מאחורי הרעלה

מזה כמה חודשים שהצרפתים גועשים ונרעשים בשל סוגיה חשובה ביותר: האם לאסור על כמה מאות נשים ללבוש את הבורקה  במקומות ציבוריים? בהצעת החוק שהעלה הנשיא סרקוזי נקבע שאישה שתיתפס ברחוב כשפניה מכוסים, היא תקבל מהשוטרים  קנס על סך 150 יורו ו/ או  שיעור באזרחות.

אנשי רוח, פוליטיקאים ופעילים חברתיים נדרשו להביע את דעתם בנושא  – האם החוק נועד להגן על ערך השוויון ברפובליקה, או דווקא לפגוע בו ? האם הנשים שמכסות את פניהן עושות זאת מתוך רצון חופשי או מתוך כפייה?, האם האסלאם היא פרקטיקה לגיטימית של ציבור דתי גדול, השני בגודלו באירופה, או שזו אידיאולוגיה פוליטית, מעין  סוס טרויאני  תמים למראה המסתיר זמנית, לוחמים נחושים וחדי חרב? הסיפור הזה הרבה יותר רחב מסך חלקיו. מעניין שם עכשיו.

מה שמזכיר לי סיפור שאירע לי לפני כמה שנים כשביקרתי במצרים עם חבר שהיה לי אז:  על מה שקרה לנו כשהגענו לאבידוס כבר כתבתי בפוסט אחר, אבל לסיפור ההוא היה המשך: חסן, אחד מבעלי המסעדה /  מלון- האוהלים שאליו הגענו, החליט לקחת אותנו תחת חסותו במשך כמה ימים, עד שהחבר התאושש מהתקרית המצערת ההיא. כשאמרנו שאנחנו מתכוונים  לחזור לקהיר הוא אמר שיבוא אתנו כי במילא התכוון לנסוע לשם באותו סוף שבוע. כמו רבים במצרים, גם הוא מתגורר במקום עבודה מרוחק במשך רוב ימות השנה, ומגיע לבקר את משפחתו אחת לכמה חודשים. 

חסן עזר לנו לרכוש כרטיסים לרכבת, דאג לנו למקומות ישיבה נוחים ועשה פרצוף של שומר ראש זעוף כדי להדוף את המבטים הסקרניים של שאר הנוסעים. כשנזקקתי לשירותים, חסן קם ממקומו והתלווה אלי, דאג שאלך ואשוב בשלום למקומי.  "אני לא מבין למה הוא צריך לעשות את זה ", תהה האיש שלצדי, אבל  לי זה דווקא היה ברור כשמש: בלבאנט כמו בלבאנט – לא משאירים דברי ערך ללא השגחה במקומות ציבוריים.

לפני שנפרדו קבענו שנבוא אליו למחרת לארוחת צהריים. באותו בוקר ביקרנו במסגד הגדול  אל אזהר ומשם לקחנו מונית אל השכונה שבה  התגורר. הוא חיכה לנו חגיגי ונרגש וביקש שנתלווה אליו כדי לקנות דגים לארוחה. בקרן אחד הרחובות ניצבה  חנות  בסטה עם דגי נילוס ארוכים ודקים, פלטת גריל, ושורה ארוכה של אנשים שחיכו בסבלנות. המוכר  נטל  דג אחרי דג, חתך את בטנם  לאורך,  דחס פנימה תערובת של ירקות קצוצים ועשבי תיבול והניח אותם על הפלטה. בתום הבישול, עטף את הדגים  השמנוניים בנייר עיתון והגיש אותם ללקוחותיו.

השכונה שבה התגורר חסן היא מסוג השכונות הטיפוסיות לפרוורי קהיר של מעמד הביניים: מדרכות הומות אדם, ילדים, נשים בבורקה, כלבים משוטטים, ערמות אשפה מוטלות באין מפריע בצדי הכביש, תעלות פתוחות  וריחות עזים. המעבר אל פנים הבית מהווה היפוך גמור של כל מה שמתרחש בחוץ –  שקט, נקי ומרוהט בהידור – שטיחים רכים ועבים,  שידות עץ עם פיתוחים בארוקיים והמון אגרטלים מוזהבים עם פרחי פלסטיק בכל מיני צבעים.

המארח כיוון אותנו לסלון והושיב אותנו על ספה תלת מושבית מול שולחן מוארך נמוך רגליים. אישה מכוסה בבורקה ובידה מגש גדול  נכנסה פנימה,  ברכה אותנו והחלה לכסות את השולחן בעשרות צלחות קטנות עמוסות  מטעמים. המארח הפציר בנו לא לוותר על שום צלחת, ולנסות מהכל. אחת לרבע שעה בערך , שבה האישה כדי לפנות את הצלחות  שהתרוקנו ולהחליפן בחדשות.  ככה זה נמשך שעתיים בערך, עד שלא יכולנו יותר לנשום. רק אז הגיע סוף-סוף המגש האחרון, זה עם הפינג'אן המהביל וספלי הקפה הקטנים שאליו הוספנו את קופסת הבקלוות שהבאנו אתנו.

רק אז יצאו הנשים ממקום מחבואם במטבח  והצטרפו אלינו: אמו של חסן,  אשתו, אחותו ועוד שכנה. האם לבשה שמלה שחורה כיאה לאלמנה, ופניה היו גלויות ונעימות. האישה של חסן שעובדת כמורה בבית ספר,  דיברה אנגלית טובה למדי. כולם רצו לשמוע מה דעתנו על מצרים ואיך החיים באמריקה ובפריז. ראוי לציין שכשהחלטנו לצאת לטייל לבד במצרים, בחרנו להשתמש בדרכוננו הזרים מטעמים אסטרטגיים, כך שלא היה להם מושג מאיפה אנחנו באמת. כך  יכולנו לשוחח אתם בחופשיות "על המצב", מבלי לחשוש ממתחים אפשריים. גילינו למשל, שמובארק  מכונה בפי בני עמו  " La Vache qui rit " על שם הגבינה המותכת, משום שהוא נתפס כאיש מדושן עונג, שמן וטיפשי.  עוד גילינו שהם חושבים שסאדאת היה חכם מרוב מנהיגי ערב – עובדה שהצליח להוציא מהישראלים את כל השטחים בחזרה. השכנה אמרה שאין סיכוי שהסורים שלא נדבר הפלשתינאים, יקבלו מהם שלום במחיר הזה ובאותם תנאים נוחים.

האם את רוצה לראות תמונות מהחתונה שלנו? שאלה אשתו של חסן, ואני אמרתי בטח, בשמחה. אלבום מפואר  נפרש אז לפני,  ואתו הסברים מפורטים על כל תמונה ותמונה. היתה לך שמלה מאד יפה אמרתי, והצבעתי  על תמונה של אישה  צעירה ומאופרת בתסרוקת גבוהה. אבל זו לא אני, זו אחותי , ציינה בפני האישה שמאחורי הרעלה.

***

והנה עוד סוג של רעלה 

***

שנזכה כולנו לשנה טובה של גילוי פנים ולב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On ספטמבר 17, 2010 at 5:50 am

    סיפורי חיים ומסעות מרתקים.

    תיקון קטן:פינג'ן הם כוסות הקפה הקטנים ששותים בהם את הקפה.הכלי שבו מרתיחים את הקפה והמים נקרא בשמות שונים.יש הקוראים לו ע'לאיית קהווה.בשם הפעולה הנעשית כאשר מבשלים את הקפה ומעלים את הקצף עם כפית או כף הלוך וחזור .(לכן מבקשים מהמכין את הקפה:איע'ליה ) .יש המכנים אותו :איבריק קהווה .ועוד ועוד כינויים התלויים במקום ובלהג.

    הקריאה בפינג'ן. (קריאה בכוס הקפה )

  • nataliemessika  On ספטמבר 17, 2010 at 10:35 am

    תודה לאזרח על המידע החדש לי.
    כנראה שהשיבוש במילה החל עוד בימי המדורות של הפלמח (סובב לו סובב הפינג'ן וג').

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: