Monthly Archives: פברואר 2013

רשימה לעומתית ליום האהבה

הוא:  נטול כישורים טכניים באופן  מוחלט. לא מבין בזה כלום ולא רוצה להבין.

אני: המקום הכי חביבה עלי בעולם הוא המחלקה לציוד טכני בהום סנטר.  מקדחים, מברגים, מברשות צבע, ניירות ליטוש וקופסאות מתכת עם מספרי צבעים עושים לי את זה. כמה חבל שאין לי בית שאותו אני יכולה לשפץ כאוות נפשי. כי שיפוצים זה התרפיה שלי. כשסבא שלי נפטר לפני כמה שנים, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי  אז הלכתי להום סנטר וקניתי 10 ליטר צבע טמבור וצבעתי את הקירות הבית מהצהריים עד שעלה הבוקר, אז נשכבתי על ניירות העיתון הפרושים על הרצפה פני מוכתמות בדמעות וצבע טרי וכל תא ושריר זעקו באוזניי: כואב לי. יש לי גם פאטיש מוזר למוסכים. כשאני מביאה את המכונית למוסך (כי גם במוסכים הוא לא מבין כלום), אני עוצרת לרגע בין המכוניות פעורות המעיים והרופאים שחורי הפנים והידיים ואומרת לעצמי: איזה כיף  פה. כמה חבל שאני לא מוסכניק.

הוא: מתחיל את הבוקר בעלייה על משקל דיגיטאלי. את הנתון החשוב הזה הוא מציין בטבלת אקסל במחשב לצד נתונים חשובים אחרים כמו: כמה הוא רץ באותו יום, איפה ועם איזה סוג נעליים.

אני: בפרנציפ לא עולה על משקל ובטח שלא דיגיטאלי. אני מאמינה גדולה במשפט: מה שאני לא יודעת, לא יכול לפגוע בי.

הוא: אשכנזי בן אשכנזי, מייפלאוור, דור שלישי להתיישבות העובדת, תל חי, משמר העמק, כאלה.

אני: לא נולדתי פה, ההורים שלי לא נולדו פה ואני מרגישה הכי בבית איפה שאפשר לראות פיסת רקיע ים-תיכוני מבעד לחלון עם מרפסת, לא משנה איפה.

הוא: בקושי סיים בגרות כי בקיבוץ לא חשבו שזה מי-יודע-מה חשוב. שיהיו יצרנים ויעבדו. שיועילו לחברה וזהו.

אני: ארכיאולוגיה? אמנות? מה תעשי עם זה? תואר ראשון, תואר שני? עכשיו גם תואר שלישי, מה אין לך מה לעשות בחיים? (תשובה: דווקא יש. לעשות את מה שאני אוהבת).

הוא: יוצא בבוקר לעמל יומו כפרולטר גאה, עם נעליים כבדות, כובע קסקט לבן ותיק צד מהוהה שבו הוא מטמין קופסת פלסטיק עם שאריות מארוחת הערב שאותן יאכל גם בצהריים. כעקרון הוא לא צריך הרבה גיוון, מצדו שכל יום יגישו לו נקניקיות סויה ותפוחי אדמה וזהו.

אני: אין לי שום סדר קבוע. לפעמים יוצאת לפגישות, לפעמים לספרייה, לפעמים לצלם באיזה אתר שכוח-אל לפעמים יושבת מהבוקר עד הערב מול המחשב – משרטטת, מפענחת, תוהה, מתלבטת, כותבת, מוחקת. לקראת אחר הצהריים אתחיל לתכנן את ארוחת הערב. זה חייב להיות משהו אחר ממה שהכנתי ביום הקודם.

הוא:  יכול לשבת שעות ולהקשיב באוזניות לאותו פלייליסט שהוא סוחב אתו כבר שלושים שנה עם הרבה ביטלס ושירים שלמלצים בצרפתית ובאנגלית. השירים האלה מעלים דמעות של התרגשות בעיניו ולי הם עושים עצבים.

אני:  הכי אוהבת תוכניות רדיו של אנשים מתווכחים כמו זהבי עצבני. או כאלה שאין לי מושג מה ישמיעו בהן – כמו התוכניות של דובי לנץ בגלי צה"ל או של בעז כהן ב- 88 FM. לאחרונה גיליתי שירות חדש שנקרא BOXMUSIC  בפלפון החדש שלי. ב- 30 ₪ לחודש יש גישה לכל הזמרים ולכל האלבומים שיצאו אי-פעם. לפני שאני יוצאת לרכיבת הבוקר בפארק אני מוצאת לי אלבום או שיר שלא שמעתי עדיין.

הוא: ממעט להשתמש בכרטיסים מכל סוג. הוא ממעט להשתמש בכרטיס האשראי היחידי שלו כדי שלא לפרנס את הבנקים ואת הרוב הוא משלם במזומן. אין לו שום כרטיס מועדון חברים וקונים ביותר זול (נגיד). אבל יש לו מניה בקופרטיב "שלנו" שהוקם ע"י יוצאי מאהל נורדאו, אפילו שלא ברור לפי שעה למה זה טוב.

אני:  טוב יש לי כל מיני כרטיסים, ברור. שיהיה, למה לא. וגם את הבנק אני מפרנסת כמה שנים טובות, תודה ששאלתם וזאת בלי שיעשו לי תספורת קטנטונת, רק של הפוני אפילו.

הוא:  אוהב לפתור סודוקו ומחסל תשבצים סדרתי.

אני: לא מבינה מה ההיגיון בלסדר מספרים בצורה כזאת או אחרת. ויש הגדרות בתשבצים  שאני לא אזכור בחיים, לא חשוב כמה פעמים יגידו לי אותן.

הוא: אתיאיסט אדוק שחושב שהדתות זה הדבר הכי גרוע שיש. לעומת זאת הוא יכול להקשיב שעות לכל מיני הרצאות רוחניות של אקהרט טולה ואלן ווטס.

אני:  טוב אצלי זה מורכב, מה גם שהאמונה שלי נוגעת בשורשים העמוקים של המסורת, של הפרקטיקה המשפחתית שלי. במשך השנים התנסיתי "בטעימות של  יהדות" מכל סוג, מין וגוון כמעט. אין כמעט זרם שלא בחנתי בצורה כזאת או אחרת. בסופו של דבר הבנתי שאני עדיין רחוקה מלהבין אבל אני קצת יותר קרובה בלהרגיש מה שאני: סוג של יהודיה.

הוא:  טוב בפרטים. לפני שאני שולחת את תיקי התיעוד של המבנים ההיסטוריים  להדפסה אני נותנת לו כדי שיעבור עליהם  ויסמן לי הערות – אם התבלבלו סיומות הזכר/ נקבה, אם כתבתי מילה מיותרת במשפט, או אם חישבתי לא נכון את שטח הגג. שהוא יוצא אתי לצילומים בשטח הוא מטפס על קירות רעועים ומפלס את דרכו בשדות קוצים רק כדי להשיג צילום טוב ולא מוותר כי קשה או מסוכן.

אני:  טובה יותר בלראות את התמונה בכללותה. וחוץ מזה – נראה לך שאני יכולה לעבור בקוצים האלה? הם יותר גבוהים ממני!

ולסיכום רשימה מעורפלת זו הרשו לי לצטט את רפרם חדד, איש יקר, הרפתקן, תוניסאי גאה, סופר ואמן וגם חבר ברשימות, שבמוצ"ש האחרון זכיתי להשתתף בהשקת הספר החדש שלו. החיים מורכבים הוא אמר, הם לא שחור לבן וזאת בתגובה לשאלתו של המנחה ששאל אותו כיצד הוא מסביר את זה שאיש מזרח-טולרנטי-שוחר שלום מוצא עצמו כלוא ומוכה בידי לובים-ים-תיכוניים מסוגו ומאידך – משוחרר בידי איש עסקים אוסטרי חברו הטוב של שר החוץ הכי מושמץ שלנו.

אכן החיים מורכבים חברים. מורכבים בפשטותם.

חג אהבה שמח לכולם!

2012-06-23 19.53.50