לפעמים יש ומזדמן לאדם לקחת על עצמו החלטה

לפעמים יש ומזדמן לאדם לקחת על עצמו החלטה, החלטה שנושאת בחובה תוצאות הרות גורל. ואותו אדם אינו יודע אם טובה ההחלטה או לאו, אם היא תושיע או תשקיע אותו. אבל אותו אדם פועל מתוך ידיעה (עמומה אמנם), שזה הזמן הנכון לקחת את אותה החלטה שסביבה התלבט די הרבה זמן. ומהרגע שהוחלטה אותה החלטה, אין דרך חזרה. דבר מוביל דבר, מוביל דבר ודומה שהדברים נעשים כמו מעצמם, מכוח התגייסות כללית של כל מה שסביבו שכנראה שותף לאותה החלטה ואולי גם הניע אותה מלכתחילה, הרבה הרבה לפניו.

והדברים קורים.

קורים.

והאדם נע בתוכם במין פליאה והשתוממות, כמו אומר לעצמו: האומנם? אמנם אני הוא שמניע את גלגלי ההיסטוריה הפרטית, האישית שלי, או הם אלה שמניעים אותי?

והאמת שתמיד יש ספקות ותמיד יש תהיות ותמיד יש חרדות. החוכמה להכיר בהם, להסתכל להם בלבן של העיניים ולומר – ואף על פי כן. אף על פי כן, נוע תנוע.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריבר סונג  On ספטמבר 18, 2012 at 5:56 pm

    בהצלחה. ככה עדיף, ככל הנראה: להניע ולא להיות מונעת בלי בחירה ובלי לדעת. שיהיה לך בהצלחה בשינויים ובכיוונים.

  • אלברט  On ספטמבר 18, 2012 at 7:01 pm

    בעברית מחליטים ולא "לקוחים החלטה".
    שיהיה בהצלחה

    • nataliemessika  On ספטמבר 19, 2012 at 4:24 am

      תודה אלברט. אני מניחה שזה מסוג הביטויים שהסתננו דרך האנגלית..

  • תרצה הכטר  On ספטמבר 18, 2012 at 8:54 pm

    החלטות אמיצות עדיפות בהרבה על ישיבה על הגדר. בהצלחה!

  • מרית בן ישראל  On ספטמבר 18, 2012 at 9:06 pm

    שיהיה בהצלחה
    (אבל מה ההחלטה?)

  • שוֹעִי  On ספטמבר 18, 2012 at 10:09 pm

    נטלי יקרה,

    הרשימה נגעה ללבי. קודם כל מפני שאני מין טיפוס שתמיד לא ברור לו האם הוא שוקע והולך או דווקא נושע והולך (זה נוגע לרוב הפעילויות שלי); אחר כך, מפני שאני מומחה בלא-להחליט; ולבסוף, משום שגם אחרי שכבר הגעתי להחלטה לוקח לי המון זמן להתחיל לפעול בנדון. תמיד אפשר לסמוך עליי שאם נניח הייתי משתתף בתחרות אולימפית בריצת 100 מטר. הייתי נרדם על המסלול ומתעורר רק מיריית ההזנקה.

    חוץ מזה, הערב כאשר היינו תקועים בפקק בצפון בדרך חזרה לגוש דן, והזדחלנו במהירות של 2 קמ"ש לערך בטור ארוך במיוחד של מכוניות, נגלה לעינינו שלט תנועה עליו נכתב: "האט", היה בזה משהו מבדח. בין היתר, משום שנמצאנו באיזו נקודה שקשה מאוד להמשיך להאט בה (סוג של גבול תחתון בטרם הדממה מוחלטת של המנוע) ואף על פי כן, חשבתי לי, אף על פי כן, נוע ננוע.

  • nataliemessika  On ספטמבר 19, 2012 at 4:32 am

    אם כך, קורצנו מאותו החומר. כמעט בכל פעם שאני צריכה להחליט על משהו, מיד עולה לי תהיה אם לקחתי החלטה נכונה. והכי קשה להחליט מול דף התפריט במסעדה. אני תמיד האחרונה להזמין, כי כל דבר נראה לי מתאים או לא במידה שווה. לבסוף אחרי שכולם כבר הזמינו, לא נעים לי לעכב את האחרים ואז אני בוחרת לי משהו, שלא העליתי בדעתי להזמין. ומיד מצטערת כמובן.

  • גולדבלט משה  On ספטמבר 19, 2012 at 5:03 am

    עם השנים נדמה לי שההחלטה הקשה ביותר היא לא לחתור למטרה מסוימת, אלא להניח לזרם שיישא אותך להיכן שיישא-להפנים שבעצם אין לך שליטה אמיתי על מהלך העניינים – זו ההחלטה הקשה מכולן

    כך או כך-שנה טובה נטלי-תמיד אוהב לקורא אותך

    • nataliemessika  On ספטמבר 19, 2012 at 6:35 am

      אני נוטה להסכים אתך, שהחלטות גדולות באמת מתממשות בשילוב של האישי והדבר הזה שאין לנו שליטה מלאה עליו, כפי שכתבת.

      ומלבד זאת – תודה !
      (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: