תמונת בר מצווה

הנער הצעיר תופס את מרכז התמונה. ברקע וילון עשיר דוגמאות וקפלים הנראה כלקוח מציור שמן ענק מימדים בסגנון ניאו-קלאסי. מימינו שידת עץ  גבוהה עם עיטורים בולטים, משמאלו – ספת הסבה  מקושטת בגדילי בד ארוכים. הנער הזקוף נשען בידו האחת על השידה ואילו ידו השניה מקופלת מאחור בתנוחה לא טבעית , מלאה בחשיבות עצמית.

רגלו הימנית נוטה מעט הצידה ומלפנים בהתאמה ליד הימינית המונחת כבדרך אגב על השידה. הוא לבוש במעיל מקטורן כהה מהודק בשלושה כפתורים על גופו המוצק. לרגליו מכנסיים כהות וקצרות היורדות מטה מברכיו. עניבת פרפר לבנה סוגרת על צווארון חולצתו ושרשרת זהב ארוכה יורדת מדש ההמקטורן עד למקום שבו הוטמן ככל כנראה, שעון כיס אופנתי. לרגליו – מגפי עור  וגרביים כהות משוכות מעלה בקפידה.

שערו העבות של הנער מסורק למשעי בפסוקת צדית. הוא אינו מישיר את מבטו אל המצלמה, גם ראשו מוסב מעט שמאלה ממנה. חיוך דק ומאופק משוך על פניו העגלגלות שמתוכן נכרים כבר ניצנים של מודעות בוגרת, כפויה ובלתי נמנעת.

דומה שהצלם שקד לעצב כל פרט ופרט  ולא השאיר בתמונה פרט מקרי אחר. הדמות ניצבת במרכז הפריים בדיוק מתמטי ממש, תפאורת הרקע של הרהיטים הכבדים, כמו גם בגדיו המוקפדים לעילא  – משרים אווירה חגיגית כיאה לבן אצילים מכובד בתחילת המאה הקודמת באחת מארצות המערב.

אבל לא בדיוק :  התמונה צולמה בביזרט שבתוניסיה בדצמבר 1920 ביום הבר-מצווה של  סבי, אהרון זיתון ז"ל.

וזוהי ההזדמנות לאחל לכל אזרחי תוניסיה שיוצאים היום לבחירות דמוקרטיות ראשונות – שיעלו ויצליחו בדרכם החדשה, שלא יחששו להישיר מבט בחיוך, בתקווה לאופק חדש וטוב .

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On אוקטובר 23, 2011 at 12:46 pm

    צילום מרגש ומרתק. פוסט מקסים קטן אינטימי ממוקד ומנוסח מעולה. מצטרף לאיחולים לאזרחי תוניסיה.

  • חנה ידען כהן  On אוקטובר 23, 2011 at 2:03 pm

    רק אתמול שמענו את קאדפי נושא את דבריו על כך שטעה העם התוניסאי שסילק מן הדרך את הנשיא בן עלי במרד שסימן דרך לארצות נוספות והנה קאדפי מוטל מת לאחר לינץ שעשו בו בני עמו. יצאו וילמדו מזה רודנים ועריצים שכל עריצות יבוא יומה! חנה

  • nataliemessika  On אוקטובר 23, 2011 at 6:23 pm

    תודה לשרון (-:

    חנה – לא שמעתי את דבריו של קדאפי, אבל מין הסתם היו לו סיבות טובות לכעוס על ההדחה של בן עלי. נקווה שהעם התוניסאי ישכיל להתמקד במה שחשוב – בנייה של חברה אזרחית סובלנית ומוסרית כפי שהיתה בתקופות מסויימות בהיסטוריה שלה.

  • שוֹעִי  On אוקטובר 26, 2011 at 8:35 am

    נטלי יקרה,

    תמונה מוקפדת, כפי שנראות תמונות בתחילת המאה העשרים, אז תצלומים לא היו עדיין אירוע שכיח
    ורוב המשפחות, גם בעולם האירופי-מערבי, עוד היו מחכים להזדמנויות חגיגיות כדי ללכת לפוטוגארף.
    התמונה מקרינה בן הרוצה להביא נחת רוח להוריו ולשאר בני המשפחה, ואולי גם משמחת-הבר-מצוה של ילד-נער יהודי בארשת האומרת: הנה מצטרף אני היום לקהל הגברים.

    אולי זה רק נדמה לי מכאן אבל לסבך היה ראש ענק.

    באשר לתוניסאים. קשה להגיד שזִֶין בן עלי היה עריץ מסוגו של קדאפי (ממש לא), הוא מזכיר יותר
    את חסני מבראכ. אני חושש כי חלק מן הסיבות שהובילו להדחתו הן דווקא משטרו החילוני במפגיע
    (הוא היה נוהג לאכול בפרהסיה בימי הרמדאן, וגם לשתות אלכוהול בימי השנה הרגילים, מה שנחשב למאוד לא אסלאמי) ושורת מקורבים דווקא, את בניהם ואת בניהם, וכנראה שהיתה שם גם שחיתות כלכלית ממושכת, מה שגרם לתוניסאים לחוש כי השלטון מארגן את הדמוקרטיה התוניסאית באופן הדן את רוב העם לעוני כובל.

    מה שמפתיע הוא שבן עלי ברח לערב הסעודית דווקא. אבל אולי זו אינה הפתעה גדולה, שכן שליטיה המוסלמים- מחמירים לכאורה, נוהגים לנפוש בלבנון ובמקומות אחרים ושם נוהגים להסיר
    מעצמם כל רסן אסלאמי. .

  • nataliemessika  On אוקטובר 30, 2011 at 7:28 pm

    שועי יקר, אהבתי את הניתוח. לסבי באמת היה ראש ענק, תרתי משמע.
    ולגבי תוניסיה, המצב באמת מדאיג. ואני עוד קיוותי להגיע לשם יום אחד ועכשיו הרעיון הזה נראה רחוק מתמיד…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: