נטלי עטיה ואני

לנטלי עטיה יש איזה קטע אתי, רודפת אותי שנים אפילו שאני לא מכירה אותה בכלל. או נכון יותר לומר, אני מכירה אותה רק קצת באופן כללי, כמו שרוב עמישראל מכיר – אני יודעת שהיא מה שמכונה סלב, סוג של דוגמנית ושחקנית.

ובכל זאת, קורה לא פעם שאנשים מחליטים שהיא זו אני, אף שאין בינינו ולו דמיון קלוש. אין לי מושג למה. הנה רק לפני כמה חודשים בפתח ישיבה של ועדה חשובה עם נציגי ממסד שונים, זו 'נטלי עטיה' שנתבקשה להציג את הפרויקט שעליו עבדתי קשה כל כך. למצער, היא לא היתה שם, אז  הסתפקו בי. ולפני כמה שנים (וזה אמיתי לגמרי), זו היא שהיתה ממוענת על ההמחאה שקיבלתי בדואר עבור עבודת מדידות מפרכת שביצעתי בחודשי הקיץ בבית קברות פניקי. מילא אם היא היתה עושה משהו כדי להצדיק את התשלום (המועט יש לומר), אבל כלום, נאדה. אני מתאמצת והיא הפרינססה, קוצרת את פרי עמלי. אגב, את ההמחאה שלחתי בחזרה לקבלן הפרוייקט בצירוף פתק: 'אם אני נטלי עטיה אז בבקשה לשלם לי כמקובל בשוק הדוגמנות, ואם אני לא – אז בבקשה לרשום את השם של הנטלי הנכונה'.

כשמתבלבלים בשם שלך זה מעצבן, אבל האמת שגם לי זה קורה לא מעט פעמים. למשל, קורה ואני  מתקשה להדביק את השם הנכון לפרצוף, אם כי פרצופים אני  נוטה לא לשכוח אף פעם. לפני שבוע  למשל, קיבלתי מייל כועס  מאדריכלית שימור שקבלה על כך שבדוח שכתבתי ציינתי את שמה +את שני שמות משפחתה הארוכים כאורך הגלות, עם איזה 'ך' במקום 'ק', או להיפך. התנצלתי עמוקות ואמרתי לה: 'תאמיני לי, זה עוד כלום. רק עכשיו גיליתי שבחוברת המהודרת האחרונה שיצאה לקראת החגים ועניינה חדשות בנושאי שימור, נתנו קרדיט לעבודה ענקית שביצעתי לאחת, ד"ר נטלי עטיה.' פעם היא היתה לוקחת לי רק את הפרויקטים ואת התשלום, עכשיו היא השתדרגה ואימצה לעצמה  גם את התואר שלי. אבל שטויות, למה להיות קטנוניים. העיקר שהם הצליחו לקלוע בשניים מהשלושה.

מה שמזכיר לי סיפור שאבא שלי סיפר לנו על שח'ה שהוא מין דמות פולקלוריסטית של טמבל בסיפורת התוניסאית. ובכן באחד הימים החליט שח'ה שהוא רוצה לאכול צלי בשר עסיסי. אחרי שהצליח לחסוך את הסכום הנדרש, התייצב אצל הקצב, קנה נתח יפה שמשקלו שני קילוגרם  והביא אותו לאשתו. 'תכיני לי אותו כך שיהיה מוכן בשובי מהעבודה', פקד עליה והלך לדרכו ולבו  טוב ושמח.

האישה טרחה והכינה צלי בשר שלא נראה כמוהו בעסיסיותו ורייחנותו המעוררת מיצי קיבה רדומים. והיא שלא טעמה טעמו של בשר הגון הרבה מאד זמן, התקשתה מאד לעמוד בפיתוי. לאט לאט רק כדי לטעום, פרסה לעצמה נתח קטן, ואז עוד נתח, ועוד נתח וככה בלי לשים לב, כילתה את כל מה שהכינה, עד שלא נותר ממנו פרור.

שח'ה שב לביתו לפנות ערב, התיישב לצד השולחן בחדווה, אחז בידיו בכלי עבודתו והמתין לשלו בשקיקה יוקדת. האישה הסתכלה כה וכה ולא ידעה מה תאמר לו. פתאום ראתה את החתול נח על אדן החלון ורעיון צץ בראשה: 'אוי בעלי !' היא קראה בקול נכאים, 'הכנתי לך את הצלי כפי שביקשת ממני, אבל הוא החתול החצוף, הגנב, טרף את כולו!'

שח'ה התמלא זעם גדול, תפס את החתול בעורפו והניח אותו על זוג המאזניים שהיו במטבח. נמצא  שהחתול כמו הצלי האובד, שקל שני קילו בדיוק. שח'ה נעץ מבטו  באשתו ושאל בתרעומת: 'אם זה החתול, אז איפה הבשר, ואם זה הבשר – אז איפה לעזאזל החתול'?

       (ובערבית תוניסאית זה נשמע הרבה יותר מצחיק).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעִי  On אוקטובר 9, 2012 at 11:05 pm

    נטלי יקרה, פעם הגעתי לשאת הרצאה בכנס. נציגת הועדה המארגנת שקיבלה את פניי (סטודנטית אני מניח) החליטה שאני פרופ' יעקב רז (המתמחה בזן-בודהיזם יפני), ואף על פי
    שהבהרתי לה מה שמי וחזרתי וטענתי שכלל איני פרופסור או דוקטור, שלא הגעתי כדי לדבר על זן-בודהיזם אלא על פילוסופיה ושירה, ושלא קוראים לי יעקב בכלל, גם אחרי שהיא מצאה את תג-המרצה שלי וליוותה אותי לחדר ההרצאה, היא המשיכה לקרוא לי פרופ' רז, ולהחמיא לי שלאור רשימת ספריי ופרסומיי אני נראה צעיר מאוד לגילי (-:
    מסיקה/עטיה: שועי/יעקב; כנראה שהדברים מסודרים אצל אנשים מסויימים כך שמשעה ששמעו את שימעו של האדם הנודע בציבור, גם אם הם ייפגשו שם דומה, הם ייתעקשו שהם פגשו אותו. כך שכנראה שבשעה שחזרת מן הישיבה ההיא, מישהו דיבר עם חברים על הדוגמנית שהפכה דוקטור לארכיאולוגיה. אני מניח שאותה סטודנטית חביבה, עוד המשיכה לדבר אחר כך על למגמת האנטי-אייג'ינג המפתיעה שנתגלתה בפרופ' רז (-:

    והסיפור כל החתול נהדר. בגרסא שלי האישה היתה עונה: יש לו חילוף חומרים מהיר במיוחד.

  • nataliemessika  On אוקטובר 10, 2012 at 5:31 am

    פרופ' רז היקר, מאז ומעולם חשדתי בכך שאתה נוטה להצטנע מעבר לנדרש והינה יצא המרצע מן השק !
    ולגבי שח'ה נדמה לי שהוא הוטרד מהעלמותו של החתול לא פחות מזה של הבשר. בהזדמנות אבקש מאבא שלי שיספק לי עוד סיפורים כאלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: