חמישה פרנק

במסגרת עבודתי על תיק התיעוד הפרטי שלי מצאתי נייר מקופל ועליו נכתב "mon Pere" בכתב ידו של סבא שלי. בתוך הנייר המקופל מצאתי מטבע כסף של 5 פרנק, בקוטר 3.5 ס"מ : בצדו האחד מתנוסס דיוקנו של נפוליאון III המכונה אימפראטור, בצדו השני סמל מורכב שבמרכזו נשר ומסביבו נכתב : אימפריה צרפתית, ובחלק התחתון מצוינת השנה – 1868.

מהכיתוב הבודד על נייר העטיפה עולה, שהמטבע היה שייך לסבא-רבא שלי יוסף זיתון, שנולד שנתיים בערך לפני שהוטבע המטבע. האם גם הוא קיבל אותו מאביו? קשה לדעת. מטבעות כמו חפצי ערך אחרים נוטים להתגלגל הלאה בצורות שונות ומשונות גם אחרי שהם יוצאים מהמחזור המוניטארי. וכמה היה שווה מטבע כסף של 5 פרנק בשנת 1868? קשה להעריך: בין השנים 1868 – 1849 , 20 סנטים היו שווים רבע פרנק, או 4 סוּ. 40 פרנק, כלומר 8 מטבעות כאלה, היו שווים מטבע זהב אחד.
אחר כך ביקשתי לברר כמה זמן שימש המטבע והסתבר ש- 10 שנים בערך. בשנת 1878, בוטל לגמרי הערך של 5 פרנק אבל יש להניח שעוד לפני כן אף אחד לא שש לשאת את דיוקנו של נפוליאון הקטן (Napoleon Le Petit ) כפי שכינה אותו הסופר ויקטור הוגו. אחרי המפלה המבישה בקרב סדאן ב- 1870, הושם האימפראטור המגלומן במעצר והרפובליקה הושבה אל העם. עד היום הצרפתים זוכרים לו בעיקר את הכשלונות הדיפלומטים הצורבים ואת הקרבות המיותרים שניהל כנגד הפרוסים, האיטלקים, הספרדים, אמריקה הלטינית, ארה"ב ועוד כמה ממלכות במזרח הרחוק. קרל מרקס אמר בהקשר אליו, שההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה פעמיים – פעם כטרגדיה ופעם כפארסה.

ובכן איך המטבע הזה התגלגל לידיו של סבא-רבא שלי והאם אפשר לנסות ולמצוא הסבר אפשרי למסלול שעשה, ובכלל איך אפשר ללמוד על החיים בתוניסיה באותן שנים? ובכן, פשוט מאד: קוראים בעיתונים. ולא סתם בעיתון הלבנון, עיתונם של "מתנגדים" אשכנזים מירושלים. מבין הכתבים היה גם כתב אחד שישב בתוניס ושמו אליעזר אשכנזי, שהפליא לספר בעברית ציורית וקולחת את קורות הקהילה היהודית בתקופה ההיא.

וכך הוא כותב ב- 9 בדצמבר 1869:
"בגליון ל"ז מהלבנון, הייתי מבשר טוב, ובשרתי כי ראה ה' בעני בני האדם הנבראו בצלם אלוקים ויתן בממשלת צרפת האדירה רחמים וחסד לשלוח אחד משריה אשר למשפט ישורו לשבת בתוניס למען הרים מאשפתות אביוני אדם ולהציל עשוקים מיד עושקיהם כח, ולהעמיד במשפט ארץ תוניס. בגליון הנ"ז הוצאתי כל רוח תקותי ותקוות כל יושבי ארצינו, אשר יקוו להושע ע"י השר הישר באדם מצרפת. ועתה הנני בא למלאת דברי ולספר באזני הקוראים את הנשמע והמדובר כהיום אחרי בוא לתוניס השר הצרפתי:
רבים מהנושים בממשלה, לקול השמועה כי האדון אשר אנו מבקשים בא יבא ולא יאחר, הכינו אמתחות ושקים ריקים לא המעיטו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, לתת בתוכם תוכן הכסף אשר הם נושים בהממשלה. נמשלו בזה להאשכנזים ממדינת שוואבץ, אשר אחר אשר כבשו הצרפתים אלג'יר, עזבו השוואבץ את ארץ מולדתם, והלכו הם ונשם וטפם אלג'ירה ; כי מלבד כי הארץ ההיא פוריה, ולא יחסר כל בה, כי אם שוואבין הוגד להם כי באפריקה יש מוצא לזהב, ואמרו בלבם, כי בבואם ימלאו חסרון אפריקה ובטנם ימלאו מפרי הארץ וזהב אשר ילקט בחוצות העיר, כי הכסילים אשר שמו זהב בסלם, חשבו כי הזהב כאבני גיר מנופצות בכל מדרך כף רגלם – כן חשבו רבים מעמי הארץ תוניס הנושים בממשלה, כי זהב מצרפת יאתה לרגלי האיש צרפתי, אז כי הוא יאמר לאוצר הממשלה פתח דלתיך והנושים יבואו בו ואיש איש מהם יקח את שלו".

ועתה לפרשנות ההיסטורית: זמן רב לפני שהחילו הצרפתים את הפרוטקטורט על תוניסיה, יהודיה היו עסוקים בלבחוש בקלחת הפוליטית הבינלאומית בתקווה שהמעצמות יתערבו לטובתם ויחילו את שלטונן עליהם. היהודים בארצות האסלאם לא ידעו אנטישמיות מהי, לפחות לא במתכונתה הנוצרית-אירופאית, אך ידעו גם ידעו מגבלות ואפליות כיאה לבני חסות במעמד פחות. בשנת 1804 חובר "קוד נפוליאון" שנקרא גם הקוד האזרחי (code civil) שקבע כי בני האדם נולדו שווים ולכל איש שמורה הזכות להחזיק ברכוש. היהודים בכל ארצותיהם היו הראשונים שידעו להעריך את חשיבותו המהפכנית של הקוד, אולם כאמור לא כולם זכו ליהנות מיתרונותיו. היהודים באלג'יריה נהנו ממנו כבר ב- 1830, כשזו הפכה למושבה צרפתית, בעוד שיהודי תוניסיה נאלצו להמשיך לחיות לפי הקודים שנקבעו בידי מאמיני הנביא. א' אשכנזי מתאר את ההמתנה לבואו של "השר הישר באדם מצרפת" שיבוא לעשות משפט צדק וישיב לנושים מבני העם את הכספים שלוו או גזלו מהם השלטונות (מלווה ברצון ומלווה בששון כדברי הגשש). אבל הצרפתים לא מהרו להגיע, הם התמהמהו למעלה מ- 10 שנים, עד שהתפנו סוף-סוף לעניינם.

אז לסיכום, איך התגלגל לו המטבע של נפוליאון השלישי לידיו של הסבא-רבא שלי?
אולי דרך פקיד צרפתי רם-דרג, אולי דרך הרפתקן חובב זהב ממדינת שוואבץ (שוויץ?), או אולי דרך אספן עתיקות שירד מנכסיו ונזקק לשלם עבור מצרכיו בחנותו של אבי-סבי. אני מודה שבהצעה השלישית יש משום צדק פואטי.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On דצמבר 6, 2010 at 7:15 pm

    נטלי יקרה,
    נורא יפה הסדרה הזאת. אני מקווה שהיא תימשך.
    אין לי הרבה מזכרות משפחתיות. אחרי שסבי נפטר קיבלתי מקטרת וחבילת קלפים שלו. עשר שנים אח"כ התחלתי לעשן מקטרת (הייתי בן 20).נסיתי אפילו כמה פעמים לעשן עם המקטרת שלו. שלוש ומשהו שנים אח"כ הפסקתי לעשן. בשבוע שעבר נכנסתי לחנות מקטרות בכדי לקנות אחת לחבר. פתאום תקף אותי געגוע ישן: לא ידעתי לְמה: למקטרת, לעישון או לסבי.

  • nataliemessika  On דצמבר 7, 2010 at 5:29 am

    שועי יקר,
    דווקא מתאים לך מקטרת, אפילו ככה ללא טבק ואש :-)…

    ולגבי כתבינו בתוניס א' אשכנזי – מצאתי בעתון הלבנון סיפורים משעשעים ביותר על חיי היומיום לצד ניתוח מעמיק של המציאות המורכבת ששררה אז.הקולוניאליזם התקבל ביותר מברכה בארצות האסלאם, לפחות ע"י היהודים.מצבם מסתבר, לא היה טוב יותר לפני (גם להיות מוסלמי מקומי לא היה מי יודע מה במאה ה- 19).

  • מומלצי הבלוגוספירה של א.  On אוקטובר 16, 2013 at 5:12 pm

    אהבתי נטלי. מומלץ אצלי
    אסתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: