פתח תקוה. יקום מקביל.

עוד הודעת מייל מוזרה קיבלתי השבוע והפעם מברזיל. מישהו בשם ליאונרדו (לא דיקפריו), כתב שהוא מחפש בנרות את ספרה של נטלי מסיקה 'אדמה שחורה', אבל הוא מצא אותו רק בגרסה עברית. אפשר לומר לו אולי איפה אפשר לרכוש עותק באנגלית?

ביקום מקביל אפשר.  כזה שיש בו הוצאות גדולות ומכובדות שעושות את זה כבדרך שגרה. מוזר איך דברים מתגלגלים לפעמים בתיאום מקרי. רק ביום חמישי האחרון קיבלתי מכתב מנומס מקרן רבינוביץ שדן בדיוק במימון לזה ובו שני משפטים מנומסים: הראשון מתחיל ב:"אחרי שבחנו בתשומת לב"… והשני מתחיל ב:"ולצערינו".

ביקום מקביל אין משפטים שמתחילים ב"לצערינו".

ביקום מקביל עשיתי את כל הדברים הנכונים שצריך לעשות לפי הסדר הנכון ובזמן הנכון ולא ניסיתי לקפוץ מעל לפופיק של העולם. הייתי מורה להיסטוריה בתיכון המקיף בקרית טבעון, או בגבעתיים, נגיד. או הייתי הנדסאית קונסטרוקציה במשרד הנדסאים בבניין רב-קומות בפתח תקווה. לפעמים מתעורר אצלי געגוע לפתח תקווה, או למשרד שאף פעם לא היה לי במשרד ההנדסאים. געגוע לחיים בינוניים ושלווים.  וזה משום שאף פעם לא שאפתי לגור בפתח תקווה ואף פעם לא שאפתי לבינוניות. אם כי יש יופי מסוים בפתח תקווה ובהחלט יש יופי בבינוניות.

משהו מרגיע. שליו. יציב. ידוע. מוכר. מבוסס היטב. נטוע איתן על מקומו. נו, כזה שיש לאנשים שגרים בפתח תקווה.

ואת מה, מה את חושבת שאת? ובכן, אני למשל, השתדלתי רוב הזמן, השתדלתי אם כי לא תמיד הצלחתי (ובעצם רוב הזמן לא), להיות הכי טובה. באיזשהו מקום הדחף הזה שלא לומר השריטה, דחפה אותי לא פעם, לשוליים. כי מי שלא יכול לסבול את המצב הזה, שהוא לא הכי טוב בעיני מישהו ובעיקר בעיני עצמו, – שם את עצמו במצב בלתי נסבל רוב הזמן.

הפחד להיכשל, למשל. חוסר הסלחנות. ההבנה המוטעית שהכול תלוי בי ורק בי כי ככה, אין ברירה. יום אחד אני יודעת, ואולי זה כבר קרה, אבין שהתפיסה הזו, לגמרי שגויה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On ספטמבר 3, 2012 at 5:51 am

    נטלי יקרה,
    את התכוונת ודאי לשכונות החדשות של פתח תקווה. באזורים הישנים ובמיוחד במרכז העיר ישנם אנשים קשי-יום רבים, שלא ניכר לי שהם מבוססים כלשהו. פתח תקוה היא עיר בלתי מובנת: קודם כל היא ענקית. את אזור התחנה המרכזית והשוק אני לא חושב שמישהו תכנן אי-פעם ארכיטקטונית. זה נראה כאילו הונח שם מסיבה נעלמה, אולי נשכח שם, ואיש לא בא לאסוף. לא ברור. כל האזור הישן הזה נראה קצת כמו אזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב או אחיו התאום המנופף לא מרחוק. איך זה ייגמר? בסוף ייבנו ענק חסר פרופורציות מבטון וייקראו לו התחנה המרכזית החדשה פתח תקווה.

    אני מצטער על הבשורה המרירה מקרן רבינוביץ'. "אדמה שחורה" הוא ספר יפה וקריא מאוד.
    אפשר כי כמו כל קרן שמכבדת את עצמה כיום, גם הרבינוביצ'ים פסחה עליהם קרן השפע (כל הקרנות והמלגות נדמות כנאבקות על חייהן, כי אין מי שיספר אותן, כמו את הטייקונים).

  • שוֹעִי  On ספטמבר 3, 2012 at 5:52 am

    צריך להיות: המנופף לו מרחוק ולא כמו שכתבתי.

  • bddaba  On ספטמבר 3, 2012 at 6:03 am

    אהבתי מאוד את הפוסט האישי הזה, הזדהיתי עם חלקו, מבין לגמרי, רק לא את הצמדת העיר פתח תקווה לבינוניות. פתח תקווה היא ממש כמו כל עיר אחרת, אין מציאות גדולות בארץ, רק ת"א, ירושלים, חיפה, אולי הן ייחודיות יחסית, ואז שאר הערים שהן די אותו הדבר, עם יתרונות וחסרונות לכולן.

  • יואב אבני  On ספטמבר 3, 2012 at 11:45 am

    ביקום מקביל אין צורך לעבור דירה.

  • ריבר סונג  On ספטמבר 3, 2012 at 5:26 pm

    התפיסה הזו לא בהכרח שגויה, אבל בטוח שמקשה מאוד על הקיום. גם ביומיום וגם בתמונה הכללית.
    באקדמיה לימדו אותי לחשוב ככה (או שנשארתי שם כל כך הרבה שנים כי מלכתחילה חשבתי ככה?). השתדלות תמידית, ספרינט אינסופי שלא אמור להיגמר, תחרות מתמדת שהיא בעיקר מול עצמך. משחק שבו מקבלים בעיקר ביקורת ותשובות שליליות וכל הזמן צריך להמשיך ולשפר. גם מצויין אינו מספיק טוב.
    אני מניחה שבינוניות אין פירושה לוותר על עשיה מצויינת. אני מקווה שאפשר להסתפק בעשיה מצויינת גם בלי ההלקאה העצמית, ולא ליפול לביצת הבינוניות.

    בחלומות שלי בשבועות האחרונים אני מחזיקה במשרה מסודרת כזו, של חצאיות עיפרון ושיער אסוף. של משרד שעולים אליו במעלית עם תיק מסמכים. כשאני מתעוררת מהם אני שוכבת ערה בחושך ותוהה אם הטבון מריבוע E4 הוא כלקוליתי או ביזנטי, ומקווה שביום המחרת אגיע למסקנה ברורה. קל ליפול למלכודת הדיכוטומיות. בינונית את לא יכולה להיות. גם לא גרועה. האם את יכולה להיות פחות קשה עם עצמך?

  • nataliemessika  On ספטמבר 4, 2012 at 5:07 am

    שועי יקר,
    האמת שאני לא מכירה את פתח תקוה בכלל. הייתי באזור התעשיה כמה פעמים ואני יודעת שהיא מתחברת לרמת גן בכביש ארוך וצפוף, אבל מעבר לזה – כלום. אבל דימויים על העיר הזו יש לי למכביר. אני גם יודעת שיש בה או לפחות היו בה הרבה מבנים היסטוריים חשובים שנבנו בתחילת המאה הקודמת. רובם נכחדו.

  • nataliemessika  On ספטמבר 4, 2012 at 5:09 am

    שרון – לא התכוונתי חלילה, להמעיט בחשיבותה של פתח תקווה. שוב, זה רק דימוי לעיר פרברים צפופה וסואנת וקצת עצובה בעיני. אבל מין הסתם אני לגמרי טועה .

  • nataliemessika  On ספטמבר 4, 2012 at 5:10 am

    יואב – וואלה צודק, לא חשבתי על זה !
    (-:

  • nataliemessika  On ספטמבר 4, 2012 at 5:18 am

    ריבר סונג,
    האם אני יכולה להיות פחות קשה עם עצמי? שאלת את השאלה שהכי לא פשוט לי לענות עליה. כל מה שאני יכולה לומר הוא שאני משתדלת בשנתיים האחרונות להתיר קצת את חבלי הביקורת העצמית. זה עדיין רחוק מאד מאיפה שהייתי רוצה להגיע.
    ובקשר לאקדמיה- יש שם כל כך הרבה פקטורים שנכנסים למשוואה שהתוצאה שלה 'הצלחה'. חלק ניכר מהם לא קשורים בכלל למקוריות, או ידע, או יכולת אנליטית. את בטח יודעת היטב למה אני מתכוונת.
    את צודקת בקשר לדיכוטומיות. אקח את הדברים שכתבת לתשומת לבי.
    תודה.

    • ריבר סונג  On ספטמבר 4, 2012 at 12:13 pm

      לא מאוד הוגן מצידי לכתוב לך, כמה ימים אחרי קבלת הדחיה המנומסת, שצריך לקחת הכל בפרופורציות וכל זה. זמן התאבלות מגיע לכל מי שמקבלת תשובה שלילית. אבל את כל כך מוכשרת, שקשה לקרוא אותך מתייחסת ככה לעצמך.
      איפה היית היום אם היית עושה "את כל הדברים הנכונים שצריך לעשות לפי הסדר הנכון ובזמן הנכון" כדבריך? והאם היית רוצה לעבור דרך אחרת משעברת?

      • nataliemessika  On ספטמבר 4, 2012 at 6:56 pm

        האמת שהדקירה נמשכה רק כמה דקות ולא תפסה אותי מאד מופתעת. רק הטיימינג של המייל מברזיל הפתיע מאד.
        ולגבי כל הדברים הנכונים שעושים בזמן הנכון – אני מניחה שגם בזה את צודקת. אני מה שאני עכשיו בזכות כל ההחלטות הטובות והשגויות שעשיתי עד עכשיו.
        אם הייתי בוחרת להתגלגל אחרת הייתי משנה לעצמי את כל הסיפור. אבל האם הסיפור האלטרנטיבי ביקום המקביל הוא בהכרח פחות מוצלח? קשה לדעת. לפי שעה, אני מעדיפה להשאיר את זה פתוח.

  • galithatan  On ספטמבר 17, 2012 at 9:06 pm

    אני בספק אם יום אחד פתח תקוה תהפוך לנקודה האטרקטיבית של ישראל, אבל לשאוף למצוינות זה תמיד כדאי.

    נראה לי שעדיף לא לחכות למציאות של היקום המקביל, אלא ליצור פה ועכשיו את מה שאפשר. ובזה מאחלת לך להצליח בגדול 🙂

  • nataliemessika  On ספטמבר 18, 2012 at 5:37 pm

    תודה גלית , מסכימה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: