הירהורים שאחרי יומולדת

כל כך הרבה דברים יוצאים ממני בזמן האחרון. כל כך הרבה אנשים צריכים שאעשה דברים עבורם. כל כך הרבה בקשות, טרוניות, דרישות.

לפעמים אני רוצה לומר: רק רגע. אתם כל כך הרבה ואני רק אחת. אחת, כבר לא ממש קטנה. אבל אפילו.

האם אפשר יהיה לרצות את כולם?

כנראה שלא.

האם נגזר עלי לא להצליח לפעמים?

כנראה שכן.

האם הכול תלוי בי?

 לא ודאי.

האם אני עושה את מירב המאמצים בכלים העומדים לרשותי?

כן ודאי.

ובתוך הקצוות האלה עלי לנוע – מצד אחד לצד שני: בין הניתן לאפשר, בין הרצון לממשי. עוד יום ועוד יום, ככה חודשים ושנים.

We can only do our best dear…

לפעמים אני רואה את עצמי כעכביש לכוד בקורי עצמו. משהו כזה בערך:

 me

כל החוטים הדקים האלה שמחברים אותי לחיים, גם מסרבלים את תנועותיי. איך אפשר לחוות את הדבר הערטילאי הזה, "חופש" כשיש כל כך הרבה חוטים עקשניים ודביקים מסביב.

אביגיל  אמרה לנו בשיעור האחרון שתחושת החירות מופיעה מעצמה כששוהים בהווה. את השהייה בהווה ניתן לתרגל ולו לפרקים קצרים וחמקמקים דרך הנשימות, דרך המדיטציה. איזה שהייה בהווה, איזה. עם הישמע הגונג ועצימת העיניים, אני נישאת מיד בעל כורחי וחרף אי-רצוני לרכבת שדים בדרייב מטורף שלוקחת אותי למעלה-למטה-לצדדים,  למה שהיה לפני שעתיים, יומיים, עשר שנים, פעם מזמן, מתישהו, אולי מחר, כשהייתי קטנה, אף פעם, עוד מעט, נו שיגמר כבר ולעוד אלף ואחד מקומות וזמנים שלא מין העניין.

בסופו של יום, אולי לרגע אחד, אני מצליחה להירגע. באמת שלא צריך יותר מרגע להירגע. להניח את הראש העייף על כרית קורי העכביש העקשניים של חיי, לעצום עיניים ולהסכים לשקוט לזמן מה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנה ידען כהן  On מרץ 12, 2013 at 5:52 am

    לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה
    איזונים בחיים
    בכל מקרה נראה לי שאת מצליחה לא רע במתח הזה של מה שתובע ממני העולם למה שאני יכולה לספק לו

    • nataliemessika  On מרץ 12, 2013 at 6:57 am

      תודה חנה.בכל מקרה למדתי להגיד (ולא פחות חשוב מזה – להפנים), את המשפט :"אני עושה כמיטב יכולתי". פעם אפילו לא היה עולה בדעתי לומר משהו כזה.

  • Idit Paran  On מרץ 12, 2013 at 6:25 am

    אני אוהבת מאוד. (או במלים אחרות, טוב שהיתה לך יום הולדת, ומזל טוב ענק!)

  • ריבר סונג  On מרץ 12, 2013 at 9:39 am

    יום הולדת שמח!

  • שוֹעִי  On מרץ 13, 2013 at 6:31 pm

    מזל טוב (קצת באיחור)… השתדלי להימנע מעכבישים. הם פשוט הרבה יותר זריזים מאיתנו,
    וגם אייכשהו יודעים איך לטוות קורים בלי לצאת מהקווים, מה שלדעתי מעיד (כמו אצל חתולים) על תפישה גיאומטרית מפותחת… עכבישים גם לא יודעים לאפות עוגות יום הולדת…

    אשר למה שאמרה אביגיל, זאת 'קלישאת' יוגה מקובלת במקומותנו, שמצאה את מקומה גם אצל הסופים. אחד מהם הירבה לכתוב על מדע ההארה של הנוכחות בהוויה (או בהווה). ברם, גם ביוגה וגם אצל הסופים (ככל הנראה הענף הפרסי של הסופיות הושפע מאוד מן היוגה בראשיתו) מדובר בחוויות פנימיות מורכבות הדורשות עיון רב ותרגול של שנים. מה שעשו עם זה ביוגה המערבית הוא בעיניי סוג של פופולריזציה וזילות והבנת הדברים כפשוטם על דרך קלישאה (לאו דווקא מכוונת, לפעמים דווקא מרוב אהבת הדבר מלמדים את הדברים לגמריי הפוך מכוונתם המקורית, זה גם קורה הרבה אצל הסופים, לפעמים גם אצל השיח'ים הסופים בכבודם ובעצמם).

    בכלל לאחרונה אני מגיע למסקנה די עגומה שבין האנשים העוסקים ברוחניות ובין התורות שהם מלמדים שורר פער בלתי ניתן לגישור. ברוב המקרים, הרבה מאוד מן התלמידים כולל המורים עצמם אפילו לא יבחינו בכך. ראיתי את זה המון גם בין העוסקים/ות ביוגה, בטאי-צ'י,
    בקבלה, בסוּפיוּת, זן בודהיזם ובודהיזם טיבטי– גם רבנים גדולים וגם פרופסורים, שיש להם קהל מעריצים רב, אינם יודעים פעמים הרבה מה פיהם שח.

  • nataliemessika  On מרץ 14, 2013 at 1:12 pm

    ועל זה יש לומר – הפער הבלתי נתפס בין הרצוי למצויי. נכון. יש עוד הרבה ללכת עד שאפשר יהיה להרגיש באמת את מה שאנחנו מדברים עליו.

  • galithatan  On מרץ 24, 2013 at 9:44 am

    מה שתיארת כאן על עצמך – כאילו כתבת עליי. הזדהיתי עם כל מילה 🙂 זה לא כל כך טוב, הה? צריך לארגן את החיים קצת אחרת כנראה. אבל איך?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: