הקשר הצרפתי

דוד שלי ג'ילבר בא אלינו מפריז בשבוע שעבר. הוא הביא אתו גשם ראשון ומבול של קאסמים.  לשמע האשמות האלה אמר: מילא הגשם, בפריז יש לנו הרבה, אבל מה לי ולקאסמים?  אם משק כנפי פרפר עשוי ליצור שינויים קטנים באטמוספרה שבסופו של דבר יגרמו לסופת טורנדו, אז מי יודע,  אולי הדוד ג'ילבר על נוכחותו וסובלנותו הזעירה, הוא-הוא זה שאחראי ישירות לתסבוכת הצבאית האחרונה ?

ג'ילבר הגיע לארץ בעיתוי מושלם. סוף-סוף זכה לחוות מקרוב מלחמה של ממש. לדיל של 'הכול  כלול' שנרקם במיוחד עבורו ועבור חברי הקהילה הקונסרבטיבית בפריז, נוסף צ'ופר בלתי צפוי: סיור ביד ושם בבוקר ואזעקה בזמן אמת בתל אביב  בערב,  רק כדי להשלים את התמונה. כיפות רקומות בעיר העתיקה וכיפת ברזל בשמי העיר ללא הפסקה.

בליל שבת האחרונה לקחנו את ג'ילבר לבקר את הורי בגדרה. היתה פגישה מלבבת ואחרי הארוחה הדשנה  השניים התפנו לעיסוק החביב עליהם: לא להסכים  זה עם זה בשום פנים ואופן.  ג'ילבר צעיר מאבי בשנה וחצי ולדבריו הם מעולם לא הצליחו להגיע להסכמה על שום נושא שיחה. אבל למרות המחלוקות העזות, אחים זה אחים והם אוהבים זה את זה ומחויבים זה לזה בנאמנות שלמה.

יש למשל, את המחלוקת סביב  המוצא המשפחתי שלנו. ג'ילבר סבור משום מה, שאנחנו נצר ישיר של ורסינז'טוריקס הגאלי או מקבילו אסטריקס.  את העובדה שהוא נולד בתוניסיה, כמו הוריו והורי הוריו לפניו,  הוא מדחיק או מיחס לאיזו טעות כרטוגרפית מצערת. למעשה, הוא סבור שהיהודים ובכלל זה משפחת מסיקה, היא-היא אירופה הישנה והטובה כפי שהיא צריכה להיות.  כמו הרבה מבני משפחתנו יש לג'ילבר  משיכה עזה להיסטוריה ולטיעונים היסטוריים שאין עוררין עליהם. כך הוא מצא הוכחות חד-משמעיות ליהודים באירופה, לא רק מימי בית שני, אלא גם מימי בית ראשון ומימי אברהם אבינו ואפילו מימי שם, חם ויפת הזכורים לטוב.

ומכאן קצרה הדרך אל נקודה כואבת אחרת שעולה בכל שיחה בין ג'ילבר לאבא שלי – איך זה שהערבים שמהם נמלט בעור שיניו, כבשו כל חלקה טובה בצרפת. ובכל פעם שהם מתחילים לדבר על הנושא הכאוב הזה, עולה על פניו של אבי, חיוך קטן שיש בו יותר משמץ של שמחה לאיד. רציתם לברוח מהם והם הצליחו להשיג אתכם, אה?  ולא רק מהמזרח אלא גם מהיהדות הם ניסו לברוח נואשות, כדי לא להתבלט חלילה מסביבתם וכדי לא להצטייר כשונים ומשונים בעיני שכניהם האירופאים הישנים והטובים.  אבל בשנים האחרונות הודות לערבים, יהודי צרפת, נזקקים לפתע להגדרה עצמית. כפועל יוצא,  הם נתקפים בכמיהה אינסופית לשורשיהם היהודיים, אבל לא לשורשים העמוקים, הסובלניים והגמישים של הורי-הוריהם שבאו ברובם מארצות צפון-אפריקה, אלא לשורשים "אוטנטיים" אחרים, למין יהדות שעטנז של פרקטיקה סינטטית, מכובסת, מלווה בהתבטלות עצמית בפני מוסדות אשכנזים מחמירים. יהדות חסרת שורשים ומבולבלת, מחמירה וקיצונית עם דוקטורינה פוליטית חסרת פשרות ופרקטיקה של פתקים בכותל.

אולי משהו טוב יצא בסופו של דבר מהשיח על הרב תרבותיות באירופה הישנה והטובה, כי פתאום היהודים נאלצים להתבונן בעצמם כקבוצה לגיטימית נפרדת, דבר שנמנעו ממנו בעקביות בשני הדורות האחרונים.  יותר מכל יהודי צרפת ובכלל זה הדודים שלי, ביקשו להיטמע לגמרי בתרבות הצרפתית הכללית.  ההגירה הגדולה בשלהי שנות החמישים כמעט ולא לוותה בקשיי קליטה משום שהם כבר היו ספוגים בתרבותיות ובלאומיות צרפתית. אבי זוכר שבספרי הלימוד בבית הספר הם נדרשו לשנן חיבורים  בנושא "אבותינו הגאלים". רק שאחיו הצעיר ג'ילבר, לקח את זה יותר מדי ברצינות.

עוד תופעה מעניינת ששווה לציין, הוא הפער הבין-דורי בין האחים עצמם. בעוד שאבי, ג'ילבר והאח השלישי דני, נישאו לנערות יהודיות שהכירו בעיר הולדתם, שני האחים הצעירים יותר, שהגיעו לצרפת בגילאי העשרה, נישאו ברבות השנים לצרפתיות 'גויות'. גם הקשר של שני האחים הצעירים לישראל נשאר רופף יותר. מבין אחים – רק  אבא שלי  משום מה, בחר לבוא לישראל. זה היה לפני הרבה שנים, כשעוד היינו ילדים עדיין. החלטה נבונה או לא, מאוחר מדי לשפוט. מה שיש זה מה שיש – השפה, הזהות, התרבות. החיים בכלל. כל מה שספגנו פה.  האם אנחנו שונים באופן מהותי מבני דודינו שגרים מעבר לים? כן ולא. נדמה לי שהזהות שלנו מגובשת ומנומקת יותר. מאידך, כולנו  דומים – יונקים מאותם זיכרונות אמיתיים או מדומים, מונעים בידי אותם דחפים ללמוד, להצליח, לפעול  נכון. האם החיים שם נוחים יותר? נדמה לי שכן. מבחינה כלכלית לפחות. האם אפשר לשפוט אותם לחומרה  על כך? לא ולא. המקום של יהודי צרפת בצרפת, ענה הנשיא הולנד לנתניהו בהזכרה לנרצחי טולוז, כשזה הציע להם להקדים תרופה למכה ולעלות לישראל.

ויש נושא נוסף שמלבה את הריב בין אבא שלי לג'ילבר, שהוא פועל יוצא של שתי המחלוקות הקודמות. ג'ילבר שונא סוציאליסטים. ויותר משהוא שונא סוציאליסטים הוא שונא לשלם מיסים. הוא טוען למשל, שהמיסים שלו מממנים ארצות נכשלות שלא מעניינות אותו כלל. חמור מזה  – הוא טוען שהמסים שלו משולמים כדי לתחזק כל מיני אנשים נכשלים, מרביתם הגדול  ערבים או סוציאליסטים, או שילוב קטלני ביניהם. אז מה אתה מציע, שאל אותו אבי – שרק העניים ישלמו מסים? אני לא מוכן לממן אותם ! כל הזמן מעלים לנו את המסים בגלל שהם לא מצליחים בחיים?  אם כך, הרבה יותר הגיוני לעשות ההפך : יש הרבה יותר עניים אז שהם ישלמו מסים ומאחר שיש מעט עשירים – הם יכולים להיות פטורים!  אתה מדבר שטויות, נפנף ג'ילבר בידו, השתתק  ובזה הסתיים הדיון, בינתיים. שבעים שנות מחלוקת בכל זאת עושות את שלהן וגם וטרנים קשישים נזקקים מדי פעם בפעם לאיזו הפסקת אש.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On נובמבר 24, 2012 at 10:36 am

    היה מעניין לקרוא את הפוסט. ומעניין גם איך אבא שלך מסתדר עם זה שכל המשפחה שלו לא בחרה לחיות פה. ואיך את מסתכלת על העולם בצורה קצת יותר מורכבת, כי שתי הזוויות קרובות אלייך (הגם שאחת קרובה יותר).

    בקיצור, הייתי קוראת עוד שלושה פוסטים כאלה 🙂 ושייגמרו כל המלחמות, אמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: