אסקפיזם

זה כבר כמה שבועות שאני לא מצליחה לשלוט על הדחף הזה – עוברת מתחנה לתחנה, לא מוצאת מנוחה באף אחת מהן. גלי צה"ל, חדשות מאקו באינטרנט, ויינט, האתר של עיתון הארץ, 103 FM. לינקים ועדכונים בפייסבוק. יש עצומה חדשה. יש תמונות מהאתר של תנו לחיות לחיות. זוועה. צריך לסמן לייק על הקיר של החבר הלא מוכר הזה. דברים כדרבנות הוא כתב. חוזרת לגלי צה"ל, לראות מה השתנה בשעה האחרונה. אוי לא, נפלתי על הקול של עירית לינור, צמרמורת קרה בכל הגוף. מהר לעבור ל- 103 FM לתוכנית של נתן זהבי. רק העצבים והקללות שלו מצליחים להרגיע אותי  קצת. אחר כך עוברת לעושים צהרים עם יעל דן ואז יש בן כספית ועמנואל רוזן.  כן, מי על הקו? אני על הקו, אני. קו מתוח מאד, יש לומר. וזה רק הולך ומתדרדר ונעשה גרוע יותר מיום ליום.

אני מתוחה, מה פתאום? אני רגועה לגמרי, עושה את מה שמוטל עלי לעשות, מארגנת תמונות מאתרים היסטוריים. היסטוריה זה משהו שנוטה לחזור על עצמו. סיקריקים בשומרון, סיקריקים בירושלים. צריך להיזהר. צריך להזהיר. פעם כבר נפלנו עמוק בגללם. טוב, בבקשה להתרכז עכשיו, לחזור למה שחשוב באמת – תיעוד אתרים לשימור. פשוט. אבל מי ישמור עלינו, מי? כלב השמירה של הדמוקרטיה חולה אנוש. הלבישו לו מחסום ורצועה קצרה מדי. אם רק יעז לפתוח את הפה ולנבוח – מיד ישלחו אותו להסגר. אז סוגרים ערוץ טלביזיה אחד, מה קרה? בפעם הבאה שהדרוקר הזה יחשוב טוב-טוב לפני שהוא מחליט לעשות תחקירים על כל מיני אנשים חשובים. מצא לו עם מי להתעסק. זה עסק זה? זה בכלל לא עסק. זה נוף, זה טבע, זה עמק ססגון. ביל דיל. אתם יודעים איזה דילים הולכים להיות שם? יותר זול ממלון פלאז'ה, יותר איכותי מסוף שבוע במרמריס. תשכחו ממרמריס. אין טורקיה. זהו נגמר. גם מצרים נגמר, גם סיני. גם תוניסיה, לוב. עוד מעט גם אסד – נגמר. כל המזרח התיכון – נגמר. גם הרעש הזה שעושים במסגדים – עוד מעט יפסק. די כמה אפשר. רוצים פה קצת שקט, במיוחד שם ביציע, בירכתי האוטובוס, איפה שרק לנשים מותר לשבת. ובכלל מה נשים צריכות לנסוע באוטובוס? שישבו בבית ויטפלו בילדים. ואם הן באמת צריכות לנוע ממקום למקום אז שילכו ברגל. אבל לא בצד הזה. בצד השני. איפה שמגיע להן -בסיטרא אחרא.

זהו, אני מבטיחה לעצמי שממחר אני מתחילה להיגמל. לא אתפתה לשמוע שום דבר חוץ מ88 FM, או קול המוסיקה או רדיו ג'ז. אסלק את כל הרעל הזה מהסביבה שלי. אצור לעצמי מרחב מוגן, שפוי, מאוזן. מרחב טוב ואוהב אדם. מקסימום אם לא אוכל להתאפק אציץ מדי פעם באתר רשימות. עם קצת מזל יעלו לשם מחר כמה פוסטים מעצבנים מאד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שאול סלע  On דצמבר 14, 2011 at 9:22 pm

    נטלי
    את עוסקת בתקופות שלא היה אינטרנט ,לא היה גוטנברג, לא היה רדיו ,היה ירמיהו הנביא והיה אפולוניוס איש טיאנה.
    סליחה היתה גם החיה עם שבעה ראשים ועשר קרניים

    איך היה אז ???

    לפני 400 שנה עסקו במדיאה וז'אסון, רינלדו ו ארמידה

    אני חושב שאז היה יותר מעניין

  • שוֹעִי  On דצמבר 15, 2011 at 11:51 am

    נטלי יקרה,
    דווקא כנגד עברייני תג-מחיר קמה כעת התארגנות מעניינת של מתנחלים/ות המעוניינים לקדם דו-קיום ושלום עם הפלסטינים (גם אם לא להחזיר שטחים או לחזור לגמריי לגבולות 67').
    אפילו הציעו לי לכתוב באיזה עלון שמתארגן של התנועה הזאת בעניינים שבין המחשבה האסלאמית ובין המחשבה היהודית ולאחר שהבהרתי לעורכים את המרחקים הפוליטיים בינינו (כי בכל זאת הם קיימים) הסכמתי לתרום משהו לגיליון הראשון וסיכמנו שנראה אז מה הלאה.
    אני שמח להירתם לפעילויות שמקדמות שלום או יוצאות כנגד אלימות ונרתע מחרמות והחרמות.
    אני לא מרבה לנסוע להתנחלויות (עקרונית ואידיאולוגית לא הצבעתי למפלגות שביקשו להותירן על כנן) אבל כאשר זה קורה (שמחות משפחתיות) אני מתרשם כי אמנם פנאטים מצויים, אך בצידם ישנם גם א/נשים לא מעטים/ות כלל וכלל שהם אמנם בעלי ראיית עולם ימנית, אבל רחוקים מאוד-מאוד מתכנים אלימים, מאדנות כלפי אוכלוסיה פלסטינית ומגזענות, שנמצאים שם בשל אמונתם בתורה ובחזון ארץ ישראל השלימה. יש לי איתם מחלוקת פוליטית, אידיאולוגית ופרשנית-
    אבל אני רואה בהם אזרחים ישראליים לכל דבר (גם אם בחרו/הוסתו לגור מחוץ לגבולותיה הריבוניים של מדינת ישראל).

    ובאשר ל"קווי המהדרין", ידידה שלי שהיא עורכת דין ויועצת לארגון "קולך" ולתנועה הקונסרבטיבית,
    אמרה לי כי בכל מקרה בו פונים לאשה (כל אישה) בדרישה שתפנה את מקומה לטובת גבר או תעבור לשבת בחלקו האחורי של אוטובוס, ללא התערבות פעילה של הנהג שיבהיר כי הדבר הוא עבירה על החוק, זכאית האישה לתבוע את חברת האוטובוסים (כמובן יש להביא עדים/ות, או הקלטה) ולזכות בפיצוי של עד 30,000 ש"ח. זהו החוק הנוהג כיום.

    אני מניח כי לאחר כמה תביעות כאלה, תיעלם התופעה המעצבנת וחרדים, אם ירצו, יוכלו להזמין אוטובוסים פרטיים שבהם יוכלו לנהוג כפי דתם ואמונתם, ובלבד שכל העולה על נסיעה כזאת תדע
    לאן היא הולכת.

  • nataliemessika  On דצמבר 15, 2011 at 1:08 pm

    שאול – אני לא יודעת אם היה אז יותר מעניין. אני לכשעצמי מייחלת קצת לתקופות משעממות

    שועי יקר- הנה הצלחת לעודד אותי קצת, למרות הכל. יפה שעיתון כזה ביקש שגם אנשים שחולקים על רוב הקוראים שלו יכתבו אצלו. מקווה שתפיץ את הדברים שתכתוב שם גם בבלוג שלך.
    ותודה גם על הרעיון איך להגדיל את ההכנסות שלי בחודש הקרוב. אם רק אמצא זמן להגיע לירושלים…

  • Yulie Cohen  On דצמבר 15, 2011 at 6:38 pm

    נטלי, נהניתי לקרוא
    אבל, וגם, שואלת אם את רוצה המלצה על איך להכניס יותר שקט לחיים… אם כן, ממליצה לך לבקר כאן:
    http://tovana.org.il/

  • nataliemessika  On דצמבר 16, 2011 at 6:41 am

    תודה יולי על העצה.
    הייתי פעם בכמה אירועים של תובנה (כולל ויפסנה בתובל). אולי זה הזמן לחזור לזה באמת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: