זר של ברכות

תל אביב, רחוב קינג ג'ורג', שעת צהריים דביקה ומיוזעת. היא עומדת שם, אישה תימנייה מבוגרת בשמלה פרחונית רחבה, מטפחת קשורה לראשה  בידה זר ירוק ענק בלי אף פרח, עטוף בעיתון. את הזר היא מציעה לעוברים ולשבים החולפים על פניה, ממהרים, לא עוצרים לרגע.

"איזה יופי של זר", אני אומרת לה, "מה יש כאן"?

"הדסים, גרניום ריחני, מרווה, בזיליקום ועוד כל מיני צמחים מהגינה שלי. רק עשרים שקל, קודם מכרתי בעשרים וחמש." יש לה מבט בהיר, כמעט שקוף, כמו אלה שכבר פחות מתהלכים בינינו ויותר קרובים  לשמים.

"ואיפה את מגדלת אותם?"

"מאחורי הבית שלי בפתח-תיקווה. יש לי שם  גינה גדולה, ברוך השם."

"באמת? לא ידעתי שאפשר לגדל כאלה דברים בפתח תיקווה".

 "אני כבר עייפה עכשיו. אני צריכה לקחת אוטובוס לחזור הביתה. תראי איך רועדות לי הידיים. יש לי בעל חולה, על כיסא גלגלים. אבל כל עוד אני יכולה, אני יוצאת לעבוד. טוב שיש פרנסה, ברוך השם".

"באמת הגיע הזמן שתלכי הביתה לנוח. אקח ממך זר אחד", אני אומרת ומפשפשת בארנק.

"שתהיי בריאה, שאלוהים יברך אותך, אמן. שייתן לך את כל מה שאת צריכה, אמן. לך, לבעל, לילדים." הברכות שלה מרחיבות אותי כמו ניחוחות הגרניום וההדס.

"תשמעי, לא נעים לי, אבל נגמר לי הכסף בארנק…"

"לא משנה, תתני לי מה שיש לך".

"באמת שאין לי מספיק, תראי הארנק שלי כמעט ריק. אני אחזור, מבטיחה."

צל של חשד עולה על פניה. היא כבר מכירה את ההבטחות האלה של האחר כך. "את הולכת לבנק או לכספומט"?

"לכספומט. את נשארת פה בינתיים נכון?"

"נראה. אם אני אהיה פה אני אהיה פה. אם לא – אז לא".

קצת הלאה ממנה, בהמשך הרחוב יושבת אישה אחרת – פניה קמוטים, שערותיה שיבה. לפניה קופסת קרטון עם מטבעות בודדים ומאחוריה קיר של איזושהי חנות שמוכרת משהו שמישהו צריך. אני מזהה אותה – לרוב היא יושבת בפינת דיזנגוף-בר-כוכבא,  סביבה חתולי רחוב שמארחים לה חברה, מתלטפים ומתחככים ברגליה. כשנותנים לה מטבע, היא מרכינה את ראשה אסירת תודה וכנועה והלב מתכווץ בעצבות גדולה.

בהמשך במפגש בין רחובות קינג ג'ורג' לדיזנגוף, ניצב המרכז הפועם של העיר, הידוע בכיניו "הסנטר". מבצר פרהיסטורי שמור היטב, אבי-אבות הקניונים, כל כולו חלון ראווה. למי שבא בשעריו מובטחת חוויה  בלתי נשכחת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בארבע פאות המבצר – מגדלי בנקים המפקחים על תנועת ההמונים שנכנסים ויוצאים בשעריו. יש בנק כחול ובנק ירוק ובנק אדום ועוד אחד כתום שעל חזיתו מרוח פרצוף של איש שמן ושמח בחלקו. וכולם בלי יוצא מין הכלל, רק רוצים בטובתי.

בחזית כל בנק יש מכונה שפולטת מזומנים לברי המזל שבינינו, אלה שיש בידיהם חשבון וכרטיס מגנטי  ומהמכונות האלה אפשר לבקש חלק מהכסף שהופקד אצלם למשמרת. אך בטרם המכונה תפלוט את הסכום הנדרש מהלוע המתכתי שלה , היא תשאל בנימוס:  האם תסכים שנגבה ממך כך וכך עמלה בעבור בקשתך זו? ובאפשרותך לענות רק ב"כן" או "לא". טרם חשבו על כפתור שעונה:" וכי יש לי ברירה"?

אני חוזרת ושללי בידי והיא עדיין שם, בידיה צרור ענפים ירוקים וריחניים  עטופים בנייר עיתון. אנשים עוברים וחולפים על פניה, ממהרים. היא מזהה אותי וחיוך גדול ומופתע מתפשט על פניה הקמוטות. "שאלוהים יברך אותך",  היא אומרת ומעבירה את ידיה מהזר לראשי ומראשי לזר וחוזר חלילה, "שאלוהים ייתן לך את כל מה שאת צריכה. אמן. שאלוהים ייתן לך ברכה, שאלוהים ייתן לך בריאות טובה ופרנסה  טובה והצלחה בכל,  לך ולכל  בני המשפחה ושתמיד –תמיד תחייכי הרבה כמו שאת מחייכת עכשיו".

  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסנת  On אוקטובר 21, 2012 at 2:16 pm

    אני נהגתי לקנות לאבי זר ריחני ליום הולדתו: זר של ריחן מהשוק…

  • שוֹעִי  On אוקטובר 22, 2012 at 12:40 am

    נטלי יקרה, זהו עוד פרק בסאגת המסתורין: תרומתה של פתח-תקוה לעולם… (-:
    אמא של חבר, איש ראש העין, הפכה אותי מכור לסחוג, ומאז
    החריף הזה אינו יורד מעל שולחני (פתח תקוה מסתירה את ראש העין).
    תמיד אני רואה באיזור מקורות-הירקון הזה, משהו שטרם נחקר עד תום. הרבה מסתורין שם.
    פעם עוד יתברר שיש שם ערים רומאיות פעילות, וביקעה מלאת דינוזאורים.

  • nataliemessika  On אוקטובר 22, 2012 at 7:40 am

    שועי יקר – אני חוששת מאד שיש אמת בדבריך. שומר נפשו ירחק.

  • שוֹעִי  On אוקטובר 22, 2012 at 11:14 am

    מצד שני, אני דווקא חושב שמחקר טוב של המקום עלול לגלות מרבצי זהב ענקיים, ולהפוך את האזור כולו למקום של מחפשי זהב, עם עיירות, סלונים, שריפים, מסבאות, שבטי אינדיאנים וכיו"ב… אף פעם אין לדעת…

  • nataliemessika  On אוקטובר 22, 2012 at 3:13 pm

    ישהו עוד עלול לקחת אותך ברצינות ולהתחיל לחפור עוד הלילה…

  • שוֹעִי  On אוקטובר 22, 2012 at 8:20 pm

    אולי כדאי לנסות את זה על כמה אנליסטים של בעלי-הון; אחרי קידוחי הגז הטבעי, חיפוש מרבצי זהב יכולה להיות הבוננזה הבאה.

  • galithatan  On נובמבר 1, 2012 at 10:19 am

    נראה לי שגם אני הייתי קונה זר לו הייתי עוברת שם 🙂

    האישה מפתח תקווה כל כך לא שייכת, כמו האישה לפני החנות, כי הן לא משתתפות במירוץ "שלנו" ולכן רוב הזמן לא רואים את שתיהן. אין סבלנות למשהו שהוא קצת אחר, וטוב שיש פה אותך שנתת להן במה.

  • nataliemessika  On נובמבר 1, 2012 at 2:00 pm

    שווה, עברו שבועיים וענפי ההדס עדיין רעננים ויפים.
    וחוץ מזה – תודה !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: