שלושים אלף שקל ממיסטר נייס גאי

אתמול בערב הרמתי אליו טלפון כדי להתעניין בשלומו. עבר שבוע מאז שדיברנו לאחרונה ותחושת מועקה  לא מוסברת עלתה בי כשחשבתי עליו.  אי אפשר לדעת בוודאות מה ילד יום אתו. אפילו שהוא חזר והבטיח שהוא כבר שבועיים נקי, לא מעשן, לא נוגע, נגעל וכו' וכו'  מהדבר הזה, מיסטר נייס גאי.  ולמי שלא יודע – סם שנמכר לעיני כל בכל פיצוציה בעיר, בתור תערובת 'קטורת' תמימה, מהגרועים שיש. אבל אצלו זה אפילו גרוע יותר –  בגלל ההיסטוריה הרפואית, האשפוזים התכופים והמאניה דפרסיה  שהתפרצה אצלו  לפני שנים רבות, בעקבות פציעת ראש בזמן שירות צבאי קרבי.

מה קורה נשמה?

בסדר ממי. אשפזתי את עצמי.

באמת? למה?

כי תרמתי שלושים אלף שקל לקרן ניצולי שואה. צחוק מתגלגל.

?

ראית את התוכנית שעשו בטלוויזיה על האישה המסכנה שמעירים אותה באמצע הלילה?

לא, אין לי טלוויזיה כבר שנים.

התקשרו אלי מהקרן לניצולי שואה  ושאלו אותי  אם אני יכול לעזור במשהו ואמרתי בטח.  הם שאלו בכמה ואמרתי שלושים אלף שקל. אמרו לי בשביל זה נביא לך את המנכ"ל. תוך שניה הוא חזר אלי, נתתי לו מספר כרטיס אשראי, אמר תודה רבה. נגמר.

מאיפה לך שלושים אלף שקל?

אין לי, אבל הגדילו לי את המסגרת בישראכרט בגלל ההצגות שאני עושה לתיאטרון המרוקאי.

מה, ואי אפשר לבטל?

אימא שלי ניסתה אבל הם לא הסכימו. לא נורא לפחות זה למטרה טובה ולא לאיזה כת. מה איתך כפרה?

אני בסדר נשמה. אבל תגיד לי אתה, מה עוד פעם עישנת?

כן, הייתי בהיי. עישנתי נייס גאי.

אבל הבטחת לי בשבוע שעבר…

כן, אני יודע תומר גרר אותי… מה אחי? מה פתאום כומר, אמרתי תומר. זה שבחדר אתי מתעצבן, אומר שהכומר המניאק רוצה להשתלט לי על המוח. את לא מבינה, אנחנו לבד פה, אין רופאים, אין אחיות. כשבאתי אפילו שאלו אותי לאיזה חדר אני רוצה להיכנס. אנחנו רק שבעה. מה אחי? יש לך חרדות? לקחת ציפלקס?  קח אחי. להכין לך תה? את מבינה, אני הכי ותיק פה. מתפקד בתור אחות רחמנייה. רגע, מישהו קורה לי מהחדר השני. מה אחי? נמלים? על הקיר? אני לא רואה.  בוא צא למסדרון להירגע, לראות קצת טלוויזיה.  שמים לנו פה רק ערוץ הטבע, כדי שלא יבואו לנו חרדות מהחדשות. אבל לפעמים יש סרטים על חיות מפחידות וזה משפיע לא טוב על האנשים.

חיות זה מפחיד לפעמים, אבל אנשים יכולים להיות יותר מפחידים.

 נכון. אז מה איתך נשמה? הינה הרופאה הגיעה. אני חייב לסגור. ניתוק.

אני מחממת את המרק לארוחת הערב וחושבת על העליזות המשוחררת שבקולו. אם הייתי מאבדת פתאום שלושים אלף שקל, בטח הייתי נשמעת אחרת לגמרי. כשסיפרתי ליריב את הסיפור הוא אמר: היחס שלו לכסף הרבה יותר מאוזן מאשר היחס שלנו. חוץ מזה, הוא הוציא אותו למטרה טובה.

לפחות זה. אבל עדיין אני לא מצליחה להשתחרר מהחרדה ומהכעס ומההתקשרות למספר הזה שממשיך לנקר בראשי: שלושים אלף שקל, שלושים אלף שקל. ועוד ממי.

מזגתי מרק לקערה אחת ומיד אחר כך – אזעקה. אזעקה של ממש, ארוכה עקשנית, לא נשמעת כמו ניסוי צופרים. הם התחילו מלחמה, אמרתי לו והוא אמר, טוב, למה שרק בדרום יחטפו? אז מה נעשה עכשיו?  כלום, נאכל מרק. מה נוכל מרק, ואם ייפול עלינו טיל? אם כך, הוא ייפול עלינו גם כך וגם כך. אבל אני לא מוכנה להיכנע לתבוסתנות סטואית כזאת, עם כל הכבוד. פתחתי את הדלת ויצאתי לחדר המדרגות. כל השכנים כבר התקבצו שם, נשענים על הקירות. מוזר פתאום לראות את כולם בבת אחת. אני מכירה רק מעטים מהם, מרביתם מתחלפים בכל שנה, סמוך להתחדשות חוזה השכירות.

מישהי מתעדכנת בנייד שלה ואומרת: כבר היתה נפילה. חברים שלי שמעו בום אחד חזק.

אם כך, אפשר לחזור הביתה. אנחנו מברכים זה את זה בלילה טוב ושלא נצטרך להתראות שוב הלילה.

אני מוצאת אותו מרוכז בקערת המרק שלו, עיתון פרוש לפניו ואת החתולה בתנוחת שינה אדישה ראשה שעון על רגליה האחוריות. זהו, נגמר, חוזרים לשגרה. מה אתה לא פוחד מהטילים? מה יש לפחד ומה זה יעזור. חוץ מזה אני לא מוכן לשחק את המשחק הזה. המלחמות שלהם לא מעניינות אותי. למזוג לך מרק?  כן. אבל רגע, אני צריכה לשלוח קודם הודעת סמס חשובה. "בואנה, חבל שאתה לא כאן. בית משוגעים ממש".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוֹעי  On נובמבר 16, 2012 at 8:08 am

    נטלי יקרה,
    וולטר כתב בסיפור 'ממנון' על סוג של אינטיליגנציה סופר תבונית המגיעה לכדור הארץ ומגיעה למסקנת שהמין האנושי מטורף ושכל המוסדות שהקים לעצמו הם בתי משוגעים.
    לפעמים דווקא תמימות או מצב מני (הצד השני של הדיפרסיה) הן האופן האפשרי לנהוג בהגינות ובנדיבות ולהתעלם מכל השחיתות, הקומבינות, היד רוחצת יד שהמציאויות האנושיות במקומותינו הומות בהן, אולי יתר על המידה.
    אני רק מקווה שכספו הועבר לניצולי שואה, וכי מנכ"ל העמותה אינו חלילה רוחץ בנקיון כפיו בחופשת הכל כלול באקפולקו

  • nataliemessika  On נובמבר 16, 2012 at 11:53 am

    שועי יקר – גם אני מקווה כמוך. ובכלל, הייתי שמחה מאד אם כל העמותות האלה יפנו קודם כל למי שגזל את הכספים האלה מלכתחילה, בטרם הם פונים לאזרחים.

  • nirstern  On נובמבר 19, 2012 at 11:52 am

    הכתיבה שלך ממש מפעימה בעיני. זה כל כך נוגע ויפה…

  • galithatan  On דצמבר 1, 2012 at 6:37 pm

    בהחלט קצת משוגע כאן, לפעמים כמעט כמו שם :S

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: