תמונת חתונה (או משלוש יוצא אחד)

14 אישה ואיש מצטופפים מחויכים בתמונה, 6 ישובים סביב שולחן עמוס כוסות ובקבוקים ושיירי סעודה, 8 עומדים מאחוריהם. במרכז – הכלה הצעירה, מסוגננת ומהודקת כגבירה ויקטוריאנית, במרחק מה ממנה החתן העייף והמזיע בעניבה סגולה.

הכלה היא בת גרעין שלי, חברה קרובה ויקרה מגיל 18 בערך. החתן גם הוא נח"לאי במיל' אבל ממחזור ע' משהו. הם הכירו כשעבדו ביחד בקייטרינג. הבת גרעין הבלונדינית  שיושבת בקצה השמאלי של התמונה התחתנה עם הבן גרעין שעומד מחייך בין החתן לכלה. הם היו חברים עוד מהבית ספר היסודי, ולמרות שניסו להיפרד ולנסות כל אחד משהו אחר, מהר מאד ויתרו וחזרו זה לזו וזו לזה. מסובך  לבחור בין כל האפשרויות שמזמן לנו הגורל. היום היא כבר לא בין החיים. נפטרה לפני שמונה שנים אחרי מאבק ממושך במחלה קשה, כפי שנהוג לומר. הותירה שני ילדים קטנים, בן ובת, שאותם מגדל הבן גרעין החייכני.

זו שמשמאלה נשואה לממושקף שעומד מאחוריה עם החולצת פרחים. נדמה לי שהם גרים בחולון עכשיו. היא פקידה והוא נהג מונית. לידה יושבת היפה / המופרעת של הגרעין. כשהיו מעירים אותה בבוקר היא היתה ממלמלת בזעם שהיא-עצמה לא גרה כאן בכלל. נחזור אליה בהמשך. אחריה עוד בת גרעין לצד בעלה הטרי, הם התחתנו רק לפני חודש. זו החתונה השנייה שלה – את בעלה הקודם עזבה אחרי שזה חזר לפתע בתשובה. החתן החדש היה הטכנאי שבא לתקן לה את הטלוויזיה. בקצה הימני של התמונה הכרטיס כניסה שלי לעולם הבא: אני האחראית למפגש הגורלי בינה לבין בן כיתה שלמד אתי ארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. היא היתה שותפה שלי לדירה שבאה ללמוד צורפות במכללת ויצו חיפה, והוא היה מין דון קישוט, מר ומיואש. באחד הערבים הזמנתי אותו אלנו לדירה להתנחם בכוס תה ועוגה – והשאר היסטוריה. זמן קצר אחר כך החליטה לעזוב את לימודיה ולהצטרף אליו לנסיעתו ללוס אנג'לס – שם התקבל ללימודי תואר שני ושלישי באנתרופולוגיה. מעניין שמבחינה כלכלית הצליחה יותר ממנו. פתחה חנויות תכשיטים ברחבי עיר המלאכים הגדולה.

הלאה, עומדים שני בני גרעין אחרים "הזוג המוזר" היא מחייכת בחולצה שחורה, הוא רציני ועצור.  גם אליהם נחזור בהמשך. לידם מצטופף אחד מהחבר'ה של ההיא היפה. מישהו אמר פעם שכל החברים שלה נראים אותו דבר בדיוק– שחורים, קטנים, קופצניים וחובבי נגינה ועישונים. ויש את הרסטה-מן. קראנו לו בלגן. הוא החבר הכי טוב של ההוא עם החולצה השחורה שעומד מימין לכלה. בטיול גרעין לנחל יהודייה הם חיכו לי שניהם דקות ארוכות במים הקפואים עד שהסכמתי לקפוץ מהצוק. אין מצב שהייתי מסכימה לעשות את זה אם לא הייתי יודעת ששני הג'לובים האלה נמצאים שם למטה בשבילי.

ועכשיו קצת סטטיסטיקה: מתוך 13 שנשארו בחיים (מספר מזל ?), צריך להוריד את היורדת (משרד הקליטה מבקש נחרצות שתחזרו לכאן בבקשה!) נשארנו עם 12. היפה המופרעת, הזוג המוזר, התימני הקטן והרסטה מאן – כולם חזרו בתשובה. סה"כ 5, שזה קצת יותר מ- 40%. איך זה קרה ומתי? נדמה לי שזה התחיל מתישהו בשנות ה- 90.  אני זוכרת שבאתי פעם לכפר שלם לנחם את הרסטה-מן שאמו נפטרה. כמקובל במקומותיהם, כל השכונה התגייסה לפרויקט השבעה: על הדשא שבקדמת הבלוק סודרו שולחנות מתקפלים, אינספור כסאות פלסטיק, כלים חד פעמיים ובקבוקי שתייה. סירים גדולים נישאו בידי שכנות עמלניות, לפי זמנים שנקבעו מראש. באוהל ברזנט גדול שנמתח בין עמודי הבלוק האפור, נשמעו הספדים, מלמולים ותפילות. בין לבין היו גם דרשות מפיו של רב כריזמטי. אני לא זוכרת על מה הוא דיבר, אני רק זוכרת את הניגון הלהוט, היוקד. איש מבני המרצים שלי באוניברסיטה לא דיבר כך מעולם. היה נדמה שכל סודות הבריאה מונחים  לפניו, שאין דבר שנעלם מעיניו. איך אפשר לפקפק באדם שאין שום פקפוק בדבריו ? (או שאולי דווקא בגלל זה חשבתי שמוטב?).

ואז בהדרגה עם הזמן החלו מחוות קטנות של כמה מבני הקבוצה – כאן כובע צבעוני, שם הנחת תפילין, מדי פעם בית כנסת, כבר לא נוסעים בשבת. עדיין בג'ינס וטריקו, ללא שינוי מהותי שנראה לעין, כי הרב אמר שהלבוש שבלב, הוא מה שקובע. ואז גם זה השתנה עם הזמן. וגם הדיבור השתנה והמגע. בשנים האחרונות כשנפגשנו סביב קברה של זו  שנפטרה או באיזה בר-מצווה, כבר עברנו לשלום-שלום במרחק בטוח כי לא מתערבבים: בנות עם בנות ובנים עם בנים. חלילה לחשוב אפילו על הושטת יד חברית או על איסוף בתוך חיבוק חם ומוכר.

(ועוד קצת נתונים סטטיסטיים שראוי לשים עליהם את הדעת: כל הנוכחים בתמונה הם מה שנהוג לכנות  מ"בני עדות המזרח" לפחות מצד אחד. כולם גדלו באותה סביבה גיאוגרפית פחות או יותר – כפר שלם, התקווה, פרדס כץ, בני ברק, חולון. האשכנזי היחידי בתמונה, זה שראשו מבצבץ מימין – מנתניה. הוא גם היחיד שעשה תואר אקדמאי מבין כל האנשים בקבוצה. מקרה? בחירה? סתם, נקודה למחשבה).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bddaba  On דצמבר 5, 2011 at 9:38 am

    מעניין, יפה וגם עצוב קצת. עצוב על זו שאינה בין החיים יותר. עצובה, בעיניי, כמות החוזרים בתשובה. לא יודע לגבי הקשר בין אשכנזיות לתארים אקדמאיים, אולי יש קצת, אבל יש לדעתי קשר בין עדות המזרח ובין המסורת והדת, לא סתם כנראה אחוז כזה גבוה חזר בתשובה. תודה על השיתוף. שרון.

  • שוֹעִי  On דצמבר 5, 2011 at 10:06 am

    נטלי יקרה,
    התמונה כל כך שמחה ומליאת חיים, שאין פלא שהתפרצו הגעגועים…
    זה פוסט קצת מהורהר גם בשבילי, כי בתקופה שבה התחלתי לקיים מצוות (לפני 15 שנה בערך), על אף שלא ממש הקצנתי באיזהשהו אופן, בכל זאת חוויתי איזו התרחקות מצידם של כמה חברים/ות חילוניים/ות שחשבתי שיישארו שם.
    חלקם/ן חזרו עם השנים, אבל זה אף פעם לא חזר להיות ממש מה שהיה כפי-שהיה, לא בגלל מקום
    הדת/חילונות בחיינו (אני מניח כי קיום המצוות שלי הוא מקור טורח קטן מאוד לסובביי, אם בכלל, כידוע), אלא בגלל שלאחר נתק של מספר שנים, החיבה בעינה עומדת, אבל זה כבר אינו מסע-חיים-משותף אלא שיתוף מן המרחק.
    חוץ מזה, בימינו יוצא שגם את החברים/ות הותיקים/ות הקרובים/ות ללבי אני מצליח לראות בתדירות של פעם בחודש-חודשיים, חצי שנה, שנה (תלוי מי), ובכל זאת תמיד מתחדשת במפגשים אהבה וחיבה.

    [על החרדיות-הספרדית-החדשה כתב ניסים ליאון ספר מעניין; כדאי לעיין גם בספר של מאיר בוזגלו,
    "מסורת לנאמנים" שבו הוא מתווה דרך למסורתיות-דתית-ספרדית- מזרחית הרחוקה מקיצוניות ומדוגמטיות, קצת דומה בנימתו ובקריאתו למה שמנסה קובי אוז לעשות ב"מזמורי נבוכים" שלו].

  • nataliemessika  On דצמבר 5, 2011 at 2:41 pm

    תודה לשרון. הלוואי וזה היה רק עיניין של קשר למזרחיות. מה שעצוב בעיני הוא שאלה שבחרו לחזור בתשובה – הלכו לכיוון הנגדי, לקיצוניות המזרח אירופאית בכלל. גם בלבוש, גם במנהגים וגם בהחמרות ההלכה. לא עשו חתונות עם מחיצות הפרדה בח'לב ובטריפולי, גם לא בדור של הסבתות של בני הגרעין שלי.

    שועי יקר- אני חושבת שאמונה בכללותה אינה דבר מזיק. גם לא קיום מצוות. השאלה שעלתה לי לא פעם כשחשבתי על החיים שלהם היא – האם אי פעם היתה להם בחירה אמיתית בכלל. לא רק בחירת מקצוע לחיים, מקום מגורים או בן זוג.
    האקדמיה היא לא בהכרח המקום הכי טוב בעולם ללמוד בו, אבל האופציה הזו אפילו לא עמדה על הפרק מבחינתם, מכל מיני סיבות- כי יקר, כי קשה, כי ההורים לא יכלו לעזור.
    מי שבכל זאת ביקש ללמוד משהו, נקלע איכשהו לשיעורי תורה שאורגנו בשכונה – כי זה זמין, זה קל, זה קרוב לבית והכי חשוב – בחינם (רק לנו זה עולה יותר). מלבד זאת מאד מחבבת את הרעיונות של בוזגלו על המסורתיות. רק שכפי שכתבתי לשרון, המערכה הזו הוכרעה ברובה דווקא ע"י אלו שמקצינים.

  • שוֹעִי  On דצמבר 5, 2011 at 7:51 pm

    נטלי, קודם כל, למרבה הצער, דפוסי התפשטותן של חמאס ושל ש"ס בציבורים הפלסטינים והיהודיים
    היתה דומה ראשיתה במחצית השניה של שנות השמונים והן ממשיכות בהצלחה בתהליכי הפצת האורתודוכסיה/פונדמנטליזם עד עצם ימינו אנו (בהצלחה משתנה). בשתיהן ניסו "להשיב עטרה לישנה" (החמאס מפיצים את האסלאם הסוני מבית מדרשם של האחים המוסלמים; הרב עובדיה טוען כי הוא רק מפיץ ברבים את תורתו של מרא דאתרא, בעל השולחן ערוך, ר' יוסף קארו (כמובן, תוך מודולציות מתבקשות). צריך להבין כי הסיבה שאזרחי עזה בחרו חמאס היתה, לפני הכל, הפעילות החברתית העניפה של החמאס (הזרוע הצבאית היא רק אגף די מצומצם של פעילות הארגון) בקרב אוכלוסיות עניות וחלשות. באותו אופן ש"ס בנתה את גרעיני הכח שלה בקרב אוכלוסיות ספרדיות/מזרחיות בירושלים, בדרום ת"א ובפריפריה הנאבקות תמידית בעוני ובמחסור. הקמת בתי ספר מוזלים, ארוחות מוזלות ועוד כהנה וכהנה מציינות את שני הארגונים. אני מניח כי רבים מתומכי החמאס ולהבדיל הרבה מתומכי ש"ס רואות בהן, בראש ובראשונה, תנועות של חסד ושל התקרבות (כביכול) לרצונו של בורא העולמים. ניתן לתלות בראשיהן ציניות-אכזרית, אבל אני סובר כי באשר הם
    פונדמנטליסטים הם אמנם מאמינים כי פעילותם מצילת נפשות ומתקנת עולם.

  • נעמי  On דצמבר 5, 2011 at 8:27 pm

    נטלי,

    תודה על הפוסט היפה.

    אבל צריך לציין שבת גרעין (הצלמת?), "מבנות עדות המזרח" בחרה באקדמיה וסיימה גם תואר שלישי.

    ושזה מהצפון ממוצא אירופאי שעשה תואר אקדמי, בחר גם הוא לחזור בתשובה. את החברה שלי (מאותו מוצא) שחזרה בתשובה הכרתי באוניברסיטה. ולכן אני מתקשה עם התזה שהחזרה בתשובה היא תוצאה של חיבור בין סקרנות אינטלקטואלית ומשוכות גבוהות מדי בדרך לאקדמיה.

    ועוד דבר אחד, דרך החיים החרדית לא היוותה את האופציה היחידה לדרך חיים במזרח אירופה. אנשים גם היו מסורתיים בכל מני גוונים, היו דתיים ליברלים וגם חילונים. גם חוזרים בתשובה ממוצא אירופאי אינם מתחברים בהכרח למסורת אבות.
    החרדים בישראל והחזרה בתשובה הן לא תופעות המנותקות מההסטוריה. הם שייכים להווה, שונים מהקהילות שהיו באירופה. כך שלאיש בעצם ה"חזרה" אינה באמת חזרה, והאופן שבו חיו הסבים אולי לא רלוונטית

  • nataliemessika  On דצמבר 6, 2011 at 7:32 am

    שועי מסכימה אתך. אני סבורה שגם הנוצרים עשו ועושים לא מעט כדי להשריש את אמונתם במקומות מסויימים בעולם שבהם הכי קשה לשרוד. ואפילו מצאו לזה צידוק תיאולוגי בדבריו של ישוע עצמו על האביונים שיזכו למלכות שמים (מה שגרם ללא מעט כאב ראש לאפיפיורים שהיו צריכים להצדיק את משכנות הזהב שלהם בותיקן).
    לעומתם הפרנסיצאנים וכמוהם הנזירים הבוהיסטים ואולי עוד קבוצות במזרח, ראו בעוני יתרון , מעלה רוחנית דווקא.
    נדמה לי שביהדות ובאסלאם ההתייחסות אל העני היא מאד דומה ומעוגנת באמונה, במצוות צדקה.
    האם הצדקה היא לשם צדקה או לשם רווח פוליטי / חברתי כזה או אחר – היא שאלה אחרת. מצד שני – אם המדינה היתה מספקת לענייה את מה שעמותות הדתיות נותנות להם- מצבנו היה הרבה יותר טוב. אותו דבר אפשר להגיד גם על החמאס.

  • nataliemessika  On דצמבר 6, 2011 at 7:59 am

    תודה נעמי על התגובה.
    אני חושבת שהדרך שבחרתי, עם כל הצניעות, היא דווקא היוצאת מן הכלל שמעידה על הכלל. ממה שאני שמתי לב – בתואר הראשון היחס בין קבוצות המוצא היה פחות או יותר שווה, אבל ככל שהתקדמתי, הוא נטה פחות לטובת קבוצת הייחוס שלי – "יוצאי עדות המזרח". לכן לא צריך להתפלא שאחוז המרצים ממוצא מזרחי באקדמיה הישראלית הוא כ"כ מזערי. זה מתחיל הרבה קודם ומתגבר כשנכנסים גם שיקולים אחרים. אבל זה קשור כבר לנושא אחר.

    אני מסכימה אתך שאין שום חזרה לדרך אבות או "עטרה ליושנה" בהתחרדות של קבוצות עניות בחברה. את הטעון הזה שמעתי לא פעם בדיונים בסגנון פופוליטיקה : "אנחנו רק מנסים לחיות כפי שחיו הסבים והסבתות שלנו במרוקו, עירק ותוניס", אלא שזה לא כך. אגב, זה נכון גם לגבי מי שמחזיק מעצמו גרסה משופרת של הלוחמים הנועזים נגד עממי כנען/ המתיוונים / הרומאים וכל יתר הרשעים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: