חתונה מאוחרת

בבוקר יום ראשון נסעתי לביתם של סעיד ונזהא אבו שרקייה אשר בוואדי ערה כדי להיפגש עם אנשי רשות העתיקות. יש איזה עניין מאד מורכב סביב הבית שלהם ואני מנסה למצוא פתרונות יצירתיים כדי לחלץ אותם מהתסבוכת. כמו 60% מהבתים באזור, הוא נבנה על קרקע חקלאית ללא היתר בנייה בזמן שלא היתה ועדת תכנון לפנות אליה, אבל מי זוכר. אז אחת לכמה שנים מוציאים נגדם צו הריסה ו/ או  קנסות ו/או פקודת מאסר. הבן נאיף, מתכנן ערים במקצועו, פנה לאחרונה למועצה לשימור אתרים כדי לנסות לדחות שוב את רוע הגזירה. לפעמים השלטונות מוכנים לגלות רגישות לשלומם של אבני הבנייה, עצי אלון עתיקים או שרידים ארכיאולוגיים, יותר מאשר לאנשים חיים. סיפור מעניין ששווה לכתוב עליו פוסט נפרד.

מוואדי ערה המשכתי לרמות מנשה –  השתמרו שם כמה צריפי עץ שהקימו ראשוני המתיישבים בקיבוץ. האחראית על הפרויקט פתחה בפני את הצריפים הנעולים שהפכו בשנים האחרונות למחסנים של ועדת תרבות. צילמתי אותם מבפנים ומבחוץ  ואחר כך פנינו לארכיון הקיבוץ. הארכיונאי, חבר צעיר כבן שמונים,  הוציא לכבודי תמונות בשחור-לבן מתיקי קרטון גדולים והסביר בסבלנות: זה החדר אוכל הישן, פה הסילו, שם מגדל מים ואלה הצריפים של החברים. רוצה לדעת מי גר בהם? אמרתי שאשמח לשמוע, אבל לא היום, יש לי יום עמוס ובערב חתונה.

מול רמות מנשה בקצה הדרך המתפתלת שוכן קיבוץ משמר העמק. שם נולדה אמו של בן זוגי ושם גרה כיום דודה-דינה. הסבא הגיע בימי העלייה השנייה והיה מראשוני המקימים. בביתה של דודה-דינה תלויה תמונה שלו רכוב על פרדה מצוייד במדים וכובע טורקי גבוה ומתחתיה כתוב : "נוטר עברי".  דודה-דינה דנה אתי באירוע המרגש שעומד להתרחש לכבוד מאה שנים לעליית המשפחה לארץ הקודש. בתוכנית: התכנסות בבית תרבות, מצגת ושירה בציבור. אחר כך היא לקחה אותי לחדר האוכל והפצירה בי לטעום מכל המנות המוגשות: הכול כאן חופשי, אל תתביישי, תאכלי, תאכלי! אמרתי תודה, באמת, אבל אני צריכה לשמור מקום בבטן וגם לנסות להשתחל לשמלה השחורה שלי לקראת החתונה הערב. לפני שנסעתי דודה-דינה התעקשה לקחת אותי לכלבו כדי לקנות לאחיין שבגלות התל אביבית כמה מוצרי יסוד בסיסיים, כי פה המחירים יותר טובים.

החתונה נפלה עלינו פחות או יותר, כרעם ביום בהיר. הוא – חבר ילדות מנצרת עלית, דון ג'ואן עם דיפלומה, שובר לבבות סדרתי חסר עקבות וחסר מעצורים ששמו הלך לפניו בשני תחומים: נאמן כמו רוח לבנות זוגו המתחלפות תדיר ויציב כמו סלע לחבריו הקרובים. והיא? לא מכירים, אבל בשביל זה יש פייסבוק. הצלבה קצרה בין רשימת החברים לבין הגוגל והתעלומה נפתרה: הכלה היא מפיקה בכירה בטלוויזיה.

בזמן שרוב האנשים במחזור הגיל שלנו נשענים אחורה עמוק על ספות העור השחורות שלהם, ולכל היותר מחברים רשימת מוזמנים לבר מצווה או לחתונה של ילדיהם, יש כאלה אחרים, שרק עכשיו מתחילים לעשות את צעדיהם הראשונים במסלול הבורגני שכל תכליתו : עבודה מסודרת-משכנתא- דופלקס דו-קומתי במודיעין- ושניים וחצי ילדים. אבל משום שבמילא המאחרים הכפייתיים  מעולם לא טרחו לעשות את הדברים לפי הספר, הם בהחלט יכולים להרשות לעצמם לדלג או לוותר על כמה מתחנות החובה במסלול המפרך והבלתי נמנע הזה.

כבר בחנייה היה ברור שהחתונה הזו, אינה חתונה של אנשים מהשורה וזאת על פי מראה המכוניות שעומד ביחס הפוך למראה לבושם של המוזמנים. כל טאלנט מתחיל יודע שאין להופיע בחתונת  טאלנטים אלא בג'ינס קרוע, רצוי שלא כובס שבועות תמימים, נעלי התעמלות בלויות וטריקו שחורה. מביני עניין יודעים להבחין מיד כי פריטים אלה נרכשו בכיכר המדינה, במחיר מלא ולא במכירת סוף עונה. אבל מה שהיה מרגש באמת, היה לראות את החבר'ה שלנו מהתיכון ע"ש משה שרת בנצרת עילית. לקיבוצניק התוהה הסברתי על החלוקה הסקטוריאלית הברורה בין הכיתות: בכיתת "העיוני" למדו כל הלפלפים ובכיתות "המקצועי" למדו כל  ה-מגניבים. החתן היה בכיתת מכאניקה שבה למדו כל המופרעים והגברים-גברים. את מקצועות החובה הם למדו עם הבנות ממגמת מזכירות, שהיו מטבע הדברים, הכי מושקעות חיצונית. אני למדתי במגמת שרטוט שצורפה למגמת אלקטרוניקה. היינו במקום טוב באמצע בין הלפלפים הגמורים למגניבים. באותם ימים משרד החינוך סבר שמי שגר בפריפריה במילא לא יפנה ללימודים גבוהים. לרכוש מקצוע, כך נאמר לנו, זה הרבה יותר חשוב בשבילנו והרבה יותר הגיוני.

שמענו שאת פרופסור אמר לי חבר שלמד אתי בכיתה ז' ומשהו אחר שאל: את גרה בתל אביב? איך אפשר? הפגישה המרגשת עם האנשים שלא פגשתי יותר מעשרים וחמש שנה עוררו  בי תחושות מעורבות של שמחה ועומס רגשי. תראו תראו,  מה נהיה מאתנו. מציגים שקי הישגים גלויים  ובו בעת מסתירים היטב את שקי כישלונותינו. לא רבים מבני המחזור נשארו לגור בנצרת-עילית, ומי שנשאר – התגייס למשטרה.  אתה… אתה… נו, תזכיר לי. בטח, בטח, איך יכולתי לשכוח? בפעם האחרונה שנפגשנו שמיר היה ראש ממשלה והיה לנו רק ערוץ 1 בטלוויזיה. ועכשיו תראו כמה התקדמנו מאז, כמה ערוצים יש, כמה טאלנטים, חלקם מתהלכים בינינו ממש, אוכלים את אותו פוטיפור בורי בתחמיץ סלק, לוגמים מאותה  שמפנייה צוננת. ליד החופה שמעתי תחקירן ידוע שואל מגיש ידוע אחר: ומה עושה החתן? והוא בתגובה, ענה במשיכת כתפיים כי אם אתה לא שם אתה לא ממש קיים. ואני רציתי להטיח בפניהם: מה זאת אומרת מה הוא עושה? הוא מביא גאווה וכבוד לחבריו לשכבה ! אתם יודעים שהוא היה הראשון בשכבה שהחזיק אוטו משלו (טוב, חיפושית, גם כן אוטו), הראשון שהופיע בסרט קולנוע אמיתי (ניצב ב"ספיחס" סרט אלמותי לכל המשפחה) וגם תקשיבו טוב-טוב: היה הראשון מנצרת שהתקבל לסיירת מטכ"ל ? (אבל אחר כך נפצע ועזב). ואני שואלת אתכם האם אלו דברים של מה בכך? מה הוא עושה, באמת. הנה לכם סקופ: כשהיינו בבית ספר, למשפחה שלו היה  מפעל לייצור נקניקים ליד מזרע, שנעשו מפרות קצרות עם אף ארוך. אבל אולי על הפרט הזה מוטב לדלג, במיוחד כשהרב ממתין להם חגיגית מתחת לחופה.

בתום החופה היתה תוכנית אמנותית, מושקעת מאד יש לומר. על מסכי הענק שבאולם הקרינו תוכנית בהשתתפות שני המגישים הותיקים של ערוץ 10 עם פניות ופרשנויות של כתבינו לענייני ערבים ברמאללה , כתבנו הכלכלי בבורסה, וכתבינו לחדשות חוץ. למרבה המזל הם דילגו על כתבינו לענייני פלילים, מה שלא מנע מאנשים מסוימים ברחבת הריקודים להעביר זה לזה חומרי טעם וריח איכותיים. מזל שצמרת המשטרה הנצרתית בשולחן האחורי היתה עסוקה בהעלאת זיכרונות מימים רחוקים. אבל כשחושבים על זה, מהי הטלוויזיה אם לא סם הזיה חוקי? אנשים שאין להם חיים צופים באנשים שמקבלים הרבה מאד כסף מכל מיני גופים שמשכנעים אותם לקנות דברים שהם בכלל לא צריכים או חמור מכך, משכנעים אותם כי אלה שעושקים את חשבונותיהם על בסיס יומיומי הם בעצם צדיקים גמורים שכל רצונם להיטיב עמם ולשפר את חייהם. אותם חיים שכאמור, למצער, נשללים מהם.

ע' החבר הכי טוב של החתן שגם היה החבר הראשון שלי בכיתה י', הגיע עם זו שהיתה פעם חברה שלו ולאחר שנפרדו היא נשארה בקשר עם החתן. מה קרה, התבלבלת? שאלתי אותו, באת עם האישה הלא נכונה. הוא הסביר שטעויות קורות לפעמים, אבל האמת היא שאשתו נשארה בבית עם התינוקת. גם הוא שייך לקבוצה האיכותית והמצומצמת של ה- late bloomers. יש דברים שרק הוא יודע עלי ויש דברים שרק אני יודעת עליו. כשלכל אחד מהצדדים מחזיק מאגר מאיים שכזה, מוטב להישמר ולא להיקלע למשברים מיותרים,  כמו המשבר ההוא שפרץ בינינו לאחר רצח רבין: האשמתי אותו בפשיזם והוא טען שאני בוגדת, סכין בגב האומה. מאז אני נמנעת להיכנס אתו לויכוחים פוליטיים. אבל לשמחתי הוא קיבל את מה שמגיע לו: לפני שנה הוא עבר להתגורר בקיבוץ הולדתה של אשתו.  אם לא בנוק-אווט, לפחות ניצחתי אותו בנקודות.

באחת ומשהו לפנות בוקר יצאנו שלושתנו למגרש החנייה והאיש שלי אמר לנו: ראיתי משהו מאד מוזר הערב כשהלכתי לשירותים, לא תאמינו.  מישהו נכנס לאחד התאים ומיד אחר כך בחור אחר נכנס אתו, ממש לאותו התא ! ע' נשא את עיניו למרומים ואמר: שמאלנים, זה לא מפתיע אותי. למה ביבי לא סגר את השאלטר לערוץ 10? אני טענתי לעומתו שדווקא בקיבוץ שתיעדתי הבוקר מצאתי צריף שירותים עם תאים מופרדים, למה סתם להוציא את דיבתם של שמאלנים? ע' התעקש ואמר : הם חסרי מוסר,  אני אומר לך, תשקורת עוינת. סליחה, מה אמרת? שאל אדם מבוגר עם שפם שעבר לידינו. הוא אמר תשקורת עוינת, הבהרתי, ולא רק זאת: מקודם הוא אמר זו שלנו, זו גם כן.  האיש ניגש לחברי ע' בידיים רועדות משמחה: סוף-סוף מצאתי איש אחד כלבבי בכל החתונה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bddaba  On אפריל 24, 2012 at 12:55 pm

    אייר גיטאר עם סרגלי טי, אהבתי… גם את הפרות הקצרות עם האף הארוך ובכלל את כל הפוסט הזה. אני שבוע לפני פגישת מחזור קטנה כזו של בני כיתה אחת ביסודי, כך שמתחבר לעניין. תודה. שרון.

  • nataliemessika  On אפריל 24, 2012 at 3:03 pm

    שרון, תודה (-:

  • שירלי  On אפריל 24, 2012 at 5:25 pm

    ולא תגלי לנו מי את בחבורה העליזה?

  • nataliemessika  On אפריל 25, 2012 at 4:40 am

    בתמונה: חלק מכיתת שרטוט , כיתה יא, סוף שנה. בהפסקות נהגנו להפעיל טייפ עם קסטות (!!) של לד זפלין או קווין ולנגן במלא המרץ בתנועות של אייר גיטאר.
    רוב האנשים בתומנה התפזרו לכל קצות הארץ (חוץ מאחת, השוטרת). בעלת הבלוג זו הברדקיסטית עם הסוודר פסים במרכז.

  • אורלי  On מאי 5, 2012 at 9:20 pm

    אבל מי צילם את התמונה הזו אני לא זוכרת!!!!!

  • nataliemessika  On מאי 6, 2012 at 3:56 am

    אורלי ? פסססס… שנים !
    בטח מישהו שלא מופיע בתמונה – אלירן או אשר?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: