"אור לגויים" – משפחת מסיקה כמשל

לפני יומיים נישאו  צ'לסי קלינגטון עם ב"ל  מארק מזבינסקי היהודי. לצד הברכות והקולולויים נשמעים קולות אחרים שמצרים על אובדן  נקודות "משלנו" לטובת "הגויים" במשחק בייסבול שנמשך כבר אלפיים שנה. פעם קבוצה אחת חובטת ופעם הקבוצה היריבה נמצאת בשדה ההגנה, ועדיין לא רואים את קצה קצהו של הסוף במשחק הארוך והכואב הזה.

 למעט ציבור החרדים, יהודים מן הישוב לא יעלו בדעתם "לקרוע קריעה"  אם בן או בת המשפחה יחליטו להינשא לגויי, כפי שעשה למשל, הצדיק טובייה זכור לטוב. "העיקר שיהיה בנאדם", או "העיקר שיהיו מאושרים",  יגידו בדרך כלל בני המשפחה, גם אם בינם לבינם יצרו על כך שהנ"ל לא נישא עם אחד או אחת  "משלנו". אבל מה פירושו של "השלנו" הזה ומה נותר ממנו היום?  אך לפני דור או שניים,  "שלנו" היה מי שנולד למשפחה מאותם עיר/ ארץ / עדה/ רקע אידיאולוגי-תרבותי. ואילו היום במציאות האמורפית שבה אנו חיים, לא נותר הרבה מכל אלה, מלבד בקבוצות מסוימות כמו חרדים או אנשים מהאלפיון העליון.

 לאבא שלי יש 4 אחים שכולם גרים בצרפת. הוא היחיד שהחליט להיעלב באופן אישי מדבריו של דה-גול על אופיים הבעייתי של  יהודים ועל כן, יום אחד בסוף 1969, פשוט החליט לקחת את אמי, את שני אחי ואותי מביתנו שטוף השמש בניס להרים מוכי הרוח בנצרת-עלית. בבחירתו זו התווה במידה מכרעת את כל הבחירות שעמדו לפנינו כאנשים בוגרים. ארבעת אחיו שנותרו בצרפת, אולצו להתמודד עם סוגיות שונות לגמרי בכל מה שנוגע לסביבתם התרבותית, ולהלן תמצית סיפורם:

אח מס' 2:  נישא כמו זוג הורי עם אשת נעוריו שאותה הכיר בביזרט שבתוניסיה. השניים הגרו לצרפת בסוף שנות ה- 50 והולידו שני בנים. הצעיר מביניהם עדיין רווק  ("עכשיו השארת אותי לבד במערכה", הוא אמר לי בטרוניה אך לפני חודשיים). לבן הבכור יש סיפור מורכב: אשתו מגדירה את עצמה כקתולית אדוקה, למרות שאמה היא בת למשפחת לוי שהתגוררה בחבל אלזאס מזה דורות, ובדרך לא-דרך הצליחה איכשהו לשרוד את מאורעות השואה.  כשהאם נשאה לצרפתי המירה את דתה לנצרות ופיתחה התנגדות עזה ליהדות. מאחר ובצרפת נישואין אזרחיים הם חובה וחתונה דתית היא רק בחירה, בן דודי ואשתו החליטו לאחר הטכס האזרחי לקבל  ברכה מאיש דת, ולאן הלכו בת לוי ובן מסיקה? לקבל ברכה מהכומר בכנסייה.   

אח מס' 3 :  נישא כמו שני אחיו הקודמים לחברת נעוריו מהעיר שבה נולדו. יש להם בן ובת שנישאו עם יהודים בני מהגרים מצפון אפריקה. סיפור די באנאלי ולא הכי מעניין.

אח מס' 4:  האח הזה שהיה גיאולוג במקצועו והרפתקן חובב טבע, נפטר בגיל 32 בנסיבות טרגיות. באמצע גיל ה- 20 נישא לצרפתייה שמוצאה מאיזה כפר נידח בפרובנס. כשהוא בא לראשונה לבקר את הוריה, זוג בורים ועמי ארצות, חותנתו לעתיד חיפשה נואשות את הקרניים ואת הזנב שלו שאותם הסתיר בעורמתו כיאה לכל יהודי מצוי. לשניים נולדו בת ובן, שניהם כמובן נחשבים "גויים גמורים".    

אח מס' 5: הוא הארחי פרחי  של המשפחה – ידו בכל ויד כל בו: מתווך נדל"ן של בתים שאיש לא מאמין שאפשר למכור, קבלן שיפוצים בחסד וסוחר ממולח.  באחד הימים החליטו שלטונות המס לשים עליו עין ושלחו פקידת שומה חמורת סבר שתבחן בתשומת לב את ספרי החשבונות שלו. לא נדרש זמן רב כדי לגלות שרב הנסתר על הגלוי. דוד מספר 5  מאז ומעולם היה אדם רב תושייה ותחבולות על כן בחר באופצייה הפחות גרועה מבחינתו – להתחתן אתה. פקידת השומה קפצה על המציאה  וגם אחיה הכומר ואחותה הנזירה. סוף-סוף משהו במשפחה שלהם שמתחתן עם יצור בשר ודם. לדוד מס' 5 ולאשתו יש בן ובת.

 אז מה היה לנו כאן?

5 אחים, 3 התחתנו עם יהודיות ו-2 עם גויות. 11 בנים ובנות, 7 מהם שייכים לקבוצה "שלנו" ו-4 לקבוצה "שלהם". ומה לגבי הדור הבא של הנכדים? ובכן, כאן הסיפור ממשיך להסתבך:  לבן הבכור של דוד מס' 2 ולאשתו בת-לוי במיל' יש 3 ילדים. לפני כשנתיים בן-דודי הגיע עם בנו לטיול בישראל כשהוא היה בן 8 בערך, לאחר שהבן ביקש זאת כמתנת יום הולדת. אחי הבכור שאחראי על הטקסים והסדר במשפחה, ארגן קבלת שבת מפוארת עם קידוש ותפילה והסביר לילד כל מילה ומילה. בסוף אותה שבת הילד החליט לחזור בתשובה, הכריז על עצמו יהודי וכשהם חזרו לצרפת דרש מאביו שירשום אותו לתלמוד תורה. גם שתי אחיותיו הצעירות לא אחרו וגם הם נתקפו בקדחת יהודית לא מוסברת. כל יום ראשון הילדים צועדים במרץ ללמוד תורה ורק האימא הולכת לבד לכנסייה. הבן דוד שלי נשאר בבית לראות טלויזיה, אין לו עניין לא בזה ולא בזה.

 אצל הארחי-פרחי ואשתו פקידת השומה נרשמה גם כן הצלחה מסוימת למרות נתוני הפתיחה הבעייתיים משהו: כשהבן נולד הדוד הביא הביתה רב כדי שיעשה לו ברית מילה (הרב הסכים לחתוך רק לא לעשות ברכה), וכשלילד מלאו 13 שנה, הוריו ערכו לו בר-מצווה מפוארת. כולם התרגשו מאד, גם הדודה הנזירה והדוד הכומר שגם נתן דרשה. 

 ומה לגבי הילדים והנכדים של הגיאולוג, דוד מספר 4 ? הבן הוא אתיאיסט מוחלט שאינו מתעניין באף דת, יש לו בת זוג אתיאיסטית כמוהו ושתי ילדות. הבת הגדולה התחתנה עם מישהו ששם משפחתו דה-לה קרואה (צלב) ויש להם בן ושתי בנות. למרות שפגשתי אותה פעמיים-שלוש מאז שבגרה, אני חשה אליה קרבה גדולה: לפרנסתה היא עובדת כאחות בחדר ניתוח  וכתחביב היא נוהגת לאסוף חיות פצועות בכל מקום שאליו היא הולכת. לפני כמה ימים היא שמה בפייסבוק תמונה של חיה לא ברורה שנראית כמו הכלאה בין קיפוד לגור חזירי בר. היא מצאה אותה פצועה על אם הדרך והביאה אותה הביתה. הילדים הכינו לגור בית בארגז ודומה שמצבה הולך ומתייצב בימים האחרונים. מזה כמה שנים שהבת של דוד מס' 4 רוצה להתגייר, אבל הרבנים האורתודוקסים בצרפת מערימים עליה אינספור קשיים ומהמורות. בפעם האחרונה כשנפגשנו  היא אמרה לי שבכל פעם שהיא רוצה לבקש משהו מאלוהים, היא מדליקה נר ומתפללת בלב "כמו שעושים אצלנו, היהודים".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bddaba  On אוגוסט 2, 2010 at 10:20 am

    חיים מורכבים ונפתלים יש ליהודים, בארץ ובעולם… תודה על השיתוף

  • bognabartosz  On אוגוסט 2, 2010 at 11:51 am

    נטלי

    הכותרת של הפוסט היא "אור לגויים" אבל בואי נחשוב יחד על כך שיוהאן סבאסטיאן באך נתן אור ליהודים. מהי המשמעות של החוויה הרוחנית שלי כאשר אני צופה במיסה בסי,הפאסיון על פי יוחנן והפאסיון על פי מתיאוס ?

    לבינתיים מספר פרקים מחולקים ל 2 מהפאסיון על פי יוחנן

  • רני  On אוגוסט 2, 2010 at 11:52 am

    תודה עבור הסיפור
    במשפחה שהתחתנתי בה יש הכל. ממבריחי סמים קטוליים שנעים במשעולי ההרים בין בוליביה לפרו עד לכמרים אנגליקניים וכמובן פרופסורים לכל דבר. חשוב לומר שזה לא רק היהודים. גם פגשתי פעם אדם משכיל ביותר שגר בכפר באנגליה שעה וחצי ברכבת מלונדון ובמשך 85 שנה לא יצא מעולם מכפרו, נפסל מגיוס במ"ע 2 . הולך ומטייל בסביבה ועדיין מוצא דברים חדשים.

  • דפנה לוי  On אוגוסט 2, 2010 at 12:17 pm

    הו , הזכרת לי את חיפוש השורשים הגדול שאחי ואני עשינו לפני כעשר שנים ואף חידשנו קשרים עם ענפי משפחה נידחים שהורי היה להם שכל לא לשמור אתם על קשר…ומצאנו שאחרי המפץ הגדול, השואה (ואנחנו מדברים על יהודי גרמניה, שכל ההיסטוריה המתועדת שלהם משנת 1650 ועד היטלר ממקמת אותם סביב עיר וחצי בגרמניה) התפזרו כולם לכל רחבי תבל: מאיטליה ועד צ'ילה, מקובה ועד שוויץ, מארצות הברית ועד צפת ועוד – יש בהם נוצרים אדוקים, נוצרים פחות אדוקים, אתיאיסטים מוחלטים, חרדים, חוזרים בתשובה, מטורללים ושפויים וגם שלוש עיתונאיות (ושזה שימח אותי אישית) והרבה אנשים שעסקו בכתיבה, ואחד כדורגלן צמרת בליגה האיטלקית… ולמי בכלל אכפת למי הם משתייכים? השונות היא חלק מהחן בעיני

  • nataliemessika  On אוגוסט 2, 2010 at 3:12 pm

    תודה מגיבים כולם.
    אכן בכל משפחה יש סיפורים מוזרים וערבובים שונים ומשונים, מה שגורם לי לתהות מה ישאר בסוף מכל הרעיון הזה של היהדות – מנהגים מסויימים? שותפות היסטורית? תחושת גורל? קשה לדעת.
    ותודה לשאול על הקישור לפאסיון.

    • דפנה לוי  On אוגוסט 3, 2010 at 5:53 am

      אולי לא יישאר ואולי רק נימים שיחלחלו להיסטוריה לתרבות את יודעת וזה לא נורא בעיני. אם תרמנו משהו לקידום איזו רוח טובה באנושות לא נורא אם לא נהיה כמו שאנחנו הרבה תרבויות אחרות נעלמו והעולם מתקיים

      • nataliemessika  On אוגוסט 3, 2010 at 6:44 am

        דפנה – העלית כאן סוגייה מעניינת. אולי באמת איכשהו היהודים יטמעו בשאר העמים בסופו של התהליך, מלבד הדתיים ורוב אלה שחיים כאן בישראל. אני גם חושבת שניתן לשקול את הערך הסגולי של היהדות כפרקטיקה דתית/ אמונית/ מסורת-תרבותית, לפי מידת תרומתה לאומות העולם. יחד עם זאת, היחסים בין היהודים לבין "הגויים" היו תמיד מורכבים שלא לומר בעייתיים (לפחות לפי ההלכה).

  • שוֹעִי  On אוגוסט 2, 2010 at 10:26 pm

    נטלי יקרה,
    המשפחה שלך לא מפסיקה להפתיע.
    אני דווקא מכיר כמה וכמה משפחות שמוצאן מזרח-אירופאי וצאצאיהן חילוניים מאוד ובכל זאת באשר לבחירת בן-זוג/בת-זוג לכולם/ן ברור
    כי מתחתנים עם יהודיות/יהודים (כלומר: על פי ההגדרה ההלכתית של בן לאם יהודיה) בלבד. ואני מכיר אפילו מקרים של בנות זוג שהתגיירו (כלומר עברו תהליך גיור אורתודוכסי ארוך ומיגע), לאחר שבן הזוג הבהיר כי לא באה בחשבון כל אפשרות אחרת. מה שכן, במרבית המקרים מדובר במשפחות שבהן האתוס של שימור הזהות היהודית לאחר השואה חזק מאוד.

  • nataliemessika  On אוגוסט 3, 2010 at 6:50 am

    שועי,
    גם אותי היא מפתיעה, תאמין לי.
    לגבי הנישואין לבנות זוג לא יהודיות, אני יודעת שהסבא והסבתא שלי לא השתגעו על זה ומאידך, הם קיבלו את הבחירות של הבנים שלהם. מעניין ששלושת הבנים הראשונים נישאו לפי המתכונת המסורתית עם בנות זוג מאותה עיר מוכרת ואילו שני האחים הצעירים יותר, שהגיעו לצרפת צעירים יחסית, נטמעו לגמרי בחברה החילונית ואבדו את זהותם הקודמת.

  • עמרם נאווי  On אוגוסט 5, 2010 at 3:56 pm

    כמה יפה… נדמה לי שפעם פעם (כלומר לפני שנה בערך) המליצו לך על סרטה היפה מאוד של יעל ביטון :12 הילדים של הרב" שעוסק במשפחתה, הדומה להפליא לסיפור המשפחתי שלך. בכלל, נדמה לי שמשפחות מזרחיות הן הרבה הרבה יותר הטרוגניות מאשכנזיות, בעיקר בדור הביניים (יש לי השערות לגבי הסיבות, אבל זה בפעם אחרת…). בעוד שאחים ואחיות ברוב המשפחות האשכנזיות הם בעלי השכלה, כושר השתכרות, אזורי מגורים, אורחות חיים, נטיות פוליטיות, טעם תרבותי מאוד דומים, הרי שסקר קצר במשפחה מזרחית שלי מגלה חוזר בתשובה (דווקא לברסלב) ואחיו, הומוסקסואל מוצהר, אחות רווקה שהיא אחות (בבית חולים) ואחותה שמערכת החינוך הסלילה אותה לבניית ציפורניים, תאומים שאחד ימאי בצי הסוחר והשני עושה דוקטורט בב"ג (במדעי הרוח), איש צבא קבע שאחותו בדנמרק (ופעילה לזכויות מהגרים דווקא שם), וכו וכו וכו

  • nataliemessika  On אוגוסט 6, 2010 at 8:10 am

    תודה עמרם, מעניין.
    נדמה לי ששאלת ההטרוגניות, קשורה בעיקר לסביבה ולמידת האינטראקציה איתה. בחברה שהיא פחות נוקשה ודוגמטית יש אפשרות "להביא הביתה" מגוון גדול יותר של אנשים (משכילים יותר/פחות/הומואיים/דתיים וכו'…)
    מה שכן כמעט ולא תמצא הורים מזרחיים שיבקשו מילדיהם שלא יתחתנו עם אשכנזים, כאשר בצד השני זה רווח הרבה יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: