אימפריות נופלות לאט

מעולם לא שמעתי כל כך הרבה הרצאות בכלכלה כמו ששמעתי בחודש וחצי האחרונים. אבל זו חוכמה קטנה מאד– לפני המחאה לא טרחתי לשמוע הרצאה אחת כזו מימיי. לתומי חשבתי שאם אני לא אתעניין בה – היא לא תתעניין בי. אבל מאז שהוקם המאהל בנורדאו, הפכתי לפריקית של ממש. כמו רבים מהקהל גם אני פוערת עיני עגל ומקשיבה ספק בפליאה והשתהות, ספק בחוסר אמון לטובי  המרצים, המומחים והעיתונאים שבאים במיוחד כדי להרביץ בנו תורה, כדי לנסות להבין לאט לאט את התמונה.

אתמול למשל, הגיע פרופ' גדי אריאב מאוניברסיטת ת"א מומחה לכלכלה גלובלית. הוא הסביר כמה מושגי יסוד שכבר הספקתי לשכוח את כולם מלבד עיקרון אחד: לקנות בזול ולמכור ביוקר. מהר. דווקא הרעיון הזה צץ לי בראש בלי שום קשר, בעקבות מסעי האחרון עם קרוביי הטייקונים. ניסיתי להבין איך זה שחלקנו הצליחו להתעשר כל כך וחלקנו נו טוב, הצליחו, אבל בדברים אחרים? זה בגלל העיקרון הזה של לקנות בזול ולמכור ביוקר, שזה פחות או יותר הפוך מאיך שאני פועלת ביומיום.

פרופ' אריאב הסביר איך כלכלת שוק גלובלית עובדת: למשל, שוכרים את שירותיו של ד"ר למתמטיקה בהודו בשכר עתק במושגים מקומיים של 200 דולר לחודש ומוכרים את שירותיו כמורה און-ליין בשכר של 30 דולר לשעה לתלמידים שמתקשים בקליפורניה. ויש עוד דוגמאות – כמו מפעלי הטקסטיל של דלתא שהעבירו למצרים ולירדן. שלא נזכיר את מה שקורה בסין. משהי בקהל ביקשה למחות על הרעיון של הכלכלה הגלובלית שמיטיבה לרוב עם ציבור מאד מצומצם. איך אפשר לחשוב רק על מקסום רווחים ולא להקדיש מחשבה גם לעניים ולפועלי הדחק? מה לזה ולצדק חברתי שלאורו קמה המחאה? הפרופ' אמר שזו שאלה בהחלט במקום ושהתשובה לא פשוטה. קחו לדוגמה,  ילד בן 14 שעובד שעות רבות במפעל נייק בהודו בשכר של 100 דולר לחודש. האם הוא  ילד מנוצל, או ילד שמח בחלקו על כך שהוא מסייע לפרנסת משפחתו ? אני לא מבין, כל הרעיון הוא לחפש מקומות שיש בהם מספיק עניים שיסכימו לעבוד כמעט בחינם, כעס הפרולטר שלי. מה יהיה כשיגמרו העניים, יתחילו לייבא מהירח? אל תדאג יקירי, יש מי שדואג שיהיו מספיק עניים לכולם.

נשמע כמו קלישאה, אבל באמת הצלחנו לגבש לעצמנו קהילה קטנה. ארוחות ליל שבת, הרצאות בכל ערב, מופעי אמנים בהתנדבות. יש גם עדכונים והודעות של צוות המאבק. אתמול למשל, אחד הפעילים סיפר על ההתפתחויות המשפטיות סביב הפינוי המתרחש ובא ועל המו"מ שמתנהל מול העירייה. מסתבר שהם דווקא בסדר, מוכנים לצאת לקראתנו בלא מעט נושאים. סימן מבורך. אותו פעיל ביקש להתנצל על שלא עדכן את הציבור לפני כן,  למרות שהוסכם לפעול בשקיפות מלאה. גם זה סימן מבורך. שני פקחי עירייה משועממים שישבו על הספסל בשדרה והקשיבו כמונו להרצאה על הכלכלה הגלובלית, חלקו אתנו בקבוק של מים מינרלים ושקית עם בורקסים גבינה. עוד סימן מבורך. ויש גם את העניין עם העגורים. צריך לקפל אלף עגורים מנייר כדיי להגשים משאלה. מישהי לקחה את העניין ברצינות ומסבירה איך עושים.  יש הרבה ידיים שמאליות שמנסות לעקוב אחריה שלב אחר שלב, חלקן כבר תפסו את העניין. כבר הגענו ל- 500. בהסכם המתגבש זה יהיה תנאי בל יעבור: לא נסכים להתפנות מהשדרה בשום פנים ואופן עד שתסתיים המשימה.

כולנו בסופו של יום פליטים של איזה רעיון שהיה והכזיב. יש בינינו  פליטי ההתיישבות העובדת שחזו על בשרם את קריסתו של  הרעיון הסוציאליסטי שהגו הורייהם. אלו הם הפעילים המסורים מכולם. אבל יש פליטים אחרים, כמו פליטי עיירות הפיתוח, שראו כיצד העיירות שבהם נולדו וגדלו  הלכו וננטשו, הלכו והזדקנו, הלכו ונשכחו מלב בשנים האחרונות עד שהיו לעיירות רפאים זנוחות בלב שממה. יש בינינו פליטי משפחות שנבנו והתפרקו, פליטי מקומות עבודה שנסגרו, פליטי מפלגות, פליטי תנועות מחאה. פליטי ניו-אייג'-קבלה לעם-חשיבה הכרתית-סדנאות ויפסנה-פסטיבלי בומבמלה-זורבה- חושות בסיני-קלאבים באנטוליה במחיר מציאה. פליטי ההשכלה הגבוהה, פליטי ההשכלה הלא גבוהה. פליטי משרות נחשקות, פליטי עבודות קבלן, פליטי מלגות, פליטי משרות שהובטחו ולא יתממשו לעולם. וכל המון הפליטים הזה הקיא את עצמו לרחוב בליל אמש ולאורו של ירח מלא, דן בגורלו של עובד ייצור בהודו, קיפל עגורים מנייר ושר עם דן תורן אימפריות נופלות לאט.

  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שירלי קליביצקי  On ספטמבר 12, 2011 at 9:34 am

    כמו שאומר פרופ' הא-ג'ון צ'אנג בריאיון איתו (http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3527583,00.html) :
    "אסור להשאיר את הכלכלה לכלכלנים". הוא גורס שעלינו להיות אזרחים עם מודעות כלכלית ולא סתם צרכנים, ואחד הדברים החשובים ביותר, לדעתי, שקרו בזכות המחאה הזו הוא ההבנה הזו, שהופכת כמעט מובנת מאליה.

  • nataliemessika  On ספטמבר 12, 2011 at 10:48 am

    שירלי – מסכימה לגמרי. בסוף כבר לא יוכלו לעבוד עלינו יותר (לפחות לא באותם היקפים)

  • שוֹעִי  On ספטמבר 12, 2011 at 12:29 pm

    נטלי יקרה, באשר לפָּליט, אם כבר פָּלִיט, אני פליט שֶכּוּלה
    תכלת; אני אפילו מברך: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו
    להתעטף בְּפָּליט", כדי שחלילה לא אשכח את הפליטוּת שלי ולו לרגע אחד
    (-:

  • שוֹעִי  On ספטמבר 12, 2011 at 12:32 pm

    ועוד תוספת, הפליטים-הקליטים:

  • nataliemessika  On ספטמבר 12, 2011 at 1:13 pm

    ענק !
    (-:

    ואפשר גם להזכיר את פלטיאל בן ליש שניסה לשמור על אהובתו, אבל לבסוף הפסיד לטייקון גדול ממנו.

    .

  • מאהל נורדאו  On ספטמבר 12, 2011 at 4:53 pm

    מקסים. ג'קי משדרות נורדאו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: