ישכור עם ישראל

המונית של קו 5 עוצרת בצומת דיזנגוף ולא פונה כהרגלה משדרות נורדאו. המוני נוסעים מצטופפים בפינת הרחוב ממתינים. היה לי מזל, קפצתי עליה לפני, כשעוד עמדה ברמזור. אני מתיישבת ומקשיבה לשיחתן של שתי נשים צעירות שיושבות מאחור. "כבר אי אפשר יותר, מוגזם", "16 שנים גרתי בדירה ועכשיו הבעלבית רוצה לגרש כדי שיוכל להשכיר אותה במחיר גבוה יותר, מה אני אעשה, לאן אני אלך"? הנהג מתעדכן על דיווחי תנועה במכשיר הקשר: איבן גבירול חסום, רוטשילד חסום, יש הרבה נוסעים מחכים בתחנות.

המונית עוצרת בדיזנגוף סנטר והנהג ואומר חבר'ה, אני ממשיך דרך קינג ג'ורג' לאלנבי ולתחנה מרכזית. אי אפשר לעבור ברוטשילד. אני מצטרפת לרוב נוסעי המיניבוס שיורדים. גם את להפגנה? שואלת אחת הבנות ואני אומרת בטח. כשותפות לגורל אנחנו חולקות מידע בסיסי: איפה גרים, כמה שנים, כמה חדרים, כמה משלמים. "ביבי רוצה שנלך לגור בלוד. שהוא ילך לגור בזול בדירת ארבעה כיווני ירי. נראה אותו ". אני מחייכת ושואלת אותה מאיפה היא במקור והיא אומרת מצפת. גם אני מהצפון. בעצם רוב רובם של התלביבים הם אנשים שהגיעו מעיירות, כפרים, מושבים וקיבוצים שכוחי אל והדבר האחרון שמתחשק להם לעשות הוא לחזור לשם. תודה רבה, ניסינו, הבנו את הרעיון. האמת? לא משהו. לפחות עד שהמדינה הזו תחליט להתפקח לדאוג שגם שם יהיו תנאי מחייה בסיסיים – תחבורה מהירה (מישהו אמר רכבת?), פרנסה (ולא ב40% נמוכה מהשכר הממוצע במשק), ומשהו לעשות עם הנפש (ולא, ערבי דרשות בבית חב"ד, זה לא נחשב תרבות).

רק שיהיו מספיק אנשים, אומרת האחת, אחרת הלך כל המאמץ של השבוע האחרון. אנחנו מגיעות לכיכר הבימה, הכיכר אמנם מלאה, אבל לא מספיק. אל תדאגו עוד יבואו הרבה, אני מנחמת אותן. מוקדם עדיין והרחובות פקוקים. רוצות להכין שלטים? שואלת מישהי שאנחנו פוגשות בקהל, יאללה בכיף. לכו לאוהל ליד המטבח. יש שם קרטונים וטושים.
אנחנו מגיעות לאוהל ופוגשות בבחור שחום ומתולתל עם חיוך לבן ענק. אנשים בואו תהיו השינוי שאתם מייחלים לו ! הוא צועק ומנפנף בבדל קרטון שעליו נכתב – "רווחה וצדק ולא רווח וצדקה". לאורך השדרה מאות אוהלים, מחצלות ומזרונים הפרושים מבואכה הבימה עד לקצה האופק. אין כמעט שטח פנוי לרפואה. התפוצצות אוכלוסין רבתית. בקצה הכיכר עומדות בשורה ניידות שידור עם צלחות ליוון ענקיות על הגג. קול ישראל, וגלי צה"ל ותחנות בינלאומיות. שוטרים וחיילי מג"ב עומדים בתווך, ממתינים בדריכות. משהו קורה פה וזה אמתי.
אני נפרדת מהחברות הזמניות לדרך ונבלעת בהמון הגדול, בגל העצום שמתחיל לנוע לאט כמו נחשול לקול תופים ושופרות. מכל החלונות יוצאים שכנים, מכים במרץ בסירים ומחבטות מעל השיירה הענקית שעוברת ברחוב. מישהו הוציא את מערכת הגברה למרפסת וצלילי הבלוז שבוקעים מהגיטרה החשמלית מלווים אותנו כברת דרך. זה אמתי הדבר הזה? כן, לגמרי. כנראה שעברנו את מכסת ההבלגה ועכשיו הכעס פורץ החוצה, נקי ומזוכך, מציף את העור הדביק מלחות, את הספקות, את התבוסתנות שזה המצב ואין מה לעשות, וכלכלת שוק זו כלכלת שוק, ושכל אחד לעצמו בכל חודש של הישרדות, ובכל שנה שבה צריך לחדש את חוזה השכירות.
כמה ימים אחרי שחזרנו מצרפת, הייתי במצב קרבי למדי. אמרתי לבנזוג שלי שנמאס לי. שהכל פה עקום. שזה לא הגיוני. איך זה שבני הדודים מצרפת שוקלים איפה לרכוש את הבית השני או השלישי  להשקעה (בבקשה, רק לא בתל אביב !) – ואנחנו אפילו לא יכולים לחלום על רכישת בית ראשון. הרי עשיתי את כל מה שהם עשו ויותר, עשיתי את מה שציפו מממני לעשות לפי הספר -ללמוד מקצוע, להיות טובה, להצליח. אז איך זה שעוד לפני גיל 40 הם כבר יושבים לבטח מתחת לעץ, נהנים מהפירות והצל, ואנחנו נאבקים בשמש הקופחת ממתינים עד בוש לבדל זלזל שיואיל להציץ מהאדמה התחוחה הזו? מה לא עשינו נכון? .

בעשור האחרון קרה דבר מעניין: למי שהיה הרבה – יש היום הרבה יותר, למי שהיה מעט – יש היום הרבה פחות, וכל השאר באמצע- נתקעו. בעיה שלהם. והאמצע התקוע הזה שטף אתמול את רחובות תל אביב. אמצע תוסס וכועס שלא השמיע את קולו עד עכשיו. כי הוא היה עסוק מדי במלחמות הישרדות, כי הוא לרוב עייף מדי ומיואש מהשיטה, מהממשל, מהתקווה שיכולים להיות לנו חיים טובים יותר. הנה משהו ששווה לפתוח את הלימודים בגן בכל בוקר: ילד מגיע לך תקווה. אמתית אבל, לא מזוייפת.

קהל גדול ממלא את רחבת המוזיאון ואין מקום לזוז. אני לא מצליחה לדבר עם אף אחד מהחברים שלי כי הסלולריים קרסו. במילא אי אפשר למצוא כאן מישהו ספציפי – אבל אפשר למצוא הרבה אחרים – הנה הזמר מיכה שטרית שנראה מחוייך ונדהם כמו רובנו, הנה ח"כ דב חנין מוחה כפיים בקצב, נראה כמו ילד כאפות שזכה למסיבת הפתעה גדולה מכל צפיות, והנה שם ליד המעקה נשען לו נתן זהבי עם משקפי שמש בלילה וסגריה נצחית בוערת. דומה שגם הוא במבוכה, מתקשה להאמין למה שרואות עיניו.

מארגני המחאה החליטו שרק נשים יעלו לבמה לדבר, וטון דיבורן מצריך מאתנו הנוכחים, הקשבה מסוג אחר. לוקח קצת זמן להתרגל לקולות הגבוהים שמדברים בשצף, כמעט בלי הפסקות (חוץ מדפי שיזמה את המאבק שהיא דווקא בסדר), אבל לאט לאט המסרים בכל זאת עוברים: נציגת העובדים הסוציאליים, נציגת הסטודנטים לרפואה מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב, נציגת המורים. כולן מדברות על הזכות האזרחית הבסיסית לרפואה, חינוך וקורת גג ראויים. כי במדינה צמחו יש כיום שתי מערכות שירותים נפרדות – אחת למי שיש ואחת לכל השאר שנאלצים להסתפק בשאריות שהממשלה מוכנה לספק. או שלא.

לפני כמה ימים נפגשתי עם אדם נחמד באחד ממקומות עבודתי, מנהל חשבונות שעלה מרוסיה. הוא אמר שהמחשבה היחידה שמרוממת מעט את רוחו בלילות הטרופים ללא שינה מטרדות המשכנתא והחובות היא – שאם סוף-סוף ילך לעולמו, הביטוח יכסה את החוב. כי למות הכי משתלם פה. יותר זול וגם למשפחה יוצא בכל זאת, משהו טוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On יולי 24, 2011 at 9:28 am

    יש משהו מקומם מאד בדיבור הזה על לוד. אנשים הרי גרים שם. אם לוד היא מקום כל-כך נורא שאי-אפשר לגור בו, צריך להשקיע את כל המאמצים והמשאבים באותם אנשים, לא בתל-אביבים – גם אם דחוק להם.

    רכבת מלוד אגב יש שלוש-ארבע פעמים בשעה (מתחנת לוד) ומשך הנסיעה לת"א 15-20 דקות.

    ושלא תטעי – גם אני הייתי בהפגנה.

  • nataliemessika  On יולי 24, 2011 at 11:11 am

    הי דודי,
    לדעתי מה שיותר מקומם הוא מה שקורה בלוד. יצא לי לעבוד כמה שנים ברמלה השכנה, שיחסית נחשבת הרבה יותר מוצלחת משכנתה, ובכל זאת. ההזנחה הפושעת, העזובה, העוני שלא נדבר על זה שאנשים משעות הערב עוברים להסתגר בבתים כמו במצור. שכבה שלמה של אנשים ממקימי העיר עזבו, שלא נדבר על אנשים צעירים שמחפשים את עתידם.
    דווקא התחבורה זו לא הבעיה.

  • דודי  On יולי 24, 2011 at 1:58 pm

    זהו בדיוק, מה שקורה בלוד קשה וצריך להיות בראש סדר העדיפויות. ולכן כשמישהו אומר: "קשה לי לשכור דירה בת"א, תעזרו לי! ואל תגידו לי לעבור ללוד, כי יורים שמה" – אני לא איתו.

  • שרון רז  On יולי 24, 2011 at 3:02 pm

    פוסט שהוא גם אישי בתוך כל הבעיה/שערורייה הציבורית חברתית כלכלית הזו, שהיא פרוטה לפרוטות של איש איש ומצוקותיו. כל מילה שלך.

    • אסתי  On יולי 24, 2011 at 3:13 pm

      איזה כייף היה להיפגש אתמול, הא?
      ואיזה כייף לך שעם הגובה שלך גם הצלחת לראות משהו………..

      • דרור בל"ד  On יולי 24, 2011 at 5:46 pm

        כדאי לזכור שאלדד יניב היה ממונה על קמפיין אין פרטנר. בראיון בערוץ 10 לפני כחודש (כתבה של אבנר הופשטיין) הוא הודה כי הוליך שולל, במודע ובכוונת מכוון, את ההמונים. כל מי שמשתף עימו פעולה זכאי לתואר אוייב הציבור.
        http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=808663

  • אריק מסיקה  On יולי 24, 2011 at 4:07 pm

    ללי – מעניין העיתוי של ההפגנה והדברים שאת מטיבה כל כך לתאר. הייתה לי שיחה מאוד נוקבת וכואבת עם עמירן וצילה יעקובי (החבר של אבא) בנצרת עלית ביום שישי לאחר שסיימתי לרוקן את הדירה של ההורים בנצרת עלית. עלתה באמת השאלה – למה עוברים ל"מרכז" – אפ…ילו גדרה מוגדרת כ"מרכז" כיום….ועלו כל הטיעונים – שאין בפריפריה תחבורה נורמלית, תעסוקה ראויה וטיפול רפואי נאות – וזאת הבעיה האמיתית. רוצים לפטור את הבעיה של מחירי הדיור הגדלים והולכים במרכז ? תגדילו את האטרטקיביות של הפריפריה – אבל מתוך כוונה שלמה – עם הרבה השקעה אמיתית ותהפכו אותה לאלטרנטיבה שתוריד את הביקוש במרכז. התהליך הזה של המרכזות של האוכלוסיה בערים גדולות, דווקא בתקופת שפע כלכלי, מלווה בנתק בין העם וההנהגה שלו, שחיתות הולכת וגדלה של מיעוט עמיד, וחוסר מילוי הצרכים בסיסיים של שכבת הביניים המשכילה והנושאת בנטל – הוותה קטליזטור מהותי לאחת המהפכות המדוברות ביותר בהיסטוריה. נראה שאנחנו בדרך לשם.

  • שאול סלע  On יולי 24, 2011 at 5:23 pm

    מירי רגב מייצגת מפלגה קפיטליסטית ששולחת אמהות חד הוריות "להסתדר" מול המציאות הקשה ומול בעלי הדירות לבדן. בגלל מצוקה חלק מהחד הוריות מפסיקות לשלם את שכר הדירה ומצליחות להתיש את בעל הדירה ולהרויח מספר חודשי שכירות חינם. הבעיה לא נובעת מכך שהשוכרות הן מרשעות אלא משום שהמדינה מתנערת מחובתה לדאוג להן לקורת גג. משום שהמדינה לא לוקחת אחריות הרי מרגע שהשוכר נכנס לדירה הכח נמצא בידיו, בניו יורק כולאים על אי עמידה בתשלום וסרוב לפנות את הנכס, בישראל לא נוקטים כלפי השוכר הפוגעני בענישה מרתיעה.

    מי שמביא את ברלין כדוגמא למקום שם יש פיקוח על שכר הדירה צריך לאמר לנו אם ברלין היא גן עדן לבני בליעל שהורסים דירות,לא משלמים שכר דירה ומסרבים להתפנות.

    פיקוח על מחירי שכר דירה לא יועיל למשפחות חד הוריות. באזורים טובים יבקשו בעלי דירות שלא סגרו אותן ערבות בנקאית משום שלחמדנים ביניהם לא תהיה מוטיוציה לבקש סכום אסטרונומי ולקחת סיכונים.

    לפי מה שפורסם יש 140000 דירות ללא שימוש . לא כל 140000 הדירות הן פוטננציאל להשכרה. יש כמה עשרות אלפי דירות בבעלות מבוגרים שלא מסוגלים להתעמת עם שוכרים או שאין להם כסף להשקיע בדירה כסף כדי שתהיה ראויה למגורים.

  • נטלי  On יולי 24, 2011 at 8:57 pm

    דודי-מסכימה אתך, יחד עם זאת קשה להאשים את האנשים שבוחרים לגור בסביבה סבירה.
    תודה לשרון
    אסתי – מזל גדול באמת, אם כי יש יתרונות מסויימים גם לננסים…
    אריק- כל מילה בסלע.
    שאול – אם באמת יש כל כך הרבה דירות ריקות, למה העירייה לא עושה אתם משהו?

    • שאול סלע  On יולי 24, 2011 at 9:21 pm

      נטלי

      אני מסתמך על מה שקראתי ב NRG אתמול ולא ממציא תיאוריה משלי. חלק גדול מהדירות הם בבעלות תושבי חוץ שמשמשות אותם לחופשות,חלקם בבעלות יורשים שמצויים בקטטות בינם לבין עצמם,חלקם בבעלות יורשים מבוגרים שלא רוצים ולא מסוגלים להתעמת עם שוכרים בעייתיים. יונה יהב ראש עיריית חיפה אמר שהוא לא יכול לאכוף על בעלי דירות ריקות להוציא אותם להשכרה

  • גולדבלט משה  On יולי 25, 2011 at 1:12 am

    בדקתי ומצאתי שלו היתי גר בדירה כמו שלי בתל אביב הייתי צריך להוסיף על המחיר כ2.5 מיליון ש"ח.כלומר להרוויח ברוטו עוד כ4 מיליון לפחות. אז מה עוזר שהשכר בתל אביב גבוה ב40% . אני חי בנהריה וכל מעטפת ההוצאות הבסיסית היא ב40% לפחות נמוכה יותר ואפילו צריך לדאוג פחות לפנסיה כי תוחלת האלצהיימר גדולה יותר במרכז. אם תרצי קרוב יותר אוכל להשיג לך דירה ממש בזול בשכונת הדר בחיפה והרכבת ללתל אביב -רק שעה

    יש משהו מופרך בדרישה שהמדינה תארגן מגורים זולים דווקא בתל אביב רמת גן וגבעתיים. אם אוכלוסיה משכילה יותר הייתה מתגוררת בלוד גם לוד הייתה נראית אחרת והפריפריה אינה רק לוד. הפריפריה היא אפילו כמה שכונות מצוקה בתל אביב יפו

    מאבק שהיה צריך להיות על דברים עקרוניים כמו מיסוי גבוה על הכנסות גבוהות ,מס עיזבון שבכל העולם מצליחים ליישם ורק אצלנו יוק ,דרישה לתחבורה אחרת,תמיכה מסיבית ברפואה הציבורית ועוד המאבק היה מושך אותי-כיום נראה שהוא בכלל לא ממוקד. חוץ מזה הוא נראה כמאבק של אנשי שדרות רוטשילד בשדרות רוטשילד ולמען שדרות רוטשלד

  • נטלי  On יולי 25, 2011 at 4:54 am

    משה-גרתי בחיפה כמה שנים ואין לי שום דבר נגד העיר הזאת וגם שום דבר בעד. חוץ מזה למה שתבקש מאנשים שיסעו כל יום שעות למקום עבודה (זה אף פעם לא מסתכם בשעת נסיעה נטו ברכבת), אבל נראה לך מוגזם שהמדינה תקציב סכום מהכנסותיה לטובת דיור ציבורי לכל דורש?

    כמה דוגמאות מהעולם: יש לי דודה בפריס ששנים עבדה מול גופים כלכליים גדולים מאד, כרכזת הבנייה של הדיור הציבורי בעיר. בת דודה שלי משוייץ שנים גרה בלופט של אמנים בשכונה שהיתה מיועדת להריסה, חינם. אז אם באירופה העשירה חושבים על עניי עירך, למה לא בישראל?

    עוד דבר ששמעתי השבוע- אנשים שנולדו בשנות ה- 40-50, עוד זכו לקנות דירות מחברות בת ממשלתיות במחיר שווה לכל נפש.(עמידר, חלמיש וכו'). חלקם אפילו הצליחו לסחור בהם ועשו רווח נאה. עיני לא צרה בהם. אני רק אומרת שאם ב-5 השנים האחרונות כל מה שנבנה בת"א והסביבה הם רק מגדלי יוקרה למליונרים, סימן שמשהו מאד מאד רקוב שם למעלה בועדות התכנון. אגב גורביץ, מהנדס העיר שפוטר, היה הראשון שהתריע על כל לפני 10 שנים בערך.
    אם תגיע לכאן מנהריה (שעה נסיעה ברכבת, לא?), תוכל להתרשם ממה שקורה בשרה ורק אח"כ לשפוט. הכי קל זה להחליט שמציאות תואמת להגיגי לבך הרחק הרחק מהמקום שבו היא מתקיימת.

  • גולדבלט משה  On יולי 25, 2011 at 8:20 am

    נטלי את מתחמקת מהדיון העיקרי- אף אחד בארצות הברית לא מצפה לשכור דירה במנהטן במחיר שהוא שוכר בברוקלין או בברונקס ובמחיר שהא ישכור בסתם עירה מחוץ למטרופולין -זה המצב . אפשר להגדיל בתל אביב אחוזי בניה ולהכפיל את מספר התושבים זה כמובן ייבנה על תשתיות שאינן מספיקות גם כיום. מצטער לכל הבעיות הללו ובמיוחד לתל אביב אין פיתרון ולא יעזרו ההפגנות. אני בינתיים לא שולח אף אחד לגור בשום מקום אבל גם לא רואה עצמי מחוייב לפיתרון לאלו שרוצים להיות ממש בצנטרום של הפיילה

    אגב אני יכול לכתוב יופי של פוסט מדוע ירידת מחירי הדירות תהווה פגיעה אנושה בציבור גדול. הדירות הן פיתרון פנסיוני לרבות פיתרון סיעודי לזקנים שאין להם פיתרון אחר והורדת ערכן תהווה פגיעה כלכלית קשה באותן שכבות-לא אעשה זאת כי בכל מקרה מדוןבר בדמגוגיה-יש שאלות של מדיניות כלכלית וחברתית לאומית שצריך להכריע בהן ותמיד יהיו בלתי מרוצים

  • נטלי  On יולי 25, 2011 at 9:05 am

    משה- אף אחד בארה"ב גם לא מצפה להנות מחוק בריאות, וגם אף אחד לא מצפה מאנשים עשירים שילכו לצבא. ארה"ב היא בדיוק התמרור הזהרה שכולנו צריכים לפחד ממנו.לא בכדי נתתי לך דוגמאות מאירופה. בכל עיר יש אזורים יוקרתיים יותר ויוקרתיים פחות. הבעיה שת"א הפכה לעיר יוקרתית רבתית, שמיועדת לעשירים בלבד והמצב הזה חייב להפסק.
    צריך לחזור לחזון של מקימיה הראשונים – עיר שצמחה בחולות לחוף ים, עם מזג אוויר בלתי נסבל בקיץ, אבל עם הרבה אנשים מכל צבע ומין. כמו כל עיר ים תכונית ממוצעת בהסטוריה האנושית. אין שום סיבה שת"א תככב בראש רשימת הערים היקרות בעולם.היא רחוקה שנות דור מניו-יורק, פריז ואפילו ברצלונה.

  • גולדבלט משה  On יולי 25, 2011 at 11:43 am

    ביחס לתל אביב עצמה זו גם התרשמותי [שהיא לא בדיוק פריס] כשאני מגיע אחת לחודש בערך מנהריה אבל התל אביבים מספרים לי סיפורי עיר ללא הפסקה ואני מצידי רואה רק "תריס מתייפח-טיח נופל". מגדלי המיליונרים נראים לי ממש מדכאים.איך אפשר לחיות בבית שאין בו חצר אחורית]

    אי אפשר לחזור לחזון מייסדי תל אביב כפי שאי אפשר לחזור לחזון מיסדי הקיבוץ. "עבר זמנה של תל אביב הקטנטנה" שרו עוד בשנות החמישים במופע הידוע. הדרך להוסיף דירות בהיעדר קרקעות היא על ידי תוספת אחוזי בניה וכל זאת על בסיס תשתית שאינה מספקת את הנדרש גם כיום. תוספת שתדרוש מקומות חניה שאין, פתרונות תעבורתיים שעוד לא המציאו גם לתושבים שחיים כיום-סיוט אורבני נורא.

    מעבר לכך יש צורך בדיון כולל ומה שאני שומע הוא רק את נהמת אלו שרוצים לברוח מנצרת עילית[מבין למה] דווקא ל"ארלוזורובה פינת דיזנגובה" אם המערכון מוכר לך-[היה להיט בשנות השבעים]

    בקיצור-נדרש דיון רציני והוא חורג לחלוטין ממצוקת ההשכרה בתל אביב

  • נטלי  On יולי 25, 2011 at 12:20 pm

    מכירה את המערכון על פינת דיזנגובה, אבל אני מעולם לא דרשתי מאף אחד שישכן אותי במקום כזה או אחר. אני בטוחה שגם שוכני האוהלים ברוטשילד לא מצפים שיפלו עליהם דירות מהשמים, ברחובות אטרקטיביים ובלי לשלם (וזאת למרות שיש מגזרים מסויימים בחברה שכן זוכים לכך, אבל למה להיות קטנוניים..)
    האחים שלי בחרו לגור ברחובות ובגדרה ואני בחרתי לגור בת"א. חוץ מההילה שלה, ת"א לא צריכה להתפס כעיר אליטיסטית, כי רוב רובה של תושביה הם אנשים שבאו כמוני, מהפריפריה ורק מיעוטם תלאביבים שורשיים. ת"א היא לא כפר שמריהו או הרצליה פיתוח שנבנו מראש למגזר מאד מסויים. בת"א יש לא מעט שכונות גרועות, עם בתים במצב איום שגובים מהם סכומים בלתי מתקבלים על הדעת. יש מי שמקפיא את הבנייה ויש מי שנהנה מהרווחים המטורפים של השכירויות ויש לי תחושה שמדובר באותה גילדה סגורה שדואגת אך ורק לעצמה.
    ולגבי התחבורה – לא הייתי טורחת להחזיק מכונית אם העבודה שלי לא היתה מצריכה נסיעות תכופות למקומות שאף אחד לא מגיע אליהם. הבן זוג שלי למשל, נוסע לעבודה באופניים והוא מאד מרוצה. בעיית הפקקים והחניה היא בעיקר בעיה לאנשים שבאים מחוץ לעיר. אפשר לחצות את כל מרכז ת"א ברגל או במוניות שירות ואוטובוסים.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: