החתולה האפורה של הבלוק

היא גרה כאן בבלוק כבר הרבה זמן-  אולי עשר שנים. אולי פחות, מי זוכר.  רוב הזמן  לא ממש חיבבתי אותה. היא היתה מעצבנת כזו– יללנית מדי, דעתנית מדי ובעיקר בלתי צפויה לחלוטין –  כמו שחתולה צפון-תלביבית צריכה להיות.

קראנו לה החתולה האפורה של הבלוק אבל היא היתה בעצם טריקולור של לבן, אפור וכתמים ג'ינג'יים בהירים. היו לה עיניים מלוכסנות בצבע ירוק בהיר ומבט ערמומי. בכל פעם שפתחנו את דלת הכניסה לבניין, היא היתה חומקת פנימה לחדר המדרגות במהירות הבזק, תוך כדי יללות בלתי פוסקות. אי אפשר היה לעצור אותה או לשכנע אותה לצאת מכאן.

כלפי חוץ היתה נחמדה – נהגה להתחכך עם הראש במעקה הברזל כמו מבקשת ליטוף, אבל לרוב כל ניסיון להתקרבות היה  מסתיים  בציפורניים שלופות. למרות הרעש והיללות, אכלנית גדולה היא לא היתה. אבל אוי לחתול שהעז להתקרב לצלחת שלה. אפילו תגרנים  מצולקים בגודל של טיגריס פחדו ממנה.  אבל הכי מעצבן היו ההמלטות – פעמיים בשנה לפחות. הגג או חדר המדרגות היו מתמלאים אז  בקולות יללה מכמירי לב,  וכל השכנים היו נכנסים לכוננות ספיגה ולדיונים אינסופיים איך להתגבר על המפגע: להוריד את הגורים מהגג למטה לחצר ולסכן את חייהם או להשאיר אותם במקלט ולהסתכן במכת פרעושים?

ובסוף זה תמיד נגמר באותה תמונה: חנן השכן מלמטה ואני יוצאים למשימת חילוץ בעורף האויב כדי ליישב מחדש את הפולשים הקטנים קודם בקופסת קרטון מרופדת בסמרטוטים ומשם למקום אחר, בין השיחים לחלון העורפי, בזמן שהאימא שלהם המטומטמת זועמת על  ה- relocation  ועושה מאמצים חוזרים ונשנים להשיב  את הגורים לכל מיני פינות אפלות, תוך כדי יללות איומות של כל המעורבים.

באחד הימים לפני שנתיים-שלוש החלטנו לשים סוף לסיפור: התקשרנו לעירייה וביקשנו עזרה. ובגלל שת"א היא עיר עם מודעות סביבתית, העזרה לא איחרה להגיע . בשעת בוקר מוקדמת פשטו שני לוכדי חתולים מיומנים על הבלוק ואספו את החתולה האפורה וכמה ממאהביה המזדמנים לתוך כלובים גדולים עד תום ההליכים. וכששבה  אלינו אחרי יומיים, עם צלקת קטנה ואוזן קטומה יכולנו סוף-סוף לנשום לרווחה. חסל סדר פרו ורבו של החתולה האפורה.

מאז היא הפסיקה אמנם להמליט אבל לא הפסיקה להיות מוזרה. למשל, היא היתה קופצת דרך דלת הסורג למקלט ופוצחת ביללות קורעות  לב בלי שום סיבה. אולי חשבה ששכחה  איזה גור מאחורי הספה. מדי פעם  נהגה להטיל  את מימיה על הכותרת הראשית של עיתון הארץ שהונח בפתח אחת הדירות. היא לא היתה מהסוג שמעריך במיוחד אנשים חושבים.

בשנה האחרונה שמתי לב שהיא התחילה להזדקן  – עדיין היתה זריזה והחלטית כשעמדה על זכותה להיכנס לחדר המדרגות בכל פעם שעלה הרצון מלפניה,  אבל היללות נעשו רפות ורכות יותר. פעם או פעמיים היא אפילו הסכימה שאלטף לה את הראש. בחודשים האחרונים שכבה רוב הזמן מכונסת בעיגול, ראשה לחוץ בין כפות ידיה לרגליה האחוריות,  על השטיח שבמפתן הדלת של  השכנים מהקומה הראשונה.

והנה ביום ראשון האחרון כשיצאתי מהבית בבוקר, ראיתי אותה שוכבת בתנוחה לא אופיינית :

שרועה לאורכה בלי תנועה, פיה פעור, פרוותה רטובה. מבט אחד הספיק כדי להבחין בשני חורים לא גדולים באזור הבטן ובכתמי דם מסביבה.

טרוף טורפה החתולה האפורה.

ליד  דלת הכניסה פגשתי את השכן חנן, שחזר ומלמל בפנים קפואות: היא היתה כזאתי חמודה. כל יום האכלתי אותה.

מה נעשה עכשיו, שאתקשר לעירייה?

תעשי את זה. אני לא מסוגל.

אז התקשרתי למוקד 106 ואמרתי להם: איזה כלב מנוול טרף פה חתולה. והפקידה שאלה: והיא מתה? אמרתי: כן. אז היא אמרה: אני אודיע שיבואו לפנות אותה.  שיהיה לך יום יפה ותודה רבה.

חַד גַדְיָא . חַד גַדְיָא . דְזָבִין אַבָא בִּתְרֵי זוּזִי . חַד גַדְיָא .

ואז בא השונרא ואכל לגדיא

החתול התחיל, עובדה.

ואז  בא הכלבא שאכל לשונרא

ואז בא החוטרה שהיכה לכלבא

לכן הגיעו גם האש והמים והשור והשוחט ואפילו מלאך המוות שהוא הגיבור האמיתי בסיפור הזה. מין הראוי שזה יסתיים פה.

אבל לא. יש מי שחזק ממנו.

באמת?

עובדה,  יש.

אפשר שיקראו לזה הקדוש ברוך הוא, אפשר שיקראו לזה טבע הקיום, אפשר שיקראו לזה החיים עצמם.

וככה בעודי תוהה על העולם הזה לאור הזוועות שנחתו עלינו בסוף השבוע האחרון מידי אדם וטבע, קיבלתי טלפון מהמוקד העירוני: הרינו שמחים להודיעך כי פנייתך טופלה בהצלחה והפגר פונה.

ואני אמרתי: באמת תודה רבה. אבל זה לא פגר. זו החתולה האפורה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל סלע-שפירו  On מרץ 16, 2011 at 7:01 am

    ומה קרה לגורים, פעמיים בשנה?

  • שוֹעִי  On מרץ 16, 2011 at 7:38 am

    נטלי יקרה,

    "את כמיהת הזהב הסגוּר

    ילמדנוּ חתוּל

    מהוּ

    סוֹד העולם בזעקו

    אל השלמוּת שבממש"

    [חביבה פדיה, מוצא הנפש, הוצאת עם עובד: תל אביב 2004, עמ' 30]

    [חתול הצ'שייר מביע תנחומיו על לכתה בטרם עת של עמיתה אפורה]

  • nataliemessika  On מרץ 16, 2011 at 7:45 am

    יעל,
    אוי זה כבר סיפור לפוסט נוסף. חלקם גדלו ונשארו צמודים לבלוק עד שאיכשהו התפזרו/ נעלמו/ הלכו לעולמם.
    הכי נורא זה היה בסבב האחרון כשהמליטה 6 או 7 גורים שעשו להם מנהג להתחפר באיזור המנוע של הטוסטוסים שחונים בכניסה לבלוק. בכל פעם שמישהו יצא לדרכו, הוא נשא מבלי ידיעתו נוסע סמוי, שמתישהו ירד משם וחיפש את דרכו במקום חדש. פיזור גלויות.

  • nataliemessika  On מרץ 16, 2011 at 7:48 am

    שועי יקר, תודה על התנחומים.
    וכמובן, הספר של חביבה הדהד בראשי השבוע. הגורל של חתולי ת"א אולי טוב מזה של חתולי באר שבע, אבל עדיין, הם כל הזמן נתונים בסכנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: