. הוא גר הרבה שנים בחיפה שהיא גם כן סוג של גלות מרצון וכנראה הספיק לו מזה (גם אני גרתי שם כמה וכמה שנים בעוונותי).

  • הגל  On יולי 28, 2010 at 12:57 pm

    נתן זך עשה משהו לטובת הספרות הישראלית העברית, היו לו ביטויים רבים ושונים גם כנגד המדינה בכתבה הזאת לצד הצורך המובן למשוך תשומת לב.
    אבל הוא מושך תשומת לב בזכות יכולתו הבלתי מתפשרת לנקוב בבעיות הקיום הישראליות ויש לו גם את האומץ לומר למי ששם לב שהוא כבר עשה את שלו. לצד על זה יש נטייה גסה לישראליות להצדיק את קיומה דרך ביקורת על אנשים שעשו פה כבר משהו, רצוי גם לציין שזכּוּתּוֹ של זך נשמרת בשיריו ולא בדיבוריו.

  • אזרח.  On יולי 28, 2010 at 1:06 pm

    דוד,תמיד אותם התירוצים:האיש בסך הכל אלכוהוליסט בודד ואומלל, ויתכן מאוד שדבריו הם תוצר ישיר של שכרותו וגילו….

    אומרים:"רחאת אסכרה,וג'אאת אלפיכרה".

    הלכה השיכרות,ובאה ההבנה".

    זך דיבר את אשר על ליבו,דווקא בגלל שהיה קצת שתוי.השתייה פתחה את חרצובות גזענותו.לאחר שזך התפקח ,הוא הבין את טעותו(גילוי סוד הגזענות שהוא מחזיק בו ) ולכן זך התנצל.

    זך לא לבד.קדמו לו רבים.רם כספי למשל.

    מה יאמר דוד על רם כספי,צבי זיו והאחרים שהיו לידו ולמשמע דבריו צחקקו ונדו בראשם לאות הסכמה ?

    http://www.notes.co.il/hani/42972.asp

    בתגובה מס' 5 ,אזרח.
    ציטוט מהתגובה:

    "לצערי,קשת הורידה את הקליפ (מעניין מדוע.הממממ) בו נראה עו"ד רם כספי אומר את הדברים האלה:

    בכנס שציין עשור להקמת פורום מנהלי כספים, שנערך לפני כשבועיים, נשמע עו"ד רם כספי אומר: "זה הולך ככה- עם ישראל, האתיופים והערבים. הערבים כבר בסוג ג' והאתיופים בסוג ב'.

    "אתיופים זה סוג ב'. חבל שהם באו. ועכשיו הם גם רוצים להביא את הפלאשמורה האלה, ויש לנו על הראש גם את אלה ההודים אף אחד מהם לא היה צריך לעלות ארצה, אם אתה שואל אותי (בפניה לחברו,ולצלם מולו ) את הרוסים הייתי מעלה בין אם יהודי או לא עוד מיליון לישראל."

  • nataliemessika  On יולי 28, 2010 at 1:19 pm

    שועי היקר – תודה על ההפניה לפוסט של חביבה ולדברים שכתבת לה. כמוה גם אני חושבת שצריך להתמקד בשינוי חינוכי-ערכי עמוק. במקומות מסויימים השיטה הזו הוכיחה לעצמה – בצרפת איש לא ממעיט בערכם של ז'ק דרידה ואלבר קאמי רק משום שנולדו באלג'יריה.

    להגל – כנראה שאין קשר קשיר בהכרח בין אישיותו של אדם לבין יכולתו להיות משורר או יוצר גדול. יחד עם זאת אני רוצה להאמין שמתחת למעטה החשיבות העצמית של האיש יש משהו אחר שיודע להבחין בין טוב לרע, עיקר לתפל, מוסר לעוול וכו'. שאם לא כן, עם כל הרצון הטוב, כל יצירתו אינה אלא תפאורה ריקה של מילים יפות בלי שום כוונה.

  • נועם  On יולי 28, 2010 at 1:26 pm

    כפי שאת כותבת, ההיסטוריה היא גלגל ענק. פעם הוביל שער עשתר אל העיר הגדולה בבל שהייתה אחד ממרכזי התרבות העולמיים, והנה היום הוא עומד במוזיאון פרגמון בברלין, שהיא מרכז תרבותי עולמי (למרות ההיסטוריה הארורה של המקום).
    .
    בני אדם אוהבים להשתייך לחלק הגבוה של הגלגל, ומוטב לחלק הגבוה עכשיו או שהיה גבוה אתמול, ולא לזה שהיה גבוה לפני 2,500 שנה. נתן זך משייך את עצמו, גם מתוקף ההיסטוריה הפרטית שלו, לתרבות המערב שהוא רואה בה את החלק הגבוה של גלגל הענק.
    .
    גם רבים מיהודי צפון אפריקה, למשל, נטו לראות בתרבות אירופה (בעיקר בתרבות הצרפתית) את התרבות הגבוהה של זמננו. מקריאת הבלוג שלך אני יודע שאת מכירה כמה יהודים צפון אפריקנים שעשו חיל באירופה.
    .
    לכן אני חושב שהשאלה אינה עיר מול כפר אלא הקושי שלנו לראות את עצמנו מחוץ למרכז התרבות האירופי. ההתרגשות הגדולה מדבריו של זך נעוצה בזה שהוא נתפס כאירופי שמקלל אותנו (לפחות את חלקנו) כלבנטינים ברברים.
    .
    אלא שאין שום סיבה לראותו כנציגה של תרבות זו, שממילא כבר משובצת היום ברבים שהגיעו מהפריפריה "הברברית". ולכן יש להבין את דבריו כחלק מהשיח שדוחה את קבלתם של "הברברים" אל מרכזי התרבות, שיח ראקציוני שקיבל תאוצה לאחרונה באירופה בשל החשש מהמהגרים הרבים. דבריו של זך מצטרפים אל מלחמת המאסף של "שומרי החומות".

  • קורינה  On יולי 28, 2010 at 1:56 pm

    מה ההבדל בין סטיגמה אווילית כלפי נאמר עדות המזרח ולבין סטיגמה אווילית כלפי מי שחלו במחלה המדבקת (את ברי המזל) של התקדמות בשנים – אשר כידוע היא סינונים לדמנציה (דוד) ו/או ל"קשיש נרגן שדעתו מפוזרת עליו" (נטלי)?
    אהה. בשם.
    לראשונה קוראים גזענות, לשניה קוראים גילנות ageism.

    מדוע המזדעקים על הראשונה חוטאים בצהלה בשניה, כמו נכונו להם נעורי נצח שבהם, כידוע, אין שיכחה (של העובדות דנן) ואין נרגנות כלל. טוב, הנרגנות אולי מבצבצת, אבל היא חיננית שזה נורא.

    .כך זה נמשך, דור אחר דור, עד לרגע שבו החרטה כבר לא אובייקטיבית.

  • nataliemessika  On יולי 28, 2010 at 2:17 pm

    נועם, הצגת כאן כמה נקודות מעניינות למחשבה. יכול להיות שזך מייצג באמת תפסת עולם שרואה בהתנגשות בין הציויליזציות הגבוהה והברברית, דבר בלתי נמנע כפי שטוען למשל, הנטינגטון.
    יחד עם זאת, מה שאני מנסה לומר הוא שהעסק הזה הרבה יותר מורכב ולא לגמרי מוחלט. נכון שהיתה השפעה קולוניאליסטית צרפתית חזקה בארצות צפון אפריקה, אבל היא בלטה בעיקר במרכזי הערים הגדולות. יהודי מהבירה תוניס או מביזרט (מאיפה שהגרו הורי לצרפת ואח"כ לישראל), חשו את עצמם קרובים הרבה יותר לתרבות המערב בהשוואה ליהודים שהתגוררו באזורי הדרום כמו ג'רבה למשל. אני בטוחה שהדבר לא היה שונה בהרבה בארצות הסלביות והבלטיות שבמזרח אירופה.

    השפעות בין-תרבויות הוא דבר מבורך בעיני והצרפתים הביאו אתם מטען מכובד, אבל גם הם נהנו מהמטען התרבותי שהיה כאן לפניהם ונמנה את חלקו: עות'מאנים, ממלוכים, צלבנים, פטימים, עבאסים, אומאים, ביזאנטים, רומים, קרתגים, הלניסטים, פונים ואחרים. כולם הטביעו את חותמם בצורה כזו או אחרת לאורך ההיסטוריה בכל אזור מוגדר.

    אני באמת לא יודעת לומר אם העירוניות כשיטה היטיבה עם בני האדם בכל פרק זמן, אבל היא ללא ספק ידעה לתת תחושת עליונות וקדמה ביחס לצורות ההתיישבות האחרות. אפרופו שומרי החומות – חומה היא הדרך הפשוטה ביותר להגדיר את קיומה של עיר בעת העתיקה.

  • nataliemessika  On יולי 28, 2010 at 2:23 pm

    קורינה, אני באמת לא רוצה להשמע קטנונית, אבל את התיאוריה על הקשיש הנרגן, לא אני המצאתי. צטטתי את שתי הדעות שעלו בבלוגיספרה.

  • קורינה  On יולי 28, 2010 at 6:54 pm

    שתי דעות לשני עמים.

  • רני  On יולי 29, 2010 at 7:12 am

    הרפו מזה. שום טוב לא יצא מגרוד פצעים. למי שמגלגל האשמות גזעניות על האשכנזים ראוי להזכיר שחוק כרמייה שנתקבל ע"י חלק מיהודי המגרב הצרפתי הנו סמל להצמדות היהודי לשליט האימפריאלי. החוק ואח"כ דרכי חיים מיקמו את היהודי מרצונו בצד של האימפריאליזם הצרפתי. כך גם בלבנון. יש לי ספק רב אם הרבה יהודים דברו ערבית בביתם במצרים. בשלב מתקדם של האירופיזציה של הלבנט הקשר של היהודיים העירוניים לקומוניזם והשמאל בבגדד, בירות והמגרב סימן אותם בסימן רע של סוכני זרות שגרם לניכורם מהאיסלם העולה. כיום ברוב העולם המוסלמי העולה ( הערביות, אליה נצמדו מיעוטים כנוצרים ויהודים, בדעיכה מהירה) היהודי כיהודי לא כציוני !! מנודה כמעט לחלוטין. גורלו כשריד בתימן, תוניס, מרוקו ואירן לא תלוי בו כלל ואינו נראה טוב. כיוון הגירת היהודים מוכיח זאת. ישראלים גם בני הורים מארצות האיסלם נוהרים בהמוניהם לאירופה וארה"ב. הם מרצון מביאים עצמם לאשכנז. זה מה שעושים מנהיגי ש"ס וראה חינוך בניהם במוסדות דוברי אידיש ולבושם האשכנזי המובהק. תנועות ההבדלות של המזרחיים החילוניים בישראל הנם תופעה מודרנית חילונית רווית תיאוריות אירופאיות והוויה אינטלקטואלית אירופית זרה לחלוטין למתחולל היום בערביות ובאיסלם. מי בישראל עומד בתור לדרכון ירדני, מצרי, עירקי, סורי לבנוני, מעט הפונים לדרכון מוגרבי מעידים על הכלל. מה בדיוק נכתב בעיתונות ובספרות הערבית העכשווית על יהודי ארצות האיסלם. בודאי יותר גרוע ממה שנאמר ע"י זך. חלק מהנכתב כאן לעיל עבר את תחום הדיון העובדתי- רציונלי ועשוי להראות כסינדרום העבד הדהימי המתגעגע לאדוניו.

  • nataliemessika  On יולי 29, 2010 at 7:38 am

    רני,
    לא ביקשתי לגרד פצעים אלא לומר שבארצות המזרח/ מערב היו ערים וכפרים שזכו לחשיפה ולאינטראקציה תרבותית משתנה לאורך השנים. אי אפשר להגיד שאלה גבוהים ואלה נמוכים רק לפי מיקומם הגיאוגרפי על פני מפת הגלובוס.
    הכלי היחיד שיש לנו הארכיאולוגים לדון בנושא הוא דרך "התרבות החומרית", וזו כאמור מורכבת משכבות רבות של בנייה והרס, כלים, חפצי אומנות ועוד ממצאים. כשמסתכים על הדברים בראייה רחבה מגלים שכל תרבות לקחה משהו מקודמתה ויצרה משהו מקורי משלה. גם האיסלאם נשענה על מסורות שקדמו לה שלא נעלמו אלא המשיכו ליצור ולהשפיע באזורים שבהם שלטה (ר' לדוגמה את המשורר קוואפיס שהתגורר באלכסנדריה ).
    בכל מקרה אני מעדיפה את המבט של ברודל על הרב-תרבותיות של "הים שלנו", מאשר את הפרדיגמה דיכוטומית המוחלטת שהיא פשטנית בעיני.

  • רני  On יולי 29, 2010 at 3:18 pm

    לבעלת הבית תודה על המקום ועל התשובה.
    הנה בשבילך ולכבודך סיפור על הנושא. נסעתי עם חבר ארכיאולוג ישראלי, שגם עוסק בים, לסציליה. יש לו בדם גנים מכורדיסטאן עד קצה המגרב. הוא נראה כדגם מהלך של הרב תרבותיות של הים שלנו. משום כך איש המכס פנה אליו בסיציליאנית. הנ"ל באנגלית דפוקה הכחיש ידיעה, וטען שאינו מבין. כאשר סיציליאני מכחיש שהוא מבין סיציליאנית זה כבר עושה אותו חשוד ואז כבר שני מוכסים דברו אתו באיטלקית. הנ"ל הכחיש באנגלית שלו שהוא מבין איטלקית. זה כבר באמת לא היה חשד זה כבר היה בטוח. בן אדם שנראה כאילו זה הרגע בא מהשדה או הים, טוען שנולד בפלשתינה דובר אנגלית דפוקה ומתחזה כמי שאינו דובר שפות אנושיות הוא בודאי פושע. באו עוד אנשים במדים ובלי היו דיבורים שהפכו לצחוקים בסוף דבר אמרנו שלום ונפרדנו בלחיצת יד. שם גם למדתי ש"רמל" זה בסיציליאנית חול. מה שסוגר את התיאוריה שלך. ממתין לספר הבא שלך. בתודה על תשומת לבך.

  • nataliemessika  On יולי 30, 2010 at 4:09 am

    תודה רני על הסיפור המשעשע שהצחיק אותי מאד. מצא לו עם מי להסתבך החבר שלך. אני זוכרת שכשראיתי את הסרט קאוס של האחים טרויאני התפלאתי לשמוע כל כך הרבה מילים מוכרות בערבית.

    והנה קישור לקטע הסיום של הסרט, עם תמונות מרהיבות של הים שלנו :

  • רוני ה.  On אוגוסט 6, 2010 at 7:57 am

    הנושא רגיש, אבל אסתכן ואעלה שאלה: האין זה נכון שההבחנה בין תושבי הערים והכפרים היתה קיימת כבר במרוקו עצמה? מה זה "שלחים" (או "שלוכים") ומדוע זה נחשב עלבון קשה כל כך?

  • nataliemessika  On אוגוסט 6, 2010 at 8:22 am

    הי רוני,
    אני בטוחה שההפרדה הזו היתה קיימת גם במרוקו – אנשי טנג'יר למשל, נהנו מסביבה תרבותית עשירה ומגוונת בזכות סמיכותה למיצר גיברלטר. זה לא במקרה כמובן – ערים חשובות הוקמו תמיד בצמתי דרכים, במקומות שבהם היתה תנועה גדולה של אנשים/סחורים/תנועה/ הזדמנויות ואינטרסים כאלה ואחרים.
    לגבי המילה "שלחים" או "שלוכים" – אין לי מושג ואני לא שמעתי את הורי או את הוריהם משתמשים בה. אם הכוונה להמעיט בערכם של "אנשי הכפר" – הרי שלא חייבים ללכת רחוק כל כך. זה עדיין קיים גם היום בכל מקום בעולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: