מרתון

על מה אתה חושב כשאתה במרתון שאלתי אותו, והוא ענה, הרבה שואלים את השאלה הזאת ולי- אין תשובה. לפעמים אני חושב על הדרך, לפעמים על מי או מה שנמצא מולי, או על כמה עברתי או כמה נשאר לי. אבל לרוב אני ממוקד בקצב. באיזה קצב אני והאם אני עומד ביעד שלי.

שבוע שעבר, בשעה הזאת הוא היה באמצע מרתון טבריה. 19 מרתונים עשה עד עכשיו אבל מי סופר. אני למשל, לא מבינה למה אדם נורמטיבי בסך הכל, בוחר על דעת עצמו לרוץ 42.2 ק"מ סתם. מילא באתונה במאה החמישית לפני סה"נ, אבל היום, למה מי מת? (למרבה הצער השליח שעשה את זה לראשונה).

אבל האמת שיש משהו מאד מרגש באירוע כולו. זה מתחיל יום קודם בתערוכת גאדג'טים, פרטי הנעלה, לבוש וחלקי חילוף שלמרות עלותם הם חיוניים ביותר לכל רץ מתחיל (הוכחה: אם לפידיפידס היו נעלי ברוקס הוא לא היה גומר את הריצה גמור). בלובי של המלון שבו התכנסה עיקר הפעילות פגשנו הרבה חברים ותיקים לדרך שכינו זה את זה בשמות משונים כמו: תכירי זה יואב 2.47 או זו יעל 3.13. מין קטע כזה. אבל איש מהם לא ניחן בזיכרון כל כך משובח כמו אנטוניו סנטורי – המומחה בה' הידיעה לכל תוצאות המרתון בכל המרוצים בישראל מאז ומעולם. אנטוניו הוא נצר לשושלת פרטיזנים איטלקית, לוחם ללא חת שהגיע לקיבוץ בצפון בראשית שנות ה- 70 כדי להגשים את חזונו הקומוניסטי לעולם טוב וצודק יותר. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא להגן על הבית ובכאוס שנוצר, איש לא שם לב שהוא בכלל לא חייל ישראלי. בתום המלחמה הגיעו אליו חוקרי מצ"ח שביקשו לדעת מי החייל החשוד שזיהה עצמו במספר אישי בלתי מוכר, זכר לשירותו בצבא האיטלקי. מאז הוא חיי כאן במעמד של תושב.

אנטוניו מאד אוהב לשוחח ארוכות עם האיש שלי כי יש לו הרבה סבלנות לשמוע נתונים מספריים שהוא אוסף, משווה, מנתח ומפרש שוב ושוב. בשלב כלשהו הצטרף אלינו היילה סטאין אלוף ישראל שזוכר לאנטוניו את חסד נעוריו. הוא היה הראשון שגילה אותו כשעוד היה עולה חדש מאתיופיה בחצרות יסף. בכלל, מסתבר שלפחות בכל מה שנוגע לריצה  בניגוד להרבה מקומות אחרים, צבע עור כהה הוא דווקא יתרון : האלוף הקודם שמתקרב לגיל 60 – תימני, אלה שירשו אותו – אתיופים, אבל מי שהכי נחשב הם דווקא קנייתים שמגיעים במיוחד  מארצם והם כך מסתבר, ליגה אחרת לגמרי: גם הכי שחורים וגם הכי מהירים. התובנה הזו גרמה לי להרגיש קצת יותר טוב עם הפדלאות שלי. מה זה 19 מרתונים, 1.8 מ' ו- 80 ק"ג מול 1.58 מ' ומשקל לא ידוע (בפעם האחרונה שנשקלתי זה היה בצבא והייתי מה-זה-רזה), אך עם יתרון גנטי מבטיח. אמנם לא כמו של תימנייה או אתיופית, אבל בטוח יותר מכל אשכנזי .

ואם כבר הזכרתי את הנושא שהס מלהזכיר, המשקל, הנה נכחתי בערב שלפני המרתון באירוע מעורר קנאה ממש שנקרא  "ארוחת פסטה". אלף איש באולם ענק, סביבם שולחנות עמוסים במגשי פסטה מכל סוג ומין ועוד מיני פחמימות מורכבות. עם הישמע האות כולם כאיש אחד, מתנפלים כאחוזי אמוק על התבניות המהבילות ומעמיסים על צלחתם כמויות בלתי נתפסות של מזון שישמש להם דלק רזרבי בזמן הריצה . מי שנבצר ממנו לרוץ מתבקש לשאת את תוצאות הארוחה הזו על מצפונו (או למצער , במקרה שלי – באזור אגן הים התיכון).

בזמן שהאיש שלי שכב חצי מעולף בגין הרעלת פחמימות, שוחחנו אנטוניו ואני על מגוון נושאים – מטוסקניני  עד לפלישת כוחות הברית בפרל הרבור. בכלל, האיש הוא ידען בלתי נלאה, עילוי אמיתי. הוא יודע למשל, את שמות כל שחקני הכדורגל בקבוצות שניצחו במונדיאל. לטענתו, אי אפשר לדעת מתי המידע הזה יהיה לו לעזר והרי ההוכחה: לפני כעשרים שנה יצא עם אשתו לברזיל כדי לאמץ תינוקת  ובזמן שניצבו מול השופט שביקש לעמוד על טיבם כדי לאשר את האימוץ, חישב ומצא כי הנ"ל ודאי נולד בשנה כך וכך ועל כן צפה באליפות הזו והזו ועל כן פירט באוזניו את דעתו על כל שחקן ושחקן בנבחרת. השופט  נפל בקסמו ולא רק שחתם מיידית על מסמכי האימוץ, אלא הגדיל לעשות ושנה אחר כך התקשר  בעצמו כדי לבשר שהאימא הביולוגית של ילדתם ילדה תינוקת נוספת. אם הם מעוניינים הם יכולים להגיע ולאמץ גם אותה. בתיקו של אנטוניו יש דרך קבע אלבום עם תמונותיהן של שתי בנותיו היפות, קצינות בקבע, אחת שוקו-שוקו, השנייה שוקו-מוקה. לצערו הן בחרו שלא לנצל את היתרון הגנטי שלהן על מסלול הריצה. כמוני, למשל.

אז מה עושה אדם שקם בבוקר לריצת מרתון? הוא קם מוקדם, יוצא לאכול ארוחת בוקר, מארגן את חפציו, את השעון הדיגיטלי, את  הג'לים  המעוררים, את שרוכי נעליו. ביתר הזמן הוא עסוק בריקון בני מעיו מכל הפחמימות שהעמיס על עצמו בליל אמש. אחר כך הוא יוצא לדרך דרוך כמו קפיץ, בחולצה  ממוספרת, כמו רבים אחרים שמתחילים להתכנס בנקודת הזינוק, קרוב ל- 1,800  למען הדיוק. יש תכונה נרגשת באוויר, שפע אדרנלין,  דגלים מתנופפים, קהל גדול של בני משפחה וחברים. עוד תמונה למזכרת, עוד נשיקת פרידה והגוש הגדול הזה מתחיל לספור את עצמו לאחור. עם השמע הירייה הם מתחילים לנוע כמו גל גדול, לאט לאט, בדבוקה אחת, ערב רב של צבעים וגילים ומינים. אנשים שרצים.

עוברות שעתיים וקצת עד שמגיעים ראשוני הרצים. קנייתים או אתיופים קלים וזריזים כאיילות, דומה שכמעט אינם מתאמצים. דקות ארוכות עוברות עד שמגיע האיש הלבן הראשון. נשים זוכות לתשואות מוגברות מהקהל שממתין בשולי הדרך ונשים שכבר אינן צעירות – זוכות לתשואות חזקות במיוחד. יש ילדים שמבקשים להצטרף להורה במטרים האחרונים, קרוב לקו הסיום. בכלל, יש משהו חיובי ואוהד בספורט הזה, שכן הוא אינו מכוון נגד אף אחד, הוא רק בעד. אני מסתכלת על הרצים שחוזרים טיפין טיפין- רק לפני שעתיים-שלוש יצאו בסערה, רעננים ומשחרים לטרף והנה עכשיו הם במצב אחר לגמרי: מזיעים, יגעים,  כושלים, מכווצים. אני ניצבת בעמדת היכון עם האייפון  מחשבת את הזמן שנותר: הוא רוצה לעשות פחות מ-3.30, ולכן הוא צריך להגיע בכל רגע עכשיו.

אז על מה את חושבת כשאת עושה את המרתון הפרטי שלך? על הדרך שעברה, על הדרך שעוד נותרה, על הקצב, על הזמן? אולי על כאבי הגוף, או להיפך – על התעלות הנפש? האם את שמה לב שאת צמאה, האם את מרגישה את הרוח הגבית או את זו הנגדית שמכה בך? האם את מסתכלת על זה שרץ מלפנייך, תמיד מלפנייך במרחק נגיעה, או על זה שמזנב מאחור, נושף בעורפך? אולי את חושבת על האנשים שאת אוהבת, שנמצאים אתך תמיד-תמיד באמצע או בצד הדרך ועל המוני האנשים האחרים שאת לא מכירה בכלל שמעודדים ומלווים בקריאות קצובות: קדימה, קדימה, לא לוותר, עוד קצת, עוד קצת… הנה הגעת.

(ולמשהו אחר לגמרי שלא קשור למרתון, אבל קשור לטבריה: במרכז העיר יש בית קברות נוצרי מוזנח להחריד שזקוק לטיפול מיידי. בזמני הפנוי הסתובבתי וצילמתי שם. הלו עיריית טבריה, מישהו יכול להסביר מה פשר החרפה הזו? בתודה מראש על התשובה. ולצפייה בתמונות לחצו כאן).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועם לסטר  On ינואר 19, 2012 at 12:27 pm

    משעשע מאוד. אני עורך עכשיו ספר על רצי מרתון (חס וחלילה לא רץ בעצמי, רק רוכב על אופניים בטבע) ומזהה ברשימה שלך, בהנאה רבה, כל מיני קודים של העולם המוזר הזה. אנטוניו האיטלקי הוא טיפוס. בתמונה האחרונה הוא מזכיר לי את ארי דה לוקה.

  • שועי  On ינואר 19, 2012 at 1:34 pm

    נטלי יקרה, רשימה מצוינת. אנטוניו באמת נשמע מישהו שהייתי צריך לדבר איתו. נדמה לי, שלאנשים מסוימים שנמצאו במצבים כאוטיים ישנה איזו תכונה להיות אספני/סדרני ידע בלתי שימושי
    בעליל (חוץ מזה, תמיד מתמיה אותי שאנשים זוכרים למשל מי היה מלך השערים בשנת 66' או מה מספר הריבאונדים שקטף קרל נברסון בשנות השמונים באליצור נתניה… אבל אני מניח שאת אותו דבר אפשר לומר על נטייתי לצטט מכל מיני ספרים קדמונים) . בעניין מרתון, אני מניח שיריב ואת קראתם את הספר של מוריקאמי על "ריצה" שעונה על מה שהוא חושב בשעת ריצה. האמת, ריצה אף פעם לא היתה כוס הרום שלי. בשעתו כשהיה לי הרבה זמן פנוי הייתי לוקח יום חופש שבועי ויוצא להליכה של כעשר שעות שנעה במשולש שבין גבעתיים-הרצליה-יפו- וחזרה דרך דרום תל-אביב, או סתם יוצא אל נחלים או שבילים בצפון ובדרום לבדי. ועכשיו כשיש גשם בחוץ, אני חושב שיש לי עוד תירוץ מדוע לא לצאת החוצה, ורק מלחשוב על לצאת, אני כבר חש איזו התכווצות שרירים (-:

  • nataliemessika  On ינואר 19, 2012 at 2:11 pm

    תודה לנעם. אנטוניו הוא באמת טיפוס-טיפוס. בין היתר הקים נבחרת של בנות מואדי ערה שמתמחות בריצה יחפה..

    שועי יקר, באמת יש משהו בדבריך אם כי במקרה שלך גם אם תצטט ספר קדמוני באופן שגוי, רוב הסיכויים שאיש לא ישים לב, כי מי שמע עליהם בכלל. לעומת זאת מומחים לקבוצות ספורט, גם האיזוטריות ביותר, יש בשפע.
    ובאשר להליכה – גם אני מאד אוהבת וגם הרבה יותר הגיוני בעיני מלרוץ.

  • שועי  On ינואר 19, 2012 at 2:18 pm

    נטלי, פעם המצאתי דמות לכאורה היסטורית, וגם חיבורים פרי עטה, והייתי יושב עם עמית בכנסים
    אקדמיים ודנים על חיבוריו עם מראי מקומות. זה הגיע כדי כך שפרופסור מסויים תחקר אותי היכן
    מצאתי את כתבי היד, ואיך הגעתי לחומר יקר המציאות הזה (אגב, מישהו סיפר לו על שיחה ששמע
    בכנס). זה היה הרגע שבו הבנתי שצריך להפסיק להשתעשע לפני שאייסד ענף חדש ולא קיים בחקר
    הפילוסופיה היהודית והקבלה ותולדותיהן (-:

    • רוני  On ינואר 22, 2012 at 9:09 pm

      "כעפעפי שחר" מפורש!
      חוץ מהקטע שבו הכל משתבש, שלא קיים אצלך.
      מגניב לגמרי.

      • שוֹעִי  On ינואר 25, 2012 at 8:59 am

        רוני, כ"עפעפי שחר" של סבתו הוא ספר מצוין.
        אבל, יש להעיר על הערתך, כי למעשה כל ספרות פסיאודו-אפיגרפית ראויה לשמה
        יושבת על הענף הזה של המצאת עבר, והמצאת דמויות,
        כיד הדמיון/הבדיון הטובה. יש דוגמאות רבות, גם מתוך הספרות היהודית לדורותיה,
        הקודמות לספרו המצויין של סבתו (יש בו קטע שהביאני לידי דמעות).

  • יריב  On ינואר 19, 2012 at 3:07 pm

    לקוראי הבלוג המתעניינים באנטוניו, הרי קישור לאתר שנעשה עליו.
    מאד מרגש!

    http://www.zchor.org/antonio/santori.htm

    הטלפון שלו 04-9806276, הוא שמח לדבר עם כל אחד על כל נושא!

    יריב

  • nataliemessika  On ינואר 19, 2012 at 3:27 pm

    אויי שועי, אדיר! זה מזכיר לי את הספר באדולינו של אומברטו אקו. חבל שהפסקת עם זה. אני בטוחה שקטעת קריירה מבטיחה של לא מעט דוקטורנים.

    אה ויריב אומר שללכת 10 שעות נשמע לו יותר קשה מאשר לרוץ מרתון !

  • שועי  On ינואר 19, 2012 at 4:54 pm

    נטלי, לא נראה לי שזה קשה יותר ממרתון. בימים ההם גם הייתי בכושר הרבה יותר טוב מכפי שאני היום, וגם אחרי שעתיים שלוש של הליכה פשוט הייתי מתחיל לצוף עם המחשבות, כלומר היה לזה מימד של מדיטציית הליכה הרבה יותר מאשר של פעילות גופנית במאמץ.

    יריב, מה שלומך?(-:, אני קצת מתבייש לנפול ככה על אנטוניו. אני מקווה שאולי אתה ונטלי תיצרו פעם איזו הזדמנות חברתית שבה נוכל להיפגש. חוץ מזה, סיפורי יום כיפור תמיד עושים לי משהו.
    נולדתי באותה שנה. ואישה מסויימת שהיתה מאוד משמעותית בשנותיי הראשונות החליטה שאני
    קרוא על שם אחיה שנפל באותה המלחמה (כלומר, היא ידעה שהוריי לא הכירוהו, ובכל זאת היה לו
    שם דומה מאוד לשועי). ומאז איפהשהו, כל-חיי, אני קרוא גם על שם חייל שנפל.

    • יריב  On ינואר 19, 2012 at 5:29 pm

      היי שועי
      אני תמיד נפעם מתשובותיך המופלאות. נרשמתי לבלוג שלך, ראה הוזהרת!
      הליכה של שעה קשה לי יותר מריצה של שעתיים… מוזר אך זה כך…
      לגבי אנטוניו, אין מה לחשוש כלל. התקשרתי אליו לראשונה משום מקום וזכיתי להרצאה של 45 דקות על… מי זוכר…

  • שועי  On ינואר 20, 2012 at 12:05 am

    יריב יקר, תודה מקרב לב.
    אתה כנראה מאוד אוהב לרוץ, לפחות כמו שאני אהבתי ללכת למרחקים ארוכים (אני עד היום אוהב,
    אבל הרבה-הרבה פחות יוצא לי לצאת).
    לגבי אנטוניו אני עדיין חושש קצת. גם כי קצת קשה לי להציג את עצמי כקולגה או כשותף לאותו תחום עניין…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: