על אסונות מידי אדם וטבע

היום נסעתי עם ג'קי ונטשה, שני אנימטורים שעובדים אתי כבר כמה שנים, לפגישה עם פרופ' יעקב כהנוב המכונה יק , ראש החוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה. יק מנהל את עבודות השימור והתיעוד של הספינה הטבועה ממעגן מיכאל המוצגת היום במוזיאון הכט. הספונסר של הפרויקט הוא לורד  יהודי מאנגליה שביקר באולם התצוגה לפני כמה שבועות ואמר  שהוא מבקש לעשות סרטון אנימציה שיראה איך הספינה נראתה בימים ההם, כלומר לפני 2,400 שנה.

הדרך מבית אורן למרומי ההר בו שוכנת האוניברסיטה עברה עלינו בעצלתיים, הן בגלל הכביש המתפתל בנוף הציורי הירוק והן בגלל השיירה שנסענו אחריה – שלושה אוטובוסים עם סמל של השב"ס. ג'קי אמר איזה קטע זה לנסוע אחרי אוטובוס של אסירים, אם יהיה פנצ'ר בגלגל יש סיכוי טוב שייקחו אותנו בני ערובה. נטשה אמרה שהיא לא מבינה איך שמים בית סוהר באמצע היער ואני אמרתי לה שזה מראה דווקא על חשיבה יצירתית – מישהו צריך לזרז את העבודות על הרכבת הקלה

קצת אחרי 10:00 הגענו למוזיאון הכט והלכנו בעקבות יק לחדר התצוגה של הספינה הטבועה. מסתבר שהספינה התגלתה במקרה בשנות ה- 80 ולקח קרוב ל- 10 שנים לחפור ולשמר אותה. הספינה יצאה מאסיה הקטנה לישוב בדור, אך בשל טעות בניווט נתקעה ושקעה בקרבת החוף. ארבעת אנשי הצוות שהיו ככל הנראה על סיפונה, קפצו למים ומן הסתם הצילו את נפשם, אולם הסחורות עצמן נשארו שם משום שזה נחשב מזל רע לקחת אותן משם, אלא אם מדובר בזהב.

יק הסביר את עקרי התסריט שהציע הלורד ואנחנו הסכמנו פה אחד שהרעיון שלו מצוין. מה שנותר לעשות הוא לצלם חומרים (חלקי עץ ומסמרים בעיקר), להסתמך על תיאורים מילוליים (מהאודיסאוס ומהאיליאדה), לערוך שחזורים של החלקים שלא שרדו כמו המפרשים והתורן (על בסיס ציורי קיר, פסלונים וציורי כלים) ולעשות סימולציות שידמו במחשב את גובה הגלים, כיוון הרוחות ומשקל הספינה על מטענה בזמן נתון. כשנגמור את הסקריפט נצטרך לנסוע לאנגליה להיפגש עם הלורד, כדי להציג בפניו את התוצאה. עוד קורבן קטן שהסכמנו לקחת על עצמנו בלית ברירה. מלבד זאת יק היה מאד מעוניין שנצלם את החפירה התת-ימית החדשה שלו בתלת מימד. מדובר בספינה טבועה מהתקופה הביזאנטית. ב- 17 למאי החפירות מתחילות ובאחריותי לדאוג שעד אז ג'קי ונטשה יסיימו קורס צלילה.

כשיצאנו מבניין האוניברסיטה לכיוון המגרש החנייה, היה קרוב ל1:00 בצהריים. הסתכלתי על השמים וראיתי שנמתח עליהם כתם אדום ומוזר, שמקורו בעמוד שחור ענק שניצב במרכז החורש. יש שריפה רצינית שמה ציין ג'קי והוציא את המצלמה מהתיק. אם הייתי שם צבעים כאלה בסרט אנימציה, היו אומרים לי שאני מגזים. את הדרך חזרה לת"א עשינו דרך הים ולא דרך היער. ברדיו אמרו שבכרמל משתוללת שריפת ענק. כשהגעתי הביתה שמעתי על האבדות בנפש וחשבתי על הדרך הפסטוראלית לשם.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On דצמבר 2, 2010 at 8:00 pm

    חזק , מדכא , האסון הזה מרגיז ומבאס ברמות קשות, ואת תיארת את כל הניגוד בין העבודה המרתקת שלך והחיים לבין האש והמוות שהחלה להתרחש בצהריים. תודה.

  • אסתי  On דצמבר 3, 2010 at 6:53 am

    כל כך מדוייק התיעוד הזה שלך
    ואם יורשה לי לומר, בתוך כל היאוש והזעם והכאב – דרך ההסתכלות שלך ודרך הנחת הדברים על הדף היא דרך של סופרת.
    את צריכה לכתוב. עוד ספר.

  • nataliemessika  On דצמבר 3, 2010 at 9:03 am

    תודה לשרון ואסתי. הלב עצוב עצוב. לחשוב שנסענו אחרי אוטובוס עם אנשים שאולי נספו כמה שעות אחר כך.

    • אסתי  On דצמבר 3, 2010 at 5:09 pm

      וזה, אם יותר לי הגיד, אחד הדברים היפים והמצמררים בפוסט שלך. העובדה שיצרת את התחושה הזו אצל הקורא בלי להגיד אותה מפורשות.

      רק שנעבור את השריפות האלו בלא יותר נפגעים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: